המוות השחור חוזר: יום שבת עבר, מה אתם עושים ביום ראשון?

מאת ד”ר גיא בכור 

זה היה מאוד חשוב למונגולים המוסלמים (אמירות “אורדת הזהב”) לכבוש את העיר קאפה (כיום פיאודוסיה) שבחצי האי קרים, על גדות הים השחור. במשך שנה הם צרו על עיר הנמל המבוצרת, שנשלטה אז בידי גנואה, אך לשווא. קאפה ישבה על אחת מקצות “דרך המשי”, מסלול הסחר העצום שנמתח בין אסיה לסין, כשהרציפים שלה היו שוקקי חיים תמיד, כמו גם שוקי העבדים שבה.

באוקטובר 1347 עלה רעיון בידי המונגולים הצרים על העיר: למה לא להשתמש בלוחמה ביולוגית חדשנית, ולהרוג את כל תושבי העיר על מגיניה? הם שמו לב שבמחנה שלהם הופיעה מן מחלה מסתורית, שהביאה למוות מיידי של החולים, בייסורים קשים. הם נטלו חלק מן הגוויות, העמיסו אותן על כני קלע גדולים, והשליכו אותן מעל לחומות, אל תוך העיר המבועתת.

התושבים ההמומים ראו כיצד הם נדבקים במחלה איומה, ומתים בהמוניהם, ואכן, המגיפה הקטלנית עברה בתוך העיר הבצורה והצפופה במהירות. איש כמעט לא הצליח להימלט ממנה, והמתים נערמו ליד הקירות כמו עצי הסקה. היה זה ניצחון טוטאלי של הכובשים, אך גם תבוסה איומה, משום שרבים מהם מתו בעצמם. העלות של הניצחון הטוטאלי היתה קשה.

כמה סוחרים הצליחו בכל זאת להימלט מהעיר קאפה בארבע ספינות, ועכשיו זו הפכה לצרה עולמית: בכל נמל שהגיעו הפיצו את מגיפת הדבר הזו, שנודעה בתולדות ההיסטוריה כ”מוות השחור”, וכאשר הגיעו למסינה שבסיציליה, כבר היו מתים כולם. המחלה הזו התפשטה ברחבי העולם כולו, מסין ועד מערב אירופה, והביאה למותם ביסורים של כ- 60 מליון איש. כפרים שלמים ננטשו, ערים נכחדו, ובמשך 300 שנים המגיפה חזרה אחת לכמה שנים, עד שנכחדה בעצמה, במאה ה- 18.

ההכחדה הצבאית בקאפה הביאה להכחדה עולמית.

רבות עסקנו באתר לאורך השנים בסוגיה של “ניצחון טוטאלי”. ראינו זאת לאורך השנים בהקשר של מלחמת לבנון השניה, של מלחמות עזה, כמובן בהקשר של מלחמות העולם בין הסונים לשיעים, ועוד. הנושא הזה תמיד מעניין, וכיום זהו דאעש שנוקט במדיניות של ניצחון טוטאלי, בכל מחיר, כמוהו לא ראינו מאז ימי המונגולים באיזור שלנו. אך גם כאן, למלחמה הטוטאלית הזו יהיו השלכות בינלאומיות.

המטרה של “ניצחון טוטאלי” נוסחה בהרחבה בידי פילוסוף המלחמה, קארל פון קלאוזביץ (1780-1831), כשניתח את קרבות נפוליאון. וכך כתב (ב”על המלחמה”): “הכחדה ישירה של כוחות האויב צריכה להיות תמיד השיקול המכריע… ברגע שניצחון גדול מושג, אסור לדבר על מנוחה או על לקיחת אוויר… יש חובה להמשיך ולרדוף אחר האויב, לתפוס את עיר הבירה שלו, לתקוף את חיילי המילואים שלו, וכל מה שיעניק למדינה שלו עזרה ונוחות”. קלאוזביץ טען שאם תעצרו בניצחון חלקי, לא רק שתפסידו במשא ומתן לאחר מכן, אלא ששרידי האויב המובס ישאפו בכל כוחם לנקום. הפיתרון מבחינתו להשגת ניצחון טוטאלי: אין להשאיר לאויב שום אופציות, וכל האמצעים כשרים. השמד את האויב והשטח שלו יהיה שלך, אסור לעצור בחצי הדרך.

הכתישה על פי קלאוזביץ צריכה להיות גם בחומר וגם ברוח, כלומר לשבור את רוחו של האויב באמצעות התבוסה הזו, לא רק את צבאו, וזה מה שעשו המונגולים, עם אימת הגופות מוכות הדבר.

מי ששימשו השנה כחומר הגלם הטוטאלי של אותה “ח’ליפות אסלאמית” בסוריה ובעיראק, הם הנוצרים. כחלק מניהול ניצחון טוטאלי אסלאמי, הנוצרים נכחדים באכזריות ימי ביניימית. הם מטרה בפני עצמה, אך הכחדתם היא הניסיון של דאעש לשבור גם את רוחם של ייתר הגורמים במזרח התיכון, כדי שלא יילחמו נגדו.

מידי שנה בחודש דצמבר (מאז שנת 2006), אנו עוקבים באתר אחר גורלם של הנוצרים שעדיין נותרו במזרח התיכון הערבי. שנה אחר שנה הלך גורלם והורע, הם הלכו ונכחדו, ובכך הפך העולם ה”ערבי” ל”מוסלמי”. בעצם הנוצרים מעניקים קיום לתואר “ערבים”, אחרת אלה רק “מוסלמים”.

לפני מאה שנים היו הנוצרים במזרח התיכון כ- 20%. ובשנה שעברה העריך אותם מכון פיו בפחות מ- 4%.

אך שנת 2014 צעדה צעד אחד נוסף בכל הקשור לגורלם המר של הנוצרים במרחב הצפוני-מזרחי לנו: קמה תופעת דאעש, שבלי שום בושה או נקיפות מצפון מכחידה אותם בניצחון טוטאלי. לפנינו טיהור דתי מוחלט, שלא היה כמוהו מאז טיהורי המונגולים.

מה המטרה מבחינת דאעש? ליצור רצף טריטוריאלי סוני טהור, ללא שיעים, נוצרים או מיעוטים אחרים, וזה נעשה (cuius regio eius religio, כלומר “למי האיזור, לו הדת”). לפוצץ את בתי התפילה של המיעוטים האלה, כך שאיש לא יידע בעתיד שהם בכלל היו, או השאירו שרידים. ולבסוף, המימד ההרתעתי, שבו עסקו גם המונגולים: גירוש הנוצרים הוא הרתעה בפני האויבים החזקים יותר: גורלכם צפוי להיות שחיטה במן “מוות שחור”, אם לא תיכנעו. וחלק מהם אכן נכנעים.

הנוצרים מבחינת דאעש הם גם מטרה וגם אמצעי. הם הסוף והם ההתחלה. הם אקטואליה וגם היסטוריה, לנקום את מסעות הצלב של לפני 1000 שנים. הם מטרה קלה, שנועדה לרכך מטרות קשות הרבה יותר. הם המזרח התיכון, אך הם גם רמז ראשון לאירופה.

מבחינת דאעש הם אינם בני אדם, הם כלי נשק, דרכם הוא עושה שימוש לטובתו, כמו שהמונגולים השתמשו בגופות החולים ככלי נשק.

הכיבוש המוסלמי חוזר, כמו במאה השביעית. המגדירים הם דתיים בלבד, כשלשום דת אין עוד לגיטימציה, חוץ מן האסלאם הסוני.

מותו של קרוואג’יו, והנוצרים שנכחדים במרחב הערבי שסביבנו

חומות המבצר נבקעו: על בחירתם של הנוצרים בישראל

רקוויאם באביב: על טיהור הנוצרים


עיראק: בסיומה של שנת 2014 אפשר לומר שבעיראק הנצרות נכחדת. מתוך 1.4 נוצרים לפחות שחיו בעיראק בתום תקופת סדאם חוסין, נותרו כיום כ- 250,000, וגם הם ברובם פליטים בארצם, עד שיצליחו גם הם לברוח ממה שהיתה פעם עיראק.

מבחינת הנוצרים בעיראק 11 השנים האחרונות היו בבחינת גיהינום בלתי נגמר, עם כוחות ג’יהאדיסטייים סוניים ושיעיים שחטפו אותם, שחטו וגרשו אותם. הנורא מכל היה שיתוף הפעולה עם הנישול של מי שהיו שכניהם במשך שנים. אך שנת 2014 היתה השנה שבה הכל נגמר, וכולם מבינים את זה. המדינה האסלאמית נולדה, והטיהור נעשה אכזרי הרבה יותר.

כאשר כבש דאעש את איזורי מוסול וצפון עיראק בקיץ, ניתנה אזהרה לכ-200 אלף התושבים הנוצרים: עליכם להתאסלם, או לשלם מס גולגולת (“ג’יזיה”). אם לא תעשו כן, תומתו בצליבה. כולם בחרו לעזוב כאיש אחד את בתיהם, את החנויות והעסקים שלהם, ולברוח למובלעת הכורדית בצפון עיראק, ללבנון או לטורקיה. הם יודעים שלא יחזרו עוד לעולם.

הבתים הופקעו בידי “המדינה האסלאמית” ויושבו בהם הלוחמים, הכנסיות פוצצו (60 כנסיות פוצצו השנה בעיראק, כולל בבגדאד) או הופקעו כרכוש המדינה האסלאמית. במוסול עצמה לא נשאר נוצרי אחד, והיתר רוצים לעזוב את עיראק. החלום שלהם הוא שארצות הברית תקלוט אותם כפליטים (ואכן יש יוזמה כזו בסינאט האמריקני). בכורדיסטאן (בעיקר בכרכוכ) מוצאים מנקלט 120,000 נוצרים אומללים, שחלק מבני משפחותיהם נחטפו בעבור כופר בידי המדינה האסלאמית. חלקם נאלצו לצפות כיצד ממיתים את קרוביהם ואפילו את ילדיהם.

כומר נוצרי אחד, שבעצמו ניפדה בעבר בבגדאד תמורת 85,000 דולר, סיפר שמכר מוסלמי הזהיר אותו: “שבת חלף. למה אתם עדיין פה ביום ראשון”? הסבר – היהודים ששובתים בשבת כבר גורשו מעיראק וטוהרו. אז מה עושים כאן עדיין הנוצרים ששובתים ביום ראשון? אין זה עוד מקומכם.

“המדינה האסלאמית” לא השאירה ולו נוצרי אחד בשטחה (יהודים כבר מזמן אין שם). טיהור מוחלט וסופי. זו לא רק ההכחדה, אלא גם ההגלייה: לסלק מאות אלפי אוייבים בפוטנציה של המדינה האסלאמית, גם זו מטרה בפני עצמה. אם הם כבר לא פה, הם לא ינקמו.


כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

סוריה: בתקופת בשאר אלאסד, עד 2010, מנו הנוצרים בסוריה כ- 2.2 מליון איש, כ- 10% מן האוכלוסיה, וכמו בעיראק של סדאם, הם ככלל נשמרו היטב בידי השלטון של בשאר, ואף היו חלק ממנו. כיום שני שליש מן הנוצרים כבר אינם נמצאים עוד בסוריה. עשרות אלפים נמלטו לאיזור הכורדי בצפון סוריה, איזור חסקה, ורבים אחרים מצטופפים בלבנון ובטורקיה. כל הקהילה הארמנית של חאלב עזבה, כאיש אחד, והיגרה לירוואן שבארמניה.

הדירות ננטשו על כל הציוד, חנויות, בתי עסק, חיים שלמים נכחדו. באיזורי “המדינה האסלאמית” שבסוריה הדירות נתפסות בידי הלוחמים או מופקעות, ובאיזורי ההפקר שולטת האנרכיה. לפני שנה הקימו כאלף צעירים נוצרים בסוריה מיליציה בשם “סוטורו”, לשמור על חלק מן הרכוש מביזה. אך זה קשה במדינה, שרעבה ללחם.

האימה מפני דאעש היא עצומה. כולם ראו את סרטוני העינויים, ההרג, כריתת הראשים והצליבה, אפילו של ילדים נוצרים, וכולם מפחדים. יתכן שבעוד שנה לא יישאר אף נוצרי במה שהיתה פעם סוריה, כיוון שקצב ההגירה אל מחוץ למדינה הוא אדיר.


לבנון: דאעש דופק על דלתה של לבנון, מצפון מזרח המדינה, והנוצרים כאן בפאניקה, פן גורל אחיהם בסוריה ובעיראק יתרגש גם עליהם. הסקר הדמוגרפי הרשמי הראשון והאחרון בלבנון היה בשנת 1932, ואז מנו הנוצרים 53% מן האוכלוסיה. בשנת 2013 הוערך מספרם ב- 34%, על שלל העדות הנוצריות, אך הבעיה היא מאז שנת 2014, שנת הולדת דאעש. ההגירה עכשיו הפכה לשיטפון. איש לא רוצה להיתפס במדינה כאשר דאעש יגיע, והם יודעים שיגיע. אז למה לא להקדים לעזוב? המדינה האסלאמית כבר הזהירה את הנוצרים בלבנון שכאשר היא תגיע ותכלול גם את לבנון, הם ייצלבו את הנוצרים “הכופרים” אחד אחד.

בקו האש הראשון שוכנת שרשרת הכפרים הנוצריים של בקעת הלבנון, בואכה בעל בק, והם יודעים שם שאלפי לוחמי דאעש ממתינים להם לא רחוק, בשטח סוריה. זו שאלה של זמן עד שיתפרצו שוב, כמו שניסו כבר בעבר, ונבלמו. יש באיזור כפרים שיעיים רבים, אך אלה מוגנים יותר, גם בידי צבא לבנון (שברובו הוא היום שיעי) וגם בידי חיזבאללה. אך על הנוצרים שומרים פחות.

לנוכח הנטישה המבוהלת של נוצרים את לבנון פנו אליהם כמה אישים בקריאה פומבית להישאר. המפתיע מכולם הוא חסן נסראללה, שביקש מהם “להגן ביחד” על לבנון. חיזבאללה הקים כוח נוצרי, שנתון למרותו, שכן לנוצרים אין כוח אחר שיגן עליהם. בקריאה דומה יצאו גם הפטריארך המארוני בלבנון, בשארה בוטרוס ראעי, והנשיא לשעבר, מארוני גם הוא, אמין ג’מאייל. אך איך אפשר להאשים את הנוצרים? יגיע היום וגם ראעי עצמו יצטרך להגר לארצות אמריקה או אירופה.

זו הסיבה מדוע הכלכלה של לבנון צונחת, משום שהכוחות החזקים והיזמיים נוטשים. לכל נוצרי בלבנון יש קרובי משפחה באירופה או בדרום אמריקה, וההגירה לשם קלה יחסית מבחינתם.

כך משיג דאעש את מטרתו אפילו בלי ירייה אחת: האימה שהסרטונים שלו יצרו, כבר מבריחה את האויבים הפוטנציאליים, ומשרה דכדוך ומועקה על האחרים. זה הניצחון הטוטאלי, בהמשך למלחמה טוטאלית.

למה למערב יהיה כמעט בלתי אפשרי להילחם בכוח הדאעשי המתגבר (כבר עשרות אלפי לוחמים)? משום שדאעש מנהל מלחמה טוטאלית, שאין בה כללי מלחמה, אין חוקים, אין ערך לחיי אדם ואין רחמים. המערב לעומת זאת מנהל מלחמה יחסית, מוגבלת ומבוקרת, שכל חוקי המערב, “זכויות האדם” וה”פוליטיקלי קורקט” עומדים כאבן נגף בפניה. ל”מדינה האסלאמית” הכל מותר, למערב הרוב אסור; תרבות של דה-הומניזציה, לעומת תרבות הבנויה על הומניזציה מועצמת; המדינה האסלאמית רואה זאת כיצירת ציביליזציה חדשה, בעוד המערב מבקש להשאיר את המדינות הערביות שכבר קרסו. המאה השביעית נלחמת במאה העשרים ואחת, ויכולה לה; האוריינט שב לדרוש נקם מן האוקסידנט, כשלמדינה האסלאמית יש חשבונות ארוכים בני אלף שנים, אך מנהיגי המערב צריכים להיבחר כל ארבע שנים מחדש.