מאת ד”ר גיא בכור
כמו ברפובליקת בננות טיפוסית כינס מחמוד עבאס קבוצה לא ברורה של אנשים, שהושבו סביבו כאילו הם איזו ממשלה, חתם בפניהם על מסמכי הצטרפות למוסדות באו”ם, וקיים הצבעה, שכמובן זכתה לאישור פה אחד, עם מחיאות כפיים של האנשים סביבו. “הטלוויזיה הפלסטינית”, שופרה של רפובליקת הבננות, שידרה כמובן בשידור חי ו”היסטורי”.
עד כאן ההצגה. אך האם יש בכלל תוקף משפטי לחתימה שלו? עבאס, כיום בן 80, התמנה ליו”ר של הרשות הפלסטינית בינואר 2005, בחסות ישראל. הוא סיים את הקדנציה שלו בינואר 2010. ה”פרלמנט” הפלסטיני נבחר בינואר 2006, גם כן בחסות ישראל, וגם הוא סיים את הקדנציה שלו בינואר 2010. רק לציין שהיה זה עבאס שפיזר במהירות את הפרלמנט, משום שחמאס זכה בו. כך הפך עבאס בגניבה מ”יו”ר” ל”נשיא”, ו”הרשות” מנסה להפוך בגניבה ל”מדינה”. אגב, בשום מסמך של אוסלו לא מצויינת “רשות פלסטינית”, גם זה נעשה בגניבה, בידי קודמו של עבאס, יאסר ערפאת.
במילים אחרות, כל אחד מהקוראים כאן הוא “נשיא פלסטין” בדיוק כמו אבו מאזן, שהוא כיום אדם פרטי, ללא שום סמכויות מיוחדות. ארצות הברית, שהיתה ערה לתרגיל הזה, קבעה שה”משא ומתן” יהיה בין ישראל לבין אש”ף, לא הרשות הפלסטינית, גוף שבפועל כלל אינו קיים. שאין לו מנהיג חוקי, שאין לו פרלמנט, שאין בו מפלגות רשומות, שאין בו בחירות, ושאין בו ממשלה, משום שהממשלה היתה צריכה לקבל את אישור הפרלמנט, אך כזכור זה אינו קיים, כיוון שפוזר.
אפילו משטרי עריצות כמו בסוריה נזקקים כל כמה שנים למערכת בחירות מזוייפת, כדי ליצור מראית עין של חוקיות, אך ברשות הפלסטינית אפילו זה אינו אפשרי. הרי בכל מערכת בחירות, חמאס ינצח, הארגונים הג’יהאדיסטים יעלו, ופתח המוזיאונאלי יתרסק, כל אחד מבין זאת. ולכן המלכודת של הערבים הגרים במזרח ישראל: ילכו לבחירות, יעלו את חמאס. לא יילכו, אין להם לגיטימציה.
עכשיו אנחנו גם מבינים למה אותה קבוצה של עשרים איש, השולטת ברשות ובכספיה זה שני עשורים, מגיעה כבר לגיל זיקנה מופלג, הרי אין לה שום אפשרות להתחדש, לכודה בדילמה שלה. ברור שחמאס גם לא יאפשר בחירות כאלה בעזה, וכזכור הרשות הזו מפוצלת בעצמה לשתי ישויות עויינות זו לזו, עזה ויו”ש. זיקנת המנהיגות הזו היא ההוכחה לחוסר החוקיות הנמשכת.
האו”ם יכול להתעלם מחוסר הסמכות המשפטי של עבאס, אך יש לו חובה משפטית לבחון את החתימה, וחובה להצהיר שאין לה תוקף וסמכות. ואם האו”ם לא יתנדב לבדוק זאת, על ישראל להזכיר לו זאת, בתביעה משפטית. התרמית הפלסטינית הזו, הנמשכת כבר שני עשורים, חייבת להגיע לידי סיום, ומי שמתיימר לזכות בזכויות על פי “החוק הבינלאומי” לא יכול להתעלם ממנו כאשר הדבר אינו נוח לו. למה דומה הדבר? שג’ורג’ בוש יחתום עכשיו על צווים רשמיים של ממשלת ארצות הברית, או אולי ג’ימי קרטר, או חוסני מובארק לגבי ממשלת מצרים.
בלי מערכת בחירות וקבלת לגיטימציה מחודשת, אין שום סמכות לשום בעל תפקיד ברשות הפלסטינית, ולכן מבחינה משפטית דין כל מסמך שהיא חותמת עליו – להידחות.
(פורסם בידיעות אחרונות, 10.4.14)
לייתר המאמרים המהירים של ד”ר גיא בכור במדור פנקס אקטואליה