מאת ד”ר גיא בכור
לחוק הנדירות בתורת הכלכלה יש תמיד אפקט: על ידי הוצאה של פריט מן השוק תוכלו ליצור לו ערך מיידי. המחיר שלו יזנק. בהולנד של המאה ה- 17 המעמד העליון ביקש להפוך את פרח הצבעוני מעוד פרח יפה לסמל סטאטוס חברתי וכלכלי. הם הפכו את הפרח לנדיר, כמעט בלתי ניתן להשגה, ובכך הם יצרו את מה שכונה אחר כך “טוליפמאניה”, כלומר הבהלה לצבעוני. פרח אחד היה אז שווה יותר ממשקלו בזהב.
ככל שהביקוש עלה, כך עלה ערכו של הצבעוני. מפרח הוא הפך לתופעה חברתית-כלכלית, למדד, למצב, להצהרה. זה מה שאני מכנה “אפקט פרח הצבעוני”. ועכשיו תורנו: אנחנו חווים את אפקט הצבעוני.
בשקט, כמעט בלי שנבחין, גדל עכשיו, משתרג, מתפתל בין הקירות, ומתפתח “אפקט פרח הצבעוני” סביב ישראל. זהו תהליך קיומי, כמוהו לא זכינו עדיין בתולדותינו. כמעט כמו בכישוף, ישראל מתנתקת עכשיו מן המזרח התיכון הערבי, וערכה רק מזנק ועולה. ככל שהמהומות הערביות מתפתחות, ככל שהאלימות פושה, כך עולה מחירה של ישראל, וזה קורה מיום ליום. זהו כישוף, משום ש”הסכסוך” שלנו הולך ומותך, הולך ונמס לנגד עינינו. הוא מתפוגג, ואנחנו אפילו לא ידענו. מכה ניצחת למי שטען שישראל היא שורש הסכסוך במזרח התיכון, שהיא הבעיה. גם אם יהיה סכסוך שלנו עם הפלסטינים, זה יהיה עוד סכסוך במזרח התיכון הבוער, ולא שורש כל הסכסוכים.
אפקט פרח הצבעוני, ומותו האפשרי של הסכסוך הישראלי-ערבי
כך נפתח לפני שנתיים וחצי המאמר שרבים קראו: “אפקט פרח הצבעוני, ומותו האפשרי של הסכסוך הישראלי-ערבי”, שניסה לצפות את שיקרה. צריך לזכור את הימים של אז: כמעט פאניקה בישראל מן המרידות הערביות מסביב, ותחושה שהכל עוד רגע יתרסק על ישראל. המאמר נכתב עוד לפני שפרצה המרידה בסוריה, כך שמבחינתו הוא צדק. מאז התהליכים המתוארים במאמר עצמו רק הלכו והתממשו, והמזרח התיכון הלך והקדיר, וישראל שלנו הלכה והתנתקה מן האיזור.
1 המאמר הזה, והתיזה שעומדת מאחוריו, שישראל אינה מרכז הסכסוך במזרח התיכון (ובעצם מעולם לא היתה) התבררו כאסון של ממש לשורה ארוכה של גורמים שהתפרנסו מן הסכסוך שלנו: האמריקנים, המשטרים הערביים, עמותות, במאי-תעמולה לאוסקר, סופרים, עיתונאים “בכירים” או ממומנים, אקדמאים-תועמלנים, מפלגות פוליטיות, וכל תעשיית “השלום”; אסון. אין פלא שמהם מגיעה עכשיו התקפת-הנגד על הצבעוני: להחזיר בכוח את ישראל למרכז. וכך חוברת תעשיית “השלום” אל ממשל אובמה, תוך קריאות “התפעלות” מייתר המעורבים. במילים אחרות, להוריד את מחירה של ישראל לרמת-עלות של, נניח, 2010. אין פלא שהתקפת הקיץ על הצבעוני באה מקרי-איש-ערב, אדם שכל חייו האמין שישראל היא המפתח לאחיזת המזרח התיכון. אדם זה בילה אצל בשאר אלאסד בדמשק אינסוף פעמים, והוא מכר לאובמה את התיזה שיש להפוך את בשאר לציר המרכזי של ארצות הברית באיזור, ודרכו לחדור. המחיר היה כמובן – אנחנו. ואז התפרץ “אפקט פרח הצבעוני”, וחזון בשאר נבל. גם עכשיו מנסה אותו קרי לתפוס שוב את המזרח התיכון – דרכנו.
2 הם מעוניינים לבטל את האפקט, ובכך לתקן את המצב, כלומר להשיב את ישראל להיות הנקודה הארכימדית לתפוס את המזרח התיכון, שכן זה לקח לאמריקאים שנתיים וחצי להבין את שהבנו לאלתר. ישראל ברחה להם מתפקיד הפונקציה, זו שמשתמשים בה. אובמה שסמך ידיו באופן מדהים דווקא על “האחים המוסלמים”, מעוניין עכשיו להחזיר את המשטרים הלאומיים (שאותם הפיל), ושוב ישראל היא הקלף. לא לחינם אמר בשאר אלאסד לאחר ששמע על ההפיכה הצבאית במצרים ש”הלאומיים חוזרים”. ואכן, קרי זימן מייד כלהקת ליווי את שרי החוץ הערביים, שב והעלה באוב את “יוזמת השלום” הערבית, והכל כדי להפוך את ישראל לציר דרכו יחזור לאיזור. שר החוץ (הלאומי) המצרי החדש, נביל פהמי, כבר אמר אתמול שמבחינת מצרים “הסוגייה הפלסטינית חוזרת להיות בראש סדר העדיפויות”, לאחר שמורסי והאחים שלו התנערו מרעיון מדינה פלסטינית ומהרשות. הם הרי רוצים ח’ליפות כלל עולמית.
לא נגד ישראל נלחם קרי, ולא בעד הרשות הפלסטינית, אלא בעד עצמו. להוכיח בכוח שהוא לא טעה כל חייו, וכי ישראל היא אכן לב הבעייה. האם זה מעיד על עוצמה אמריקנית? דווקא על חולשה נוראה, שהיא צריכה להיעזר באילוזיות ובאשליות. לאנוס את המציאות, כדי שתתאים לתיזה שלה.
למדור הקריקטורות של מושיק גולסט בג’יפלאנט
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך
3 ואכן, אפקט פרח הצבעוני חזק מקרי וחזק מאובמה, לא משנה כמה אובססיביים יהיו. הלאומיות מסובכת עד צווארה במלחמות אזרחים ברמה זו או אחרת; הסונים נגד השיעים, זה רק הולך ומחריף (עם טיהורים אתניים מזעזעים, אך מי בכלל מדווח על כל); מוסלמים נגד נוצרים (או מה שנשאר מהם) ועדות לכך הוא המקום השולי בתקשורת הערבית לסוגיית קרי והמשא ומתן. את מי זה כבר מעניין, כאשר מסביב כולם נלחמים על חייהם, וגם התקשורת העולמית מתייחסת לכך כאל כמעט מעשה תימהונות, אם היא מתייחסת בכלל. זהו ניסיון מעורר רחמים להשיב את הסוסים לאורווה, לאחר שברחו והתפזרו כבר לכל עבר. במקרה הטוב זוהי תמימות. ואכן, בכינוס האחרון של קרי ברבת עמון את “שרי החוץ הערביים” רק מעטים מהם בכלל טרחו להגיע, רובם היו סתם השגרירים בירדן. מחצית ממדינות ערב בכלל החרימו את המפגש.
האם הם יבטלו את אפקט פרח הצבעוני, או שהוא יבטל אותם?
4 ארצות הברית נדחקה אל מחוץ למזרח התיכון, ולא תוכל לחזור עוד, משום שכולם שונאים אותה: השיעים, אך גם הסונים, הלאומיים אך גם האסלאמיסטים. כולם נבגדו על ידה בשלב זה או אחר. אובמה קוטף עכשיו את פירות האטימות שלו בחלק זה של העולם. לדוגמה, מלך ירדן עבדאללה, שיכול להתקרב לארצות הברית דרך הסיפור הפלסטיני, אך הוא יודע שבזה הוא יהפוך את עצמו לעוד יותר שנוא בממלכתו. ארצות הברית היא היום שוללת לגיטימציה ולא מעניקה. וכי מה היא כבר יכולה לתת, כסף, שאין לה? מעניין שהשלטים נגד אמריקה מונפים בידי האסלאמיסטים, הלאומיים ואפילו צעירי תנועת “תמרוד” (“התמרדות”) בקהיר. השנאה אליה הפכה למכנה המשותף החדש, במקום השנאה לישראל, עוד אפקט של הצבעוני. במילים אחרות, יש לה אינטרס שהשטן הקטן יחזור להיות מכנה המשותף, ולא השטן הגדול. היא מסתתרת מאחורינו.
למה “אפקט פרח הצבעוני” מחזיק מעמד? משום שהוא האמת, וכבר הרומאים קבעו ש”האמת מוסתרת, אך שום דבר אינו יפה כמו האמת” Latet enim veritas, sed nihil pretiosius veritate. יפה האמת, צחה כבדולח, ונקייה משקרים, מאינטרסים ומימון זר.
איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
5 באים עכשיו גורמים בארצות הברית וטוענים, אם אין לנו סיכוי לשנות את המזרח התיכון, לפחות נתמקד בישראל. הטיעון המדהים הזה רק מעיד על הכפייתיות בעניין ישראל. הרי בעבר טענו שישראל היא לב הסכסוך באיזור, ולכן חייבים להתמקד בה. עכשיו הם טוענים שישראל הפכה ל”סכסוך שולי”, ולכן כדאי להתמקד בה. תמיד ישראל.
אך האם זה יעזור? לא ולא. האפקט חזק גם מן הטיעון הזה. ה”פלסטינים” כפי שהם מכונים, נמצאים בהתפרקות מוחלטת: לאומיים מול אסלאמיסטים, ואפילו הסכסוך הסוני-שיעי קיים כאן, משום שהג’יהאד האסלאמי נתמך בידי איראן והשיעים. למזלם ישראל חוצצת בין הלאומיים לאסלאמיסטים, אחרת היו שוחטים אחד את השני גם פה, הרי זה כבר קרה בעזה החודש, בשנת 2007. “מעבר בטוח”? המסוכן ביותר לפלסטינים.
גרוע מכך: אף פלג לא אישר את ההליכה למשא ומתן של אבו מאזן. היה קונצנזוס מלא לתת תשובה שלילית לקרי. איך לבסוף טען קרי שקיבל תשובה חיובית, זה פלא בעיני. המועצה המרכזית של פתח, חזיתות השמאל, הנהגת אש”ף, חמאס והג’יהאד, כולם היו מאוחדים ביום ששי שהתשובה היא שלילית, כל עוד ישראל אינה מתחייבת לעיקרון נסיגה לשטחי 1967. ואולי הם כבר לא סופרים בכלל את אבו מאזן?
הטיעון האמריקני שעכשיו אפשר להתמקד בישראל הוא גם מסוכן, שכן ישראל אינה חייה בואקום ערבי, אלא מוקפת זאבים טורפים, ואיומי הביטחון עליה גברו, למרות שהצבאות בהתפרקות. ברור שישראל צרה ובלתי ניתנת להגנה רק תקרוץ לאותם זאבים לתקוף אותה, והם גם יתקפו. האם מישהו משלה את עצמו שגוש דן כולו לא ייהפך לבן ערובה של סלפים, שיזרמו לשטח הפלסטיני העצמי הזה? מספיקה רקטה אחת בחודש למסלולי נתב”ג, כדי שאף מטוס לא ינחת כאן. נצטרך לשוט לקפריסין, כדי לטוס לחו”ל. כל זה בהחלט עלול לקרות.
ואכן, יהיו רבים שיטענו שמשטר אובמה אינו הפיתרון מבחינתנו, אלא שהוא הבעיה, ובאמצעות שימוש במשטר אובמה אנחנו בעצם מתחסנים נגדו. מוזר, הוא מתחסן באמצעותנו, ואנחנו באמצעותו.
6 הקללה המוטלת על הרשות הפלסטינית: אם תגשים את מטרותיה – תיעלם. הרי מי שומר על הלאומיות הפלסטינית שלא תנבול בידי חמאס והסלפים? רק צה”ל והמתיישבים. כל פינוי ישראלי רק יחסל את הרשות הזו, או באופן צבאי, כפי שקרה בעזה, או בקלפיות, שכן חמאס ינצח. עצמאות = חיסול הלאומיות הפלסטינית או כאוס. ההצלחה היא הכישלון שלה, והכישלון הוא ההצלחה. והנוצרים הערבים, או מה שנשאר מהם? חנאן עשראווי, שישבה בהחלטת מוסדות פתח, יודעת טוב מאוד מה יקרה ביום שבו צה”ל לא ישמור עליה ועל חבריה. היא רואה את זה בסוריה, בעיראק ובעזה יום-יום. “נכבה”? מאה נכבות ביום, והאפקט עובד.
תמונה: אימג’בנק Getty Images
7 בלי ידיעתו, קרי חושף את אבו מאזן לסיכון עצום, שכן ההליכה למשא ומתן עם ישראל רק מגבירה את השנאה כלפיו ברחוב הערבי הכללי, ובזה הפלסטיני, והרי רשת אלג’זירה כבר חשפה את פרטי המשא ומתן עם אולמרט והציגה את אבו מאזן וסאאב עריכאת כבוגדים. התנועה הסלפית (הלא אלימה) צוברת תאוצה ביו”ש, ואבו מאזן מתנהג כדיקטטור, המחליט לבד. חמאס כבר קבע שעבאס מייצג רק את עצמו, ואם יהיה צורך “יפגע במשא ומתן”. למה הוא מתכוון? האם להעלות אלפי פלסטינים על המוקאטעה, או אולי לזרוע טרור בישראל? ככל שיתגבש המשא ומתן, רמת החשיפה לסיכון של אבו מאזן וחבריו תגדל.
צריך לראות את חברי “הועד הפועל” של אש”ף, המועצה המרכזית של פתח, או הנהגת ארגוני השמאל, שבהם אבו מאזן נועץ. הם נראים כבית נכות קודר של הלאומיות הפלסטינית, רובם בני שבעים ויותר (עבאס בן 78), מאובנים היסטוריים, מנותקים לחלוטין מן המציאות בשטח, זקנים ושבעים, כאשר כבר עשו מאה פעמים לביתם. את מי הם מייצגים, ומי בחר בהם?
8 כלי הנשק היחיד של הרשות הוא האו”ם, ועכשיו הם התחייבו להיכנס לתוך בקבוק למשך לפחות תשעה חודשים, פרק זמן אסוני לרשות. צריך לזכור: יש זמן המזרח התיכון, ויש זמן האביב הערבי. שנה של האביב הערבי היא כמו עשר שנים של המזרח התיכון (ועשרים שנים מערביות). במילים אחרות, מאז המאמר הקודם על אפקט פרח הצבעוני חלפו 25 שנים מזרח תיכוניות.
ואם יצטרכו עוד חצי שנה למשא ומתן? האם תישאר רשות פלסטינית עד אז? כך גם הופכת הכרזת “המדינה” באו”ם לתיאורטית, הרי עכשיו מתחילים את הכל מחדש. המשא ומתן על “מדינה” מבטל את “המדינה באו”ם, והמדינה באו”ם מבטלת את המשא ומתן, וחוזר חלילה. באמצע האינטריגות והתכסיסים, טבעו הפלסטינים.
9 אפקט פרח הצבעוני עובד גם מול האירופים, והלחץ שנרשם בישראל היה מיותר. ישראל היא כיום המדינה המערבית, הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, שאפשר לסמוך עליה, והתלות האירופית בנו דווקא גברה. כל מדינות אירופה רוצות להגדיל את שיתוף הפעולה עם ישראל, מה גם שאנו בדרך להיות מדינה יצואנית אנרגיה, שכולם רוצים. האיחוד האירופי המעוות רצה להגדיל את שיתוף הפעולה בכך שיהפוך לרשמי את האיסור על שטחי 1967, ואז יוכל להתמסר לישראל. משיחות אני יודע ששרי חוץ אירופים מפצירים בנו להגדיל את שיתוף הפעולה, כמעט כולם. בשל הלחץ הגובר מצד קהילות מסויימות באירופה, הם רצו את סעיף האיסור על השטחים כחסינות, ולהמשיך הלאה. בא עיתון “הארץ”, שנלחם בשנואת-נפשו ישראל, והפך את התמונה: הוא הציג זאת כחרם מתהדק על צווארה של ישראל. אתרי האינטרנט החדשותיים בישראל (כ-ל השלושה וחצי) , שרובם פוליטיים, המשיכו בהנאה את הקו של הארץ, ונוצרה היסטריה תקשורתית. כך הפך “אפקט פרח הצבעוני” לבעיה אסטרטגית של ה”תקשורת”, והם יעשו שם הכל כדי להתעלם ממנו. מכאן רק הגיונית החבירה התקשורתית לקרי או ל”חרמות וסנקציות”. בפניכם תהייה מעניינת: האם התקשורת בישראל הפכה למניפולציה, שבה רע זה טוב, וטוב זה רע?
אפקט פרח הצבעוני קובע עכשיו שעלינו לנצל אותו, ולחזק את הברית עם סין ורוסיה. לגייס עוד שני וטו אפשריים במועצת הביטחון, ולהפסיק להיות ווסאלים במחנה האמריקני באופן בלעדי.
10 אז מה כן? עם 700 אלף מתיישבים מעבר לקווי 1967 הדמיוניים, למה בדיוק מצפים, שיתאיידו? מדברים על פרמטרים שאפילו בשנות התשעים לא היו הגיוניים, ומאז אוסלו עברו 20 שנים. אין שום סיכוי שבעולם שהפלסטינים יקבלו מדינה יהודית, ירושלים יהודית, או ויתור על השיבה של מליונים, שום סיכוי. דרישה ישראלית לחתימה על “סוף התביעות” דמיונית באותה מידה, ולכן הכל באוויר.
ויחד עם זאת “תהליך מדיני” טוב לישראל, כמי שמאפשר לנו לחזק את העוצמה שלנו. חשש אמריקני מכישלון יכול בהחלט לעודד הסדרי-ביניים, כמו ערי-מדינה, הסדרים “זמניים” (שהם הכי קבועים), או הסדרים של חכירה לדורות. בנוסף, על ישראל לדרוש שירדן תשותף במשא ומתן, משום שהיא לא רק מתווכת, כפי שהיא נוטה להציג את עצמה, היא חלק מן הפיתרון, כשם שברור לכל היום שמצרים היא חלק מפתרון בעיית עזה.
אני ממליץ מאוד על פתרונות זמניים. במזרח התיכון קבוע הוא זמני, וזמני הוא קבוע, ומי שמבין את זה, מבין הכל; ואולי לא מבין דבר.
בשקט, כמעט בלי שנבחין, גדל עכשיו, משתרג, מתפתל בין הקירות, ומתפתח “אפקט פרח הצבעוני” סביב ישראל. זהו תהליך קיומי, כמוהו לא זכינו עדיין בתולדותינו. כמעט כמו בכישוף, ישראל מתנתקת עכשיו מן המזרח התיכון הערבי, וערכה רק מזנק ועולה. ככל שהמהומות הערביות מתפתחות, ככל שהאלימות פושה, כך עולה מחירה של ישראל, וזה קורה מיום ליום. זהו כישוף, משום ש”הסכסוך” שלנו הולך ומותך, הולך ונמס לנגד עינינו. הוא מתפוגג, ואנחנו אפילו לא ידענו. מכה ניצחת למי שטען שישראל היא שורש הסכסוך במזרח התיכון, שהיא הבעיה. גם אם יהיה סכסוך שלנו עם הפלסטינים, זה יהיה עוד סכסוך במזרח התיכון הבוער, ולא שורש כל הסיכסוכים.
למאמר הבא בסידרה – אפקט פרח הצבעוני – הדור השלישי
