מאת ד”ר גיא בכור
בימיו של תחותמס IV נקבר כבר הספינקס בחול עד לראשו. לילה אחד חלם תחותמס חלום, ובו הופיע הספינקס ואמר לו: “חול המדבר, היכן שאני משרע, כיסה אותי..הצל אותי; ואם כך תעשה, מובטח לך כתר מלך מצרים”, וכך היה. תחותמס הפך לפרעה, ושיקם את הספינקס בכך שסילק את החול עד לכפות האריה שלו, וחשף את גדולתו. כדי להנציח את הרגע, ולהעניק לעצמו לגיטימציה, הציב מצבת זיכרון בין כפות רגליו של הספינקס, הנמצאת עד היום, ובה תיאר את חלומו המוזר. “חול המדבר, היכן שאני משתרע, כיסה אותי.. הצל אותי”, כך נכתב שם בכתב הירוגליפים, עד לעצם היום הזה.
היוונים השתמשו במונח “ספינקס” לתיאור היצור המיתולוגי המצרי, שראשו אנושי, וגופו גוף אריה, שאצל המצרים הקודמים שמר על מקדשים ואוצרות, וזוהה עם המלכות ועם אל השמש. ביוונית בא השם מן הפועל “לחנוק”, לזכר הספינקס הנשית מתבי, שראשה ראש אישה, וגופה גוף אריה. היא היתה נוהגת לחנוק את העוברים לידה, אם נכשלו לענות על שאלתה המפורסמת: איזה יצור הולך קודם על ארבע, אחר כך על שתיים ולבסוף על שלוש?
כאשר אדיפוס ענה נכון על השאלה – האדם, היא התאבדה בקפיצה.
הספינקס המצרי נודע עד היום בפנים החידתיות של פרעה חפרע, כאילו הוא אוצר סוד, שעדיין לא פענחנו אותו. בפנים החתומות הוא מסתיר את כוונותיו, ויתכן שבשל כך היתה לאורך ההיסטוריה מן שנאה, או לפחות רתיעה, כלפיו; חידתיות תמיד מאיימת, ואולי זו הסיבה מדוע כינו המוסלמים את הספינקס “אבו אל-הול”, כלומר “אבי האימה”.
הספינקס הגדול של גיזה פונה אל הזריחה והוא ראה כבר מליון זריחות. כנראה נוצר מגוש אבן אדיר בזמן העמדת הפירמידה של פרעה חפרע בשנים 2500-2700 לפני הספירה, או אפילו אצל אביו, פרעה חופו הגדול, אך יתכן והפסל הועמד אפילו לפני כן. ולכן, כאשר שיקם אותו פרעה תחותמס, בסביבות שנת 1400 לפני הספירה, הוא היה אז בן יותר מאלף שנים. 57 מטרים אורך, 6 מטרים רוחב, 20 מטרים גובה. אלא שעם השנים שוב כוסה הפסל בחול המדבר הנודד עד לראשו, ועם הכיבוש המוסלמי של המזרח התיכון ראו בו המוסלמים כופר וסמל משוקץ, והם הזניחו אותו במכוון. בסביבות 1380 אף פגעו בו קיצונים סלפים במכוון, והפכו אותו למטרה לאימוני החיילים שלהם.
במאה ה- 19, כאשר הגיעו הארכיאולוגים המערביים למצרים, הם החלו בחשיפת הגוף כולו ובסילוק החול, עד לשיקום המלא בשנות התשעים של המאה העשרים. אבל חזרת הסלפים לעמדת כוח במצרים מחזירה את הסכנה הקיומית לפסל, שכן מנהיגיהם הצהירו לא אחת שהם רואים בפיצוצו מטרה דתית.
מצרים נובלת מיום ליום ויחד איתה הספינקס. כאשר הוא שוקע, היא שוקעת, וההיפך. “חול המדבר, היכן שאני משתרע, כיסה אותי.. הצל אותי”.
אך מי יציל הפעם?
1 כמו הספינקס המסתורי, שלושת גורמי הכוח הראשיים במצרים מסתירים את כוונותיהם במכוון, כדי להשאיר את האחרים בחוסר איזון ובאפילה. איש מהם אינו נוקט בכנות, מה שרק מחריד עוד יותר את האחרים; אבו אלהול.
הנשיא מורסי מודיע שהוא מעוניין ב”דיאלוג לאומי”, כשהכל יודעים שאין לו כוונה אמיתית כזו, שכן אז יצטרך לוותר על חלק מהכוח שצברו “האחים המוסלמים” שלו; הצבא מאותת כל הזמן שאין לו כוונה לתפוס את השלטון מחדש, אבל רבים במצרים צופים זאת; והגורמים הלאומיים האליטיסטיים, שמצהירים שיכבדו את רצון העם, אך כוונתם להשתלט מחדש, למרות שאין להם מנדט ציבורי. כולם משקרים, מפזרים עשן סמיך של הסחת הדעת, וזוממים. אך הציבור אינו טיפש, והוא יודע שעוד ינקטו מהלכים. הוא את המחאה שלו משמיע ברחוב, מה שמעמיק את תחושת הייאוש במדינה.
2 שלושת גורמי הכוח האלה מנטרלים זה את זה, עד כדי שיתוק הדדי, ובכך נוטרל השלטון במצרים. אין אפשרות להציל אותו, בשל לפיתת השיתוק שאחז בפירמידת שלושת הקודקודים. הקללה: כל אחד רוצה לשלוט, אך יודע שבכך יאחד את שני הקודקודים האחרים נגדו. אם הצבא יתפוס מחדש את השלטון, אוטומאטית יתאחדו נגדו האסלאמיסטים והלאומיים, כפי שהיה עד לפני כמה חודשים; אם מורסי ימשיך לאחוז בשלטון, הוא מאחד את הלאומיים עם הצבא; ואם הלאומיים ישלטו, כמו בתקופת מובארק, הרי שהם מאחדים נגדם את כל אויביהם. פירמידת הכוח הזה מנוטרלת, ומצרים שוקעת.
3 “מדינת המוסדות” (“דאולת אלמואסאסאת”) אותה אתם מכירים ממאמרים קודמים – גוססת. מצרים אוהבת לראות את עצמה כמדינה של מוסדות מתפקדים, בעיקר שיפוטיים מאז המאה ה- 19, ובוודאי מאז הקמת בתי המשפט “המעורבים” בשנת 1876 (The Mixed Courts) והילידיים ב 1883. זה אמר גם חוקה בעלת אופי ליברלי, פרלמנט, נשיאות, עיתונות דעתנית ואפילו ביקורת שיפוטית באמצעות בית המשפט החוקתי העליון (שוכן בשכונת מעדי) ובתי מהמשפט המינהליים (במתכונת ה- Conseil d’Etat הצרפתיים, “מג’לס אלדאולה”). אך כל זה גוסס עכשיו. בתי המשפט איבדו את עצמאותם, חלק משופטיהם התפטר, אחרים נוקטים סנקציות; בית המשפט החוקתי נוטרל בגסות, הביקורת השיפוטית נעלמה, החוקה האסלאמיסטית התקבלה באופן חד-צדדי והמתנגדים רואים בה חוקה בטלה, האופוזיציה תחרים כנראה את הבחירות לפרלמנט הבא, והנשיא איבד את סמכותו. צנזורה פוליטית בוטה הוטלה על העיתונאים, גרועה מזו של ימי מובארק.
כיוון שמשטרת בטחון הפנים פוזרה במדינה, כיוון שזוהתה עם המשטר של מובארק, אין יכולת לאכוף את החוק, ולכן האנרכיה חוגגת. חוטפים אנשים לשם כופר, רוצחים, בוזזים וגונבים; הביטחון האישי נעלם לגמרי, ויחד איתו צנח האמון שניתן יום אחד להשתקם.
זוהי חברה בהתפרקות.
כאשר צייר דיויד רוברטס המפורסם את הספינקס בשנת 1838 – רק ראשו בצבץ מבין החולות (אימג’בנק GettyImages)
4 הנשיא מוחמד מורסי מתברר כדמות חיוורת, הססנית, שתמיד מחליטה מאוחר מידי, האדם האחרון שמתאים לסיטואציה כיאוטית מעין זו. מצרים תמיד אהבה מנהיגים גדולים מהחיים, שהזכירו לה שהיא מעצמה-לכאורה, אך מורסי הוא דמות מגומגמת, הזוכה כבר לבוז מצד מצרים רבים. האדם הלא נכון במצב הלא נכון.
לדוגמה, אתמול הוא הודיע שיטיל עוצר על ערי התעלה, שבהן עיקר המחאה נגדו, למשל סואץ, אסמאעיליה, פורט סעיד ועוד, אך הוא גם יודע שלא יוכל לאכוף את העוצר הזה, ולכן יוצג בכך כחלש.
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
5 “האחים המוסלמים” – שהוקמו באסמאעיליה בשנת 1928 (צחוק הגורל, דווקא איסמעיליה מרימה עכשיו את נס המאבק להפלת שלטון האחים המוסלמים) הם לא רק אסלאם פוליטי, הם גם אחווה. כלומר סוג של כת סודית, עם טקסים סודיים, שמרתיעה אנשים הנמצאים מבחוץ. מה הם זוממים שם? כאשר יש מן כת סגורה כזו היא אפילו מעוררת פחד ואימה, מה שמאוד פוגע בה כיום במצרים של המהפכה. אחווה סגורה אינה יכולה לנהל מדינה. אבו אלהול.
6 הצבא מבוהל, איש לא הכין אותו לנהל או לטפל בענייני פנים, וכמו הצבא של השאה הפרסי בזמנו, הוא הוכן למלחמה חיצונית (כלומר נגד ישראל), ואין לו הכלים והכישורים לשמור על היציבות במצרים. אך האם יבצע הפיכה? יש בכירים בצבא שמשתעשעים ברעיון, ויתכן שהוא גם יתקיים אם האנרכיה תצא מכלל שליטה, אך הצבא עצמו מתקשה לקבל החלטה. בעיקרו הוא צבא פרו-מערבי, עם ציוד אמריקני ותלות מוחלטת בארצות הברית. הוא זה שמתחזק את היחסים הביטחוניים עם ישראל בנוגע לעזה ולסיני.
7 האינטלקטואלים ו”המשכילים” נעלמו מן הבימה המצרית. אלה הובילו את החזון המצרי במשך יותר ממאה שנה: סופרים, משוררים, יוצרים, עיתונאים, פובליציסטים, ובשנתיים האחרונות הם נעלמו. פעם הם הדריכו את הרחוב, אך הרחוב של היום כבר פחות קורא את יצירותיהם, והם בלתי רלבנטיים. וחברה בלי מיגדלור בליל סערה, לאן תפנה, ועל איזה סלעים תתרסק?
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כל מאמר שני באתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כאן.
8 אין תיירות. מצרים חייה מן התיירות העולמית, והיא אינה מגיעה עוד, דבר שהוא קטסטרופה לאומית, שמחריבה כמובן את הכלכלה הלאומית. לתיירות יש משקל נוסף במצרים: הזרים האלה מעניקים צבעים לחברה הזו, קולות והדים ממקומות אחרים, אך אלה הולכים ודוהים, הולכים ונמוגים. המהפכה של גמאל עבד אלנאצר בשנות החמישים גירשה את הזרים, שחיו באופן קבוע במצרים, כולל היהודים; המהפכה של השנתיים האחרונות גרשה גם את הזרים שנמצאו במצרים כתיירים, באופן זמני. בכל מקרה התוצאה היא הסתגרות, ומהסתגרות שום דבר טוב לא יכול לצאת.
מעניין היחס המצרי אל הארכיאולוגיה. בעוד אצלנו זה כמעט פולחן לאומי, האסלאם אוסר על הפשפוש הזה באדמה, שיכול להתפרש כהתגרות בסדר האלוהי, והסדר הזה מחליט שמה שהסתיים, נקבר; ואין להוציאו.
רוב החיפושים הארכיאולוגיים בעולם הערבי, במצרים או בסוריה, נעשו בידי זרים אנשי המערב. כך מצרים חייה מן הארכיאולוגיה, אך מנהיגי הדת שבה רואים אותה בעין רעה. כך היחס גם אל התיירים המערביים: חיים מהם, אך מנהיגי הדת רואים בהם איום ומטרד; לא במקרה הם נעלמו.
9 האם מצרים עלולה להתפרק כטריטוריה? עד לאחרונה תרחיש כזה לא היה הגיוני, אך כיום הוא מתחיל לבצבץ באופק, כיוון ששום צד לא יהיה מוכן לוותר. ולכן זהו מאבק קיומי. הבדואים בסיני ובמדבר המערבי כבר מכוננים בשקט מן ישות משל עצמם, הרואה בצבא המצרי אויב, והתהליך הזה צפוי להמשיך ולהתרחב (למזלנו התנתקנו מסיני באמצעות גדר); הקופטים במצרים (כעשרה מליון איש) מודרו בידי “האחים המוסלמים”, ואין להם עוד משקל פוליטי. בשל כך הדור הצעיר מתארגן, והגורם הזה עוד ישמיע את קולו. אין להם ריכוז גיאוגרפי מסוים, אך באיזור אלכסנדריה שעל החוף יש להם נוכחות גדולה; הסלפים השתלטו כבר על ה”סעיד”, כלומר מצרים עילית, תוך גירוש הקופטים משם, או הטלת חוקי חסות (“דימה”) עליהם; והלאומיים נאחזים בקהיר, כמאחז פוליטי, שם נמצאת גם האליטה. אלה התחלות, אך במצרים כבר לא נסערים לשמוע על תרחיש כזה, כמו בעבר.
10 וישראל, היכן היא בטרגדיה הזו? אנחנו רחוקים ומרוחקים. ישראל היתה אחד הצירים שחיברו את המערך המצרי בעשורים האחרונים, במלחמה כמו בשלום, וכאשר ישראל התנתקה עם פרוץ וירוס האביב הערבי, הם יתקשו לעשות בה שימוש, שכן הבעיות האמיתיות כבר פרצו החוצה. שוב אנחנו מבינים עד כמה היה מלאכותי ופונקציונאלי השימוש שעשו המצרים בסכסוך עם ישראל, שנראית עכשיו רחוקה ומרוחקת. אנחנו מעניינים את המצרים כאחד הנושאים האחרונים.
האם הסתה של המשטר תעורר את הסכסוך איתנו מחדש? יתכן, אך הדבר לא ישפיע על המחלוקות האדירות בפנים המדינה, ולכן לא יביא תועלת, הזמנים האלה נגמרו, שכן המחלוקות האמיתיות כבר נחשפו אל אוויר העולם מתוך חול המדבר שכיסה אותן. החול, עכשיו אנחנו מבינים, היה הסכסוך המומצא עם ישראל, שכאשר הוא הוסט הצידה, נחשף הספינקס (“אבי האימה”) במלוא האיום שבו; אלה היו החולות הנודדים של הסכסוך.
עכשיו אנחנו מבינים שהדבר הטוב ביותר שקרה לספינקס היה דווקא החול שכיסה אותו, שכן בלעדיו, ובלעדי ההגנה שהוא נתן לו, הספינקס אבוד. חול המדבר של הסכסוך עם ישראל היה המגן הטוב ביותר מפני חשיפת האמת שהיתה קבורה בחברה החולה הזו, וכאשר החול סולק לבלי שוב, זינקו הבעיות החוצה. אז אולי טעה פרעה תחותמס כאשר חשף מחדש את הספינקס? ואולי טעו הארכיאולוגים המערביים? בניגוד למה שחשבתם, ספינקס גלוי משמעו צרות, בעוד שספינקס שקוע הוא בטוח.
