המונגולים שוב ניצחו, והרוח הקדושה לא באה הפעם לעזרת הלבנונים

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור

מהו טרור? הסופר הצרפתי-יהודי הנודע ריימון ארון (Raymond Aron, 1905-1983) הגדיר “טרוריזם” כאקט אלים, שההשפעה הפסיכולוגית שלו חורגת בהרבה מהנזק הפיזי שלו. ההשפעה הפסיכולוגית הזו מתורגמת אחר כך למשהו מעשי לכשעצמו: זריעת פאניקה, תוהו ובוהו, התפרקות פוליטית, כל אלה הופכים את הטרוריסטים למי שהם לכאורה הרבה יותר חזקים ממה שהם במציאות. עכשיו אנו מבינים מדוע התקשורת המודרנית, למשל, היא כלי הכרחי להצלחת הטרור, ובלעדיה אין השפעה פסיכולוגית מרחיקת לכת.

מי שהפכו את השימוש בטרור לאמנות היו המונגולים, שכבשו כמעט את העולם העתיק של אז: אסיה ואירופה. השיטה של המונגולים היתה פשוטה: בתחילה הם כבשו ערים, ואז שרפו אותן ושחטו את תושביהן כולם. השמועה הנוראה יצאה שהמונגולים לא משאירים דבר בחיים, שאכזריותם אינה יודעת גבולות, עד שערים שלימות נכנעו ללא קרב, העיקר שלא יושמדו בצורה כה נוראה. כך קרה שהמונגולים במקרים רבים לא היו צריכים בכלל להילחם: האפקט הפסיכולוגי והמוניטין המחריד עשו כבר עבורם את המלאכה. כך, גם באמצעות זריעת אימה (“טרור” בלועזית) הצליחו המונגולים לכונן את האימפריה השנייה בגדולה בתולדות האנושות (אחרי האימפריה הבריטית, שהיתה הגדולה ביותר). האפקט הפסיכולוגי היה גדול מן המעשה עצמו.

אלא שאפקט פסיכולוגי גם סיים את ההתפשטות המונגולית, ואפילו באופן פלאי, ביפן. בנובמבר 1274 ציי הכיבוש המונגוליים הפליגו מקוריאה, תוך שהם מביסים את צבא הסמוראים היפני. אך כאשר חזר הכוח המונגולי אל הספינות פרצה סופה פתאומית, שטלטלה את הספינות, כך ש-200 ספינות ו-15,000 לוחמים מונגולים אבדו בלילה אחד. המונגולים אמנם עצרו את המתקפה, אך לא ויתרו.

שבע שנים אחר כך הם חזרו, נחושים הפעם להשלים את המלאכה. השליט המונגולי קובלאי ח’אן חזר ליפן עם כ- 150,000 חיילים. שוב הוא הביס את צבא הסמוראים, ואז הפליג דרומה לכיוון טקשימה. היפנים היו אחוזי אימה, שכן נותרו בלא הגנה, והם הבינו מה משמעות הדבר. הקיסר היפני החליט לעלות לרגל למקדש שינטו להתפלל להצלה מפני האימה. בלילה שלאחר מכן, ב- 15 באוגוסט 1281, הלא יאומן קרה: טייפון פתאומי הטביע לא פחות מ- 4,000 ספינות מונגוליות פולשות יחד עם כ- 100,000 לוחמים מונגולים, והיפנים השמידו את כלי השייט שנותרו. מחקרים מודרניים טענו שהספינות המונגוליות בעלות התחתית השטוחה נועדו לשייט בנהרות בלבד, ולא התאימו לסופות הים. יפן ניצלה מן הכיבוש המונגולי.

התבוסה השנייה הזו, מידי שמיים-לכאורה, שמה קץ לשאיפות ההתפשטות של המונגולים. האפקט הפסיכולוגי בו השתמשו תמיד, שיחק לרעתם, וחזר הפעם כנגדם. התבוסה הפלאית הזו נחגגת ביפן עד היום, והיא מיוחסת ל”קאמי קאזֶה” (“הרוח הקדושה”; “קאמי” ביפנית זה “קדושה” ו”קאזֶה” – “רוח”), כאשר התחושה, שהמולדת מוגנת בידי שמיים, נמשכה ביפן עד למלחמת העולם השניה. אז קיבל המונח “קאמיקאזה” משמעות אחרת לגמרי.

שיטת השליטה של משפחת אלאסד בלבנון היתה בנויה תמיד על הטרור, דהיינו רציחות פוליטיות מהדהדות, שנועדו ליצור את האפקט הפסיכולוגי הכפול: שלבנון פוחדת מסוריה, ושלבנון אינה יכולה לחיות בלי סוריה, שכן הרציחות האלה בוצעו בידי ארגונים לבנונים פרו-סוריים, שרק לסוריה היתה-לכאורה שליטה עליהם. כך אנו מבינים שהטרור היה הדבק שחיבר את לבנון, שפעם היתה חלק מן המולדת הסורית הגדולה, אל סוריה. כך חיסלו הסורים עם השנים שורה של מנהיגים בכירים, מה שייצר את השובל הפסיכולוגי ההכרחי. למשל: המנהיג הדרוזי כמאל ג’ונבלאט (1977); נשיא לבנון המיועד בשיר ג’מאייל (1982); או נשיא לבנון רֶנֶה מועווד (1989).

החיסול האישי עצמו היה חשוב, אך האפקט הפסיכולוגי המהדהד שיצר היה גדול פי כמה. כך למשל חיסלו הסורים ב- 14 לפברואר 2005 את ראש הממשלה המשקם של לבנון, רפיק אלחרירי. כאשר הוא חוסל הוא כבר לא כיהן כראש ממשלה, אך האפקט הפסיכולוגי שנוצר היה עז. בשאר אלאסד אותת אז ללבנון שהוא לא ייתן לה להתחמק מן “העיסקה”.

מהי “העיסקה”?
לאחר שמלחמת האזרחים בלבנון נמשכה כבר 14 שנים, לאחר שפרצה באפריל 1975. דור שלם של לבנונים צעירים, כמה עשרות אלפים, נרצח, חוסל, או מת בנסיבות אכזריות, שרק במזרח התיכון מוצאים כמותן. המדינה מתה, הצבא התפרק למרכיביו העדתיים, הפרלמנט חדל לתפקד, ארמון “הצנובר”, הוא בניין הפרלמנט נבל, המשטרה איבדה שליטה, מאות אלפים היגרו מן הארץ החרבה, ישראל נכנסה, ישראל יצאה, סוריה נכנסה, המיליציות הפלסטיניות קמו, השתלטו, גורשו, אסון וחורבן, ייאוש בכל. המלחמה נראתה כמי שתימשך לנצח.

ואז, בשנת 1989, הציעו הסורים לכוחות הלבנוניים הנלחמים באכזריות שלא תתואר – עיסקה. דיל, שאי אפשר להתעלם ממנו; אם תרצו את עסקת פאוסט עם השטן.

אמרו הסורים: אנחנו יכולים לסיים את מלחמת האזרחים שלכם ביום אחד.

השיבו הלבנונים הנדהמים: מה? ביום אחד, ואנחנו נשחטים ושוחטים כבר 14 שנים… ביום אחד!

אמרו הסורים: אך יש לנו תנאי קטן אחד.

שאלו הלבנונים: מהו התנאי?

אמרו הסורים: תצטרכו למכור לנו דבר אחד קטן בתמורה לסיום המלחמה.

את הריבונות שלכם.

חשבו הלבנונים והתייעצו. אם על כף אחת מונחים החיים, ואילו על השנייה הריבונות – עדיפים החיים, החליטו. הם הודיעו לסורים שהם מוכנים לעסקה. העסקה הזו כונתה בפי כל “הסכם טאיף”, (טאיף היא עיר קיט בסעודיה, השוכנת מעל לעיר מכה) על נספחיו, כאשר אחד החשובים שבהם הוא “הסכם האחווה ושיתוף הפעולה” בין סוריה ללבנון, הנמצא בתוקף עד היום. בהסכם הזה מסכימה, למעשה, לבנון להיהפך למחוז של סוריה, לפרוטקטוראט, למדינת חסות.

העיסקה נחתמה, וזו עסקה בין סוחרים. הם יודעים מהי עסקה ומדוע חייבים לכבד אותה.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?

מלחמת האזרחים נסתיימה, השנים החלו לחלוף, והלבנונים התחילו לשכוח את מוראות המלחמה. דור חדש של צעירים לבנונים גדל, אשר כבר לא הכיר את זוועות המלחמה, את אימת העבר.

יותר מכך: לבנון התעשרה, ובעל המאה רוצה להיות גם בעל הדעה. לאט לאט התחילו הלבנונים “לשכוח” לקבל את אישור הסורים על כל צעד. לאט לאט הם גם החלו לנהל מדיניות עצמאית, מול ארצות הברית, מול ישראל, מול אירופה , מול השווקים הבינלאומיים. אסד האבא כבר היה זקן וחולה, ולא נמצא זמן אצל הסורים לטפל בבני החסות המתמרדים.

ואז הגיע בשאר אלאסד.

הסורים החלו להרים טלפונים למנהיגות הלבנונית, לראש הממשלה רפיק אלחרירי ולאחרים, בהזכירם להם את עניין ההסכם. “דיל זה דיל”, אמרו להם, ואתם לא מכבדים אותו. אנחנו סיימנו עבורכם את מלחמת האזרחים (טוב, לסורים קל הדבר, הם הרי סייעו שהיא תפרוץ למן ההתחלה), לקחנו סיכונים, אך אתם את חלקכם בהסכם לא מקיימים.

הלבנונים המשיכו להתעלם, וב”ארמון המהגרים” (זה שמו של ארמון הנשיאות בדמשק) רתחו. טוב, אמרו הסורים, אז אתם לא מוכנים לכבד את העסקה, אין בעיה. אם כך, אנחנו נחזיר את מלחמת האזרחים! גם לנו אין בעיה.

כאן התחילה בשנת 2005 סידרת רציחות פוליטיות של בכירי הממסד הלבנוני, מדינאים, עיתונאים, אנשי ציבור ואחרים, כדי לחרחר ריב מחדש, ולדרדר את המדינה מטה. עכשיו אנו גם מבינים מדוע. היתה לפי תפיסתם של הסורים עסקה, והלבנונים לכאורה לא כיבדו אותה. הסורים, כעם של סוחרים, מגינים על העיסקה עליה חתמו..

לקרוא על סידרת הרציחות – “שקט מוות”

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.


עכשיו התהפכו היוצרות: סוריה נקלעה למלחמת אזרחים ולבנון מואשמת על ידי אסד שהיא מזינה אותה; שהמודיעין הלבנוני מסייע למורדים הסונים נגד אסד. הטענה הזו מטרידה מאוד את המשטר הסורי, שהחל להפעיל התגוננות אקטיבית נגד מי שמסייע למורדים נגדו. למשל, המלחמה שכבר מתנהלת נגד טורקיה, תוך סיוע אקטיבי למורדים הכורדים נגד ארדואן; הטמנת פצצה בקניון גדול בקטר, כדי להרתיע את הקטרים, שלא יתמכו במורדים; או מכונית התופת מיום ששי האחרון בשכונת אשרפייה של ביירות, שקטלה את חיי בכיר המודיעין הלבנוני, וויסאם אלחסן, שלכאורה תמך במורדים נגד אסד.


לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

ואיך עושה זאת דמשק? שוב, בשיטה הסורית הישנה של הפסיכולוגיה של הטרור. זו הסיבה מדוע היה זה פיגוע ענקי, ראוותני, שהרג אנשים נוספים, זרע חורבן ופאניקה, ונקלט בלבנון כולה. הרי זהו בדיוק המסר הפסיכולוגי, החשוב מן המעשה עצמו: תמשיכו כך, אתם הלבנונים, נדאג שתגיעו למלחמת אזרחים.

והאפקט הפסיכולוגי עובד. הלבנונים אחוזי אימה מסוריה. הם יודעים שלמשטר הסורי אין עכשיו עכבות, שהוא לא יהסס להרוג ולרצוח, להחריב ולשרוף, כאשר הוא נלחם הפעם על חייו שלו; מה גם שהסוכן של המשטר הסורי, חיזבאללה, חזק ונקמני. כך מחזירה סוריה בכוח את “הסדר הסורי” בלבנון, על גבי הטרור. והנה לנו דוגמה מובהקת כיצד השובל הפסיכולוגי גדול בהרבה מן המעשה עצמו; כיצד הטרור הסורי נגד הלבנונים האומללים מצליח. כיצד המונגולים שוב ניצחו, והרוח הקדושה לא באה, הפעם, לעזרת הלבנונים. בכלל, במזרח התיכון אין טייפונים.

*

בהיפוך המקרה הלבנוני, שם מצליחה-לכאורה ההרתעה הסורית, אנו יכולים להסיק מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם טרור. לא רק לבלום את המעשים עצמם, שזה חשוב, אלא קודם כל לבלום את האפקט הפסיכולוגי שלהם. אם אני ממשיך את ריימון ארון מראשית המאמר אפשר להציע את הנוסחה הבאה: אם מצליחים להוריד את מפלס האפקט הפסיכולוגי כתוצאה מפיגוע טרור אל מתחת להשפעה הפיזית של המעשה (למשל בגיוס דעת הקהל הפנימית והחיצונית), הכוונה הטרוריסטית נכשלה.

ויוליוס קיסר פעם אמר: אין גרוע מלהיות תמיד תחת אבטחה אישית, משום שהמשמעות היא שאתה תמיד מפחד.




ג’יפלאנט היה מהראשונים, ששמו לב שהאיראנים דווקא מפחיתים את כמות האוראניום המועשר, המתאימה לייצור פצצה גרעינית ולא מוסיפים עליה, תוך ניתוח שני הדו”חות האחרונים של הסוכנות לאנרגיה גרעינית. אתם מוזמנים להצטרף אל מועדון הפריים, ולקרוא את הדו”ח המפורט שהכנתי עבורכם (19.9.12).