[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
החמור והשועל הפכו לחברים טובים. יום אחד, כאשר חיפשו מזון ביער, ראו לפתע אריה. החמור נבהל עד מוות, אך השועל ביקש מהחמור שלא לפחד. השועל ניגש אל האריה ואמר לו בלחישה וביראת כבוד: “הוד מעלתך האריה, יש לי רעיון מצוין, אם תחוס עלי. אני אוביל את החמור לבור ביער, משם הוא לא יוכל לברוח, ואתה תוכל לטרוף אותו שם ולהנות מארוחה טובה”. האריה הבטיח שלא יפגע בשועל.
השועל חזר ובישר לחמור: “הצלחתי לשכנע את האריה שלא יטרוף אותנו, אך בכל מקרה יש כאן בור, בוא נסתתר שם, עד שהאריה יילך”. השועל הוביל את החמור אל הבור, וכאשר האריה ראה את החמור לכוד בבור הוא שמח מאוד. אלא שדבר ראשון הוא התנפל דווקא על השועל כשקרא: “בוגד ערמומי שכמוך, איך בגדת כה מהר בחברך הטוב. אטרוף אותך ראשון ואמלא את בטני, ורק אחר כך אוכל את החמור. היכה האריה את השועל בכפותיו האדירות, וטרף אותו על המקום.
משלי איזופוס
1. מה בעצם קרה במה שמכונה “המהפכה המצרית”? מספרי 2 ו-3 בגדו במספר 1. במשך שנים ארוכות טיפח חוסני מובארק את שני הכפופים לו, שר ההגנה הנצחי, חוסין טנטאווי וראש המודיעין הביטחוני עומר סולימאן, שניהם גנרלים, שניהם מקורבים נאמנים. במשך שנים חיו שני אלה מידיו של מובארק, והוא סמך עליהם. אך ברגע האמת, כאשר הוא היה בצרה, במקום לעזור לו, בחרו שני אלה והגנראלים סביב לבגוד בו, כאשר אילצו אותו לפרוש, בהבטחה שיגנו עליו. עכשיו נפתחה בפניהם הדרך לשלוט במצרים. כשם שנאצר סילק את מפקד ההפיכה הצבאית נגיב, כך הם הדיחו את הבוס שלהם. חוץ מזה לא השתנה הרבה. יותר מ- 10,000 אזרחים נדונו לעונשים כבדים בבתי משפט צבאיים מאז “המהפכה” לפני כחצי שנה, יותר מאשר בתקופת מובארק. פעם מובארק שלט בגנראלים, היום הם שולטים עליו.
2. המוזר הוא שמובארק ידע וצפה שדבר כזה יקרה. זו הסיבה מדוע סירב בעקשנות למנות לעצמו סגן, משום שהוא ידע שמי שידיח אותו יהיה הסגן שלו. האיום בא תמיד מבפנים. לחוסני מובארק מעולם לא היה סגן נשיא, להוציא את עומר סולימאן בימיו האחרונים ממש של שלטון חוסני מובארק. היה זה כבר מינוי בכפייה.
3. זוהי הרי “תיאוריית המעגלים” המוכרת כבר לקוראים שלנו, שבה פחות משנה מה קורה בחוץ, אלה שבאמת יכולים לאיים על השליט שבפנים הם מעגלי הכוח הקרובים אליו. אם ראשי המערכת הביטחונית היו רוצים, מובארק עדיין היה נשיא, אך הם בחרו לבגוד בו. זו הסיבה מדוע כל כך קשה להפיל את נשיאי לוב וסוריה, משום שאלה שבאמת יכולים לאיים עליהם הם תומכיהם הקרובים ביותר.
לאחר ששדדו את הכסף הגדול, מתחילה הבוגדנות בין שורות החברים הקרובים. אחד מחסל את השני, כדי לזכות בכסף. נעלמה ידידות של שנים, נותרה רק הסכין. כאן עוקצים (“Whack” בלשון המאפיה), ואלה הכללים. “רצח היה הדרך היחידה של כולם כדי להישאר בחיים”, מתוך הסרט “החבר’ה הטובים” (Goodfellas) 1990, בימוי גאוני: מרטין סקורסזה. ובסוף? בסוף כולם נעקצים, ובצורות האלימות ביותר (In the end they all get whacked”“).
4. שניים אלה, טנטאווי וסולימאן, חיו כל חייהם מן האנרגיה שייצר מובארק, וכך קורה באופן פרדוקסלי גם עכשיו. בכל פעם שהרחוב המצרי על מליוניו דרש טרף, הם הקריבו עוד יד ועוד רגל של מובארק ומשפחתו. זרקו עוד איבר להמון צמא הדם. אלא שהאנרגיה שהעניק מובארק לפני המהפכה האחרונה היתה אינסופית, ועכשיו היא מתכלה: מובארק כבר בבית המשפט, כמה עוד יוכלו להקריב ממנו? וממה יחיו לאחר שיתלו את מובארק, וזו שאלה של זמן? כדי להגן על דמם שלהם, ספסרו בדמו של מובארק. הם מכרו אותו.
5. איזופוס, כמו גם חז”ל או פילוסופים רבים הזהירו מפני בוגדנות של חברים, כאשר קבעו, שחבר בוגדני גרוע מהאויב המסוכן ביותר. מן האויב אנחנו נזהרים, אך את הבוגדנות אין רואים, אלא כאשר היא מתרחשת, ואז אולי כבר מאוחר מידי. הם הסבירו שלעיתים קרובות דווקא אלה שגמלתם להם טובה וקידמתם אותם יבגדו בכם ראשונים, משום שהם זקוקים להוכיח, גם לעצמם, שהם התקדמו על סמך הכישורים שלהם, ולא בגלל הטובה שעשית להם. המשפטן הרומי המהולל פובליוס טקיטוס (56-117) הוסיף: “הכרת תודה מכבידה בעוד שנקמה היא תענוג“, ואולי זהו הטבע האנושי. דווקא מהכרת התודה, שהיא מעלה חיובית, חלק מן האנשים ינסו להתחמק, בעוד שהם יבחרו דווקא בנקמה, שהיא מעלה שלילית. זהו לקח אוניברסאלי, ולא רק למובארק. זו הסיבה שהרבה אנשים מחכים להכרת תודה ומתמלאים מרירות כאשר היא אינה מגיעה. אל תחכו, משום שזה אנושי להתחמק מהכרת התודה.
פסלו של מובארק הושחת בעיר החדשה ששה באוקטובר. ובעצם, מה הוא עשה מלתחילה בקרב המצרים שזכו בפרס נובל?(תצלום: אימג’ בנק/גטי אימג’)
6. וכי אנחנו לא טעמנו את טעם הבוגדנות, שהוא הטעם המר מכל? האם הצרפתים לא מכרו אותנו מייד כאשר יצאו מאלג’יריה, כדי להתקרב אל הערבים? כיצד חשנו כאשר הידיד האולטימטיבי שלנו, נשיא ארצות הברית ברק אובמה זילזל בנו בתחילת דרכו, עד שהבין? או דו”ח גולדסטון היהודי על עזה, שמכר בזול את ישראל? או ארגונים ישראליים שמתפרנסים מהוצאת דיבה על ארצם שלהם? או הטורקים שחשבנו שהם בעלי ברית שלנו, עד שהבנו ששנאת המנהיג שלהם כלפינו היא יוקדת? “הגם אתה ברוטוס”
(“et tu Brute“)? שאל יוליוס קיסר הנבגד בתדהמה את ידידו הטוב מרכוס ברוטוס, שניות אחדות לפני שנפל על הרצפה לאחר שנדקר בידי ידידיו, וביניהם ברוטוס עצמו. החרב באה מבפנים.
7. זוהי עדות לעליבותה של מנהיגות הצבא המצרי, שחי היום על הקרבת מובארק ככלי שליטה אפקטיבי יחיד שיש לו מול הרחוב התובעני. וזוהי האירוניה: בהיותו נשיא, שלטו שניים אלה והגנראלים האחרים באמצעות מובארק, וגם עכשיו הם שולטים בעזרתו. אז הוא היה מקור ללגיטימציה, וגם עכשיו. אז בחייו, ועכשיו במותו.
לפני שתמשיכו בקריאת המאמר, האם תצטרפו אלי, לדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק?
8. אוי, הצביעות. ברגע שהצבא תפס את השלטון במדינה, וכונן ברית לא כתובה עם מימסד “האחים המוסלמים” התחיל להיות ברור שאותה “מהפכה לאומית” שאמורה היתה להוביל לדמוקרטיה לא תוביל לשום מקום חיובי. הצבא המצרי ששולט במדינה ביד רמה מביט על המהפכנים האמיתיים שברחובות בסלידה, הרי הוא תמיד היה עוין להם. רק לאחרונה האשים הצבא את תנועת “ששה באפריל”, זו התנועה שהוציאה מאות אלפים לרחובות בזמן המהפכה, שהם “משרתים כוחות זרים”, מונח שבמצרים משמעותו שלילית ביותר. המהפכה דיברה על דמוקרטיה, אך זו דווקא התרחקה עכשיו, והבחירות נדחו לנובמבר, אם בכלל. ושוב האירוניה: לעומת אסד, קדאפי, נשיא תימן או מנהיגים ערביים אחרים, מובארק כבר נראה כדמוקרט. איך אפשר לשפוט אותו על פגיעה במפגינים, כאשר המוסדות הערביים, כמו הליגה הערבית שיושבת בקאהיר, ואשר המנהיג החדש שלה הוא “בן המהפכה החדשה”, עדיין תומכים באסד ובקדאפי, ששוחטים אלפים ובקרוב גם עשרות אלפים?
9. מצרים הפכה לפיכך לחברה של פחדים והדחקות. זו אפילו מפה פוליטית של פחדים: הצבא מפחד שיאבד את הכוח בו הוא מחזיק מזה ששים שנים, המפגינים הלאומיים מפחדים שימחקו, האסלאם לארגוניו השונים מפחד שיאבד את הכוח הפתאומי שניתן לו, כאשר מאחורי ה”אחים המוסלמים” נמצאים ארגונים “סלפיים” אלימים בהרבה, הדורשים מדינת הלכה אסלאמית עכשיו. כל אחד והעונש שלו. והאזרחים? הם סתם מבולבלים מן העבודה שבמצבם לא חל שום שינוי, אלא לרעה, למרות כל המלל המייגע.
10. הציבור הרחב במצרים שימש כפלטפורמה לשינוי, וסצינות הרחוב סיפקו את תאוות ההמון והתקשורת העולמית, אך הדרמה האמיתית התרחשה סביב מעגלי השלטון, כאשר המעגלים הקרובים ביותר השתלטו על נקודת השלטון. במשך שנים ראו את מובארק שולט ביד רמה, ובסתר הם קינאו וחיכו לרגע המתאים. זוהי קינאה של שנים, יריבות מוסתרת שצצה ברגע המסוכן ביותר. במשך שנים ארוכות הם צחקו לבדיחותיו של הנשיא, ולא הפסיקו לשבח ולהלל אותו, אך ברגע הקריטי שלפו את הסכין, והם יוסיפו לנעוץ אותה בתוכו גם בזמן המשפט. אם כן, נקודת התפנית של הסיפור המצרי לא היתה ברחובות, אלא דווקא בצבא, ולכן לא מהפכה היתה זו אלא הפיכה בתוך שורות המימסד הביטחוני, שהתאפשרה בשל מהומות הרחוב. זו היתה גם הולכת שולל של דעת הקהל.
אך בסוף? בסוף כולם ייעקצו, כמובן. על שני הידידים הנאמנים, כמו גם 19 הגנראלים ששולטים היום במצרים, לזכור את משל החמור והשועל, עליו הוסיף איזופוס בהמשך: “אם תבגוד בחבר, תראה שהרסת את עצמך”. הבוגדנות חוזרת אל הבוגד ומחסלת אותו ראשון, והעלילה הזו עדיין לא תמה.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון
Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]
