מסיכת המוות האדום: על מה שבין קהיר לטהראן

מאת ד”ר גיא בכור

מגיפת “המוות האדום” שפקדה את הממלכה היתה נוראה ואיומה, והפילה קורבנות בכל מקום. דם מילא את הבתים והרחובות, היכן שהבטת שלטו המוות והצער. אלא שהנסיך פרוספרו, שליט הממלכה, החליט שהמגיפה לא תגיע אליו. הוא זימן אלף מבני האצולה שלו, ויחד עברו כולם להתגורר במבצר רחוק ומבודד. הם נעלו את עצמם בפנים, ומסמרו את דלתות הברזל והפלדה, אין יוצא ואין בא. הם קיוו לחיות שם בפנים כמה חודשים, עד שהמגיפה תחלוף. במבצר הסגור והאטום חיו בני האצולה האלה בנעימים. רק שעון גדול תקתק במבצר, טיק-טק, וקולו, חייבים להודות, החריד קצת את החוגגים.

לאחר כמה חודשים התרחש נשף מסיכות גדול במבצר, שכל חדר בו היה צבוע בצבע אחר. הנסיך פרוספרו אירח את ידידיו, היין נשפך כמים, והתזמורת הנעימה במוזיקה נפלאה, עד שהשעון הגדול השמיע את שעת חצות. לפתע ניצבה דמות גבוהה, דוממת ומבעיתה, עטויה מסיכה קודרת כגוויה, מול החוגגים. הדמות עטתה סימנים של המוות האדום. הנסיך פרוספרו התרתח. הוא לא היה מוכן לקבל הומור שכזה אפילו בנשף מסיכות, והוא בלם את הדמות. אלא שזו הביטה בו, ופרוספרו מת על המקום. החוגגים החלו לרוץ, כדי להסיר את המסיכה מן האורח המוזר, ולראות מיהו, אך התברר שמאחורי המסיכה לא היה דבר. זה היה המוות האדום בכבודו ובעצמו, שהמשיך להרוג את כל ייתר החוגגים, עד לאחרון שבהם.

אדגר אלן פו, מסיכת המוות השחור The Mask of the Red Death”,“, 1842

גם המשטר באיראן וגם המשטר במצרים בודדו את עצמם; כלואים בבתי נכות של רעיונות עריצות, הגדולים מהחיים. מובארק היה מסתגר בארמון הזכוכית שבשארם א-שייח ואחמדינג’אד בארמונות השיש של המהפכה בטהראן. שניהם הסתגרו מפני הקידמה, מפני הטכנולוגיה ומפני השתנות הזמנים. בשני המקרים הם עטפו את עצמם בצבא חזק ומרתיע, באומרי הֵן חנפים, במתווכים ערומים, להישמר מפני המגיפה העולמית של דמוקרטיה, פתיחות וחיים שוצפים. בשני המקרים ניסו לנתק לנתיניהם את הטלפונים הסלולאריים, את האינטרנט, את רשתות השיתוף, ואף מסמרו את הדלתות מבפנים. הנסיך פרוספרו במצרים כבר מת, והאורחים האחרים מנסים לעצור את המוות האדום בכל מחיר. הצבא החזק מנסה לבלום אותו, להתל בו, אך הוא יתקשה בכך לאורך זמן. לכל היותר יוכל הצבא לברוח לחדר אחר במבצר, להרוויח זמן. באיראן המוות האדום רק מתדפק בדלת המבצר, נוקש, ומתכוון להיכנס. בסופו של דבר, שום מבצר לא יוכל לעצור אותו, הוא עובר דרך הקירות, וכאשר מחפשים מי מתחבא מאחוריו רואים שאין שם איש: רק תשדורות אינטרנטיות עלומות, בלוגים ומסרים בשפה שהנסיכים כבר מתקשים להבין.

אין זה קל או מובן מאליו למוות הזה להיכנס פנימה. מובארק נפל, אך המשטר הצבאי שמאחוריו ממשיך בינתיים. למה דומה הדבר? שאחמדינג’אד יופל, אך המשטר האסלאמי יישאר על כנו, יקריב אותו למען הישרדותו. שום דבר לא יהיה קל בקרב הזה, המטאפיזי.

ובכל זאת, האם יש הבדל בין המבצר המצרי למבצר האיראני? שניהם דומים אך הפוכים. המצרים רוצים לטעום מפרי העץ האחרון שמפריו עדיין לא טעמו, וזהו טעם שלטון האסלאם הפוליטי. האיראנים כבר טעמו ממנו, והם אינם רוצים אותו עוד. מאחורי המרידה המצרית עומדים כוחות לא דמוקרטיים כבירים, שהיו רוצים להחזיר את התושבים הרבה אחורה. לא כולם, כמובן, הם כאלה שם, אך רבים מאוד, ואם הקול יקבע בבחירות, הכוחות האלה יקבעו. באיראן האוכלוסיה משכילה הרבה יותר, מלאת רצון לפרוץ אל העולם, בוגרת יותר, והיא רוצה רק קדימה, לא אחורה. אין לה רגשות נחיתות/עליונות עזים כמו שיש למצרים.

המבחן בין המצודות הוא מבחן אלג’זירה. בעוד ערוץ הטלוויזיה הזה והאתר הנפוץ שלו כיסו בהרחבה את המרידה של מצרים, למעשה הובילו אותה, הם כמעט מתעלמים מן המרידה האיראנית החדשה. זה לא משרת את האג’נדה של הערוץ, אג’נדת “האחים המוסלמים”, והחזרה אל הדת. מבחינת אלג’זירה המרידה האיראנית היא אפילו מסוכנת, אין לעודד אותה אלא לדכאה. בשני המקרים התושבים אינם יודעים לאן יקח אותם העתיד. אלא שעתיד מעורפל אולי עדיף בעיניהם מאשר הווה קודר.

ההקשר הישראלי הוא הפוך בשני המקרים. המצרים לא רוצים ברובם את הנטל הישראלי, האיראנים לעומת זאת מתמרדים נגד המשטר האנטי ישראלי הנוקשה שלהם, מתביישים בו. המצרים לעומתם רואים באנטישמיות ובאנטי-ישראליות אות כבוד. גם היחס לארצות הברית הפוך. במצרים כמעט כל המפגינים בזים לארצות הברית, אך באיראן המפגינים דווקא מעריצים אותה. כך גם היחס למערב. במצרים רבים היו רוצים לחיות בציוויליזציה אסלאמית או מזרחית, שתאתגר את המערב. באיראן רבים היו רוצים להיות המערב. איראן של המצודה מייצאת חורבן טרור ומוות לאיזור, אך איראן החדשה מתנערת מכך. מצרים של המצודה שידרה יציבות איזורית, בעוד מצרים העתידית עוד עלולה לייצא חורבן ומוות. המרידה במצרים מדאיגה אותנו, אני לא צריך להגיד לכם, וזו שבאיראן משמחת. זו שבמצרים עלולה להוסיף עול כבד על שכמנו, זו שבאיראן להוריד אותו.

גם המעורבות האמריקנית בשני המקרים היא שונה. במצרים יש לארצות הברית תפקיד אקטיבי מאוד, משום שהיא מממנת את המדינה הזו, ואת צבאה. יש לה יכולת לחץ גדולה, ולכן הצליחה להביא לסילוק מובארק אישית. באיראן אין לארצות הברית שום יכולת לחץ, לכל היותר האמריקנים יכולים להתפלל שההפיכה נגד הח’ומייניסטים תצליח. הנקודה הזו חיזקה מאוד את המפגינים המצריים, ומחלישה את המפגינים האיראנים. חבל, אלה ששואפים נגד ארצות הברית זכו לתמיכתה האקטיבית, בעוד שאלה השואפים לתמוך בארצות הברית זוכים עכשיו בקושי לתמיכתה המילולית.

המשטר בטהראן גם יכול להיות הרבה יותר ברוטאלי ואכזר, הוא לא חייב דין וחשבון לאמריקנים ולארגוני זכויות האדם, כמו המצרים, לפחות על הנייר. זהו פרדוקס מצמית: מי שהוא נגד תפיסת זכויות האדם יכול להרשות לעצמו להישרד הודות לאכזריותו. ומי שנאמן לחוקתיות ולזכויות, ייאלץ אולי לשלם בחייו.

אך בשני המקרים המוות האדום כבר מתדפק בעוצמה על דלתות השליטים, וחודר דרך קירות המצודות. עכשיו אתם מבינים, עדיף היה לנסיך פרוספרו להישאר בחוץ, באוויר הצח, אולי בכפר, ולא להסתגר בטירה האפילה שכלאה אותו בפנים. המוות האדום חופשי, אך הוא היה כלוא. לעולם אסור להתבודד ולהתנתק.

כיוון שיש עוד מסתגרים, המוות האדום יכול להגיע גם למצודות שלהם, כמו זו הסורית או הסעודית. ובכל פעם שהשליטים הנחרדים ממהרים לראות מי מסתתר מאחורי המסיכה שחדרה אליהם פנימה, מתברר להם לתדהמתם… שאין שם כלום. לא צבא זר, לא טנקים ולא חיל רגלים מיומן במיוחד. רק טקסטים מוזרים, עם מילה פייסבוקית אחת, לא ברורה, שחוזרת על עצמה כל הזמן כמנטרה: “אהבתי”… “אהבתי”.., “like”‘ ..”like”“.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן. 

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.