שעשועים אכזריים: פיירוז שרה ארמית

מאת ד”ר גיא בכור

במשך אלף שנים שקדמו לספירה, היתה הארמית שפה אדירה ומפוארת, שפת האדמיניסטרציה והמסחר של העולם העתיק. דיברו אותה בבבל, בפרס, בסוריה, אצל הנבטים המסתוריים, ויהודי בבל הביאו אותה גם לארץ ישראל בתקופת הבית השני, או המשיכו לדבר אותה בבבל. האנגלית של הזמנים ההם דוברה באימפריות האשורית, הבבלית, הפרסית והרומית על ידי המשכילים של העולם העתיק. שפת הדיפלומטיה, שפת הקודש, ושפת החולין. כיוון שהיהודים שהתפזרו לאחר תקופת בית שני החלו לשכוח את העברית, נכתבו מסמכים רבים, כמו ההגדה של פסח, בארמית, כי זו היתה האנגלית של אותה תקופה, הגירסה שכולם הבינו.  

ז’ בעברית היא ذ (th) בערבית, שהיא ד בארמית. למשל: זהב, thahab בערבית, דהב בארמית.

ד’ בעברית היא ض בערבית, היא ע בארמית: ארץ, ارض ארד’ בערבית, ארע בארמית.

ש עברית היא ث ערבית (ת’) שהיא ת בארמית (שנו חכמים= תנו רבנן בארמית, מושב בעברית = מוֹתב בארמית) ועוד.

לא היתה ארמית אחת, אלא ניבים שונים ודיאלקטים בבבל, בארץ ישראל, בסוריה. אך הבסיס היה אחד, ומכל השפות השמיות, הארמית מזכירה יותר מכל את העברית.

מה אדירה היתה הארמית, שהעברית היתה שפה שולית ומקומית לעומתה! הספרים הקדושים דניאל, עזרא, כמו גם התלמוד הבבלי והזוהר נכתבו בארמית. אלא שאז החלה הנסיגה האיטית. היוונית דחקה אותה, הלטינית צימקה אותה, ולבסוף באה הערבית, החל מן המאה השביעית והעלימה אותה. מספר דוברי הארמית הלך והתכווץ, והיא נותרה רק אצל היהודים והנוצרים. כיום, לית מאן דפליג, זו שפה נכחדת, שבדור הבא צפוייה להיעלם לגמרי. כך חלפה לה תהילת העולם.

מעשי טבח שבצעו הטורקים העות’מאנים, טבח שבצעו הסונים העיראקים בנוצרים האשורים, ועליית יהודי כורדיסטאן לישראל, סייעו להעלים את השפה הזו מן העולם. שלושת אלפים שנים מתקרבות לקיצן. יש פה ושם המלמדים את השפה הזו, שיודעים אותה כיום כמה מאות אלפים בלבד, אך זהו קוריוז חביב. השפה מתה כבר מזמן. המוזר הוא שמסמכי הקודש שלנו שנכתבו בארמית, משום שהעברית החלה להישכח, דווקא הם מחזיקים ויחזיקו את הארמית בחיים לנצח בחיים.

**

מה חשוב היה הקיום הנוצרי במזרח התיכון של המאה העשרים. הוגי דעות אדירים, מלומדים, זמרים ואמנים היו ערבים נוצרים. המשורר חליל ג’ובראן, האידיאולוגים מישל עפלאק, מייסד מיפלגת הבעת’ ומייסד תנועת הפן ערביות ג’ורג’ אנטוניוס, הזמרת הלבנונית פיירוז, הסופר הישראלי אמיל חביבי, הזמרת הלבנונית ננסי אג’רם, חוקר התרבות אדוארד סעיד, הדיפלומט של סדאם, טארק עזיז, הבמאי המצרי יוסוף שאהין, הפוליטיקאי בוטרוס ראלי, ואידך (ואת השאר) זיל (לך) גמור (למַד).

אבל מכל זה לא נשאר כמעט כלום, והטיהור של הנוצרים במזרח התיכון מתקדם בקצב מעורר השתאות. איפה גרים רוב הנוצרים הערבים כיום? בברזיל (שמונה מליון), במקסיקו (מליון ומאה אלף), בצ’ילה 750 אלף, בקנדה כחצי מליון. אך הם הולכים ומתבוללים גם שם.

בסוף החודש שעבר פרצו כנופיות מחבלים של “מדינת עיראק האסלאמית” לאחת הכנסיות הגדולות של בגדאד, תפסו בני ערובה, אך כאשר פרץ הצבא העיראקי פנימה הפך המקום למרחץ דמים. לא ברור מי הרג עשרות נוצרים, המחבלים או הצבא, אך המסר ברור: אין לנוצרים עוד מקום במזרח התיכון המוסלמי. תם עידן ההשתלבות של הנוצרים הערבים במרחב שלנו, והם אנוסים להגר, חשופים וחסרי הגנה. ברשות הפלסטינית אלפים מהם כבר היגרו בעשור האחרון לצ’ילה ולברזיל, ממצרים מהגרים הקופטים בהמוניהם (למי שמקבל בכלל דרכון), ומעיראק הם נמלטים בעור שיניהם. כנסיותיהם נשרפות, קיומם הופך בלתי אפשרי עוד. עם הממשלה החדשה, שקמה בעיראק, או בלעדיה, הטבח נמשך. 

רק בישראל יש להם עוד קיום, נלחצים מן התנועה האסלאמית המתרחבת גם פה ומן הדמוגרפיה השלילית שלהם.

למה האסלאם הרדיקלי רודף אותם היום יותר מתמיד? משום שבמערב התייאשו מהצלתם ומהגנתם, והרימו ידיים. כבר לא אכפת במערב מן הנוצרים הנרדפים במזרח, שכן המערב מוטרד מן המוסלמים שלו, תוך שנטש את צאן מרעיתו במזרח התיכון. כיוון שכך, הטרור האסלאמי רק מתגבר. מפוצצים כנסיות, יורים במאמינים, מתעללים בבני הקהילה הנוצרית, למשל בעזה, שם מצבם קריטי. הגיע המצב שהארגונים האסלאמיים קיבלו החלטה לנקות את האיזור ממי שאינו מוסלמי, כלומר הנוצרים, שאין להם עוד “אבא”. למזלם של היהודים יש להם מדינה, ומדינה חזקה, אחרת טבח העם שמתרחש בעיראק היה, רחמנא ליצלן (“הרחמן יצילני” בארמית) גם פה.

זיכרו עובדה זו יום יום ושעה שעה, כאשר יש המקלים ראש ב”מדינת היהודים”. הביטו בנוצרים הנשחטים, והבינו עד כמה ישראל, כן, כן, המדינה היהודית, שומרת על היהודים, בסיעתא דשמיא (“בעזרת השם”). משום שבניגוד ליהודים, הנוצרים הערבים מעולם לא השכילו להקים מדינה נוצרית משל עצמם.

ואיפה הם האינטלקטואלים הנוצרים שעוד נותרו באיזור? איפה עזמי בשארה, שיודע להפוך את ישראל לחוכא ואיטלולא בכל שידור שלו באלג’זירה, וזה קל, אך מילה לא יגיד להצלת אחיו הנוצרים הנטבחים ומושמדים. או העיתונאי הערבי-ישראלי זוהיר אנדריוס, שלא יהסס לקטול את “ישראל” הנוראה בתקשורת הערבית, או בכירים רבים ב”עדאלה” (“צדק”)”, אמיר מחול, ג’עפר פרח, כולם ערבים נוצרים. אבל רק לנוצרים אין “צדק”.

אדרבא, אצלם קיימת רק ישראל האיומה והנוראה. אם יום אחד יתממש חלומם של נוצרים רבים למדינה פלסטינית עצמאית, דא עקא (“זאת הצרה”) יתממש גם חורבנם הסופי והמוחלט. ראו מה קורה לנוצרים של עזה, ותקבלו אסמכתא סופית.

המוזר הוא שדווקא מדינת היהודים, היא השומרת כיום על הנוצרים שבה חופשיים יותר מכל מקום אחר במזרח התיכון. כמו שהיהדות שומרת בחיים את הארמית, אוייבתה ההיסטורית, כך מגינים היהודים על הנוצרים, אוייביהם מן העבר. אין ספק, קליאו אלת ההיסטוריה לא חדלה להשתעשע. שעשועים אכזריים.