מאת ד”ר גיא בכור, וול סטריט, ניו יורק
וול סטריט עדיין מוכה. למרות ההמולה סביב, העליות האחרונות בבורסות, הביטחון העצמי עדיין לא חזר אל תעשיית הכספים הגדולה בעולם. המכה בה היכה השנה הברוקר המכובד ברני מיידוף (Bernie Madoff) את התעשייה לא נשכחה, ובשבועות האחרונים עוד ברוקרים פושטים את הרגל, ומעלימים בכך את כספי לקוחותיהם.
אני עומד בוול סטריט, משוחח עם אנשים מבפנים, ומנסה להבין מה גרם ל-4,000 בני אדם, עשירים ומשכילים, להניח את כספם אצל סוחר בורסה אחד, ברני מיידוף, ובסך הכל כ- 50 (יש אומרים 65) מליארד דולר, שפשוט התאיידו, כשאותם אלפי משקיעים נותרו בחלקם ללא פרוטה בכיס.
איך לא הבחינו בתרמית במשך עשרות שנים? הרי זו התרמית הגדולה בהיסטוריה, תרמית פונזי (Ponzi), כלומר תרמית פירמידה. המשקיעים החדשים מממנים את רווחי הוותיקים. אך כאשר יש משבר, ויש פחות הכנסות, קורסת השיטה כולה.
מייד נזכרתי בשני נוכלים נוספים, שעמדו ועומדים מאחורי תרמיות ענק: היהודי שבתאי צבי שהתחזה למשיח, ורבים האמינו בו, ומחמוד אחמדינג’אד, המאחז את עיני העולם בנושא התעצמותה הצבאית והגרעינית של איראן. ובכן, איך מבוצעת תרמית כזו, בצורה כל כך משכנעת, עד שהיא קורסת כמובן, באחת?
התשובה היא ששלושת הנוכלים הנוצצים הקימו דת חדשה, שהם במרכזה. בימינו רבים מחפשים משמעות וטעם, ואת התמימים האלה מחפשים הנוכלים. דת אינה חייבת להיות נצרות או יהדות, היא יכולה להיות פולחן סביב נושא משותף, אמונה משותפת, שינאה, פחד, תקווה, או מאבק משותף, ולכן התרמית הצליחה. השלושה הצליחו ליצור משהו הרבה יותר גדול מהם עצמם, עד לקטסטרופה והחורבן. גם במקרה של מיידוף וגם אצל אחמדינג’אד אפשר בהחלט לדבר על: “אימפריית השקר“.
רק תוודאו, בבקשה, שאתם לא קורבנות השקר, לא של מיידוף ולא של אחמדינג’אד, כמו טוסקה המסכנה, שגילתה שכולם רימו אותה, עד לסופה הבלתי נמנע. הסצנה הזו היא מתוך “טוסקה” של פוצ’יני, בביצוע מאריה קאלאס (“חייתי למען האמנות”). חג סוכות שמח.
1. חשאיות – זהו תנאי חשוב במערכת שכל אחד משלושתם הקים. מיידוף לא פרסם שהוא מנהל תיקים אישיים עבור לקוחות. להיפך, הוא נתן תחושה שהוא לא מעוניין לנהל תיקים, שהוא עושה טובה עצומה למי שנכנס לנהל תיקים אצלו. מכל לקוח חדש הוא דרש חשאיות, ונתן תחושה של סוד, של כת סודית, ואנשים חשו גאווה שהם חלק מקבוצה נבחרת. חלק גדול מן הלקוחות הגיעו ממתפללי בית הכנסת הגדול של השדרה החמישית, או מתומכי “ישיבה יוניברסיטי”, כולם יהודים.
במקומות אלה מנהלים את העסקים בשקט, בסוד מפני רשויות הגויים, בתחושה גדולה של אינטימיות. מיידוף השביע את כל לקוחותיו לסודיות, שלא יגלו לאף אחד שהוא מנהל להם את כספם בשיטת off-the-book, דהיינו בלי שום כללים ובלי שום פיקוח. אנשים ראו זכות גדולה שמיידוף הגדול ממתיק איתם סוד. הם חשו חשובים. כיוון שעד שנת 2006 קרנות גידור לא היו צריכות להירשם אצל הרשות המפקחת בארצות הברית (SEC) שום רדאר לא עלה על התרמית.
מחמוד אחמדינג’אד לא מגלה שום דבר, לא לאזרחי איראן, לא למעריציו הרבים בעולם המוסלמי, ולא למערב. למעשה אנחנו לא יודעים כמעט דבר עליו או על מעשיו. החשאיות הזו רק מעצימה את כוחו. יותר מכך, מי שמעיז להטיל ספק או מותח ביקורת מחוסל מייד. מנהלת השקעות פרטית בשם לאורה גולדמן התרשמה לשלילה ממיידוף, ומהעובדה שלא קיבלה תשובות לשאלותיה. כתוצאה מכך היא משכה סכום כסף שניהלה אצלו עוד לפני הנפילה הגדולה, ועודדה אחרים לעשות זאת גם כן. בתגובה הואשמה על ידי מעריצי מיידוף באנטישמיות, למרות שהיא יהודיה הגרה בישראל. מה שעשה אחמדינג’אד למתנגדיו בקיץ האחרון עדיין זכור.
2. דיבור מעורפל אך מלהיב. מיידוף הדגיש בפני לקוחותיו שהוא “אנטי-ריסק”, דהיינו לא הולך על התעשרות, ומשקיעיו היהודים הרבים לא חיפשו התעשרות, הם חיפשו תשואה טובה. לכל לקוח הוא אמר בפירוש: תקבל פחות מהשוק, אבל תקבל תשואה טובה כל שנה, ואת זה הוא קיים, לפחות עד להתרסקותו. גם כששאר השוק ירד, אצלו התקבלה תמיד אותה תשואה, כבמבטה קסם: עשרה אחוז. איך הוא עשה את זה? איך יכול להיות שרק אצלו הרווחים רק עולים? הוא מעולם לא נתן תשובות. למעריציו האיראניים אומר אחמדינג’אד: אנחנו מאתגרים את העולם ובעיקר את המערב. זה לא קל, זה מחייב קורבנות, אך לבסוף ננצח. זה המסר שלו גם למאות המליונים הסוגדים לו בעולם המוסלמי, בלי לדעת עליו ועל שאיפותיו דבר.
3. יצירת טקסים ופולחן – מי שנכנס למשרדיו של ברני מיידוף בבניין הליפסטיק במנהאטן (קומות 18-19) ראה מסכי פלאזמה נוצצים, ותנועה ערה בחדר המסחר. הוא הרי הקים את ה”שוק השלישי”, שניהל מסחר מחוץ לבורסות המוכרות, והוא עצמו נראה “כמו מליון דולר”, אם כי הופעתו האישית היתה נינוחה. רק מעטים ידעו שאין בכלל קשר בין המסחר שהתנהל באולם, לבין תיקי ההשקעות, שלא היו חלק מן ההצגה.
איראן הפכה להצגתו הגדולה של אחמדינג’אד, האייתולות, הטכסים, הכוהנים, הטילים, והגרעין, זו הצגה גדולה עליה הוא מנצח, והוא עצמו במרכזה. הוא יצר חצר גדולה, אישית, לכאורה בשם העוצמה האיראנית. את הכיבודים, התארים, החוזים והזיכיונות הוא מחלק. הוא הכהן הגדול של התרמית.
4. חזרה על השקר – ברני מיידוף נפגש עם אלפי לקוחות, ובפני כולם חזר על השקר, שאצלו לא תהיה ירידה בתשואות. אנשים הופנטו מן השקר הזה, ורק רצו להאמין לו, עד כדי כך שבכלל לא נכנסו לפרטים. הם רצו להאמין, לא פחות משרצה הוא שיאמינו. הם לא ידעו שהחדשים הנכנסים מממנים בעצם את רווחי הותיקים בשיטת הפירמידה, עד למשבר הכלכלי, שבוא אנשים התחילו להוציא כספים, והכל התמוטט. מיידוף הבטיח ללקוחותיו כסף, שבא בעצם מכיסם שלהם, בלופ אחד גדול.
אחמדינג’אד חוזר על שקריו בכל פורום, בשביל זה הרי הוא נוסע לועידות האו”ם השונות: איראן מדינה שוחרת שלום, היא לא מפתחת כורים גרעיניים למטרות צבאיות, היא לא מאיימת על אף אחד. שוב ושוב אותו השקר, ויש רבים בעולם שכבר מאמינים לכך. בעתיד יאמינו עוד יותר, בעיקר בעידן חזרת ימי הביניים שבו אנחנו חיים, עידן הקונספירציות, תרמיות האינטרנט, והאמת שהפכה לדבר יחסי מאוד.
5. עמימות. איך זה יכול להיות שאף לקוח לא התלונן שאין דיווחים און-ליין לתיק ההשקעות שלו אצל מיידוף? שמתקבל תדפיס פשוט רק פעם בשנה? שאין מי שעונה לשאלות בטלפון? שצוות בני משפחה קרובים של מיידוף אחראי לכל? והם סוגרים על כל מידע? שאין תשובה לשום שאלה?
גם אחמדינג’אד לא מנדב שום אינפורמציה, לא למערב, לא פנימה באיראן. כל מידע שינדב יפעל לרעתו, וההוכחה היא הכור הסודי ליד קום. אם האיראנים לא היו מדווים עליו, הוא היה נשאר עמום, כפי שהיה. אז למה לנדבר מידע? מידע הוא האוייב.
6. יצירת מיתולוגיה. מיידוף יצר הילה של גאונות סביבו, כאילו מי שזכה להיכנס למועדון היוקרתי הרוויח את מגע הזהב שלו.
לדוגמה, מיידוף לא סבל קווים אלכסונים או עגולים, ותיקן כל קו עקום. כל התריסים הונציאניים סביבו היו חייבים להיות באותו גובה בדיוק. אנשים אמרו: אדם כזה ינהל את הכספים שלנו, הוא גאון.הסופר ניצול השואה, אלי ויזל, הפסיד 7 מליון דולר באופן אישי ו-15 מליון בקרן “למען האנושות” שהקים. “חשבנו שהוא אלוהים” הסביר ויזל המסכן בפברואר השנה, לאחר הנפילה. “סמכנו על כל דבר שהיה בידיים של ברני”.
אחמדינג’אד יצר הילה של מיסטיקה סביב עצמו, כמי שמדבר אישית עם הנביאים, שיש לו שיג ושיח עם האלוהות. שהוא לבד יצלח להכריע את העולם כולו. כמי ששרד את מרד הקיץ האחרון, גם בעזרת נשיא ארצות הברית שנושא ונותן איתו, הילת הגבורה של אחמדינג’אד רק גדלה מאז. במידה של צדק הוא יכול להגיד עכשיו: הצלחתי למרות המכשולים העצומים.
7. בניית אוייבים. כלי חיוני אצל כל מתחזה הוא לברוא אוייבים. אצל מיידוף היו אלה השוק, הבורסה, הכלכלה, רשויות הפיקוח ((SEC, כשרק אצלו יש יציבות תמידית, קוסמית. עשרה אחוז רווח כל שנה, ומסביב ייהום הסער. הוא עמד בכל המשברים שהיו, כנגד כל הסכנות והאוייבים. כל מי שרחרח קצת סביבי מיידוף, הפך מייד לאויב שלו.
אצל אחמדינג’אד אלה פשוט, אנחנו. הוא ביצר את דמות ישראל כאיום המוחלט, כשטן הנצחי, והוא חוזר על השקר הזה בכל מקום. צוחקים ממנו, אבל גם מקבלים זאת בסתר ליבם. האוייב, כלומר אנחנו, בונים את אחמדינג’אד ומעצימים את יכולותיו. הוא הרי עומד נגד האויב הנורא מכל, מה אתם יודעים.
8. הקמת חצר, שיש בה אצולה, תארים וכיבודים, חצר שנועדה להסתיר את השקר. קודם כל יש צורך במכובדות, ומיידוף הקיף את עצמו בשותפים מכובדים, שיגייסו לו לקוחות, החל מאנשים ידועים כמו עזרא מרקין, וולטר נואל, הנסיך מישל מיוגוסלביה, סוניה קוהן (יהודיה חרדית), ועדת המתפללים המכובדת בבית הכנסת הגדול של השדרה החמשית. מיידוף בנה זאת סביב בני משפחתו, ורואה חשבון אחד, שידע את כל הסוד. הוא טווה רשת של שותפים מכובדים, שתפקידם היה להעביר אליו לקוחות ותיקים, ואלה קיבלו עמלות עצומות על כל תיק.
ברוקרים ותיקים אמרו לעצמם, בשביל מה לעבוד, אם מיידוף נותן עשרה אחוז, והעבירו אליו תיקים במאות מליוני דולרים, בלי שלקוחותיהם ידעו זאת בכלל. כך הם חתכו לעצמם אחוזים בלי להתאמץ, בעוד מיידוף עושה את העבודה. בין השנים 1993 ועד 2008 שילם מיידוף למרקין 470 מליון דולר עמלות. בנוסף, המשקיעים עצמם, שחקני קולנוע ידועים, אנשי הוליווד כמו ג’והן מלקוביץ’, קווין באקון, סטיבן שפילברג, דיויד גפן, צאצאים של משפחת רוטשילד, ממשלות זרות, חברי בית הלורדים באנגליה, סופרים, אמנים, היש יותר מכובדים מאלה?
סביב אחמדינג’אד יש חצר שלימה של כוהני דת, משמרות מהפכה, סוחרי נפט, מתעשרים חדשים, סוחרים ומרוויחים, שכולם תלויים בו. בשל החצר הזאת לא הצליחה המהפכה של הקיץ להתפתח. האינטרסים של החצר היו כבדים מדי, מכדי שהיא תיתן למהפכה לסלק אותה. השאה הרס בזמנו את החצר הטבעית שלו, האצולה, כאשר חילק את הקרקעות שלה במסגרת של רפורמות אגראריות. אחמדינג’אד למד את הלקח.
9. התעשרות קלה. שניהם מבטיחים עתיד כלכלי מאושר ועשיר. מיידוף הפך למליארדר, פשוט תוך ניצול רדיפת הבצע האנושית ביותר. הוא נותן יותר מאחרים. אחמדינג’אד מתוחכם יותר, רדיפת הבצע שלו אינה כה מוקצנת כמיידוף. הוא מבטיח שהעולם האסלאמי והפרסי ינצח, וישתלט למעשה על עתודות העולם, בדרכו אל השלטון המוחלט. כסף לכל, וכוח.
10. פשטות. אצל ברני המשקיעים ידעו שלא מדובר באיזה ברוקר-על מתוחכם, שלא יבינו על מה הוא מדבר. בשנים האלה קרנות הגידור ((Hedge fund היו באופנה. מישהו בכלל ידע מה זה קרן גידור? אבל הם ידעו שעל ברני אפשר לסמוך, והוא בטח יודע מה זה הקרנות האלה. ברני דיבר איתם בגובה העיניים, נתן להם תחושה שהוא ילד יהודי בדיוק כמותם, מישהו משלהם. הוא בז לאינטלקטואלים “הגויים” האלה, הווספים, גבוהי המצח של וול סטריט. זו הסיבה שאלמנות הפקידו את כספי בעליהן המתים אצל ברני, הם ידעו שהבעלים סמכו על ברני, אז גם הן יכולות, הרי הוא משלהן. גם מיידוף וגם אחמדינג’אד ברמה האישית הם, לפי הדיווחים, אנשים נחמדים ונעימים.
אחמדינג’אד מדבר בשפה הפשוטה ביותר שאפשר, הוא לא אינטלקטואל, הוא בז לאינטלקטואלים האלה. הדבר המפליא ביותר בבניית השקר היא דווקא הפשטות. ככל שהדובר והשקר שלו פשוטים יותר, מובנים יותר, כך הם הופכים לחזקים יותר. הפשטות, כמה מוזר, היא אבן יסוד ב”אמפריית השקר”. זו של מיידוף קרסה.
זיכרו, כל שקר, סופו להתגלות.
