שלום לך גיא,

כתבתי לך במייל קודם, שמאד הצטערתי לקרוא על מות אביך, כי זה מתקשר בצרוף מקרים מוזר. כפי שאתה מדמיין לעצמך, אני בן 73. בפסח האחרון בא לי הרעיון ליצור קשר עם אנשים שהיה לי קשר אתם פעם כשהיינו צעירים. אחד מהם היה אבא שלך, אחריו אני מחפש כבר עשרות שנים. זה מצד אחד. מאידך, כתבתי מאמר שכותרתו “החמור של סאדאת” שעוסק בפרשת הד”ר אשרף מרוואן, וחפשתי אכסניה מתאימה, וכך הגעתי אליך. אבל כשדפדפתי באתר, קראתי את  הידיעה המרה. ואז הוכיתי בהלם.

בשנת 1953 היינו מ”כים בפלוגה ו’ בבה”ד 4, עבודה קשה ומפרכת. כל ששה שבועות להכשיר מחדש אזרחים לחיילים. בקיץ הלוהט של אותה שנה, היינו בסדרת אמונים באזור דיונות החול של פלמחים.

בימים ההם תורת הלחימה התבססה על הנסיון והלקחים של מלחמת השחרור, דהיינו, שצריך לדעת לתפקד בתנאים של מחסור (ציוד, מים ומזון). וכך חיינו על שבושים בארוחות, במנוחות, בשינה וכד’.

באחד הימים, לאחר ארוחת הצהרים שהתקיימה בשעה 1700, תוך כדי הארוחה על אחת מגבעות החול, חולף מעלינו מטוס אימונים מסוג “הרווארד” (בגלל הרעש שהוא עשה קראו לו אז “הנגריה המעופפת”).

ואני אומר ליחזקאל: אנחנו באימונים והם באימונים. אנחנו אוכלים חול עם האימונים, והם גומרים את האימון, יורדים מן המטוס, נכנסים לחדר אוכל, ומגישים להם ארוחה על צלחת.

ואז יחזקאל אומר לי: מה דעתך שנתנדב לקורס טיס ? עניתי לו, שאני לא יכול להתנדב כי יש לי רק השכלה עממית. סיפרתי לו גם, שמיד לאחר הגיוס, בתום המבחן הפסיכוטכני, נשלחתי לקלט של חיל האוויר, ושם הציעו לי להצטרף לקורס טיס, אבל לא ידעתי לפתח את הנוסחה  2(b+a). ואז קצין המיון צעק עלי: תגיד שאינך רוצה לחתום קבע, אבל אל תספר לי שאינך מכיר את הנוסחה. (בימים ההם חיילים פחדו מהתקשרות ממושכת לצבא, ולכן סרבו לחתום קבע – גם זה התבסס  על הלקחים של המלחמה)..

ואז יחזקאל אומר לי: אתה יודע, אני אלמד אותך מתמטיקה ופיזיקה. בשבילי זו תהיה מעין חזרה על החומר, ובשבילך זה יהיה לימוד. קניתי את שני הספרים המתאימים, וכך ישבנו בסופי שבוע, במשך חדשיים, מיום ששי בצהרים ועד צאת השבת: שותים ולועסים מתמטיקה ופיזיקה.

הלכנו לבחינה בקלט חיל האוויר  –  ועברנו. אבא שלך הקדים אותי ויצא לקורס טיס לפני  –  ואותי הַשָּׁלִישׁ סרב לשחרר לקורס טיס, בגלל מצוקה של מ”כים, והוא נאחז בטענה שיש לי רק שמונה שנות למוד, ואילו תנאי הקבלה לקורס טיס דורשים 12 שנות למוד. אבל בסוף הוא נכנע בלית ברירה. וכך יצאתי לקורס אחרי יחזקאל. הייתי בקורס 17, יחד עם טרנר ויאלו, ועוד מפורסמים אחרים.

כמובן שקבלתי כנפיים לפני המסדר הקובע. מפקד בי”ס לטיסה אמר לי לצאת להשלים השכלה תיכונית, ולאחר מכן אם ארצה אוכל לחזור לקורס – יש לי המלצה פתוחה בתיק האישי. יצאתי, למדתי, אבל הלכתי ללמוד בירושלים, “היסטוריה של ארצות האסלאם בעת החדשה” ומדע המדינה..

כתבתי לך במייל קודם שיש לי חוב של כבוד ליחזקאל. למעשה הוא שפתח עבורי את שערי האקדמיה. זה לא דבר פשוט, להתנתק חודשיים מן הבית, ולשבת ללמוד. אבל זו היתה חוויה מסעירה ומהנה. אני נחשפתי לעולם חדש. ויחזקאל הרגיש את עצמו בעננים, על כך שהוא שוחה בחומר כמו דג במים.

זהו יקירי, כמאמר חז”ל:  חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין.

יהי זכרו ברוך. 

אשר לך יקירי, אתה מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, אם תרגיש או תרצה לבוא לבקרני בנתניה, הכבוד כולו שלי, ובשבילי זה יהיה כמו לארח את יחזקאל.

שמעון מנדס

גיא היקר, קראתי את הכתבה על אביך “המסע השלישי וסוד הציור שבארון” ואני מודה שהתרגשתי עד דמעות, הכרתי את אביך לפני עשור שנים עוד בהיותי מפקח במס הכנסה, אביך היה יועץ מס, תמיד הערכתי איש אלגנטי אינטליגנט,מקצועי, ומאוד אמין הגשת דוחו”ת של יחזקאל בכור היו ידועים בדיוקם ובאמינותם, בינואר השנה כשאביך ידע על רצונותי לעזוב את מס הכנסה ולפתוח קריירה עצמאית הציע לי להחליפו במשרד ובלבד שאשמור על לקוחותיו שהיה כה לויאלי להם, וכך הבטחתי, עבדנו יחד עד ימיו האחרונים, ידעתי שהוא חולה אך לא תארתי עד כמה ימיו ספורים, מעולם לא התלונן תמיד חייך ונתן את כל כולו לעבודה, בחודשיים האחרונים חזר מספר פעמים על המשפט:” טוב חיים, נראה לי שאתה מסתדר כבר לבד ואתה לא צריך אותי יותר” לא תארתי לעצמי מה משמעות של המילים הללו כמי שאומר בעצם: טוב אתה כבר מסתדר אני סומך עליך שתשמור על הלקוחות אני יכול ללכת.. כיום שאני ממשיך לשבת במשרדו של אביך ברח’ עוזיאל בר”ג מאוד קשה עם הזכרונות למרות שעבדנו מספר חודשים בלבד אך בתקופה כה קצרה נכנס האיש המקסים יחזקאל בכור לליבי, הכתבה שלך הדהימה אותי עד כמה לא הכרתי את האיש הצנוע שמעולם לא דיבר על עצמו, מעולם לא אמר שהיה כמעט טייס בצבא, מעולם לא אמר עד כמה הוא מוכשר בכל כך הרבה דברים, מעולם. תמיד היה נראה עליו שהוא כל כך אוהב את משפחתו וגאה בילדיו אך גם כשנשאל עליהם היה מקצר וממעיט מלפרט, גיא היקר רק בשבעה הייתה לי הזכות והכבוד להכיר את משפחת בכור המכובדת רק חבל שבנסיבות אלה, אביך היה איש מדהים, מותו זיעזע אנשים רבים במס הכנסה ובלקוחותיו כמובן, תהיו גאים באביכם כפי שהיה גאה בכם, יהי זיכרו ברוך,
חיים מזרחי.

גיא היקר,
איתך באבלך הכבד על מות אביך. תנחומים לך ולכל בני המשפחה.
רונן ורקר

גיא יקר
הצטערתי לקרוא באתר שלך על פטירת אביך, יחזקאל ז”ל.
השבוע עוד השארתי לך הודעה טלפונית לאחר שקראתי באתר ידיעה קודמת על מצבו, בתקווה שהוא יתגבר ויחלים.
מצא נחמה בעבודתך הברוכה, בשמך הטוב ובהצלחותיך הרבות.
אף שלא הכרתי את אביך, אין לי ספק מקריאת דברי הניחומין כי תכונות אופי רבות שהיו לו – עברו אליך בירושה והעשירו את מאגריך. הללו, הופכות אותך לאדם בעל ערכים, למי שחרד לגורל הזולת ולמורה ומחנך מן הזן שהולך ונכחד במקומותינו – והדברים ניכרים היטב בהתנהלותך החברתית ובהופעותיך בתקשורת – בהם אתה מבטא מקוריות, בהירות מחשבה ורהיטות אין קץ.
אני משוכנע שהיית לו לגאווה ולנחת, ושמח הוא במשפחתך – רעייתך וילדיך.
חויתי לצערי מותם של שני הורי. האב בהיותי בגיל 28 והאם כאשר הגעתי לגיל 49. ואף שלא צעיר הייתי בשני המקרים – בכל-זאת אובדן של הורה הוא דבר קשה ומגמד כל ארוע אחר בחיים. לא אשכח את מות אבי ארבעה ימים לפני טקס נישואי. וכפי שכתבתי בשיר – עד היום עצתו חסרה לי.
מחבק אותך מרחוק. לצערי, כידוע לך אין באפשרותי לכבד ולהתכבד בביקור בשל צרותי הפרטיות.
נאוה, גיא והילדים – מצאו נחמה ושתדעו שמחות בריאות והצלחות.
תהילה ונדיר, ירושלים

משתתפת בצערך על מות אביך

rivka lissak

מצטרפת לרשימה הארוכה של מנחמיך. מי ייתן ולא תדע עוד צער.
מיקי גולדווסר

גיא שלום,
רק היום קראתי על מות אביך, חזק ואמץ.
קורא נאמן.
דניאל א.
ירושלים

לגיא
רציתי לכתוב לך כמה מילים הן על האתר והן על אביך זכרונו לברכה. אני מתייחסת לאתר שלך כאתר מחנך המלמד את רזי המזרח התיכון, המשיל את הצעיפים הרבים מאחוריהם מסתתר העולם הערבי, וחושף את פניו המורכבים והמגוונים, ודרכיו הפתלתלות והעקלקלות.

בשנת 2001 בקשנו לשכור בית ברעננה, והוריך השכירו לנו שם את ביתם. הסתכלתי בגינה ולשמחתי גיליתי בה צמח שהיה אהוב מאוד על יהודי עירק. אנו מכנים אותו בשם ראסקי, אבל הוא ידוע יותר בשם יסמין או בשמו הבוטני סמבוק. אבי, זכרונו לברכה, לא יכול היה להיפרד מן הראסקי בישראל, וגידל אותו בדלי במרפסת הדירה שלנו בחיפה במשך 25 שנה. משהערתי להוריך על הראסקי בגינתם, מיד שאלו מי הם בני המשפחה. התברר שאביך התגורר כשהיה ילד כדייר בבית סבתי, והנה עכשיו התהפכו היוצרות, ואנחנו התגוררנו בבית שהוא השכיר לנו. התברר שהסבא שלך (משה) עבד בחברת מקנזי הבריטית , שהיא כיום חברת היעוץ הכלכלי הגדולה בעולם, והוא נשלח על ידי החברה לעבוד בבצרה, בה נבנה הנמל על ידי הבריטים, ובגדאדים רבים עברו להתגורר בה (גם הורי). מאחר שסבא שלך חשב שהשהייה שלו בבצרה תהיה זמנית בלבד, הוא שכר כמה חדרים בבית סבתי, והתגורר שם מספר שנים. הוא סיפר לי רבות על סבתי ועל אבי, שהיה בא לבקר את אימו, כשהוא מלווה בקצין בריטי שעבד איתו בנמל. דמותה של סבתא היתה חקוקה בזכרונו, והוא סיפר לי דברים רבים עליה שלא ידעתי בכלל.
גם הורי באו לארץ בלי כלום, ונפלו מאיגרא רמה. הם הגיעו לישראל עם 4 ילדים קטנים, מתחת לגיל 15. הם היו מעל לגיל 40וחיינו בצמצום, אבל לא אשכח איך הייתי מחכה לאבי, שחזר מעבודתו בנמל בחיפה למעברה בטירה דרומית (טירת הכרמל היום) שם גרנו 4 שנים, 7 אנשים בצריף, והוא היה מביא לי פעם בשבוע את העיתון “דבר לילדים”. הוא היה מוציא את העיתון מהתיק במבט של ניצחון, ולא היה קץ לשמחתי. לא היה מה לאכול, ואימי שהיתה אשה משכילה, והיתה מורה לצרפתית ולאנגלית בבית ספר אליאנס בבצרה, גידלה ירקות בגינה ליד הצריף. לא היה לנו מיים, לא חשמל, לא שרותים, לא מטבח לא אמבטיה, והיינו מביאים מיים בדליים מברז מרכזי שהיה במעברה, ומאחסנים אותם בכד חרס גדול, מתרחצים בצניעות בצריף וגם משקים את גינת הירקות של אימא, אבל הוא הקפיד לקנות לי את העיתון כול שבוע. בציפורניים ממש הם חילצו את המשפחה מהמעברה ועברנו לחיפה כדי שהילדים ילכו לבתי ספר טובים יותר. זה מסביר למה למדתי בתיכון אחר כך (שלא היה בחינם אז, והיה מאוד קשה, שכן אבי היה פקיד ממשלתי ואימי לא עבדה בארץ מעולם), ולמה סיימתי את האוניברסיטה העברית בשנת 1967. מי בכלל היה יכול ללמוד אז ? הם לא התלוננו , ולא צעקו “מגיע לי”, ולא האשימו אף אחד במר גורלם. הם גידלו ילדים לתפארת, אזרחים שומרי חוק וסדר. הם היו פליטים. אני קוראת להם ” הפליטים הנשכחים” The forgotten Refugees , שאיש אינו יודע דבר עליהם, ולא הכיר בחורבן עולמם עליהם בין לילה. אבל הם עשו את הבחירה שלהם. “ובחרת בחיים” נאמר בספר דברים לא, 19 ( כדאי לקרוא שוב דברים פרק לא 15-20, וחבל שהפלסטינאים לא עשו את מה שכתוב שם), ודאגו לחינוך ילדיהם כשהם חיים בצמצום ובחוסר כול.

אביך היה איש יקר, מסודר, נקי ומוקפד בלבושו, ואיש משפחה חרוץ. יהי זכרו ברוך.
תקוה בר-און, אוניברסיטת רייס, היוסטון

לגיא משתתף בצערך ובצער המשפחה על פטירת אביך ז”ל
דרך אגב אני קרוב משפחתך מאחר שאני קרובו של אברהם דודך מאלפי מנשה.

שלמה קטן

לגיא, ורד והמשפחה,

קבלו נא את תנחומי על מות אביך ז”ל. משתתף בצערכם,

חיים בירן

לגיא
קבל את השתתפותי באבלך במות אבא.
גבריאל שטרסמן

גיא ידידי,
תנחומי הכנים. ליבי איתך.
דני פרחי

שלום,
משתתף בצערך על מות אביך.
הפרדה היא סוג של מוות, ובמקרה זה המוות כפול.
יובל

גיא בכור שלום
הצטערתי לשמוע על מות אביך ויהיה רצון שתזכה לראות בנחמת ציון וירושלים (במזרח התיכון).
האתר ומה שאתה כותבת ותכתוב מעיד כ 100 עדים על מה שאביך נתן לך
צבר נתן, בית שמש

ברצוני להביע את תנחומיי
משתתף בצערך הייה חזק. קורא בקביעות את מאמרך תבורך
דיין יצחק

ד”ר בכור,
אני משתתף מעומק ליבי בצערך,על מות אביך,אני מאמין שנפטר גאה עם בן כמוך.אני קורא את כתבותך מפולין והם “מכניסות לראשי”הגיון ואמת מיתר העיתונים “הגדולים”.אני מאחל לך כל טוב ולא עוד כאב.
מורגנשטרן יעקב

גיא שלום
נגעו לליבי הדברים שכתבת לאבא ז”ל
מי יתן ולא תדעו צער
מרפי בביאן קב”ט מ.א. שדות נגב {בעוטף עזה} שקורא בשקיקה את מאמריך.

לגיא,
קראתי בעניין רב את רשימתך ה”משפחתית”. אני ממליץ לך לעיין בספרי החדש “בין תככים למהפכה: מינוי רבנים ראשיים והדחתם בבגדאד, דמשק וחלב 1744-1914, בהוצאת מכון בן צבי, ירושלים 2007, שם הקדשתי את הפרק הראשון לרב צדקה חוצין עם ראיה חדשה של מאבקו להרחבת סמכותו בקהילת בגדאד. אשמח לסייע לך בכל שאלה.
אגב, אתה יכול לקרוא את המלצתו של תום שגב על הספר, שפורסמה בשבת האחרונה בטורו האישי במוסף הארץ.
הייה בטוב
ד”ר ירון הראל

גיא שלום,
ברצוני להביע את תנחומי.
משתתף בצערך.
צחי בנגיאת
“שופ סנטר”

תנחומי על מות אביך , יחזקאל בכור מאחל לך שלא תדע עוד צער
ויטלי רביץ, הרצליה

מאוד ריגשה אותי הכתבה על אביך.
הצטערתי לקרוא שבסופו של דבר הוא נפטר. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.חיזקו ואימצו!!!
דליה ניב

לגיא שלום,
כמו רבים שכתבו לפני, גם אני התרגשתי מטורך “האמרסון” של אבא. אם יש סיבה להאמין בכוחה
ובהמשך קיומה של מדינתנו, היא העובדה שיש כאן בארץ אנשים נפלאים שרואים מעבר לתלאות הרגע. בלי תלונות רבות ממשיכים הם לעשות את עבודתם – כולנו קוצרים את פרי עמלם. נראה שזהו החומר ממנו קורץ אביך, כסבי, זכרונם לברכה. עלינו דור ההמשך מוטל לשאת מסר חינוכי זה הלאה ועל כן טוב עשית בכתיבתך הרגישה.
בברכת כל טוב,
משה עברי.

أيها أمرشد ألمحترم
גיא שלום
בחרתי לפנות אליך בערבית עילגת כי אני רואה בך מורה דרך (ייתכן והמילה הערבית המתאימה יותר היא أستاذ ) . אבל אני מגיב לפי תחושותיי ולא לפי כללי הסמנטיקה של השפה.
אני מקבל את מדורך ישירות לדוא”ל שלי וכתיבתך מרתקת ועניינית.
תנחומי במות אביך.
אבי ז”ל שנפטר בשנת 1986 היה כאביך, מבוני הארץ, שהגיע בגלל האנטישמיות בפולין וחסימת אפשרויות לימודים שם כיהודי, ואולי הריח את השואה המתקרבת.
זה דור של ענקים שנמלטו לפלסטינה כשרק בגדיהם לגופם ועבדו והתייסרו כדי להרוויח פת לחם וכדי שחיינו יהיו טובים יותר. זה דור שלא קבל ולא התלונן והמשפט “מגיע לי” לא היה בלקסיקון המילים שלהם.
דור זה הולך ונמוג וחבל שמורשתו, מורשת של צניעות, הסתפקות במועט ואהבת הכלל, הולכת ונמוגה בימים של אנוכיות , השתמטות ודרישה לסיפוקים מיידיים.
אני מקווה שתמשיך ותאיר לנו את הפינות החשוכות, ותפרש באזמל המנתחים החד שלך, את מה שאיננו תמיד מבינים.

משה ודליה
גליל מערבי

שלום גיא,
כקורא באתר שלך אני משתתף בצערך. שלא תדע עוד צער.
עזריאל

גיא היקר
משתתפים בצערך העמוק.
שלא תדעו עוד צער.
נתראה בקרוב,

דני ורחל דויטש
טורונטו,קנדה

שלום גיא
תנחומים מקרב לב.
כל ישראל אחים, וכל אובדן של אדם מישראל הוא אובדן אישי של כל עם ישראל.
שלא תוסיפו עוד צער
יורם, חיפה

גיא שלום,
מי כמוני יבין אותך, איבדתי את אבא לפני כשנתיים-והכאב עז.
אני מחזק אותך בהבנה של מי שחווה את הנורא מכל, אתה תחייה לצד הכאב, ותוכל לו, בצורה זו או אחרת, אין מנוס מכך, כל נגזר, וכך יהיה.
תמשיך להצליח ולהתפתח- בידיעה ברורה שאבא צופה בך מהמקום ההוא, ומחייך חיוך של נחת למראה הצלחת בנו, וראה בכך נחמה כלשהי.
בידידות,

אדם גולן

ד”ר בכור שלום,
משתתף בצערך. שלא תידע עוד צער.
קורא נלהב,

אריה וולפין, כפר הנשיא

גיא שלום
אתך באבלך.אביך משאיר אחריו מורשת מפוארת.אתה וילדיו האחרים.תהיה חזק תזכור אותו ותמשיך לאתגר אנשים אחרים.
שלך
משה בן-אברהם

גיא  שלום,

משתתפים בצערך על מות אביך. תנחומים  לך ולמשפחה . שלא תדעו  עוד צער .

פלביה ומשה דויטש

לד”ר גיא בכור

משתתף בצערך.

מי יתן ולא תדע עוד צער.

גדי

גיא היקר אינך מכירני כלל אך מבקש שלא תיפול רוחך. משתתף בצערך. קורא נאמן,
חגי ששון מאשקלון

משתתפת בצערך על מות אביך. נראה שאכן הוא היה אדם מיוחד מאוד. שלא תדעו עוד צער.
ורדה הראל חגג

לגיא מלוא התנחומים. בזמנו כתבתי אליך בדואר אלקטרוני אך מכתבי נדחה כי תיבת הדואר שלך היתה מלאה. הבנתי כי רבים כתבו אליך. והנה ראיתי שאמנם כן וזה שימח אותי כי כך בכל זאת אולי תוכל להתנחם, על כל האהבה וההערכה שרוחשים לך ולאביך היקר.
משתתפים באבלך,
ציפי ושפי גבעון

גיא יקירי
כל מי שיכל להיות בני(לפי גילו) ואדם יקר באיכותו,אליו,כך אני פונה
זה יומיים שאני כואבת את כאבך,אבדן הורה זו אבדה שאין לה מזור,גם אם ההורה,כמו אבי, הלך לעולמו בשיבה טובה וללא מכאוב,בבריאות טובה,ובשנתו.
ואביך,אשר אבד לך ועודו צעיר….לא אוסיף,קוראת אני את אשר כתבו לך ואינך זקוק למילותיי הדלות
שנים אני מחפשת בעתון את היום בו יופיע מאמרך המחכים,הפותח לנו חלון ודלת אל העולם שסביבנו,מבאר הלכי רוח,הבנות הנובעות ממנטליות שונה,מסורות שונות.
מאז חדשים ספורים (כשהכנסתי את האינטרנט לחיי),מהר מאד מצאתי את אתרך,אתה מן הסתם יודע מי מקוראיך הם המתמידים,גם אם לא,אני,בפתחי את המחשב,מחפשת אותך,את מנת הרחבת הדעת,העמקת הבנת המציאות שבתוכה אנו חיים.שבה אתה מזין אותי.
כמה ממכתבי התנחומים שקבלת רגשוני עד דמעות,אני מקווה שגם אותך.למודת נסיון אני,ככל שתתן לרגשותיך לצאת ולפרוץ כך תהיה השלמתך עם הבלתי נמנע מפויסת יותר.
ממה שקראתי אודות אביך – בזאת היה רוצה,אין לי ספק בכך.
היה בטוב,אתה וכל משפחתך
שגב דבה, נצרת עילית

גיא יקירי!
קראתי בצער (רק היום)על מותו של אביך. מות הורים הוא תמיד מכה קשה-גם כאשר הדבר צפוי,בעיקר כי זה כל כך סופי ולא ניתן לשינוי. משתתף בצערך ובצער בני משפחתך, משוכנע שתצליח למצוא ניחומים בעבודתך הפורה!
בידידות
דן ביברו, רעננה

צר לי גיא לשמוע על מות אביך. ניתן לחוש בדרך עלומה כי היית קשור אליו מאוד והאבידה הינה גדולה ומכאיבה. אנו משתתפים בצערך.
שרה ויורם קול

לגיא שלום,
אני מצטרף לתנחומים על מות אביך ובטוח שפעילותך המחקרית והציבורית מביאה לו נחת גם כשהוא אינו איתנו.  בברכת ‘תנוחמו מן השמיים’,
שי בן יוסף, עופרה

גיא שלום!
מהתגובות של הקוראים אני רואה, שלא רק אני אוהב ומעריך אותך.עכשיו כשאני קורא גם על המורשת המשפחתית שלך ותרומתה להנהגה, אני חושב שאולי הגיע הזמן שגם אתה תשתלב בהנהגת המדינה ותתרום מיכולתך וכושרך להפוך את מדינתנו למה שנועדה להיות -מקור גאוה לכולנו וכו’.אשמח להתגייס ולסייע.

אורי גנני

גיא

רגשת אותי מאד בכתבה על סבא רבא שלך.
עוד יותר התרגשתי לשמוע את הפיוט כבת להורים שנולדו בבגדד, אבא שלי כבר מזמן לא בחיים ולשמוע את הפיוט הזה גרם לי להזיל דמעות.
ישר כח גיא בכור ותנחומי על מות אביך
כרמלה סיני, הרצליה

שלום גיא בכור, המאמר על רב סבך הגאון הרב צדקא חוצין היה מרגש ביותר ובעיקר התרגשתי לשמע המזמור. אכן, נכון מה שנאמר שמה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב. דבר זה, ד”א הרגשתי גם בקוראי את מאמרך על עלי שלקאני לאחר שנפטר.
בברכה, יורם קול

משתתף בצערך על מות אביך.
הפרדה היא סוג של מוות, ובמקרה זה המוות כפול.
יובל

לד”ר גיא בכור שלום רב,
אנו מצטערים על מות אביך
למרות שלא הכרנו אנו בטוחים שהיה אדם מקסים.

משה פז

גיא שלום וברכה, אני מתנצל מראש שאני פונה אליך בשימך הפרטי, אני קורה את מאמרך מאז שפתחת את האתר, יצא לי לפגוש אותך כמה פעמים. אולם הפעם קראתי בהשתאות את מאמרך על סבך מושי,(כך צריך לכנות אותו) הסיפור הוא סיפורו שלי אבי זכרונו לברכה כמעט אחד לאחד, עד יום מותו לפני 21 שנה התנגד עזות לציונות, ובמידה רבה ראה במלך חוסיין הירדני את שליטו ההאשמי. לצערי אבי נפטר ואין אני יכול להקריא לו את המאמר שלך,אי לכך אני מודה לך בשמו.

George Horesh

גיא היקר
משתתף באבלך ובצער המשפחה. מי יתן ולא תדע עוד צער.

אמיר שחר

הכתבה על הסבא מרגש ונוגע ללב.
תודה על שאתה משתף אותנו בחויות אלה – חויות של העם היהודי.
ראובן ריבלין, יקנעם עלית

לד”ר גיא בכור!
אנו משתתפים בצערך הכבד במות אביך.
שלא תדע צער יותר ולא תוסיף לדאבה עוד.
יו”ר תא המורים הגימלאים בחולון, שמעון דובדבני וחברי ההנהלה.

לגיא בכור משתתף בצערך באיחור .שלא תדע עוד צער .
ונהנה מאוד מכתיבתך

כרמיאלי

לד”ר גיא בכור,
התרגשתי עד דמעות מן הכתבה-
כצברית אך בת לניצולי שואה-שהצליחו בדרך לא דרך להגיע לכאן, בהאמינם ברעיון הציוני..,ב-1947 ואפילו להשתתף במאבק למען הקמת המדינה-אני מודעת לעובדה שבמוקדם או במאוחר היהודים מוכרחים להבין שיש לשמור על ארץ ישראל לעם ישראל בכל מחיר ורק כאן מקומנו ועתידנו!! עצוב לי על אלו שאבדו את האמונה בצדקת דרכנו-אותם צריך לרפא…!!
תודה לך על כתבות מרגשות ועל פרשנות נפלאה!!

גיא שלום,
כבר לפני שנים בהיותך פרשן לעניני ערבים ריתקת בדבריך ובצורת ההגשה ופתאום נעלמת, חיפשתי במשך השנים והמלחמות תגובות שלך ולא מצאתי, לפני כמה חודשים גיליתי את כתבותיך באינטרנט ושוב רותקתי. ועכשיו קראתי את כתבותיך על משפחתך ורציתי רק לומר שהוספת עוד על הערכתי כלפיך מקודם, אני משתתפת בצערך ומאחלת בריאות ושלום,
איילה גל

לד”ר גיא בכור!
משתתפת בצערך על מות אביך ז”ל,סיפור חייו הזכיר לי את אבי ז”ל שהיה מחלוצי הארץ שברח מעירק בשנות ה-30 היה חזק והמשך בעבודתך הפוריה.
קוראת בשקיקה את כל מאמריך
בברכה,
שולה קמחזי

גיא בכור אני מצפה ערב ערב (אנו חיים בניו זילנד וכאן ערב כשאצלכם בוקר..) בחוסר סבלנות למאמריך . צר לי על אביך מה שכתבת עליו היה נוגע ללב והעלה דמעות בעיני. הציור אכן מדהים תודה על שחלקת כל זאת עמנו .

דניאלה, ניו זילנד

ד”ר בכור היקר
אני מבקר באתרך פעמים רבות אך בשבועיים האחרונים נמנע ממני לבקר.
כעת לאחר שחזרתי, נחרדתי לגלות כי אביך נפטר ועוד ביום הולדתי (5.8)
שלשת הקטעים שכתבת על תולדות משפחתך היו מרתקים
ונוגעים ללב.
הרשה לי לחזק ולחבק אותך בשעת אבלך,
אני בטוח שאביך גאה בך על עבודתך הרצינית
וראה כי מאמציו למענך נשאו פרי

דניאל יגר

שלום ד”ר גיא בכור;
בעבר כבר החמאתי לך על המאמרים המדהימים שאתה מביא באתר, יישר כוח.
שמחתי לקרוא היום שהנך נצר למשפחה כ”כ מכובדת וחשובה בקרב הקהילה הבבלית.
קראתי על השתלשלות העניינים, אך יש לי איזה חור קטן: היה חכם בירושלים גם בשם ר’ צדקה חוצין זצ”ל בשנות ה- 30- 50 של המאה הקודמת, והוא היה הרב של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט”א, מה גם שבספר על קורות חייו של הרב אליהו מצויים מספר סיפורים על אותו חכם צדקה חוצין, שאם אני זוכר נכון, הוא היה נכדו של הרב צדקה חוצין שאתה מספר עליו.
אז בוא תשלים את החור איפה הרב שאני מדבר עליו נכנס בשרשרת הזו?
אודה לתשובתך ויום טוב
אריאל ברהום

(תשובת גיא בכור: ר’ צדקה חוצין “השני”, הינו דור חמישי לר’ חוצין הראשון. נפטר תשכ”א)

לכב’ דק’ גיא בכור.
ברשותך, אני מבקש למסור לך ולבני משפחתך תנחומים.
משתתף יחד עם רבים רבים באבלכם הכבד.צר לי שנאלצם לראות את אביכם סובל ימים ארוכים ללא יכולת להציל..בטוחני שאביך בימי מחלתו וכאביו חשב ודאג אך עליכם! שלא תדעו עוד צער.אמן.
שמה תתנחם בזה שאביך זכה לראות ולקחת חלק בבניית המדינה הצעירה.וזכה לגדל ולראות את ילדיו צומחים ובוגרים להיות אנשים עצמאיים ברוחם ראויים וטובים. זכיתה להיות בן ל אב ציוני.חרוץ ויסודי איש כבוד גאה אוהב וחכם.
ברצוני להודות לך על המעשה המרגש והיוצא מהכלל שאתה עושה בשלושת הטורים האחרונים.שהפכו לשיחת היום בכל מקום.גם בפורומים אחרים אנשים העבירו לינקים לאתר.
הכותב בעל הפורום איש אקדמיה ידוע בציבור הרחב. עם בא אבלו הכבד מסיר את הזקט.מתיר את העניבה.ומתמסר לאבלו ולאבל המשפחה.ומחבק את האם שוודאי מנסה בכל כוחה לנחם את ילדיה.
ופותח לנו צוהר אל סוכת האבלים להיות אתכם.עכשיו אנו אתך.מסרבים לשכוח את אביך.טוב עשיתה שכתבתה מעט על בית אבא.
מודה לך יחד עם רבים
על כל הדברים והמעשים.
אבי.

ד”ר גיא בכור שלום!
קראתי את מכתבך לאביך עליו השלום, ורציתי לנחם אותך ואת בני משפחתך על האובדן הגדול. ניכר כי היה איש מיוחד.
מי יתן ותנוחמו משמים ולא תדעו עוד צער.
ת.נ.צ.ב.ה.
בברכה,
מירי יוגב.

שלום גיא.
התרגשתי עד דמעות לקרוא על
תולדות אביך וסבא שלך.
אינני יודע למצוא את המילים להביע את תנחומי.
מזל שפעם שמעתי אותך ברדיו בקול ישראל אומר את שם האתר שלך אחרת לא הייתי יודע. מאז אני נכנס בקביעות לאתר שלך כי דעתך חשובה לי מאוד וממש התאהבתי בסגנון הכתיבה שלך.אתה משמש לי מקור ידע חשוב מאוד כי אני מאוד סקרן לגבי מה קורה באזורנו ובעולם. אני בערך בגילך וחבל שלא זכיתי להכירך באופן אישי כי אתה אדם מעניין ומסקרן.
אגב מה מקור השם GPLANET
מדוע בחרת בשם הזה לאתר שלך.
תומר פנקס

המקום ינחם אתכם, בתוך שאר אבלי ציון וירושלם, ולא תוסיפו לדאבה עוד.

דניאל רובינס

גיא,

התרגשתי מאוד מהכתבה על אביך ז”ל.
זכית לאב נפלא , ברוך כשרונות, ואנושיות
ואביך זכה לראותך ,אינטליגנטי,
וכשרוני . התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
מאחלת לך שלא תדע עוד צער.
לא התפלאתי שמליון אנשים
נכנסו לאתר. הוא מעולה .
בהוקרה, שושנה

 
המשך: לקובץ התנחומים הראשון: