מאת ד”ר גיא בכור
כמעט לא יאומן, אך אנו בשידור חוזר של מלחמת לבנון השניה. אותה ממשלה הססנית ואבודה, ראש ממשלה חובבן, אין שר ביטחון, שרת חוץ שאינה מתפקדת, ורמטכ”ל שמאז שהגיע – נעלם. בעוד הוא עסוק בתרגיל מפקדות, מתנהלת לה כבר מלחמה אמיתית!
כמעט שנה מאז מלחמת לבנון ושוב מפנה ממשלת ישראל ערים בארץ, כאשר אין היא מעריכה שמא היקף המלחמה יתרחב עוד ועוד, כפי שאכן צפוי שיקרה. כמעט שנה מאז המלחמה הכושלת, והכל אותו דבר: אין תוכניות ברורות, ואם יש, לא משתמשים בהן, הצבא איבד את בטחונו העצמי, הממשלה אינה מנהיגה, ורק הפחד מועדת וינוגרד שתיים מכרסם אצל כולם. אני בטוח שמקבלי ההחלטות אצלנו (טעות, הם אינם מקבלים שום החלטה) דואגים עכשיו לפרוטוקולים שיציגו לועדת החקירה הבאה.
כמה שקראנו באתר הזה, כמעט התחננו, להיערך, להתכונן, ראו מאמרי בספינת השוטים. שום דבר. בינוניות, הבלים וכיסוי ישבן.
- רמז למלחמה המתקרבת העניק לנו חמאס ביום העצמאות. זו הסיבה שהכתרתי את המאמר באותו יום בכותרת שמעולם לא היתה באתר שלנו: “פרשנות דחופה”. המסר היה ברור, וזה נתן לנו פרק זמן אחרון בהחלט להתארגן. שום דבר.
- חמאס מעוניין להיכנס להיסטוריה הפלסטינית כמי שהשתלט עליה לגמרי. לשם כך הוא צריך למגר סופית את שרידי פתח, והוא מקווה שבחסות המלחמה בישראל הוא יצליח לעשות זאת, או שישראל תעשה זאת עבורו.
- שוב חוזר הסינדרום של ישראל להצלת צה”ל, כמו במלחמה האחרונה. לא צה”ל מגן על ישראל אלא האזרחים עליו. אפילו בעולם המערבי כבר מלגלגלים על החרפה הזאת. מדינה ריבונית שאינה מסוגלת אפילו להגן על עצמה.
- לרמטכ”ל החדש היה, כצפוי, פרק זמן קצר מאוד להתארגן. ספק אם הוא ניצל אותו.
- המלחמה בדרום תקשה עלינו להתארגן לעימות הרציני ביותר, שיכול להיות צפוי בקיץ, זה מול איראן, חיזבאללה וחמאס. ראו מאמרי על מדד האיומים הבטחוניים מחודש מאי, שאכן, ימים אחדים לפני שהכל פרץ, העניק משקל גבוה ודי מדויק לפרוץ המלחמה בדרום.
- כמו בלבנון 2 כך גם היום, מערכת ההסברה של ישראל לא ערוכה, משותקת, ללא מסרים, כאשר היא מפקירה את הזירה לגמרי לצד הערבי.
- ועדת וינוגרד ועדר קולות ההבל בישראל לחקירות-חקירות השיגו את שלהם. ממשלת ישראל שותקה. ואין לנו זמן לבחירות חדשות בשל התרחישים שעוד צפויים לנו.
- “מועצת העיתונות” הישראלית כוננה ועדה לחקר תיפקוד התקשורת במלחמה האחרונה. הועדה ניקתה את התקשורת לגמרי. התוצאה: שום היערכות לא נעשה מול התקשורת הישראלית. האנדרלמוסיה התקשורתית שהכרנו לפני שנה, חוזרת על עצמה.
