מחתרת השטרודל

מאת ד”ר גיא בכור, guy.bechor@gmail.com

הנה לכם פרדוקס: מדינת ישראל מושמצת בעולם, תדמיתה בשפל, ומאות, אם לא אלפי פקידים מושכים משכורות בכל תחומי המימשל בישראל הקשורים להסברה ומדיניות חוץ. רבים מהם בודאי אנשים מצויינים, אך כמו בצה”ל, יש כאן צורך בחשיבה חדשה לגמרי, מהפכנית, אשר תביא לתוצאות אחרות לגמרי.

אני פותח כאן סידרה בהמשכים בת ארבעה פרקים, כיצד ניתן לכונן את המהפכה. אני משוכנע שאם הדברים ייעשו, מעמדנו הבינלאומי ייראה אחרת לגמרי. זה מצריך עבודה, אבל, אני מבטיח, זה יהיה גם כיף.

שיטת השגרירים במשרדי החוץ בעולם בנויה על תפיסות מיושנות של המאות הקודמות, כאשר התנועה בין מדינות היתה ארוכה, נדירה וקשה, ולכן היה צורך בנציג של מדינה זרה בכל מדינה. מדינת ישראל אימצה את השיטה עם הקמתה, בעיקר כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית ולפרוש את המותג “ישראל” בכל מקום שניתן, וזה היה נכון לתקופה ההיא.

היום השיטה אינה עובדת עוד, בודאי מבחינתנו. היה זה אבא אבן שאיבחן כבר לפני שלושים שנה את הבעיה, אך כיוון שהיה מבריק, דחתה אותו מייד שיטת העיירה הישראלית.

השגריר אינו קובע עוד מדיניות, כאשר מנהיגים מדברים בטלפון או מבקרים תוך שעות בכל מקום, ובישראל אין לו שום השפעה מדינית. מבחינה מדינית השגרירים די מיותרים.

נותרה לשגריר ההסברה בעולם, אך שיטת בחירת המועמדים במשרד החוץ מעניקה יתרון לכאלה שהם בעלי אופי פקידותי, שכן משרד החוץ היא מערכת בירוקרטית והיררכית מאוד, ודווקא אלה אינם מופיעים או נשמעים טוב. כך המערכת ניטרלה את עצמה גם מתחום ההסברה. האם אתם מכירים שגרירים כוכבים שלנו בעולם? הבודדים, כמו דני גילרמן, הם מינויים פוליטיים, שאינם מעידים על המערכת. לעומת זאת במערכת הפלסטינית יש דיפלומטים כוכבים כמו עפיף סאפיה (אני מכיר אותו אישית, פעם קיימנו עימות פומבי בועידה בוורסאי), לילה שהיד ואחרים שפשוט חיים באולפני הרדיו והטלוויזיה.

אם כן, לשם מה אנו צריכים מאות אנשים, דיפלומטים, בני משפחותיהם, השירותים סביבם, שכולם מושכי משכורות, עם תועלת שולית נמוכה?

יש צורך בחשיבה מחדש על כל שיטת המיונים לקורס הצוערים, דילול משמעותי של איוש הנציגויות, הענקת מישקל עודף לתחומי עיסוק חדשים בנציגויות ובמשרד, והעברת הכספים לכווני חשיבה חדשים לגמרי (אפרט עוד גם בעתיד), למשל, היום, מחתרת השטרודל.

מתחברים

לישראל קשה עם כלי התקשורת העולמיים. יושבים שם אנשים מקובעים, לעיתים עם אינטרסים שונים משונים, ויש לנו בעיה נמשכת. תדמיתנו בשפל. הגיע הזמן להתמקד בעתיד, ופחות בהם.

האינטרנט וה”ווב-2″ יכולים קדם את ישראל שלנו בצורה עצומה. יש צורך להקים את מחתרת האימיילים הישראלית. כיוון שאני לא סומך על משרד החוץ, רצוי שזה יהיה גוף חיצוני, פרטי או חצי-פרטי, המתואם עם המימשל שלנו.

יש היום מליוני אנשים, יהודים ולא יהודים, שמאוד היו רוצים לסייע לישראל, אך הם לא יודעים כיצד ומה עליהם לעשות. אין בעייה להגיע אליהם באמצעות כמה אתרים, אגב, בדיוק מה שאני עושה באתר שאתם קוראים עכשיו. בנוסף, קיימים היום מאגרי אימיילים עצומים של ישראלים, יהודים, וכאלה הקשורים בישראל. תוך מספר חדשים יהיו ברשת כמה מאות אלפי אנשים, שכולם מעוניינים. הרי לכם הנטוורקינג המדיני הגדול בעולם, שרק יילך ויגדל. עכשיו יתחיל המשחק. ואיזה משחק!

בכל יום ישלח אל הרשת שלנו בעלות אפס דף מסרים יומי ואחיד, תמיד בראייה שיווקית. דף קצר, פשוט, שיש לחזור עליו בכל מקום בעולם. הכיתוב יהיה בעברית, אנגלית, צרפתית וספרדית. אשמח אם יהיה גם בערבית. מפעילי האתר, ואם היה לי זמן הייתי עושה את זה בעצמי, יחלקו את התפקידים וייצרו היררכיה. לפעילים ביותר (ואת זה קל לבדוק) יינתן תואר “ראש מדינה” בארצו, כאשר פעם בשנה מתכנסים בירושלים כל ראשי המדינות למיפגש עם ראש הממשלה האמיתי, העמית הישראלי שלהם. כל ראש מדינה אחראי על הפעילים שלו, שאיתם יעמוד בקשר יומי באימייל. האוטומטיזציה מאפשרת להתכתב עם מליונים. יהיו להם מטרות קבועות:

1. עמידה מול רשת האינטרנט, הזנת אתרים ובלוגרים. הבלוגים נקראים במליונים, בעיקר על ידי צעירים. זה העתיד, ויש להשקיע בעתיד. הרשת תהיה אחראית להצפת סרטונים “שלנו” ביו-טיוב ובערוצי השיתוף המאוד פופולאריים. עוצמתה של הרשת במספר המשתמשים העצום שבה, והיא תשגשג ברשתות חברתיות כלליות, שבהן צופים ומשתמשים מליונים. סרטונים ומאמרים על ישראל יהיו תמיד בראש הדירוג בכל הקשר. הרשת תכלכל את עצמה כי בעידן ווב-2 יש לה היתכנות כלכלית עצמית.

   
   

2. אחת לשנה הבלוגרים הידידותיים, מהרשת ומחוצה לה, יוזמנו לסיור בארץ, פרס שהוא בעצמו קידום נוסף של המטרה.

   
   

3. קשר עם פוליטיקאים ומקבלי החלטות. בארצות הברית ובאירופה לכל פוליטיקאי יש כיום אימייל. כאן יעזור מאוד הדף היומי. בכל מערכת בחירות שהיא בעולם, הלחץ שיופעל דרך הרשת יעבוד, ככה זה.

   
   

4. חלוקת תפקידים בכתיבת מכתבים למערכת, ומאמרים לעיתונות הרגילה. אם הדבר נעשה בהתמדה, התקשורת הבינלאומית תהיה חייבת לשנות את עצמה למול מאסה כזו, שיכולה להחליט, למשל, גם על “חרם” נגד כלי תקשורת מסויים. הדבר אפקטיבי במיוחד בעיתות מצוקה לישראל, בעיקר בזמן מלחמה.

   
   

5. קידום הדדי של הפעילים ברשת. כיוון שמדובר ברשת הדוקה, בעיקר של בעלי הכנסה, הרשת הופכת למעין אחווה. יהיו לה כללים, שוק פנימי, עזרה בקידום הדדי ועוד. ככה הם עוזרים לישראל, וישראל עוזרת להם. העולם היהודי מחובר היום לרשת. הוא יידע להפיק את היתרונות העצומים של הרשת, אפילו ברמה של התחדשות עצמית. זו הסיבה שביקשתי מכם להירשם לאתר שלנו כאן. בעתיד עוד נעשה דברים ביחד, ולכן הירשמו.

   
   

6. כל שימוש שיוולד בעתיד. ברגע שיש פלטפורמה, אפשר להעמיס עליה הכל, והכל בהתנדבות, אפס עלויות לכל הצדדים, ומירב התוצאות לישראל.

זוהי מחתרת השטרודל. עכשיו יש להקים אותה, וזו לא בעיה כל כך גדולה. עלויות ההקמה – שוליות. היתרונות – עצומים.


למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן.  אנא, סייעו לאתר, ושלחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 

לפרק השני: מדד הקסמים
לפרק השלישי: צי הסוחר
לפרק הרביעי: האוראקל מדלפי