לא אבו מאזן השפיע על חמאס לקבל את המציאות. זו היתה חמאס שמשכה את אבו מאזן לכיוון המסוכן שלה, ופשוט השתלטה על ממשלת האחדות הפלסטינית המתוכננת. זו התוצאה העגומה עליה חתם ביום חמישי בלילה במכה יו”ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. בחמאס יכולים להיות מרוצים: כמעט כל דרישותיהם נענו בחיוב. פתח הופכת בזאת לאגף של חמאס, ולא להיפך. לכן, ספק רב אם השטח של פתח יקבל את ההסכם המוזר הזה.
ראשית, ממשלת אחדות לאומית כזו לא תזכה בהכרת העולם, ולכן ספק אם יוסר המצור הכלכלי הבינלאומי מעל הרשות הפלסטינית. את הדרישה הפשוטה של העולם, שממשלת האחדות תכיר בישראל – אין שם, ולו ברמז. ומה באשר להתנערות מדרך הטרור של חמאס? אף מילה. גם הדרישה להכיר בהסכמים הקודמים שנחתמו עם ישראל נוסחה בצורה עקומה: אבו מאזן, בכתב המינוי של הממשלה “קורא” לממשלה הזו להכיר בהם. נו, ואם היא לא תיענה לו?
דרך אגב, כאשר הסעודים לחצו על ח’אלד משמעל להכיר בישראל, ענה להם: אני מוכן. ביום שאתם תכירו בישראל, באותו יום אעשה זאת גם אני. עד לרגע האחרון התעקש אבו מאזן שבלי הכרה בישראל אין הסכם. גם על זה הוא ויתר ברגעים האחרונים, כנראה בלחץ הסעודים.
הפלסטינים מקווים שעכשיו ישכנעו את העולם להכיר בממשלה החדשה, ובכך ימגרו את הלחץ שישראל מפעילה עליהם, ובהצלחה, כבר מעל לשנה. חמאס, שנמצאה במצוקה פנימית הולכת וגוברת, משתחררת מן הלחץ. אבו מאזן פשוט הציל אותה.
ראש הממשלה החדשה יהיה איש חמאס, שוב אסמאעיל הנייה, ראש הממשלה היוצא מטעם חמאס והוא זה שיתן בה את הטון, יחד עם ח’אלד משעל מדמשק. סגנו אמנם יבוא מן הפתח, אך לחמאס יש רוב בממשלה הזו: תשעה שרים לעומת ששה לפתח. הייתר עצמאיים. שר הפנים, התפקיד החשוב ביותר בממשלה, שכן הוא זה שישלוט צבאית בשטח, ימונה על ידי חמאס, בתיאום עם אבו מאזן. ולא רק זאת: הכוח הביטחוני שהקים חמאס לא יפורק, חלילה, אלא ישולב במנגנוני בטחון הפנים של הרשות, כלומר ייהפך עכשיו לחוקי ! זהו ויתור מדהים של אבו מאזן, והשטח עוד יגיד את דברו בעניין.
אם עד היום ניתן לאמר שיש חמאס ויש אבו מאזן, עכשיו אבו מאזן קיבל לא מעט מעקרונות חמאס. בממשלה המשותפת של הפלסטינים אין זכר לאוסלו, מורשת הפתח, כאילו לא היו דברים מעולם. ואם הממשלה הזו נקראת להכיר בהסכמים עם ישראל, האם היא שכחה עם מי נחתמו הסכמים אלה? עם מדינה שאינה נזכרת כלל במסמכי הקמת הממשלה האחדות הפלסטינית? זו נסיגה קשה אחורה, ממשלה שספק רב אם תביא מזור לחוליי הפלסטינים. היא מעניקה לגיטימציה להשתלטות החמאס על פתח, היא אינה מסירה את המצור הבינלאומי, וספק רב אם תביא להפסקת האש היוקדת בין הפלסטינים לבין עצמם. במילים אחרות, לא סוף תהליך לפנינו, אלא רק ראשיתו.