כבר חצי שנה אנו שומעים הערכות פלסטיניות או ערביות של “או-טו-טו” שחרור השבויים, והרבה למעשה לא קורה. מה עומד מאחורי המדיניות הזו, ומי נהנה ממנה? ומה מצב העסקה לשחרור גלעד שליט? ברור לכל אחד שרב הנסתר כאן על הנגלה. במאמר שלפניכם, אנסה לפזר מעט מן הערפל.
לחמאס יש בעיה, המעיבה בכלל על עצם הרעיון של שחרר שבויים: כל שחרור ייזקף לטובת אויבו, אבו מאזן, וזה הדבר האחרון שהחמאס היה רוצה שיקרה. מכאן יוצא שלארגון חמאס יש קושי עם כל הרעיון של משא ומתן לשחרור החייל גלעד שליט בעד כאלף חמש מאות אסירים פלסטיניים.
חמאס היה משוכנע שעם חטיפת חייל, תרד ישראל על ברכיה, כפי שקרה בעבר בשביל סוחר סמים, ותתחיל להחזיר אלפים. זה לא קרה. חמאס לא ציפה לקו ישראלי קשוח בנושא זה, ולמעשה לחוסר נכונות להחזיר אלפי מחבלים, כמו שחיזבאללה לא ציפה לקו קשוח של ישראל ערב המלחמה האחרונה. מבחינות רבות, עד כמה שזה נשמע פרדוקסלי, לא רק גלעד שליט הוא בן ערובה בידי חמאס, אלא הרשות הפלסטינית כולה היא בת ערובה בידי גלעד שליט. בחטיפתו סיבכו את עצמם, ואינם יודעים כיצד לרדת מן העץ.
אם כן, תפיסת חמאס, שיש לאלץ-בכוח את ישראל להחזיר שבויים, כמו שעשה חיזבאללה – כשלה. במקום זאת הוא נאלץ לפתוח במשא ומתן, דרך המצרים, ובכך הוא גם מכיר בישראל. מסיבה זו גורר חמאס רגליים, וספק רב אם הוא מעוניין באמת להגיע לעסקה. כדרכו, הוא מעלה מחירים, בשביל להימנע מהחלטות קשות.
ויחד עם זאת, אלפי משפחות פלסטיניות מחכות שיקיריהן יחזרו הביתה. תחנות הרדיו הפלסטיניות מלאות בתוכניות ד”שים לאסירים, ויש ציפיה שבחג הקורבן, הנחגג עכשיו, יראו ראשית שחרור. כדי להוציא לחץ מפרסם חמאס ידיעות על התקדמות, או על קלטות מסתוריות, להראות שהוא עושה משהו בנידון, אך אני מסופק אם כך הם פני הדברים.
חמאס יודע שבעסקה כזו ישוחררו מאות אסירים-לוחמים שלו, אך גם מאות אסירים של פתח, אשר יחזרו מייד לרחוב ויופעלו על ידי הארגונים המתנגדים לו. אז מדוע לאפשר זאת לפתח? עדיף שיישארו בכלא הישראלי, בהקפאה. שיקולים ארגוניים סקטוריאליים, שחמאס מעניק להם עדיפות, מונעים גם הם את השחרור והעסקה. חמאס דורש לשחרר את מרואן ברגותי ובכירים נוספים של פתח, אבל מבחינתו זה יהיה סיוט אם הם אכן יחזרו אל הזירה, ויציבו לו אלטרנטיבה. האם במו ידיו יפעל נגד האינטרסים שלו? ספק גדול. חמאס גם יודע שישראל הקימה ועדה לשחרור אסירים יחד עם פתח, ומכאן הערכתו כי בין המשוחררים תהיה עדיפות לאנשי פתח. הוא חושד בפתחאווים שהם ירכיבו רשימה, הכוללת דמויות מפתח צבאיות שלהם, בעוד שבין אנשיו יעדיפו דמויות חלשות יותר. חוסר אימון מוחלט בין שני הפלגים היריבים הללו מביא לחוסר אימון גם בכל הנוגע לעסקת השבויים. חוסר אימון זה מנע הקמת ממשלת אחדות פלסטינית, והוא עוד יחולל צרות ברשות.
אם העיסקה הזו היתה מביאה לקץ המצור הכלכלי על הרשות הפלסטינית, אני מניח שהיו מזדרזים יותר. אך חמאס יודע שהעסקה הומניטרית בלבד, ואין לה השפעות פוליטיות וכלכליות גדולות. אז הנה עוד סיבה מדוע לא חייבים להזדרז. האם חיזבאללה מזדרז עם העיסקה שלו עם ישראל? אז מדוע שהוא יזדרז? וכך עוברת לה חצי שנה, מבלי שלמעשה קרה דבר בנוגע לגלעד שליט.
למרבית הצער, חטוף ישראלי בידי ארגון טרוריסטי כמו חמאס או חיזבאללה כמוהו כמדליה על הקיר. מתבסמים בהצלחה ונהנים ממנה, ושומרים אותה כפוליסת ביטוח ליום סגריר. ויום הסגריר הזה מבחינת חמאס או חיזבאללה עדיין לא הגיע. בעבר היו נופלים שבויים אגב הלחימה. היום אין צורך בלחימה, שכן חטיפת שבויים מביאה לתוצאות המקוות. כך מרכזים תשומת לב בינלאומית, עניין תקשורתי והסברתי. עצם החזקת ישראלי היא כבר הישג. מדינת ישראל כולה מתעסקת בזה. אז למה להזדרז? מן הבחינה הזו החזקת שבוי ישראלי היא גם תכלית, לא רק אמצעי.
מעבר לכך יש את המחירים, וכאן פועל הבזאר המזרחי במיטבו, ואם ישראל תציע אלף, ידרשו אלף וחמש מאות, תציע אלף חמש מאות ידרשו אלפיים, וכך הלאה. אין זה פשוט מבחינת חמאס, שכן על כל אלף שישחרר, יישארו בכלא עוד שבעת אלפים, ומה יהיה עליהם? איך יעמוד בכעס הציבורי העצום, כאשר מרבית המשפחות יראו שיקיריהן נשארו בכלא? האם הארגון יצטרך לחטוף עוד חייל ישראלי? ומה על החרם הבינלאומי במקרה כזה? לא פשוט. אז עדיף לא להחליט כרגע.
במיוחד שיש כאן שרשרת של מתווכים-סוחרים, שכל אחד מהם דורש את חלקו בעסקה: חמאס מדבר עם המצרים, שמדברים עם אבו מאזן ועם הסורים, שמדברים עם ח’אלד משעל שמדבר עם איראן, וכך הלאה. בעסקה כה מורכבת סיכויי ההצלחה אינם מרובים, שכן די בגורם אחד כדי לנתק את הטלפון השבור הזה.
כך קורה שעל גלעד שליט המסכן מעמיסים בצד הערבי את תסכולי האיזור כולו, על פחדיו והאינטרסים השונים והמשונים שלו. לא בעסקת חילופי שבויים אנו עוסקים כאן, אלא בחיכוכים האדירים בין האסלאם הפוליטי לזרמים הלאומיים, ובין השיעים לסונים. טראגי, אך ככה הם פני הדברים במזרח התיכון הלגמרי לא פשוט שלנו.
