רבים זוכרים את מאמר ‘ארמדת החטאים’ שלנו משנת 2015, שהראה שספינת “הרשות הפל-תינאית” היא המצאה של לאומיות, שאין מאחוריה דבר; היא תעתוע של הראיה (deceptio visus), וזו ספינה שאינה שטה לשום מקום. השנים הרבות חלפו מאז, וכך בדיוק קרה. לאן את שטה, ארמדת החטאים? שאלנו, והיא ענתה אז: “אני שטה אל מחוזות הדמיון”.
אך הספינה הזו, שאכן שטה מאז רק אל מחוזות הדמיון, הגיעה עכשיו למחוזות חדשים וטרופי חופים. קליפת הלאומנות המומצאת כבר קולפה, אין לה עוד ערך, ומתוכה בקע האיסלאמיזם. ארמדת החטאים עגנה באיי חמאס, הג’יהאד ודאעש.
בסך הכל בשנת 1964 הומצא “העם הפל-תינאי”, על ידי אחד בשם אחמד שוקיירי, שהופעל על ידי המוח’אבראת המצריים והק.ג.ב. הסובייטי (מחמוד עבאס דובר הרוסית היה סוכן רשמי של הק.ג.ב.), במה שזכה לכינוי “אש”ף”. הכוונה היתה להמציא לאומיות, שתתקבל על ידי המערב הטיפש, כדי לנעוץ מסמר ללא ראש בישראל, וכך היה. הפל-תינאיות היתה עד אז תיאור גיאוגרפי, לא לאומי, אך מי שאימץ בשתי ידיים את ההגדרה הזו היו הפרוגרסיבים בישראל (“הכוחות המתקדמים” בלשון אש”ף), שהפיצו אותה בשמחה בכל העולם, בלי להבין את יסוד הדמיון האוטו-אנטישמי שבה. מעולם לא היתה לאומיות כזו, אך היא התאימה גם לתפיסותיהם של ארגונים מרקסיסטיים-אנטי איסלאמיים כמו “החזית העממית לשחרור פלשתין”, “החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין” (שבראשם עמדו ערבים נוצרים) וגם “פתח”. למערב היתה ההמצאה הזו נוחה לעיכול, וכך נולדה גם אגדת “שתי המדינות לשני עמים”, הנה, יש גם עם פל-תינאי, המקביל לעם היהודי. אמנם אלה קיימים כמה שנים בודדות, ואלה לפחות שלושת אלפים שנים, אך זהו כוחן של המצאות.
ברצותו לצמק את ישראל המצליחה מידי, המערב הפך את הפיקציה הזו למנטרה, שאין בילתה, ואפילו היו תמימים בישראל שגם האמינו בה. וכך הפך אוסף של שבטים, חמולות, עדות ומיעוטי משנה – ל”עם”, והגדרה של ציון גיאוגרפי הפכה ל- לאומיות. הכל היה מומצא במטרה אחת: לעקוף את האיסלאמיזם.
לאחר שעלתה בישראל ממשלה פרוגרסיבית עם “אוסלו”, היא הפכה את ההזייה לסוג של מציאות בשטח, והקימה את הרשות הפל-תינאית (1993), שמעולם לא היתה קיימת קודם, והיא נבנתה על יסוד פיגומי אותה לאומיות מומצאת. אלא שהרשות הפכה למפלצת שליטה רודנית וטורפנית, כמו ייתר המשטרים הערביים, והיא לא הצליחה לשכנע אפילו את הנתינים שלה, שיש דבר כזה שנקרא “לאומיות פל-תינאית”. מי שניסה להוכיח אותה היו רק האירופים, שמימנו שם כל מה שהוא לכאורה לאומי: אוניברסיטאות, כלכלה, מפלגות, וארגונים חברתיים. הכספים נבלעו ונגנבו, ושום דבר לאומי לא באמת צמח, רק ארמדה של חטאים.
ככל שחלף הזמן הלאומנים הלכו ודהו, ואת מקומם תפסו מחדש הג’יהאדיסטים האיסלאמיסטים, שהעבר הוא עבורם העתיד. כיוון שזו רשות מומצאת, שאין לה זכות קיום משל עצמה או תמיכה אמיתית, ברגע שנותרה לבדה ברצועת עזה, הג’יהאד השתלט, וחיסל אותה מיד (2007), ומאז הוא שולט ביד רמה במובלעת הדאעשית הערפדית שהקים שם. מובלעת הג’יהאד של עזה מקבילה למובלעת הג’יהאד של אידליב, בצפון “סוריה”, אותה ישות לאומית מומצאת גם היא, שאף היא התפוגגה לתוך עצמה.
הרשות נותרה לשלוט ביו”ש הערבית, אך בחסדי ישראל בלבד, המממנת אותה כיום, לאחר שגם ארה”ב (שהתרחקה), גם אירופה (שהבינה) וגם הערבים (שנגעלים ממנה) הפסיקו לעשות זאת. הרשות חיה על כידוני צה”ל.
בחודש מאי בשנה שעברה חשבו הג’יהאדיסטים שהם הולכים להשתלט גם על ערביי יו”ש בבחירות “דמוקרטיות” (שאותן יבטלו לאחר שישתלטו), כיוון שיש להם רוב עצום, בהיותם המציאות. אלא שמחמוד עבאס, אפיפיור הבעל של הדת הזו, הכריז על בחירות, וגם ביטל אותן בהבל פיו, והג’יהאד השתולל מזעם. הוא יזם את פרעות מאי השחור כנגד היהודים, ומאז הוא שולט בפועל גם ביו”ש. הצבא שהקימו ישראל וארה”ב לרשות עדיין קיים, אך הוא איבד את השליטה הבטחונית בכל הערים הערביות ביו”ש (אין הרבה כאלה, וברמאללה גרים 39,000 ערבים, לעומת העיר מודיעין עילית ביו”ש עם מעל 81,000. גם הדמוגרפיה גויסה עבור ההמצאה). מערכת הביטחון בישראל עמדה בפני דילמה: להשתלט בעצמה על השטח כדי לשמור את המצאת הלאומיות, או לתת לג’יהאד להשתלט, ולוותר על ההמצאה? והיא החליטה על האפשרות הראשונה. זו הסיבה שצה”ל נכנס עכשיו לכל הערים הראשיות הערביות ביו”ש, רק כדי לשמור על העמדת הפנים של לאומיות. זה צבא הגנת הלאומיות הפל-תינאית, אותה הקימו הסובייטים והמודיעין המצרי, ולכן הוא מגן על אוויר. במערכת הביטחונית לא מבינים את הדיסוננס של צבא יהודי המנשים באופן מלאכותי המצאה שגם היא נועדה לפגוע ולחסל אותו, והקיום היחיד של ארמדת האשליות היא כיום- ישראל.
בישויות הערביות שקרסו סביבנו בעשור האחרון, הלאומיות מתה והפכה לג’יהאד איסלאמסטי – לאחר שקמה מדינה. פה היא קרסה עוד לפני שקמה כזו. ומי יסמוך עכשיו על הג’יהאדיסטים הטורפניים?
וכך הפך הר הבית לגורם היחיד שיכול כיום להניע שם אלפי אנשים. לא קונסוליית רפאים בירושלים; לא “מדינה”; ולא לאומיות, זה לא מעניין שם אף אחד, וכך גם הצבעות ההזייה באו”ם. זו כבר ישות ג’יהאדיסטית “אנטי צלבנית” ואנטי מערבית, וגם אם לא כולם שם כאלה, הם שבויים בידה, ומי שייצא נגדה – יחוסל. תשאלו בעזה, ותבינו.
כיוון שזו תפיסה דתית מוחלטת, גם הערבים בישראל נשאבו אל תוך הג’יהאד המכשף הזה. ההסתה היא כה גדולה- ישראל תמיד מכונה במילה “הכיבוש”, עד שהם התחילו להאמין בפנטזיות הג’יהאד והגדולה האיסלאמיסטית. ישראל במוחם כבר התערפלה לה, וכמו תמיד אצל האנשים האלה, הפנטזיה השתלטה. בשלב הראשון חלקם נשאב לקסם הלאומיות של הרשות, ואז המשיכו והפליגו אל מחוזות האיסלאמיזם. אום אלפחם היתה נתונה בשנות החמישים להשפעה ציונית ברורה, עם חגיגות יום העצמאות שלנו והציונות; בשנות השבעים בהשפעה לאומנית; ובשנות האלפיים עם חמאס, אלקאעדה (הדגלים השחורים שלה הונפו שם), והתנועה האיסלאמית הקיצונית ביותר:
באופן פרדוקסלי, המצב הזה הוא נכס מדיני ודיפלומטי עצום לישראל, שקל לה עכשיו לתאר מחדש את המצב: זו מלחמת איסלאמיסטים כנגד היהודים והמערב, בדיוק כמו בצרפת, שוודיה, או דאעש. אין שום הבדל בין הג’יהאד של דאעש לבין הג’יהאד הפל-תינאי. ומי יסמוך על אלה, ויתן להם עוד שטח, כדי להחריב את ישראל ואת המערב? שקר החלש והמקופח, שהפל-תינאים עמלו לברוא, התחלף עכשיו בג’יהאדיסטים אלימים וברוטליים, חמושים מכף רגל ועד ראש. העמדת הפנים קרסה, והמציאות השתלטה עליה. האיסאלמיסטים הפכו את דמות הפל-תינאי מקורבן למקרבן, והוא חזר אל נקודת המוצא של – טרוריסט. הפעם כזה, שגם אירופה מבינה, כי הוא נמצא גם אצלה ובקרבה.
כל ערי שוודיה בשבוע שעבר, ברמדאן האימה, וארמדת החטאים עגנה גם שם, באינתיפאדה אירופית, שרק תתגבר, ורמאללה הטילה עוגן ברמאלמו. המלחמה בישראל התחלפה במלחמה נגד המערב הכופר כולו, זה האסון הגדול ביותר שיכול לקרות לפל-תינאים עצמם, ולכן הם משחקים לידינו. האיסלאמיזם שלהם הוא נכס חשוב עבורנו, וחמאס הוא האויב הגדול ביותר שלהם עצמם, ורק אחר כך שלנו. חמאס הוא אויב צבאי, ולכן הוא איום טקטי מבחינתנו, אותו נוכל תמיד לחסל. רשות רמאללה, לעומת זאת, היא אויב אסטרטגי, שהתכוון לסגור עלינו דיפלומטית, עם הונאת “המדינה”. מבחינתנו, הטקטי מחסל את האסטרטגי sua sponte, כלומר “מעצמו”.
מה זה מעולל למנהיגות הלאומנית שלהם, בין אם היא קומוניסטית (רק”ח) לאומית מומצאת (טיבי) או ימנית פשיסטית (בל”ד)? המנהיגים הישנים לא רלבנטיים עוד, והם מאוימים בחיסול בעצמם. הדבר נוגע בעיקר לנוצרים שבהם: סאמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, מטאנס שחאדה, באסל רטאס או עזמי בשארה. מה שנותר להם זה לזעוק עמדות אנטי ישראליות קיצוניות, כי זו הפלטפורמה היחידה שעוד מוכנים להקשיב להם, וזו עמדת חולשה עמוקה. כך האנטי ישראליות הלאומנית מתחרה עכשיו עם זו האיסאלמיסטית, וזו מלבה את זו. הסברנו זאת בסרט המפורסם, שהקדים את זמנו (2019):
האם איימן עודה ודומיו הם עדיין קומוניסטים? מזמן גם הם מגדירים את עצמם דרך הר הבית, תוך שהם מודעים שזהו חורבנם. בתחילה הם ניסו להעמיד את האלטרנטיבה של שייח’ ג’ראח, כדי להראות שיש גם פן לאומי למאבק, אך זה גווע, וכעת גם הם באלאקצא. האיסלאם ניצח גם את הקומוניזם וגם את המצאת “העם הפ-לתינאי”, ואלאקצא הטביעה את אש”ף ואת רמאללה, לא את ישראל. עכשיו אפשר להבין למה אנחנו כותבים כיום “פל-תינאי” ולא “פלסטיני”, משום שהמונח השני הוא המצאה של לאומיות, והפל-תינאים חזרו להיות רק מונח גיאוגרפי בארץ ישראל.
אלאקצא הטביעה את אש”ף ואת רמאללה, לא את ישראל; הנצח האיסלאמי הטביע את הארעיות הפל-תינאית; המציאות מחסלת את ההזייה
עם מותו (כנראה שזה גם יקרה) של מחמוד עבאס, גם הפסאדה של לאומנות מומצאת תתנדף סופית, במרחץ דמים פנים לאומני (קודם כל על מיליארדי הדולרים, זה הדבר היחיד שמעניין אותם), ובינם לבין האיסלאמיסטים שיחסלו אותם, והקלפים יחולקו מחדש. זו, כמו תמיד, חברה שנופלת שבי אחר הקיצוני והאיסלאמיסטי ביותר, וכמו תמיד זה נגמר בחורבן עצמי, ואז ביבבות “נכבה” מעוררות רחמים מעושים. דור אחר דור, ונכבתו.