בשעה שהערים הערביות במרחב סביבנו נחרבות אחת אחרי השניה, והמדינות כבר רעבות ללחם; וערים גדולות הולכות ודועכות במערב, העיר תל אביב הופכת לאחד המרכזים הטכנולוגיים והפיננסיים החשובים בעולם. זו כבר ניו יורק החדשה, שכן יהודים עשו את ניו יורק למרכז התרבות של העולם, ויהודים הם העושים את ישראל למה שהיא. היהודים נואשו מניו יורק הישנה.
לפניכם עוד סרט של דימה (Relaxing Walker), הפעם במרכז תל אביב, כשהכל קרוב להכל. תודה רבה על העבודה האדירה שלך, דימה, בערוץ היוטיוב שלך, היא שקולה לעבודת משרד החוץ כולו, בתחומי ההסברה והתודעה.
כמי שחי בצעירותו בגבעתיים, אך בעצם בתל אביב, אלה גם נקודות בחיי, כל מבנה בסרט מזכיר לי משהו: בית המשפט (והעבודה כעורך דין בסוף שנות השמונים. זכיתי להיות המתמחה האישי של ביל גולדפרב הגדול, לזמן קצר, בתקופה המדהימה ביותר: תחילת עידן ההיי טק הישראלי); מוזיאון תל אביב לאמנות (בספריה שלו הייתי יושב שעות בשנות השבעים, ושואב מידע, שמרגישים אותו היטב באתר); בית אריאלה (והכרת החברה הישראלית); הקריה; בית האופרה; בית ציוני אמריקה (ההרצאות); רחוב חשמונאים (בשנות השבעים הייתי חותך משם ברגל לבית ‘ביכורי העתים’, לקורס “עיתונאות”, המבנה נהרס בינתיים; וללימודי מוזיקה); מידטאון; כיכר דיזנגוף על תהפוכות הגובה שלה; החניון המזעזע בכיכר גבעון, שהפך לנוצץ (שם הייתי מחנה את הפיאט 127, בדרכי להוצאה לאור של משרד הבטחון, שהוציאה את ספרי הראשון, לקסיקון אש”ף, 1991), ועוד.
אלא שאז ישראל היתה ענייה, וכיום העושר הלאומי הולך ונצבר; כבר רואים אותו. זו ניו יורק החדשה, והון יהודי ובינלאומי זורם לכאן כל הזמן, בקצב מתגבר. למתכננים: לא עוד “דלות החומר”, תכננו באופן מרהיב, גם לדורות הבאים, עם דגש גם על הדרום.
ולנו כולנו כדאי לזכור: ישראל כבר חזקה יותר מכל חסרונותינו, והסרט הזה מעניק פרופורציות, והבנת הזינוק הגדול שעשינו, ואשר אנחנו עומדים לבצע בעשור הקרוב, אותו נחזה בג’יפלאנט (להנאה בצפייה, כוונו את דרגת ה- HD הגבוהה ביותר):
זוכרים מה המלצתי בשנת 2009, במאמר הרימון הפורח (להלן)? מי שהקשיב ויישם, הצליח. ועדיין אפשר להצליח גם עכשיו: