מאמר מצמרר: אנגלה מרקל מסתלקת, עם כל מה שהם מסתירים: כיצד מילאה את גרמניה במיליוני מוסלמים, כיצד פגעה בישראל, ביהודים, על חורבן הקורונה, האומללים בברלין והמכה הבאה על משקיעי הנדל”ן שם, התמיכה בארדואן ובאיראן, והאם היא היתה סוס טרויאני? ובאיזו “נשיקה” היא מסיימת?
מאת ד”ר גיא בכור
1
הנדסה חברתית: הנדל”ן בברלין באיום חדש:
בעיר ברלין יש כ- 3.7 מיליון תושבים, שמתוכם 80% הם שוכרי דירות, כלומר מדובר בעיר ענייה, אולי העיר הענייה ביותר בגרמניה, המאוכלסת בהרבה מהגרים אוכלי חינם. מאז עלתה מרקל לשלטון (2005) זינקו שם מחירי השכירות בקרוב למאה אחוזים. כיוון שכך, העירייה הפרוגרסיבית הקפיאה את שכר הדירה לחמש שנים מאז שנת 2020, וכתבנו על כך בזמן אמת כאן:
אלא שבאפריל השנה פסל בית המשפט החוקתי של גרמניה את החקיקה העירונית הזו, וקבע שהיא בלתי חוקתית, כיוון שסמכות כזו הינה של הממשלה הפדרלית ולא של עיריה. המשכירים המיואשים התעוררו לחיים, אלא שעכשיו נוחתת עליהם מכה חדשה. החוק בברלין קובע שאם ייאספו 172,000 חתימות כשרות, אפשר להעלות שאלה למשאל עם, ולצורך כך כבר נאספו 183,711 חתימות, “די והותר”, כפי שקבע המפקח על הבחירות בברלין, והשאלה הבאה תוצג למשאל עם: האם אתם מסכימים להלאים דירות של בעלי דירות גדולים. הכוונה היא להעביר רבע מיליון דירות לבעלות ציבורית, לניהול באופן “דמוקרטי, שקוף, ולפי אינטרס הציבור”.
המועד שנקבע למשאל העם צמוד ליום הבחירות לנשיאות, 26 בספטמבר, והתוצאה צפויה להיות מוחצת: בוודאי ששוכרי הדירות ירצו שהבעלות תעבור לידי המדינה. זה יפחית את שכר הדירה, ויעניק להם כוח רב.
מדובר, לפי שעה, בחברות שלהן לפחות 3,000 דירות, אך הדירות ייהפכו ברשות המדינה לסלאמס של מהגרים ויאוש, ומדינות אינן יודעות לנהל דיור ציבורי, ראו את דירות עמידר אצלנו. זה יקרין על משכירי הדירות האחרים, שיצטרכו להתמודד עם מחירים נמוכים, וכוח התחרות שלהם יירד. לא רק זאת, הערך של שכונות שלמות יירד, ואיתו התשואה של מי שקנו דירות בברלין לצורכי השקעה.
אך אנו הזהרנו מפני קנייה בגרמניה, זה לא חדש לקוראינו:
היוזמים עושים זאת על פי סעיף 15 לחוקה הגרמנית, שקובע ש”קרקע, משאבי טבע ואמצעי ייצור… יכולים להיות מועברים בהלאמה לבעלות ציבורית, תמורת פיצויים”, וזו חקיקה סוציאליסטית מובהקת.
כל זה מראה מהי גרמניה של מרקל: מדינה של ניסויים חברתיים, הנדסת חברה ותודעה, שבה הפרט כפוף לניסויים סוציאליסטיים בצורת “האיחוד האירופי” או פרוגרסיביות כפויה. ומאיפה למדה מרקל את כל זה?
2
הנדסה חברתית: בוגרת גרמניה המזרחית
אביה של אנגלה מרקל היה פולני ששם משפחתו קז’מירצ’אק, אך כאשר עקר לגרמניה שינה את שם משפחתו לשם גרמני, קאזנר. היא עצמה חייתה עד גיל 36 בגרמניה המזרחית, המדינה עם הקומוניזם האדוק ביותר חוץ מסין; אנטי מערבית, אנטי אמריקאית, אנטי ישראלית ולוחמת קשה בקפיטליזם.
מרקל הצעירה גדלה כל חייה בתוך המנגנון השליט שם, שמחוייב להיות נאמן לאליטה הקומוניסטית. היא היתה בתנועת הנוער הקומוניסטית, ואחרי לימודיה התקדמה בתוך מכוני מחקר למדעים, אליהם אי אפשר להתקבל או להתקדם שם בלי אישור המפלגה השלטת. היא היתה מזכירת “הנוער הגרמני החופשי”, של האקדמיה למדעים, ארגון ממשלתי מובהק, ומחוייבת בנאמנות לדיקטטורה הקומוניסטית.
רק לאחר התמוטטות ברית המועצות והגוש הסובייטי (1990) היא החלה בקריירה הפוליטית שלה. היא הצטרפה למפלגה שמרנית במזרח גרמניה, שאחר כך התמזגה עם המקבילה שלה במערב גרמניה, וכך הפכה לאישיות כלל גרמנית, ועלתה מעלה.
כלומר, היא יציר מובהק של גרמניה המזרחית, שקיבלה את כל אישורי השטאזי בזמנו כדי להתברג בפנים, עד שהפכה לקנצלרית של גרמניה כולה.
בברית המועצות וגרורותיה ההנדסה החברתית היתה בעצם הפוליטיקה כולה. לשנות את טבע האדם, את אופיו, את דרך חינוכו וחשיבתו, בדומה לקיבוצים בתחילתם, אם כי אצלנו הקיבוצים גם היו ציוניים ולאומיים.
בגוש הסובייטי הכוונה היתה ליצור “אדם סובייטי”, שעבורו הקומוניזם הוא דרך חיים מרצון, ולכן כל האמצעים כשרים לכך, ומי שאינו מבין זאת, מקומו בכלא, או במוסד לחולי נפש. דיני הקניין היו “פונקציה חברתית” חשובה לביזור הכסף, והעברתו לפרולטריון השולט, ואנגלה הצעירה חייתה בתוך המציאות הזו.
מבחינתה, לשנות את גרמניה היתה דבר מובן מאליו, והאליטות הפרוגרסיביות באירופה מחאו לכך כפיים. היא הפכה למנהיגת הפרוגרסיביות העולמית, ולמנהיגת “העולם החופשי”, בעיני אותן אליטות, כדי ליצור הפעם “אדם אירופאי”. קראו לה מנהיגת אירופה, אשת הברזל, וקשרו לה כתרים בלי סוף. כמו עם שוודיה- כל מה שמרקל עשתה או אמרה, זכה למחיאות כפיים אוטומטיות של הכת, וכלי “התקשורת” שיקפו זאת, בשטיפת מוח שהיתה מקובלת במזרח גרמניה.
סידרת הטלוויזיה הגרמנית דויטשלנד 83 משנת 2015, פתאום גרמניה מסתכלת בערגה לעבר מזרח גרמניה, שנראה כאילו היה שם כיף אחד גדול. הסוציאליסטים עורגים לסוציאליזם, ל”שוויון” ולתרבות, והימין עורג לעולם גרמני ללא מוסלמים. המטרה בדויטשלנד 83: להציל את מזרח גרמניה. והמטרה היום היא להחזיר אותה?
כמה זה מסוכן.
מרקל הציגה את עצמה כאשת ימין שמרנית, אשת ערכי המשפחה (למרות שלא היו לה ילדים, כמו פרוגרסיבית טובה), אך עם השנים היא קידמה את המדיניות הפרוגרסיבית ביותר האפשרית. האם היתה סוס טרויאני שתול של מזרח גרמניה? האם מערב גרמניה חשבה שהיא השתלטה על המזרח, בעוד שבשקט המזרח השתלט על המערב? יתכן, ובאקלים של “האיחוד האירופי” ההשתלטות הפרוגרסיבית הזו התקבלה בהתלהבות.
על ההנדסה החברתית בארצות הברית כתבתי כאן (“הצאר שהלך לאיבוד”, מיד), למשל על רוסקו פאונד, וחודשיים לאחר שכתבתי את המאמר הביקורתי עליו, בשבתי בהרווארד, נתתי את הרצאת הגאלה החגיגית שלי בפני סגל הפקולטה למשפטים של הרווארד באולם המרכזי…שנקרא על שם רוסקו פאונד.
איזו מיקריות אירונית של ההיסטוריה. אז גם אני הונדסתי בכך? זה הינדוס כפול?
3
הכלכלה הגרמנית שוקעת, כיוון שמרקל אפשרה לה לשקוע:
אם נסתכל על גרף צמיחת התוצר של גרמניה הרי שבעשור האחרון הוא כמעט ולא השתנה: קצת עלה מעל לאפס, קצת ירד, ומרקל הקפיאה את הקטר הכלכלי של “האיחוד האירופי”.רואים את הירידה החדה בשל הקורונה, ואז העלייה המתקנת, אך שוב בגרעון. הכלכלה נותרה שלילית, במיתון:
אם נביט על קצב הצמיחה בחודשים האחרונים, הרי שזו נמצאת בצמיחה שלילית בכמעט שני אחוזים ברבעון האחרון, בלי הרבה אפשרות לזנק מחדש. בהיותה אשת העולם הישן, נסמכו מרקל וגרמניה על התעשיות הכבדות של פעם, בעיקר המכוניות הכבדות, מבלי להבין את מהפכת האינפורמציה ששינתה את העולם, אך לא את גרמניה. בעוד ישראל זינקה על כנפי המהפכה הזו, והתוצר שלה לנפש כמעט הגיע לזה של גרמניה, זו האחרונה נותרה מאחור. בשיא מגפת הקורונה הגיעה הדיגיטציה הישראלית לכמעט כל תושב, והקלה על ניהול משבר הבריאות הזה, אך גרמניה גילתה שאין לה קשר דיגיטלי, והיא עדיין תקועה עם מסמכים ובירוקרטיה מלפני עשרות שנים.
גרמניה כיום היא עולם ללא יזמות טכנולוגית מתקדמת, עם מפעלים עתירי כוח אדם (שאין); אוכלוסיה מבוגרת מאוד שממשיכה להזדקן, ואין כוח אדם צעיר שייכנס במקומה; תחושה שהכל תקוע, ואין מה לעשות. בעוד ישראל היא מדינה עם אוכלוסיה צעירה ומזנקת דמוגרפית, טכנולוגית ואופטימיות, גרמניה היא עולם של האתמול:
ואם הישראלים אוהבים להוציא כסף, לסעוד במסעדות, לבלות ולקנות, ובכך להזניק את הכלכלה הפנימית (אנו מדינה של כמעט עשרה מיליון תושבים כבר), הגרמנים הם אומה של “חסכנים” (מילה יפה במקום להגיד “קמצנים”), והם לא מבזבזים, ולא מזניקים את הכלכלה מבפנים לאחר הקורונה. תקועים.
באשר לאבטלה, מרקל הצליחה להוריד את האבטלה בשנותיה הראשונות, ואפילו בתקופת הקורונה היא לא זינקה כמו במקומות אחרים, למשל כמו אצלנו, בשל “טריק” מזרח גרמני של הינדוס המציאות. ממשלת גרמניה נקטה בתרגיל של “עבודה מקוצרת” במקום פיטורים, כדי לשמור על הסטטיסטיקה, למשל לעבוד רק פעמיים בשבוע, והממשלה פיצתה את בעלי העסקים. כך העובדים מקבלים פחות כסף, אך שומרים על מקומות העבודה שלהם, אחוז האבטלה לא מזנק, וזה מבחינתם החשוב ביותר. במשבר הקורונה הממשלה הפדרלית הקלה מאוד על ה”עבודה המקוצרת”, ואם בעבר היה צורך באיום על שליש מהעובדים כדי להפעיל את המנגנון, בתקופת הקורונה די היה ב- 10%, ללא הוכחת פגיעה. ברור שזה יצר סחיטה גדולה ופיקטיבית של מעבידים, והממשלה שילמה. ממשלות פרוגרסיביות תמיד משלמות, כמו אצלנו כיום, ולכן לא ראינו זינוק באבטלה, אך זו היתה הונאת סטטיסטיקה, שעכשיו משלמים עליה.
ובאשר לאינפלציה, גם היא מרימה ראש בגרמניה (למעלה), מדינה שהתגאתה בשליטה על רמת האינפלציה ככוח כלכלי חזק. לעומת זאת, האינפלציה בישראל מתונה יותר:
4
הנדסה חברתית: הצפה במוסלמים:
מרקל רואה את הדברים כמדענית מזרח גרמנית. היא הבינה שאין דור צעיר שייכנס לעבודה במפעלים, ואלה ממזרח אירופה כבר לא משתגעים להגיע לגרמניה, שכן ארצותיהם עולות כלכלית, ולכן עלה בראשה הרעיון להכניס מיליוני מהגרים מוסלמים, אותם תהנדס, והם ייכנסו לעבודה ויצילו את המשק הגרמני, שחייב ידיים עובדות.
איש אינו ידוע כמה מהגרים מוסלמים הכניסה מרקל בשנותיה, אך ההערכה היא שמדובר במיליונים. בשנת השיא, 2015, קלטה גרמניה כמיליון וחצי מהגרים כאלה, רובם הגדול סורים, וכן עיראקים ואפגנים, ומאז המדינה ממשיכה לקלוט ב”איחוד משפחות”, ובהעברה ממדינות דרומיות כמו יוון, עשרות אלפים כל שנה, ויותר.
כך נולדה הקהילה המוסלמית האדירה של גרמניה, שהצטרפה אל המהגרים הטורקים מהדור הקודם. גרמניה אינה שולטת עוד במצב, ואיחוד המשפחות מרחיב את האוכלוסיה הזו, שגם יולדת כפליים ויותר מהילודה הגרמנית השלילית מאוד.
החשיבה של מרקל היתה מזרח גרמנית טיפוסית: היא תשנה את המהגרים, תלמד אותם גרמנית, ועם הזמן ייהפכו לגרמנים. מן הוקוס פוקוס שכזה. “האיסלאם הוא חלק מגרמניה”, אמרה, ולא הבינה שבמו ידיה/פיה הפכה את גרמניה לחלק מהאיסלאם. “אנחנו יכולים לעשות את זה!” הצהירה, Wir schaffen das!, בדומה לעוד סיסמה פרוגרסיבית של מישהו אחר: “כן, אנחנו יכולים”. בפועל אותו אחד לא היה יכול, וכך גם גרמניה.
“יללה, יא שבאב”, ראש השנה בערי גרמניה, חגיגות “מסורתיות”. ומה אומרים הפולשים המוסלמים? Wir schaffen das!
כיוון שהבירוקרטיה הגרמנית מיושנת, המהגרים מצליחים להונות אותה באופן שיטתי, והיא גם רוצה שירמו אותה, שכן היא רואה במהגרים כוח עבודה; סוג של סחורה נצרכת.
אך המהגרים עוררו בעיות של זהות, תרבות, מלחמת דתות, טרור, פלילים, רציחות, וכרגיל אצל פרוגרסיבים, מאז גרמניה המזרחית, אסור לדווח על כך. ואם לא דיווחת, אז זה בעצם לא קרה. לדוגמה, טבח “אללה אכבר” הזה, של המהגר הסומאלי כפוי הטובה, דווח בגרמניה (ובעיתון הטרולים בישראל, ששמו מתחיל באות ה’) כסוג של הפרעה פסיכיאטרית:
כיוון שגרמנים רבים גאים בפטריוטיות שלהם, ובסך הכל זו אומה שמכירה בערך עצמה, הימין העמוק החל לזנק, בעיקר “אלטרנטיבה לגרמניה”. אך כמו שלמדו במזרח גרמניה, הפוליטיקאים האחרים מחרימים את המפלגה הזו, למרות גודלה בפרלמנט, והם הודיעו שלא יכוננו איתה שום קואליציה.
המצב בו הפוליטיקה הגרמנית אינה מאפשרת לימין העמוק לשקף את הכעס הציבורי, ויש נגדו דה לגיטימציה קשה, הוא מסוכן, ועלול לעורר מחתרות ומלחמת אזרחים בהמשך. כך גם בצרפת, שמהנדסת בעצמה את הבחירות (בשיטת המנצח לוקח הכל).
5
הנדסה חברתית: הינדוס היהודים:
כיוון שבגרמניה לא נשארו יהודים מסיבות שכבר אסור לדבר עליהן בגרמניה (זה מרגיז את המוסלמים), החליטו מרקל והאליטה הגרמנית, שהם רוצים יהודי מחמד, שינקו את המצפון הגרמני המיוסר טיפה.
לצורך כך ייבאה גרמניה כמאתיים אלף יהודים מברית המועצות, והשתילה אותם בתוך קהילות יהודיות שגוועו. כך יכלו הגרמנים לטפוח לעצמם על השכם, הנה, יש אצלנו “יהודי חצר” (Hofjuden, במתכונת שהיתה נהוגה בגרמניה במאות ה- 17 וה- 18, סוג של “היהודי זיס”), נתנו להם בתי כנסת, ראו כמה “יהודים” הם (מעודדים אותם להצטייר כיהודים טיפוסיים), וכמה אנחנו נאורים. ברור שאלה יהודים המוצגים לראווה כמו בקרקס, אך לאותם מאתיים אלף כנראה זה לא ממש הפריע, והם חשבו שישתלבו ברמת החיים הגרמנית. הם למדו גרמנית, וניסו להשתלב.
אלא שאז הגיעו המוסלמים, הרגילים להכות יהודים ברחוב, והביאו איתם את נורמות ההתנהגות כלפי יהודים. היהודים המקומיים נחרדו, כאשר הרחוב אינו מאשר להם עוד להופיע בסממני זיהוי יהודיים. השיעים הביאו איתם את חיזבאללה, שראה יהודים בקירבו ונלחם בהם, הסונים הביאו את העם המומצא, שראה יהודים, והיכה בהם. החיים של יהודים אינם אפשריים עוד בגרמניה.
במקביל, התעוררה גם האנטישמיות הטבועה עמוק באופי הגרמני, לאחר שהאנטישמיות המוסלמית שחררה אותה לחופשי. השנאה כלפי יהודים, או סממנים יהודיים הפכה לגיטימית בארוחות ערב של האליטה, כמו גם ברחוב. פעם הם היו “סתם” אנטי ישראליים, אבל עכשיו מותר לדבר על היהודים העולמיים, הגלובליסטיים, שרוצים להחריב את גרמניה ואת המערב.
נשיקת הבגידה, בהמשך למאמר המפורסם שלנו (2013), כפי שיהודה איש קריות אותת לרומאים מיהו ישו הבוגד, בנשקו אותו על לחיו. זו נשיקת אשת העכביש מן הסרט הכפול, שמלווה אותנו כאן כל השנים ביחסינו עם גרמניה. הגרמנים רוצים את היהודים “שלהם”, כדי להתעמר בהם, כפי שעשו אלפיים שנים, ואם אומללים אלה נמלטו עד למזרח התיכון, אז גרמניה תגיע גם אליהם.
אלא שבשנים האחרונות הנשיקה הזו מקבלת אופי חדש: ישראל בתקופת נתניהו הפכה למעצמה טכנולוגית חדשנית, וגרמניה הישנה זקוקה לטכנולוגיה הזו, ולשיתוף הפעולה. גרמניה בונה חיל אוויר, והיא פונה לישראל, כדי שנאמן את טייסיה. גרמניה זקוקה גם למוצרים הביטחוניים הישראליים, למשל מערכות מכ”ם של אלתא לצבא הגרמני, או מיגון לטנקים.
פתאום ישראל נראית אחרת במימסד הגרמני, כמדינה חזקה, היחידה במזרח התיכון שאפשר להיעזר בה, לאחר קריסת כל האחרות. אפקט פרח הצבעוני מכה גם כאן, והנשיקה הגרמנית הופכת גם לנשיקת הערכה. גרמניה ניסתה שישראלים יהגרו אליה, אך מי שהיגר היו כלים ריקים, כך שנשאר לה לשתף פעולה עם ישראל עצמה.
לאחר הסתלקות אשת העכביש – זה הכיוון החדש שצריך להיות לנו ביחסים עם גרמניה: כשווים אל שווים, ונקווה שבממשלה החדשה יבינו זאת, ולא יחזירו אותנו אל העבר הגלותי. עם גרמניה נצטרך לפתוח דף חדש, לאחר אשת העכביש. לומדים את הטנגו מחדש (2004).
Shall We Dance?
6
הינדוס ישראל:
אפילו היום, גרמניה הרשמית מתקשה לקבל את העובדה שהיהודים החצופים האלה, שהצליחו להימלט מהכבשנים שלהם, הקימו מדינה, ועוד מצליחה, אי שם במזרח. כיוון שהאליטה הגרמנית מחוייבת למוטיב “גרמניה האחרת”, שהונתה את העולם שסלח לגרמניה על התקופה הנאצית, הם עטפו את הסלידה הזו מישראל בחיבוק דוב. הם “אוהבים אותנו מאוד”, וכיוון שכך, בהיותם ידידים, הם רוצים “לתקן אותנו”.
כך החלה גרמניה להזרים כספי עתק לארגוני משת”פים שלה בתוך ישראל, כדי לסכסך את החברה הישראלית מבפנים, להרוס את הסולידריות החברתית המוצקה שבה, ולחזק במקביל את הערבים, ביודעה שאותם ערבים רוצים בהשמדת ישראל הציונית.
אלא שבישראל, עד למאמר הזה שלנו (2013), התייחסו בהערצה אל גרמניה המממנת כספים בתוך ישראל, הד לתרבות ה”שנור” הציונית, ה”שירותרום” וקיבוץ הנדבות של פעם. אצלנו לא הבינו שבעל המאה ירצה בסופו של דבר להיות בעל הדעה, וכך היה.
אז, הדהמנו רבים, כאשר כתבנו את מאמר “נשיקת אשת העכביש”, בה דימינו את מרקל לאותה אשת העכביש, בסיפור בתוך סיפור, בתוך סיפור, שתקראו כאן. עמעמנו זאת אז במכוון, ונתנו להבין שמרקל היא אשת העכביש, אך עדיין לא כתבנו זאת במפורש, כדי לאפשר תיקון:
אלא שתיקון לא קרה, דווקא ההיפך, ועמדתה של מרקל כלפי ישראל הפכה לעויינת יותר ויותר. היא זו האחראית ל”סימון המוצרים” בישראל (הגרמנים שוב “מסמנים” יהודים. רק יהודים); לתמיכה החד משמעית באיראן הפשיסטית, המאיימת בהשמדת ישראל; והיא מגבה את ארדואן שונא ישראל, מתוך החשש שלה ממנו, אך לא רק.
השיא היה כאשר השגריר הגרמני באו”ם, מקורבה של מרקל, הפך לעויין לישראל, וגם כיום גרמניה מצביעה כמעט תמיד נגד ישראל. אותו שגריר השווה אותנו לצפון קוריאה, עד שנציב זכויות היהודים בגרמניה, גם הוא מינוי ממשלתי, קבע שהוא אנטישמי:
מרקל וגרמניה רצו את ישראל חלשה, סוציאליסטית ותלויה לחלוטין באירופה. הם לא רצו אותה מעצמה איזורית ואפילו עולמית, ולכן נלחמו מאחורי הקלעים כדי למזער אותה מחדש. כאשר מרקל שמעה שהנשיא טראמפ מתכוון להכיר בירושלים כבירת ישראל – היא עשתה הכל כדי להניא אותו מכך, ואיימה אישית על כל מדינה שהתכוונה ללכת בעקבות ארה”ב. כאשר המשמרת הצעירה במפלגתה שלה התכוונה להכיר בצעד האמריקני – הטילה על כך וטו.
היא יודעת שההחלטה הזו מקבעת את שיבת היהודים לארצם, וכי לא זרים אלה, המגיעים לאפריקה כמו הבורים לדרום אפריקה, אלא בני העם המקוריים. ולכן הזעם שלה. ראו איך הנשיא הדגול טראמפ משפיל את מרקל בפניה, בנוגע לירושלים:
גם היום מאיימת גרמניה על ישראל, למשל בנושא פינוי ח’אן אלאחמר (פחונים בדואיים עלובים בצמוד לפתח ביוב מתחת לאוטוסטראדה ישראלית אדירה), או בנייה רגישה אחרת. ראש הממשלה נתניהו היה נוהג להיבהל מהאיומים האלה, ששום דבר לא עמד מאחוריהם, חוץ מהרצון להחליש את ישראל. כאשר הגרמנים שמעו שהתוצר שלנו לנפש עוד מעט עובר את שלהם- הכעס שלהם מאחורי הקלעים היה רב.
מרקל ואנשיה נקטו בהינדוס נוסף להחלשת ישראל, וזה ענין ההגירה לברלין. אנשיה עמדו מאחורי קמפיין שנוהל כאן עם המשת”פ שלהם בישראל, “עיתון” הארץ, לפיו אלפי ישראלים צעירים מאוכזבים מישראל, ו”עולים” לברלין. היא עצמה אפילו התבטאה בעניין, וזו היתה תוקפנות תודעתית חמורה. הנדסת מוחות תודעתית אלימה כלפינו.
אנו נלחמנו בכך, ובפועל, כמה אלפי ישראלים שמרביתם מהתחתית החברתית, “משוררים” בעיני עצמם ואבודים אחרים, עברו לגרמניה בשל הסבסוד הממשלתי המסיבי שם, ונתקעו. פתאום הם מרגישים את האנטישמיות, וחלקם כבר חזר:
וכך אנחנו לגלגנו על אותו קמפיין שקרי של “עולים לברלין” (2015), ובזה עזרנו לחסל אותו (מושיק גולסט):
אגב, מדינות רבות חומדות את הנכס היקר הזה, שנקרא ישראלים, והם מנסים לגנוב אותו עם דרכונים שהם מציעים לו: מפורטוגל ועד לפולין, מאוסטריה ועד לאמירויות.
הישראלים נתפסים כסחורה, כאנטישמיות הפוכה, כי אמרו להם שישראלים זה טוב לכלכלה.
ואותם ישראלים חושבים שעושים להם טובה, בעוד שהם עושים, לכאורה, טובה לאותן מדינות נואשות. תושבי פורטוגל היו יכולים לחלום על דרכון של מדינה מזנקת ועתידנית כמו ישראל.
7
הינדוס הקורונה:
לפני שנה בדיוק הזהרנו שאירופה מקריבה את חיי תושביה עבור האידאלים הפרוגרסיביים, ומרקל היא האחראית. היא סירבה לסגור את הגבולות בין מדינות אירופה השונות, בראותה את הסכם שנגן כלב ליבו של האיחוד האירופי. כיוון, שכך, הקורונה שבה והתפשטה לאחר הקיץ בכל רחבי היבשת, והביאה למותם של מאות אלפים. במאמרים בזמן אמת הראינו איך מדינות אירופה גונבות זו מזו מסיכות, מכונות הנשמה, ואחר כך גם חיסונים. שום סולידריות לא היתה שם, ו”האיחוד האירופי” התברר כמובן כבלוף:
זה היה המחדל הגדול הראשון של מרקל, ואז באה קטסטרופת החיסונים, שנמשכת גם היום. אחוז גדול של הגרמנים לא התחסן כיוון שאי אפשר להגיע אליו. התברר שלמדינה אין נתונים על מהגרים ומסתננים, ואם יש נתונים, הם לא ממוחשבים או אישיים. בתחילה “כתבים” בישראל דיווחו בהתפעלות אוטומטית איך מרקל הנהדרת מנהלת “באופן נפלא” את המשבר, בלי להבין שהיא ניהלה אותו באופן מחריד, עם מספר מתים שמתקרב למאה אלף. כרגע גרמניה עם מספר נמוך של נדבקים, אך זה מזכיר את המצב בדיוק לפני שנה. יש כעס רב על מרקל, על רקע תפקוד הקורונה, כולל ההתחייבות שלה לחלץ כלכלות אחרות באירופה, במקום להשקיע את הכספים בגרמניה, ושוב מרקל מעדיפה את החזיונות ה”אירופאיים” שלה על פני אלה ה”גרמניים”.
כיוון שכך, מרקל הפכה לאויבת של שורת מדינות אירופאיות, קודם כל ארבע מדינות ברית וישגראד (V4): הונגריה, צ’כיה, סלובקיה ופולין. אך גם של יוון, קפריסין, רומניה, ועוד. אם בעבר מדינות המזרח נתפסו כ”עניות” מול אלה ה”עשירות” במערב, הרי שזה כבר אינו כך. בשנת 2018 צמחו ארבע כלכלות וישגראד בממוצע של 4.3%, לעומת 1.6% של גרמניה וצרפת. הונגריה ופולין צמחו ב- 5.1%, ואפילו צ’כיה, עם נתוני הצמיחה הנמוכים מבין הארבע, עם 3%, פי שניים מגרמניה. ואיטליה, היא עדיין מדינה עשירה?
בכת ה- PC נמשכת הסגידה לגרמניה, אך כמו תמיד מהי הבעייה?
כיצד תישארו איתנו בקשר? נרשמים לקבלת המיילים שלנו – כאן.
בסלולרי מומלץ לעמוד איתנו בקשר, דרך ערוץ הטלגרם המזנק שלנו. כך תקבלו פוש על דיווחים חדשים, ותישארו צמודים.
ואיפה צופים בכל הסרטונים של ד”ר גיא בכור? בערוץ הפופולארי שלנו ביוטיוב, הצטרפו גם אתם כחברים.
8
ההתרחקות מארצות הברית:
בתוך תוכה מרקל, כבוגרת מזרח גרמניה, לא התלהבה אף פעם מארצות הברית, שבצעירותה התרגלה לראותה כשטן הגדול. בתקופת אובמה היחסים עוד היו נסבלים מבחינתה, שכן היה מדובר במשטר פרוגרסיבי בוושינגטון, אך גם אז האמריקאים צותתו לטלפון הנייד האישי שלה, ורק חיזקו את סלידתה מאמריקה.
היחסים הגיעו למשבר של ממש בתקופת הנשיא טראמפ, שראה בגרמניה אויב פוטנציאלי, המנצל את המשק האמריקאי לתועלתו. מרקל, שהתעמתה עם טראמפ, הפכה לאלילת “התקשורת” והפרוגרסיבים, תוך שאלה מצדדים במנהיגה זרה, ולא במנהיג שלהם.
“התקשורת” בגרמניה היתה השונאת הראשית של טראמפ, וכתבי עת שם התחרו במידת הגועל שהם מפגינים כלפיו, מבלי להבין שבכך הם פוגעים בציבור אמריקאי אדיר. גרמניה שכחה שהיתה זו ארה”ב שהצילה אותה מידי שליטיה הנאצים, והכרת התודה התחלפה בשנאה.
גם בתקופה ביידן, היחסים צוננים, לדוגמה צינור הגז נורד סטרים 2 הרוסי. הצינור הזה יעביר גז באופן ישיר מרוסיה לגרמניה דרך הים הבלטי, במקום הצינור הקיים, שעובר דרך אוקראינה וארצות נוספות במזרח אירופה. הנשיא טראמפ הטיל וטו על הצינור הזה, שיעשיר את רוסיה, ויגביר את התלות האירופית בה, אך מימשל ביידן מפשיר את הצינור הזה בלית ברירה. ברגע שרוסיה יכולה לספק גז למערב אירופה, היא תוכל בהמשך לנתק את אספקת הגז לאוקראינה, ואפילו לפלוש למדינות ברית המועצות לשעבר, בעיקר פולין. כך מכרה מרקל מדינות ממזרח אירופה, תמורת הצורך שלה באנרגיה. מרקל, שנכנעה ל”ירוקים” מפסיקה את האנרגיה הגרעינית בגרמניה, ולכן חייבת אנרגית גז רוסית.
כך עקפה מרקל את האינטרסים האמריקאיים והאירופיים, לטובת האינטרסים האנוכיים שלה. היא דורשת נאמנות מהונגריה ופולין? הרי היא מכרה אותן.
מתוך המאמר החשוב הזה:
ב”אופרה בגרוש” – ג’ני של הפיראטים היא צעירה כובסת, שחולמת על כנופיית שודדים, שעוד תגיע יום אחד, ותשחט את יושבי כל העיר מדושני העונג.
האנייה אכן הגיעה, ותודה למרקל. בביצוע ההיסטורי של לוטה לניה:
9
הרכנת הראש בפני איראן וארדואן:
גם היום קשה להבין למה מרקל סוגדת למשטרי הדיכוי האלה בטהראן ובאנקרה, אך אנו זוכרים שפרוגרסיבים תמיד מתחברים לאיסלאמיסטים, כמו אצלנו.
היא זו שלחצה לקידום עיסקת הגרעין של אובמה עם איראן (2015), תקפה קשות את ביטול העיסקה בידי טראמפ (2018), והיא שניסתה להציע תחליפים לשליטה האמריקאית בתהליך, אך נכשלה. שוב ושוב הרגיעה את המשטר האיראני שהיא דואגת לו, וזה המצב גם כיום.
הרי איראן משועבדת כבר לסין, אז למה מרקל כל כך להוטה לחזר אחרי טהראן?
בחודש דצמבר 2020 הפתיע הפרלמנט הגרמני, כאשר קבע שחיזבאללה כולו הוא ארגון טרור, אלא שההחלטה הזו נותרה אות מתה, וכיום נוכחותו בגרמניה חזקה מאוד. החלטה זו היא כבר השפעה של היורש שלה במפלגתה, ארמין לאשט, שהוא ידידותי יותר לישראל מקודמתו.
עוד מס שפתיים שולם, בלחץ לאשט, גם בנוגע לדגלי חמאס וחיזבאללה. הפרלמנט הגרמני תיקן לאחרונה את חוק העונשין במדינה, ולפי התיקון אסור להניף דגלים של ארגוני טרור, סיסמאות, וכן מדים והצדעות שלהם. מי שמוגדרים כארגוני טרור בגרמניה הם החזית העממית לשחרור פלשתין, חמאס וה- PKK. בפועל, ב”יום אלקודס” האחרון הדגלים הונפו, והמשטרה הגרמנית לא התערבה. ושוב בגדה גרמניה ביהודיה, ובישראל.
כך גם לגבי הדיקטטור הטורקי הכושל. בשנת 2015 נסעה מרקל לאנקרה, ושילמה שוחד של 4 מיליארדי דולרים בשנה, כדי שיעצור אצלו את זרם הפולשים המוסלמים (קריקטורה שלנו, מושיק גולסט, 2016, למעלה). כך היא נהגה גם מול “לוב” ומרוקו, מדינות שאינן בטוחות למהגרים. בג”ץ אצלנו היה פוסל בוודאות עיסקאות דמים כאלה. מאז היא הפכה לשומרת המשטר הטורקי, וכאשר מדינות אירופאיות אחרות רוצות להעניש את ארדואן, היא בולמת את רוב הסנקציות. אפילו בגרמניה ובמפלגתה שלה, העמדה הזו נתפסה כתמוהה, או כפחדנית. במאמר קודם ראינו כיצד היא מונעת הוצאה אל מחוץ לחוק של תנועת הפאשיזם המוסלמי “הזאבים האפורים” בגרמניה, המזכירה את בל”ד אצלנו.
10
הנשיקה האחרונה: נשיקת המוות
המאמר החלוצי שלנו משנת 2013 מסתיים במילים “לכי מכאן אשת העכביש, נשקי את עצמך”. אז עוד לא ידענו שמיליוני פליטים יציפו את אירופה ויגיעו לגרמניה; שמדינה זו תתאסלם במהירות, ותיכנס לסחרור של טרור, פשע, זהות ושנאה, שאולי אין ממנו מוצא.
אז עוד לא ידענו שבדיוק כפי שהמלצנו לה, מרקל תישק לארצה שלה, להחריבה, אולי לתמיד. היא הקימה את הרייך הגרמאני החדש, שהתכוון להשתלט על אירופה, והיא גם החריבה אותו.
הנשיקה האחרונה של אשת העכביש היא לא רק סתם נשיקה לעצמה. הנשיקה האחרונה של אשת העכביש היא “נשיקת המוות” (Il bacio della morte), שהיתה נהוגה במאפיה האיטלקית, בעיקר בסיציליה.
הדון, ראש “המשפחה” נותן נשיקה לאחד מחבריה, והיא הסימן שהדון יודע שהוא בוגד במשפחה, וכי יחוסל; כפי שראינו את הסנדק, מייקל קורליאונה, הנושק לאחיו פרדו, שידע שהוא יודע שבגד בו. ולכן יחוסל:
