בשלומיאליות, שמאפיינת את מה שבדרך כלל קורה במצרים, תעלת סואץ נסתמה בידי אניית משא ענקית (למעלה), והמצרים אינם יודעים מה לעשות. המצב הזה יכול להימשך שבועות, ואף להחריף.
15% מנפח התנועה הימית המסחרית בעולם עובר דרך תעלת סואץ, 60 ספינות ביום. איזה הקלה זו היתה לעולם, אם מסילת הברזל שלנו מאילת לאשדוד היתה כבר קיימת? כלומר זה כבר עניין קריטי, שכן התעלה המיושנת הזו עלולה להיסתם שוב, שלא לדבר על טרור (שכבר היה, ראו בהמשך). זה כורח המציאות, ואין אלטרנטיבה אחרת.
זה החזון, עליו כתבנו כל כך הרבה מאז שנת 2012, אך “ירוקים” ובעלי אינטרסים חסמו אותו. זה קריטי לשגשוגה של אילת, להפרחת הנגב, להגיע לשדה התעופה החדש של אילת, ולהפוך את ישראל לנתיב סחר עולמי, ואגב כך גם להתעשר, מדמי המעבר (מצרים מרוויחה כ- 100K דולר על מעבר של כל אניה):
זה המאמר שלנו על תעלת סואץ היבשתית שלנו (2012), והוא אחד המרתקים והמהנים באתר. במידה מסויימת, הוא משקף גם את גורל בני משפחה שלי, שבעקבות האימפריה הבריטית עברו מבגדאד להודו, משם להונג קונג ולבסוף לאוסטרליה, שם הם יושבים עד היום: