תעלומת כתב החרטומים, ומצרים שניסתה להשתמש בנו, כדי להינצל, אך קרסה

מאת ד”ר גיא בכור

במשך מאות שנים ניסו רבים להבין מה נכתב באין סוף הכתובות במצרים על פסלים, מקדשים, עמודים, פפירוסים ושנהב, אך איש לא הצליח להבין את הציורים המוזרים, וההנחה היתה שאינם כתב של ממש, אלא אוסף של ציורים מוזרים בעלי משמעות סימלית-מיסטית. הרי כוהני הדת המצריים הם שכתבו אותם, על המסתוריות והפולחנים המוזרים שלהם (“ספר המתים”).

במאה הרביעית לספירה, כאשר ההרוגליפים כבר מתו כצורת כתיבה, מצרי בשם הוראפולו, שידע קצת כתב חרטומים, ניסה להסביר את שיטת הכתיבה, ובכך היטעה את העולם במשך אלף ארבע מאות שנים. הוא טען שמדובר במשמעות סמלית, אליגורית, שכן “ילד” צוייר כאווז, והוא הסביר שזאת כיוון שאווזים דואגים לילדיהם. זה לא היה נכון, למרות שילד אכן צויר כאווז.

רק בשנת 1799, כאשר נתגלתה במצרים “אבן הרוזטה” בידי חיילי נפוליון, אפשר היה לגשת לפצח את התעלומה. אבן זו כללה שלושה סוגי כתב, עם טקסט מקביל: כתב החרטומים של כוהני המקדש; כתב דמוטי, ששימש כשפה מדוברת וכתובה במצרים בין 650 לפני הספירה עד למאה החמישית לספירה; והשפה היוונית.

כיוון שיוונית היתה שפה מוכרת היטב במערב, הבינו הכל, שכאן יש טקסט בכתב חרטומים, שיש לו תרגום ליוונית, כלומר אוצר. הכל הבינו שניתן לפצח את התעלומה, אך הם לא ידעו כיצד.

את התעלומה פיצח אנגלי בשם תומאס יאנג (1773-1829). הוא הביט בכתב החרטומים וראה שישנה מילה שחוזרת כמה פעמים, והיא מוקפת בציור של טבעת. ההנחה שלו (שהיתה נכונה) שמדובר בפרעה תלמי (פטולמיס, או פטולמאוס ביוונית), והטבעת מאפיינת שמות של מלכים או אלים, מה גם ששמו של תלמי (החמישי) אכן הופיע בטקסט היווני המקביל. 

מדובר על בית תלמי, ששלט במצרים בין השנים 305 עד 30 לפני הספירה. המלכה האחרונה בשושלת היתה קליאופטרה, עד שהתאבדה, ורומי השתלטה על מצרים.

כאשר ניסה לפצח את המילה תלמי (פטולמיס) גילה יאנג לתדהמתו, ששפת ההירוגליפים היא שפה המורכבת מאותיות עם תנועות (vowels), כמו שפות מערביות רגילות. שום מסתורין לא היה כאן, ושום סמליות. המילה הזו, פטולמי, תלמי, היתה הפיצוח הראשון של התעלומה. כתב החרטומים נכתב, כמו עברית, מימין לשמאל.

לפניכם הפענוח הפשוט, שהדהים את כל העולם:

לאחר מכן קרא יאנג עוד שתי מילים של מלכות, במקומות אחרים. יותר מזה הוא לא יכול היה להמשיך, שכן לא הבין את משמעות ייתר המילים, אך הוא פיצח את התעלומה.

העולם עומד נפעם מול חידת מצרים, מדינה שהחליטה להתאבד, כמו סוריה, ושוב, מעל 50 הרוגים ביום אחד, עם מאות פצועים. מה עומד מאחורי החידה הזו, ומה הבסיס לפיצוחה? ובכן, צריך מקרא של כתב החרטומים הזה.

1 מצרים אינה עוד מצרים. מי שהיתה ההומוגנית והאותנטית ביותר מבין המדינות הערביות, שרובן מומצאות, קרסה, ולא תוכל לחזור להיות מה שהיתה. היא אינה עוד “אם העולם” (“אום א-דוניה“), כפי שרצתה להעיד על ה”גדולה” של עצמה, היא אינה עוד “מדינת המוסדות”, משום שכל המוסדות האזרחיים שלה קרסו, אין לה עוד גבולות זהות ברורים, והיא שרויה בסוג מתפתח של מלחמת אזרחים. המצרים הגאים לא מסוגלים להודות בכך, אך המצב אצלם כבר מזכיר את זה של אסד בסוריה: משטר צבאי, הטובח באזרחיו ללא רחם. כל סימן של הפגנה, התנגדות או מחאה, נרמס באכזריות. מצרים הפכה להיות מדינה שמסוכן לחיות בה.

נסיונות הדמוקרטיה המסוכנים הסתיימו באנרכיה, והאנרכיה באובדן זהות וביאוש. מצרים, שהיתה במשך אלפי שנים חברה של “סולידריות חברתית” (“תד’אמון אג’תימאעי“, מילות קסם בדי אן אי המצרי), בשל הצורך הכפוי להתאחד מול שיטפונות הנילוס, איבדה את המכנה המשותף, ובניה הורגים מתעללים עכשיו אלה באלה.

2 מאז תפס הצבא את השלטון בהפיכה צבאית רצחנית בראשית חודש יוני (אך אובמה עדיין סבור שאין זו “הפיכה צבאית”) הפכה המדינה לדיקטטורה מרושעת, עם מאות עיתונאים בכלא, אזרחים שנעלמים, או סתם נעצרים (עשרות אלפים עצורים, כולם מן הארגונים האסלאמיים), עם מצב חירום, בתי דין צבאיים, עוצר לילה, ולא ברור איך העולם מסכים לאכזריות הזו. מצרים של מורסי היתה הרבה פחות דורסנית מזו של הגנראל סיסי. עכשיו, אגב, מתרבים כמובן הקולות שאותו סיסי יהיה נשיא המדינה.

הצבא הפך להיות הגורם הפוליטי הקובע במדינה, ולכן הארגונים האסלאמיים נלחמים בו ובמערכת הביטחון. היחידים שאינם מבינים לאיזה מצב סופני נקלעה ארצם הם הגורמים “הליברליים”, הממשיכים בשקרים שאין זו הפיכה צבאית אלא ביטוי ל”רצון העם”. מצבא על-פוליטי הוא הפך להיות השליט העריץ; פרעה החדש.

השאלה המסוכנת היא: מתי יתפרק הצבא, וקבוצות של קצינים אסלאמיסטיים יפרשו ממנו, ואז תחל מלחמת האזרחים הגלויה.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך

הידד למוות, מצרים בהתרסקות לאומית 

3 הגורמים האסלאמיסטיים החליטו על טקטיקת השתלטות חדשה:  להתחיל את המלחמה בצבא ובמשטר הצבאי לא בקהיר, שם הממסד הזה חזק, אלא במחוזות, שם הוא נחלש מאוד, כמו בסוריה. אתמול החלו הפגנות של עשרות אלפים בערי התעלה, בדרום המדינה ובמערב; וכיוון שהוא חלש במחוזות, הורה המשטר הצבאי להרוג את המפגינים, שלא יתחילו לצבור כוח ולהשתלט על שטחים. אלה אינם עוד מפגינים, אלא מורדים. מצרים מלאה נשק, והנשק כבר מדבר.

למורדים האסלאמיסטים יש תמיכה אדירה במחוזות, ולכן הם ימשיכו ללחוץ משם. לצבא קשה לשנע לשם את כוחותיו, והוא בבעייה.

(תמונה: אימג’בנק Getty Images)

4 מדהים השימוש ששני הצדדים עשו אתמול בישראל: כדי לעודד את “הלאומיות” (שעכשיו אנחנו רואים כמה מומצאת היא) קרא המשטר הצבאי למאות אלפים לרדת לרחובות כדי לחגוג את “הניצחון” על ישראל לפני 40 שנה. כך הוא קיווה להדביק מחדש את המצרים, ולהציג את עצמו כמי שהביא “ניצחון לכולם”. מה עשו האסלאמיסטים? הפכו את הקערה על פיה. כיוון שהמשטר לא אפשר להם בשבועות האחרונים לרדת ולהפגין, הם הורידו אתמול עשרות אלפים מתומכיהם, לחגוג לכאורה את הניצחון, ואז, כשהיו כבר ברחובות, החלה המהומה נגד המשטר. וכך טבח הצבא למטה, ומטוסיו ציירו לבבות מתוקים מעשן – למעלה.

שני הצדדים דיברו על המלחמה ההיא עם ישראל, אך כמובן שהתכוונו לעצמם. זה לא חדש: ישראל תמיד היתה הפונקציה, דרכה ניהל העולם הערבי את עצמו. היא היתה ה”תלמי” שלהם.

בואו נתרגל עוד קצת. לפנינו עוד מילה מוכרת, אותה פיצח יאנג.
אם היא מוקפת בטבעת, זה שם של מלך או אל. מצד שמאל, שני הסימנים הם סיומת לנקבה, אזי זוהי מלכה.

מתחילים מימין לשמאל: משולש הוא – C
באריה כבר נתקלנו הוא – L
סמל קנה סוף אחד הוא  – E
סמל זה הוא – O  (נתקלנו כבר באות הזו)
סמל הריבוע – P
סמל הנץ הוא – A
סמל היד – T
סמל הפה – R
ושוב סמל הנץ – A
לבסוף, סיומת נקבה.

זוהי שפת חרטומים מאוחרת, הלניסטית, עם תנועות, אבל הבנו את העיקרון. ללא אותיות התנועה אנו מקבלים את שפת החרטומים הקלאסית.

מי שהמשיך את עבודתו היה המלומד הצרפתי ז’אן פרנסואה שמפוליון (1790-1832), שלמד גם מצרית-קופטית, ומכאן שהיה מסוגל לתרגם את הטקסט כולו בשפת החרטומים, ועל כך זכה בתהילת עולם (אבל מת צעיר). אך הפיצוח הראשון היה של יאנג, באמצעות המילה “תלמי”.

שום דבר מצרי לא היה במלכים ההלניסטיים של מצרים, עם תלמי וקליאופטרה, שכן השושלת הזו נוצרה בידי אחד הגנראלים של אלכסנדר הגדול, ולמעשה היתה יוונית-מקדונית. אלא שעם הגעת השושלת למצרים היא עטתה על עצמה רושם מצרי קדום ומזויף, כולל אימוץ של שפת החרטומים, כאילו זהו המשך של העבר. כיוון שהיתה בנויה על זיוף, לא החזיקה מעמד.

אלא שההלניסטים עידכנו את כתב החרטומים והוסיפו לו תנועות (vowels), שכן לכתב החרטומים המקורי לא היו תנועות, כיוון שהיו סגנונות דיבור שונים במצרים הקדומה, ולכן כל אחד קרא זאת כפי שרצה. אך פיצוח כתב החרטומים של בית תלמי הביא לקריאת כתב החרטומים הקדום אף יותר, והתעלומה כולה פוצחה. למי שזה מעניין אותו, יש ספר מבוא טוב מאוד של  James P. Allen, שנקרא “Middle Egyptian“, כבסיס ללימוד כתב ההירוגליפים.

כתב החרטומים הופיע לראשונה בשנת 2600 לפני הספירה, (רק שנבין, דוד המלך חי בסביבות אלף לפני הספירה), ובצד אלפבית קדום, גם אלפי ציורי משנה שכללו מצבים (ציור של דג מסוג מסויים היה “להריח”), ואשר הופיעו יחד עם הכתב. כך למשל אם היו רוצים לכתוב “לבכות” (rem במצרית הקדומה) היו כותבים r,m  וציור של עין בוכיה. אם זו היתה אישה בוכה, היו מסיימים בהירוגליף שמשמעו סיומת נקבה.

5 אין להקל ראש במצב: הקרע הזה במצרים הוא בלתי פתיר; בין הלאומיות הנתמכת בידי הצבא לבין שלטון האסלאם, ומי שיפסיד – יעלם, ואף אחד לא מרחם, משום שעליו לא ירחמו. ולכן זהו עימות קיומי, שאף אחד לא יוכל להרשות לעצמו להפסיד בו, כמו בסוריה. הזהות האסלאמית גם מנצחת את הזהות המצרית, שנדחקה הצידה. כיצד אנו יודעים זאת? מצרים מתמלאת בלובים, סומלים, וקבוצות סלפיות נוספות מאפריקה, כולם אסלאמיסטים קיצוניים. אף אחד מהם לא מתעניין במצרים; הם רוצים חליפות אסלאמית כוללת, והם משרטטים היום את שדה המערכה הטרוריסטי.

ואם הסלפים האלה מנצחים את מצרים האדירה, באיזו מהירות ישתלטו על מדינונת פלסטינית חלשה, ואז יחלשו על כל ערי ישראל?

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
 

6 המשטר ניסה לצייר מצגת לפיה מדובר בקבוצה מצומצמת ומבודדת, של “האחים המוסלמים”, שהפעילות שלה הוצאה החודש אל מחוץ לחוק, בבחינת ‘זבנג וגמרנו’. אלא שמדובר בעשרות מליונים של תומכים, האם יוציאו את כולם אל מחוץ לחוק? והאנשים האלה יהיו מוכנים למות על אמונתם. ככל שדיכא אותם, כך חיזק אותם עוד יותר המשטר. הוא הציג את עצמו כאוייב האסלאם, כמשרת אינטרסים זרים, ומעט הלגיטימיות שעוד נותרה לו קרסה במדינה. האסלאמיסטים לעומת זאת הפכו לקדושים  מעונים.

גם הלאומיים שכל כך התלהבו ממנו, חושבים עכשיו מחדש על זוועות המשטר הצבאי הזה. תנועת “תמרוד” שהביאה לקריסת משטר מורסי מוצגת יותר ויותר כבובה של הצבא, ואולי כהמצאה שלו.

ככל שהאחים המוסלמים והאסלאמיסטים מתחזקים ברחוב, כך מדוכאים יותר הנוצרים הקופטים במדינה (כעשרה אחוזים). הכנסיות שלהם נשרפות, נוצרים נחטפים ונעלמים, ובדרום המדינה הם משלמים ג’יזיה, מס גולגולת של “בני חסות” לאסלאמיסטים. מעולם לא היה מצבם של הנוצרים במזרח התיכון כה מייאש. הקיום היחיד החופשי שנותר להם הוא בישראל.

התרבות המצרית בת 5,000 השנים התגאתה בשליטה שלה בזמן, ובכך יצרה תחושת כוח אל-אנושית, המעוררת קינאה. כך זה היה גם בימינו, כשהזמן המצרי נראה אינסופי. אך בשלוש השנים האחרונות הפכה מצרים לארצית, ולא עוד אל-אנושית, שהזמן שלה קצוב, ואוזל במהירות. מצרים אינה סבלנית עוד, והשליטה שלה בזמן הסתיימה. עכשיו הוא שולט בה, ובמלוא החומרה, כמו נוקם בה על אלפי שנות יהירות. הזמן המצרי מתכווץ. 

לקרוא ברצף את מאמרי האתר על מצרים

7 בסיני מתנהלת כבר מלחמת האזרחים המצרית במלוא עוזה; היום בסיני, מחר במצרים כולה. הצבא מפציץ ללא רחם עיירות שלמות, על האזרחים שלהן ועל בתי התפילה שם, מתוך כוונה להרתיע את האסלאמיטסים. אלה סופגים אבידות קשות, עם מאות הרוגים, אך גם הצבא סופג, מן המארב. מטעני תופת, ירי מן החשיכה חטיפות, סיני הפך למקום לא בטוח עבור חיילי המשטר.

לחצי האי הזה זורמים נשק ואנשים, וככל שהמשטר מבטיח שהוא “מתקרב” לדיכוי המרידה, כך הוא דווקא מתרחק ממנה. השטח גדול מידי, אין לו מודיעין יעיל, והצבא בעצמו מותש כבר מן המתרחש במדינה כולה. עכשיו מתברר למצרים שהגבול עם ישראל הוא דווקא גן עדן. הבעיה שלהם היא עם הגבולות הערביים: לוב (בשבועות האחרונים הסלפים השתלטו על מזרח לוב, כולל על הנפט), סודאן ועזה, משם זורמים כלי נשק וקיצונים פנימה.

8 הכלכלה הלאומית קרסה, עם קריסת התיירות ב- 80% (פעם היו במצרים עד 15 מליון תיירים). לאחרונה הסירו מדינות אירופאיות את האיסור על אזרחיהן לבקר בשארם א-שייח או בים האדום, אם כי לא בקהיר, באסואן ובייתר חלקי המדינה. עכשיו סביר להניח שהאיסור יחזור, עם שיבת המהומות.

תעלת סואץ מאויימת בטילי אר פי ג’י מצד קיצונים, ומטבע החוץ במדינה אוזל. מאות אלפי עשירים בורחים מן המדינה, ודווקא אלה יכלו להציל אותה. מדינות המפרץ (אך לא קטר, התומכת באסלאמיסטים) החליטו להציל את המשטר, ולתרום לו 11 מליארד דולר, אך רק 7 מליארד הגיעו. ומה יעזרו מליארדים בודדים אלה למדינה של 90 מליון איש, שכולם זועמים וממורמרים? אי אפשר לחיות רק על תרומות.