מאת ד”ר גיא בכור
לבנון של סעד חרירי היא כבר מדינה שונה, וזה קרה בתוך כמה חדשים:
ביקורת ארסית יומיומית בדרג הממשלתי ובאליטה נגד ישראל, כאשר חרירי עצמו הסתייג מן הכיסוי התקשורתי המאסיבי של הפדופיליה בכניסה הקתולית, וטען כי הוא יותר גדול “ממעשי הזוועה של ישראל נגד הפלסטינים”. זו מדינה שנוסעת בהתלהבות לועידת הגרעין של אחמדינג’אד, וראשיה, כולל המתנגדים ביותר, עולים לרגל לבשאר אלאסד. הציר שהתלכד מכל העדות נגד סוריה בלבנון – אינו קיים עוד, והמתנגדים הקשים ביותר לסוריה, אלה שהגדירו אותה רק לפני חמש שנים כמדינת מלחמה, מדינה כובשת, שקרנית וטרוריסטית, עולים היום לרגל לדמשק. הבולטים שבהם הם מנהיג הדרוזים ווליד ג’ונבלאט וראש הממשלה חרירי עצמו.
איך זה קרה כל כך מהר, ולאן המדינה הזו הולכת? לפנינו עשרה פצעים לדמותה של לבנון החדשה, הפוליטיקה הצבועה והנפלולית ביותר במזרח התיכון. לנו, כמובן, אסור להתערב במה שקורה שם בשום אופן.
1. יותר משהפרה סוריה רוצה להניק את לבנון, העגל, מתברר, רוצה לינוק. הפחד בלבנון מחיזבאללה הוא כה גדול, עד שהם יודעים שרק סוריה יכולה לשלוט בארגון השיעי הגדול הזה. זה לא כמו שחשבנו שרק סוריה רוצה לשלוט בלבנון, לא. הלבנונים עצמם כה פוחדים מהיצרים האפלים שבקרבם, ממלחמות העדות, ממעשי הזוועה והרציחות, עד שהם חייבים גורם שיכול לשלוט בכולם, וזו רק סוריה. הם מפחדים מסוריה, אך מפחדים מעצמם יותר. ראש הממשלה הקודם פואד סניורה יצא נגד סוריה, אך הממשל שלו נעצר, אי אפשר היה להמשיך ולשלוט במדינה, שזחלה לעבר חזרת האלימות. הלקח הוא ברור: בלי סוריה אי אפשר לשלוט בלבנון. האימה מחזרת מלחמת העדות כה גדולה, כה טרייה, עד שאפילו סוריה השנואה – עדיפה.
בין השנים 1975-1989 השתוללה מלחמת האזרחים בלבנון, שבה נהרגו, נרצחו, עונו למוות, חוללו ונשרפו עשרות אלפי אזרחים, בני כל העדות. המדינה נחרבה. לפנינו תמונות שצולמו מייד לאחר תום מלחמת האזרחים, בשנת 1991. לבנון יוצאת אז המומה מרעש המלחמה אל השקט המפחיד, והיא תעשה הכל כדי שהמלחמה הזו לא תחזור (תמונות משכונת פורן אלשובאכ עד לכיכר הקדושים, מערב ביירות).
זה העצב (תרתי משמע) החשוף, שאותו כל כך משתדלים להסתיר, ועכשיו נבין. על רקע הארנחואז של Joaquín Rodrigo ומיילס דיויד, מקוננת פיירוז, “גברת לבנון”:
לביירות,
מעומק ליבי, שלום לביירות,
נשיקות לים ולבתים,
לסלע (המפורסם של ביירות), שהוא כמו פניו של מלח זקן.
היא עשויה מרוח העם, מיין,
היא עשויה מן הלחם המתוק שלו, מפרחי היסמין.
אז איך זה שהטעם שלה השתנה לטעם של אש ועשן?
תהילה לביירות מן האפר והחורבן,
העיר שלי כיבתה את הפנס שלה,
מדמו של ילד, שנישא על ידיה,
היא סגרה את הדלת,ונשארה לבד בשמיים,
אַת שלי,
חבקי אותי, את שלי.
הפצעים של בני עמי, פרחו,
ודמעת האמהות.
את שלי, ביירות, חבקי אותי.
2. סוריה הבעת’יסטית היא מדינה חילונית, לא אסלאם פוליטי, עדיין, כך שכל העדות בלבנון יכולות למצוא קירבה אליה: השיעים, בשל זיקתה לאיראן; הנוצרים אל החילוניות של דמשק, כאשר מייסדי מפלגת הבעת’, ביניהם מישל עפלק, היו כמובן נוצרים; והדרוזים, בשל המרכיב הדרוזי החשוב בסוריה. דמשק נתפסת אצלן כסוג של הגנה, לא עוד תוקפן.
3. אין מכנה משותף בין העדות של לבנון החדשה, ולכן הן יגבירו את מינון ההתקפות המילוליות על ישראל, זה הדבק היחיד ביניהן, זה המכנה המשותף, עליו בנויה לבנון החדשה. המשמעות היא שלבנון תתנדב עכשיו לכל מיני יוזמות מבוכה לישראל באו”ם, ועידות תוקפנות וטרקלינים בוערים, אך זה תמיד ייעצר בשלב המילים. איזה כוח יש כבר למדינה השולית והמפוחדת הזו?
4. להרגעת חיזבאללה, שכוחו התעצם מאוד במדינה, עם התעצמות כוחם של השיעים, לבנון תתקרב עכשיו לאיראן. נראה יותר ויותר ביקורים הדדיים, נוכחות לבנון בועידת הגרעין בטהראן היתה בולטת, וכך גם הבטחת לבנון להגיש סנקציות נגד ישראל “על מדיניות נתניהו”. איזה מדיניות? לא משנה, העיקר לרצות את אחמדינג’אד. נשיא איראן נתפס היום בביירות, כערובה מפני חזרת האימה העדתית, מי היה מאמין.
5. ויחד עם זאת, היציבות בדרום לבנון תישמר, משום שהלבנונים פוחדים פחד מוות מצה”ל. אין לצבא לבנון או לחיזבאללה אינטרס להפר את היציבות. הם יעשו הכל כדי לשמור עליה, כמו הצבועים בסוריה, שמסיתים את העולם נגד ישראל, אך את גבולם עם ישראל ישמרו יציב ורגוע לגמרי. זו הרי השיטה: לעודד את האחרים להקריב את עצמם מול ישראל, אך לא את עצמך, חלילה. בלבנון החדשה שיתוף הפעולה בין צבא לבנון לחיזבאללה גובר, כולל העברת אינפורמציה מצבא לבנון לארגון השיעי, שעולה עליו בעוצמתו פי כמה.
צבא לבנון מעלים עין מהתחמשות חיזבאללה, אך לשניהם אינטרס לשמור על הגבול שלנו יציב. חיזבאללה שומר על הכללים, ולא מתקרב בעצמו אל הגבול, ויוניפי”ל מפקח בהצלחה על היציבות הזו. כל זה טוב. לנו אסור להתערב במה שקורה שם בשום אופן, רק לדאוג לאינטרס הביטחוני המיידי שלנו ליציבות בדרום לבנון.
6. לבנון החדשה תומכת בגאווה בחיזבאללה, לעומת לבנון הקודמת של פואד סניורה, שהסתייגה ממנו. ראש ממשלה לבנון סעד אלחרירי הגיב על הטילים הסורים ללבנון: אילו כמו הטענות על נשק להשמדה המונית נגד עיראק, אין בכלל דבר כזה. ברור שלבנון החדשה ממהרת להתייצב מאחורי סוריה בסוגיית הסקאדים, זה חלק מן העניין, וזה מאוד משמח את סוריה.
7. לבנון החדשה נבנית מטקטיקת החולשה. בשיחות סגורות מול האמריקנים הם מסבירים שאין להם ברירה, ורק סוריה מסוגלת לייצב את מצבם; שהם מאוד פוחדים מישראל; שהם מאוד פוחדים מחיזבאללה; שהם מאוד פוחדים מאיראן; שהם מאוד פוחדים מחזרת האלימות, ועוד. לאזנים מערביות זה תמיד נשמע אמין, זו גם האמת, ולבנון מדגישה אותה; היא הפכה למניפסט שלה.
8. אין כוונה (ויכולת) לפרק את חיזבאללה מנישקו. נשיא לבנון, מישל סלימאן (הנוצרי-מארוני) אמר במדינות מיפרץ: כולנו מאוחדים מאחורי חיזבאללה, הנשק שלהם דרוש להגנת לבנון. זהו שינוי חד לעומת גישת סניורה, שצבא לבנון יכול להגן על לבנון בעצמו, ואין צורך בחיזבאללה. ומי הם ראשי התומכים בסוריה ובחיזבאללה? הנוצרים-מארונים כמובן (אך לא כל המארונים), מישל עאון והנשיא מישל סלימאן. אלה שתמכו פעם בישראל. זה גורלן של העדות הקטנות במזרח התיכון, כדי להתקיים יעבדו עם כל אחד, גם עם השטן. לעולם אל תבנו עליהן, כמו שפעם עשינו, ונפלנו.
9. שיתוף הפעולה עם ארצות הברית, במקביל, נמשך. באחרונה נחתמה טיוטת הסכם לשיתוף פעולה בטחוני עם צבא ארצות הברית, כאשר נשיא לבנון בעצמו הסביר שההסכם הזה לא יפגע במעמד חיזבאללה במדינה. אם כן, בשביל מה בדיוק צריך את ההסכם הזה? הנשיא האמריקני הנוכחי אובמה נתפס כמנהיג חלש, ולכן איראן וסוריה עוד יותר מתחזקות. הנשיא הקודם ג’ורג’ בוש נתפס כהגנה אפשרית, אבל עכשיו אין עוד הגנה כזו. מדינות מתונות בעבר כמו לבנון, קטר וירדן, גולשות במורד ההקצנה הישר אל ידיו של אחמדינג’אד, משום שאין מי שיתמוך בהן.
10. לבנון היא מדינה אומללה המחייכת כלפי חוץ, אך החייה על פי-התהום, כשבכל רגע היא יכולה ליפול לתוכו, או לפחות כך היא חשה. כל המשחקים האלה מעידים על ייאוש עמוק ועל תחושת זמן שאול. מהפחד מוכנים לוותר גם על מקצת הריבונות, מחדש.
ההגירה החוצה, הנוצרית והסונית (אך גם השיעית, אם כי פחות) נמשכת במלוא הקצב, והמדינה ממשיכה להתרוקן מתושביה. מי שמפחד מעצמו, הדבר הטוב ביותר עבורו הוא למצוא לעצמו חיים חדשים. ומי שנזקק לפטרונים זרים שישמרו עליו מעצמו, איזו זכות קיום יש לו?
העיר שלי כיבתה את הפנס שלה.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המנוי הינו מנוי היכרות לחודש, לחצי שנה, או לשנה-במחיר מבצע. ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כאן.
