מאת ד”ר גיא בכור
לאחר שהסורים חיסלו, באמצעות חיזבאללה, את ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אלחרירי בעזרת טונה חומר נפץ, הם חשבו שמדובר בעוד חיסול פוליטי, כפי שהיו רגילים לבצע בלבנון כל השנים, למשל חיסול בשיר ג’מאייל, למשל חיסול כמאל ג’ונבלאט, ועוד עשרות. אלא שמהר מאוד הבינו שטעו. חרירי היה דמות בינלאומית, הנשיא בוש כבש זה עתה את עיראק, סדאם הודח, האינטרנט הומצא וגעש, התקשורת הבינלאומית והערבית הגיעה לכל פינה, והכל השתנה. פחד מוות נפל עליהם, והם החליטו על קנוניה לא פחות מסוכנת מן הרצח המקורי עצמו. הם החליטו לחסל, לטשטש, להפחיד ולהעלים כל קשר שלהם לרצח חרירי. במאמר הזה נראה כיצד פעלה הקנוניה, ומה עשה האו”ם, שחקר במקביל את הרצח בשורה של ועדות חקירה ובית דין בינלאומי אחד, בתקציב של מאות מליוני דולרים.
הקנונייה מתחילה באופן מיידי, זמן קצר לאחר הרצח המקורי. הסורים וחיזבאללה מתחילים לפוצץ לכל כיוון, קודם כל כדי ליצור הרתעה ואיום. הם זורעים מוות, יאוש ופחד גדול.
2.6.05 החיסול הראשון, מטען חצי ק”ג חומר נפץ מופעל באמצעות התנעת מכוניתו של העיתונאי הנוצרי הנודע, שנהנה גם מאזרחות צרפתית, סמיר קסיס. הוא דמות ידועה בלבנון, מופיע הרבה בתוכניות אירוח בטלוויזיה, ולכן בלט. זמן קצר לפני כן הכין עצומה לסילוק סוריה מלבנון. במאמריו ביומון “א-נהאר” הבטיח סידרה של תחקירים, בעיקר כיצד חיסל המודיעין הסורי, ביחד עם משתפי פעולה במימשל הלבנוני, את רפיק אלחרירי. הוא לא הספיק להמשיך את הסידרה, לאחר שחוסל.
21.6.05 מחוסל חבר הפרלמנט הנודע, מנהיג המפלגה הקומוניסטית בלבנון, ג’ורג’ חאווי. גם כאן מוטמן מטען חומר נפץ מתחת לכסא הנהג. חאווי מתח ביקורת קשה על סוריה ועל המעורבות הלבנונית ברצח חרירי, וקרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוא היה אוייב של חיזבאללה.
12.7.05 שר ההגנה הלבנוני, אליאס אלמור, נוצרי מארוני, מקבל רמז שלא להתערב יותר מידי בחקירת חרירי. בשל קרבתו וקרבת אביו לסוריה, מדובר רק ברמז, כלומר ניסיון חיסול, שנועד לא להצליח.
25.9.05 פצצה מתפוצצת במכוניתה של אחת השדרניות הנודעות בלבנון ובעולם הערבי, מאי שידיאק, נוצריה גם היא, אך היא רק נפצעת קשה ולא נהרגת. גם היא התחילה “לטפל” בתקשורת הלבנונית ברצח חרירי, ולחשוף פרטים ראשונים על החיסול. לאחר שחזרה מטיפול רפואי ארוך בפאריז פרסמה את הספר Le ciel m’attendra, “השמיים יחכו לי”, שם סיפרה על נסיון החיסול האכזרי שנעשה לה, ועל מעורבות הסורים ומשתפי הפעולה שלהם ברצח חרירי.
14.10.05 המפקד בפועל של סוריה בלבנון, הקצין הסורי-העלווי הקשוח ראזי כנעאן “התאבד”. כנעאן שחיסל אנשים רבים במו ידיו היה האחרון שהיה מתאבד מסיבה כלשהי. הוא היה החוליה המחברת בין סוריה לחיזבאללה, ואם היה מזמר בפני ועדת החקירה, כפי שטענו שמועות, היה מחסל את אסד ואת חיזבאללה ביחד. באותה תקופה היה חשש שהאמריקנים ימשיכו ויפילו גם את אסד, לאחר סדאם. לאחר מותו דרש ראש ועדת החקירה לרצח חרירי שגופתו תנותח, כדי לקבוע את סיבת המוות האמיתית, אך הסורים ממהרים לקבור אותו.
15.11.05 אנשי פרקליטות המדינה (“ניאבה”) בביירות טענו כי אלמונים איימו על חייהם ועל חיי בני משפחתם, אם ימשיכו בחקירת חרירי. שורר שם כבר פחד מוות. בשלב הזה ברור להם שמי שמתערב בחקירת רצח חרירי עלול להיות מחוסל כמו חברי הפרלמנט שהזכרנו.
12.12.05 מחוסל חבר הפרלמנט ועורך היומון החשוב א-נהאר, ג’ובראן תוויני. גם הוא מראשי המתנגדים של סוריה וחיזבאללה בלבנון. מכונית תופת הופעלה כאשר מכוניתו עברה בסמוך למקום מושב ועדת החקירה ברצח חרירי, כמה סימלי. עיתונו א-נהאר ניהל סדרת מאמרים סביב הרצח, ולאחר חיסול העורך הראשי שלו, הוא כבר נזהר.
הדבר המדהים הוא שבשלב הזה כבר מעורב האו”ם עמוקות בחקירת רצח חרירי. תוויני מקבל מן האו”ם מסמך רשמי בו נכתב בשלוות נפש: “בהסתמך על מקור מהימן ביותר, אנו מודיעים לך שישנה רשימה של אנשים המצויים תחת סיכון, ואתה אחד מהם. עליך לנקוט בזהירות”. לא הגנת עדים, לא רעש בינלאומי. לנקוט זהירות.
בשלב הזה ברור שגורמים ערביים בינלאומיים מפעילים לחץ עצום על האו”ם למסמס ככל האפשר את חקירת חרירי. לאחר רצח חרירי נעצרים בכירים מאוד בשירותי המודיעין של לבנון, באשמה שהיו מעורבים ברצח: ג’מיל א-סייד, ראש מנגנון הביטחון הכללי של לבנון, עלי אלחאג’, ראש השב”כ הלבנוני לשעבר, ריימון עזאר, ראש המודיעין הצבאי, ומסטפא חמדאן, ראש המשמר הנשיאותי. אלה האנשים שהיו אמורים לאבטח את הפוליטיקאים הלבנונים, אך היום אנחנו מבינים שהם אלה שריגלו אחריהם, כדי לחסלם. לתדהמת רבים, בית הדין הבילאומי לחקירת חרירי, שהוקם ב- 1 במרץ 2009 מורה דווקא על שחרורם המיידי של אלה. יאוש התפשט בלבנון מן הצעד, לאחר שהכל מבינים שבית הדין הזה לא יחקור באמת את הפרשה, וכי הוא נועד לטייח, לא להעמיד לדין.
שנת 2006 – נמשכים הניסיונות להפחיד ולהתריע את הפרקליטים הלבנונים בפרשה. מספר שריפות “מסתוריות” מתרחשות בתיקיות של הפרקליטות, כך שמימצאים חשובים סביב הרצח עולים באש.
21.11.06 שר התעשיה הלבנוני, פייר ג’מאייל, בנו של אמין ג’מאייל, נורה ונהרג, כשכל הרציחות מתנהלות באיזורים הנוצריים של ביירות. ג’מאייל הצעיר היה מתנגד קשה של סוריה ושל חיזבאללה, והגן על ועדות החקירה של האו”ם בפרשה. עוד בן למשפחת ג’מאייל שילם בחייו.
4.6.07 פיצוץ עז במזרח ביירות, נסיבות לא ברורות. היום אנחנו יודעים שמדובר בנסיון התנקשות כושל בקצין המודיעין הלבנוני האמיץ, דמות מפתח בפרשה, וויסאם עיד.
19.9.07 חיסול במכונית של חבר הפרלמנט הנוצרי אנטואן ראנם, וכמו תמיד עוד אחרים נהרגו. ראנם מתנגד חריף של סוריה ושל חיזבאללה, קורא להמשיך את החקירות הבינלאומיות סביב רצח חרירי.
12.12.07 מחוסל בפיצוץ תת אלוף פרנסואה אלחאג’, נוצרי מרוני, ראש אגף המבצעים בצבא לבנון. אלחאג’ חושף את מעורבות חבריו בצבא לבנון, המשמשים כסוכנים של סוריה וחיזבאללה, ודורש חקירה. כמו בהרבה מקרים אחרים ממהרים בביירות להאשים את ישראל ברצח.
25.1.08 חגיגה גדולה בסוריה ואצל חיזבאללה: הם מצליחים לחסל בפיצוץ עצום את הבעייה הקשה ביותר שלהם: המהנדס וויסאם מחמוד עיד, לאחר שנכשלו קודם לכן. פיצוץ מכונית התופת היה כה גדול, עד שעוד 11 נהרגו, ביניהם חבריו לחקירה של עיד, ועשרות נפצעו, בשכונת חזמייה של מזרח ביירות, איזור נוצרי. מה היה מיוחד בעיד? הוא זה שחשף את הכל, יחד עם קבוצת חוקרים לבנונים. עיד הוא מומחה לטכנולוגיית טלפונים ומחשבים. הוא “המוח” מאחורי הפיצוח.
כל זה למען חיסול אדם אחד, וויסאם עיד, שהחזיק את סודות הרצח בידיו. 60 ק”ג חומר נפץ ותעלומה גדולה
עיד וחבריו הצליחו לאתר מספרי טלפונים ניידים, שאותותיהם נמצאו בקרבת אל-חרירי בימים שקדמו להתנקשות וביום הרצח עצמו. אל מספרים אלה התייחסו חוקרים אלה בשם “מעגל הגיהינום הראשון”. בסופו של דבר התמקדו הבלשים בשמונה מכשירים, שנרכשו כולם בטריפולי באותו יום, והופעלו ששה שבועות לפני ההתנקשות. השימוש בכל המכשירים, להוציא אחד, נפסקו מייד לאחר ההתנקשות, והחוקרים מאמינים כי הם היוו את כלי התקשורת המרכזי של המתנקשים. בנוסף, הגדירו החוקרים “מעגל גיהינום שני” – רשת של כ-20 מכשירים ניידים, שיצרו קשר תכוף עם שמונת המכשירים הראשונים. לטענת כוחות הביטחון, כל המכשירים שייכים ל”אגף המשימות” של חיזבאללה.
עיד האומלל הספיק להגיש את מימצאיו בדו”ח מיוחד לצוות החקירה בינלאומי, אלא שבאופן מסתורי אנשי צוות האו”ם “מאבדים” את הדו”ח שלו. בינתים הוא חוסל. הדו”ח “יתגלה” מחדש על ידי בית הדין הבינלאומי שיוקם ב- 2009.
ככל שיצאו הסורים מלבנון בשנת 2005, כך גבר הצורך הסורי לשלוט בלבנון מרחוק. ואיך שולטים בשלט רחוק? באמצעות הפחד. פחד המוות (המוזיקה מתוך סרט האימה משנת 2007 “שקט מוות”, “Dead Silence”).
2009-2010 גל מעצרים מתוקשרים של בכירים בצבא לבנון, רובם נוצרים, שהואשמו בריגול חמור למען ישראל. מאחורי רובם מסתתר קשר כלשהו או דרישה להמשך החקירה, או התנגדות להשתלטות השקטה של חיזבאללה על צבא לבנון. המסר לכל קצין לבנוני הוא הרתעתי וברור: אל תתנגד להתקרבות צבא לבנון לחיזבאללה, תהייה חכם, ותחייה.
1.3.09 הוקם סוף סוף בית הדין הבינלאומי לרצח חרירי, בראשו עומד קנדי בשם דניאל בלמאר, ושופטים בו עוד 11 שופטים לבנונים שזהותם נשמרת בסוד, מחשש שיחוסלו. שמועות בביירות טענו כי חיזבאללה יודע מיהם שופטים אלה, וכי גם הם קיבלו “אזהרות” בסגנון לבנוני.
23.5.09 השבועון הגרמני החשוב “דיר שפיגל” מפרסם שבית הדין הזה יודע בוודאות שחיזבאללה הוא זה שביצע את הרצח, ובידיו הוכחות, המבוססות על דו”ח עיד, אך מסיבות פוליטיות הוא מעכב את הפרסום. בינתים האו”ם וממשלות בעולם מזרימות כ-300 מליון דולר לבית הדין הבינלאומי, שחבריו מתעשרים. דיר שפיגל חושף את כל הפרטים, והכתב שלו מתראיין וקובע בהחלטיות שהפרטים נבדקו היטב לפני הפרסום.
22.11.10 בית הדין ממשיך להשתהות, ורשת טלויזיה קנדית מפרסמת שוב את מימצאי דיר שפיגל, כדי להגביר את הלחץ על בית הדין. הלחץ הבינלאומי על בית הדין הוא עצום: איראן, סוריה, סעודיה ומדינות ערב לוחצות עליו שלא לפרסם, ארצות הברית ומדינות המערב לוחצות לפרסם. הקנדי בלמאר יודע, וכך גם השופטים, שאם יאשימו את חיזבאללה, גם דינם האישי נגזר. איומי רצח, ברוטאליות, ועונש עתידי אלים אינסופי.
ומה המדהים והמחריד מכל? כאשר נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ביקש להכשיר את ההתקרבות שלו לסוריה של בשאר אלאסד, מה היה אחד הנימוקים החשובים שלו?
