מאת ד”ר גיא בכור
איש אינו יודע בדיוק כיצד נראו הסירנות המיתולוגיות, יש מקורות שטענו שהן מפלצתיות, חציין ציפור וחציין אישה, במיתוסים מאוחרים יותר הן כבר הופיעו כבנות ים מפתות ומיניות, אך המיתולוגיה היוונית קובעת נחרצות שקולן היה המפתה ביותר: מי ששמע את קולן היה נמשך אליו, עד למותו. הסירנות היו יושבות באי מוקף סלעים חדים, וכאשר המלחים היו נמסים לשמע קולן, ומשייטים לכיוון האי, היו עולים על השרטון, ומתים. אי הסירנות היה מוקף באניות טרופות, ובגברים שנפלו בפח.
שני לוחמים מהוללים הצליחו בכל זאת לעבור בשלום את מכשול הסירנות: אודיסאוס, ויאסון, מנהיג הארגונאוטים. אודיסאוס ביקש ממלחיו לאטום את אזניהם בשעווה, והוא עצמו, כמפקד הספינה, נקשר אל התורן. כך הם הצליחו לעבור בשלום את המכשול. יאסון נקט בטכניקה אחרת, הוא צירף לספינה את המוזיקאי האגדי אורפאוס, שניגן בכלי הפריטה שלו, ועוצמת הנגינה עלתה על עוצמת שירת הסירנות המסוכנת, עד שלא נשמעה.
בהפקה ההוליוודית המצוירת של הסרט על סינדבאד המלח, נקטו בשיטה אחרת להתגבר על הסירנות: צירפו לנסיעה אישה, וכיודע שירת הסירנות קוסמת רק לגברים, ואין לה השפעה על נשים!
בעולם המודרני הסירנה היא צליל המתריע מפני הסכנה, בעוד שבעולם העתיק הצליל הזה היה הסכנה עצמה. גם בעולם המודרני עדיין מזמרות הסירנות, ומפילות את קורבנותיהן. כזו היא זימרת השלום הקסום עם סוריה, שבעקבותיה יפרוץ השלום הכלל-איזורי, הסורים יקבלו אותנו בחאלב ובדמשק כנועים וחביבים, כשבידיהם רק המטעמים המזרחיים שהכינו, ומשם נמשיך ברכב היישר למילאנו ולפאריז.
לא לעשות שלום עם הלבנט, עם הסביבה, אנו מעוניינים, אלא שאלה יאפשרו לנו להתחבר לאירופה, למערב. זו ההזייה הישראלית האולטימטיבית. והרי זהו פרדוקס, להחבר אל המערב, דרך המזרח, דבר שברור שלעולם לא יקרה.
אך כלי התקשורת שלנו ממשיכים לטמטם אותנו עם השירה הזו, הרפלקס המותנה הזה, כבר עשרות בשנים, והתחושה אצלנו היא שהאושר המוחלט נמצא במרחק נגיעת יד. רק נוותר על רמת הגולן, וגן העדן המזרח תיכוני כולו יפתח בפנינו.
שם הרי גולן, הושט היד וגע בם.
האם איננו מבינים שהגענו כבר לשלום עם סוריה? ואולי אפילו למצב שהוא יותר טוב משלום?
אין הרבה הבדל בין השלום שיש לנו כיום עם סוריה לבין השלום עם מצרים, להוציא ההסכם הכתוב, שאיש כבר אינו זוכר מה בדיוק כתוב בו, גם כאן השלום הוא קר, וכאן הוא קריר. ומתי ביקר מובארק בישראל בהיותו נשיא? רק בפעם אחת, בהלווית ראש הממשלה יצחק רבין, כאשר האמריקנים כפו זאת עליו.
להיפך, הגבול שלנו עם סוריה שקט ויציב, שום תקרית לא ארעה בו מזה עשרות שנים, לעומת “גבול השלום” עם מצרים, שכולו חדירות פליליות, טרוריסטיות ושאר צרות. יחסית לגבול של סוריה עם ירדן או עם עיראק, הגבול שלה עם ישראל הוא נכס: שקט ובטוח גם לה.
כפי שכמעט ואין ישראלים הנוסעים עוד לקהיר, ולא רבים נוסעים לירדן, וגם זה בחשש גדול, כך הישראלים אינם נוסעים לדמשק. מספיק פיגוע אחד, חלילה, וישראלים כבר לא ייסעו גם לירדן.
סוריה איבדה את לבנון, ולכן שלום עם סוריה אינו אומר אפילו שלום עם לבנון, ההיפך, יהיו גורמים בלבנון, חיזבאללה למשל, שיעשו הכל כדי לפגוע בשלום בין סוריה לבין ישראל. בוודאי שלא יאפשרו לישראלים לעבור אצלם “בדרך לאירופה”. לא רבים הישראלים שיסעו צפונה דרך מעוזי חיזבאללה, בדיוק כפי שלבנונים רבים אינם מעיזים לעשות זאת בארצם שלהם.
סוריה איבדה את אחיזתה בעולם הערבי, שרובו בכלל החרים אותה ברמת ראשי מדינות בועידת הפסגה האחרונה. סוריה מבודדת, חסרת לגיטימציה, כאשר שלום עם ישראל יבודד אותה עוד יותר, ויעמיק את חוסר הלגיטימציה של מנהיגיה, זאת היא כבר מבינה. שלום כזה יהפוך את איראן לאויבת הגדולה ביותר שלה, אויבת מסוכנת, האוחזת בעיראק ובלבנון, שכנותיה של סוריה, שיכולות גם לחנוק אותה.
ברמת הגולן קיימת הפרדת כוחות, בין צה”ל לצבא סוריה, וביניהם כוח או”ם. כל אחד יודע את מקומו, כאשר קיימת מערכת הרתעה ישראלית אפקטיבית וחזקה. היא חייבת להיות חזקה גם בעתיד. גם ראש הממשלה וגם הנשיא הסורי העידו שבחדשים האחרונים בנו מערכת של איתותים, הבהרות ואולי אפילו מערכת התרעה מחשש לאי הבנות. החזית הסורית חזרה להיות יציבה לאחר תקופה של אי שקט בעקבות מלחמת לבנון. מה עוד אפשר לדרוש?
ולא פחות חשוב: בניגוד למודל הישן של השלום עם מדינות ערב, ישראל ממשיכה להחזיק כאן את השטח, דהיינו את רמת הגולן. זהו המקרה היחיד של שלום, שבו אנו מחזיקים גם את השטח וגם ביציבות. זהו מודל הרבה יותר משוכלל של שלום מבחינתנו לעומת המצרי או הפלסטיני! השגנו זאת בעמל רב.
באופן פרדוקסלי, באיזור של סכנות רבות, המישענת אולי היחידה של המשטר הסורי היא כיום דווקא ישראל. לעומת השנאה כלפיו גם בלבנון, גם בירדן וגם בתורכיה, שקט עם ישראל הוא אינטרס עליון שלו.
מתי נבין שהשלום שאנחנו רוצים עם סוריה, מאיים גם על המשטר הסורי עצמו? כפי שאנחנו מפחידים אותו עם המלחמה, כך אנו עושים בלי לדעת עם השלום. הסירנה הזו, פנטום השלום הזה, מאיים להטביע גם את המשטר הזה בעצמו.
ראו כיצד התייחסו הסורים עצמם ל”שליח השלום” הסורי, שליח על דעת עצמו
אין להאמין למילה אחת שמגיעה מסוריה, זו הזייה מסוכנת, זו מלכודת תמימים. זו שירת הסירנות, בין האניות הטרופות והגולגלות. אנחנו פה כדי להזהיר מפניהן. אניה טרופה – לא נהיה.
ואם ניפול לזימרתן של הסירנות, ונפנה את רמת הגולן, מה יהיה גורלנו? אתם כבר מבינים. יילך השלום, תלך היציבות, ויילך השקט. כבר כתבתי מה יעשו הסורים תוך שבוע מיום שיקבלו את רמת הגולן, והאזהרה עודה בתוקף, אך המצב יכול להיות גרוע בהרבה מכך, בשל אופיו המלאכותי של משטר המיעוט בסוריה. זהו משטר היושב על הר געש. ואם המשטר הזה נופל, וקמה מדינת ג’יהאד, אסלאם רדיקלי בסוריה? היא יושבת לנו בעומק הגליל. רמת הגולן מייצבת כיום את הגליל ואת צפון ישראל בצורה קיומית.
אין ללכת שבי אחר הבטחות לגן עדן. אנחנו נמצאים בו כבר עכשיו! אבל הישראלים שלנו אינם מבינים, והם יושבים ומקוננים, למה אין לנו שלום עם סוריה. ועל זה נאמר כבר במקורותינו: “עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו” (חוץ מאת שירת הסירנות).
ומה אירע עם הסירנות, לאחר שבפעם השניה הצליחו הלוחמים לגבור על הפיתוי שבקולן, ולהמשיך הלאה? מרוב אכזבה הן קמו, והטביעו את עצמן במי הים. האם זה יהיה גם גורלה של סוריה?
ניתוח תקרית המטוסים המסתורית: הפתעות ומצוקה לסוריה, חיזוק ההרתעה לישראל
למצטרפים החדשים: ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם, לקריאה בזמנכם הפנוי.
על מכונת המילים המופלאה, והטיעונים ל”החזרת” הגולן
