מאת ד”ר גיא בכור
אחת מטכניקות כתב הסתרים הראשונות אשר תוארו בהיסטוריה, נוצרה בידי יוליוס קיסר (44-100 לפני הספירה) בחלק מההתכתבויות הסודיות שלו לחברים ולעמיתים ברומא, בזמן שנלחם בממלכת גאליה. יוליוס היה אלוף התככים והחתרנות, ולכן נזקק לכתב סתרים שיהיה בלתי ניתן לפענוח בידי ידיים עויינות. ההיסטוריון הנודע של 12 הקיסרים, Suetonius חשף 150 שנה אחר כך את השיטה: יוליוס קיסר יצר אלגוריתם פשוט של החלפת אותיות, באמצעות תזוזה של ארבע אותיות קדימה.
למשל, בעברית, אם היה מבקש לכתוב את האות א’ היה כותב ה’, ח’ תופיע כ- ל’, וכך הלאה. לא היתה זו שיטה כל כך מתוחכמת, אך עד כמה שידוע היא לא פוצחה בידי אויביו הרבים ברומא. חלקם היו אנלפבתים ולא ידעו לקרוא כלל, וחלקם סברו שזו בכלל שפה זרה. מומחים בהצפנה היו חושדים מייד בהחלפת אותיות, ומפצחים את השיטה כאשר יש מולם רק מספר מוגבל של אותיות (22 בעברית, למשל), ולכן אלה שבאו אחרי קיסר שכללו את השיטה, למשל באמצעות ביטול הרווחים בין המילים, או בשימוש גם בספרות ובסמלים. צופן היה לפעמים הכרח קיומי.
מאחורי המלחמה הנוראה בסוריה מסתתרת גם כן תעלומה. הרי רבים שואלים עד היום, מדוע בשאר ומשפחתו לא נוטשים, ומסיימים את הסיפור מבחינתם, למשל כמו הרודן התוניסאי בן עלי? התשובה היא שכאן קיים צופן בן אלף שנים, שאינו מאפשר זאת. זהו הצופן של העדה העלווית המיסטית, שעיקרי האמונה שלה נחשבים ככפירה חמורה אצל כוהני הדת המוסלמים-סונים. העדה מונה 2.5 מליון איש בסוריה, והיא שלטה במדינה ארבעים שנים, עד לקריסה של היום. ומה הסוד שלהם? שהם מאמינים שהם העם הנבחר.
העלווים (מכונים גם נוציירים, או אנסרייה) יצאו מתוך השיעה, אך מנהיגי הסונים יטענו שלא נשארו כלל באסלאם. על פי העלווים של היום הם מוסלמים שיעים, אך על פי חלק ממנהיגי הרוב הסוני בסוריה הם כופרים. אבן תימייה הפרשן החנבלי החשוב בן המאה ה- 13, קבע שהם כופרים “הגרועים מן הנוצרים והיהודים”. יש רק כפר עלווי אחד בישראל, רג’ר שבצפון, ואשר נספח אלינו מרצונו במלחמת ששת הימים.
במה הם מאמינים? כמו הדת הדרוזית עקרונות הדת של הכת הזו סודיים, ורק מעטים יודעים אותם. ועם זאת איש דת עלווי המיר את דתו לנצרות במאה ה- 19, ופרסם ספר בו הוא פרסם את פרטי הספר הקדוש ביותר של העלווים, “כיתאב אלמג’מוע” (“ספר ההקבץ”). ספרו של האיש, סולימאן אדני, פורסם בערבית ובצרפתית בשנת 1863, והוא מטיל אור על הכת הסודית הזו, שראתה בכל זר בבחינת אויב.
העלווים נטלו מן הדתות ששלטו בהם במהלך המילניום האחרון: מן הזורואסטריזם, הנוצרים והמוסלמים. כעיקרון, לא היו להם מיסגדים, התפילות נערכות בבתי החברים, הם חוגגים את ראש השנה הזורואסטרי נוירוז, הם מציינים את חג המולד הנוצרי ואת הפסחא, והם חוגגים גם את החגים המוסלמיים עיד אלאדחא ועיד אלפיטר. בחלק מן הטקסים שלהם הם נוהגים לשתות יין, כפי שזה בנצרות, ועל פי שמועות שרווחו במשך שנים הם גם היו מקריבים בחשאי קורבנות בדרך פגאנית-פיניקית. הקריאה שלהם את הקוראן היא סלקטיבית ואליגורית, ותפיסתם את הנביא מוחמד שונה.
על פי אמונתם החשאית קיים משולש של קדושה בין שלושה אישים: עלי בן אבי טאלב, חתנו של המוחמד, ומייסד האמונה השיעית, מוחמד עצמו, וסלמאן הפרסי, מבני לווייתו הפרסיים של מוחמד. ביחד הם יוצרים התגשמות אלוהית. המשולש הזה קדם לטריניטי הנוצרי, ונראה שמקורו במשולש של פלמירה שבשטח סוריה של היום (המאה הראשונה לספירה), כלומר בתרבויות הפיניקיות: עלי הוא השמים, מוחמד השמש, וסלמאן הירח. אצל הפיניקים היו לשלושה האלה שמות אחרים: בעל, מרודוך ואגליבול. בכל המקרים מדובר במשולש מיסטי. ניתן לטעון, אם כן, שהאסלאם התיישב אצל העלווים על היסודות הפגאניים-פיניקיים והתמזג איתם, כפי שהדבר אירע גם בתרבויות אחרות.
(תמונה: אימג’בנק GettyImages)
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
החשוב מבין השלושה אצל העלווים הוא עלי, השמיים, שהם מאמינים כי הוא התגלגלות של אלוהים עלי אדמות, בניגוד לתפיסה המוסלמית שלעולם לא תראה באף אדם, גם לא במוחמד, התגלגלות של אלוהים. זוהי כפירה חמורה בעיני האסלאם, “האלהה”, שהיא אסורה. כוהני הדת העלווים מאמינים שלאחר מות השלושה עוד אנשים יכולים להתברר כהתגלמות של אלוהים.
על פי ספר אלמג’מוע ומקורות אחרים, מאמינים העלווים שמקור כל בני האדם נמצא בכוכבים. בני האדם הם כוכבים שמרדו, ולכן הורדו אל האדמה. בני האדם יעברו תהליך של גלגול נשמות בהתאם להתנהגותם, כאשר החוטאים יתהפכו ויהיו נוצרים. רק עם השלמת התהליך הזה יוכלו בני האדם לחזור ולהיות כוכבים ברקיע האור. זו הסיבה שהעלווים מאמינים באסטרולוגיה, ודתם קשורה ישירות בסיבוב הכוכבים. מן הסיבה הזו העלווים מאמינים שהם העם הנבחר בידי אלוהים, וכי רק להם נגלה האור האלוהי. חלק משבטי העלווים טענו שהאלוהים עלי שוכן בשמש וחלק טענו בירח. זו הסיבה ששני גורמי שמיים אלה מרכזיים מאוד בתפיסה העלווית. כיון שמדובר בגלגול נשמות, אי אפשר להפוך לעלווי. ההערצה לאלוהות שהיא עלי, היא דבר מרכזי בעלוויות, ומי שמתנגד לאלוהותו יתגלגל להיות בעל חיים בגלגול הבא. יש להם ראשי תיבות מיסטיים: ע.מ.ס. (עלי, מוחמד, סלמאן) להם הם מייחסים עוצמה דתית רבה.
כוהני הדת העלווים ידעו שהאסלאם עלול לרדוף אותם, וזו הסיבה מדוע הדת הזו יא סודית, עד היום, והרבה מפרטיה עדיין לא ידועים. העלווים מכירים בחמשת עקרונות האסלאם, אך לא ראו אותם כמחייבים, אלא כהמלצה בלבד.
כך חיו אנשים אלה באיזור ההרים המבודד של צפון מערב סוריה במשך כאלף שנים. אחרי הכיבוש המוסלמי ראו בהם האחרונים בבחינת בוגדים, ולכן סיגלו העלווים לעצמם את העיקרון של תקייה, דהיינו הסתרת הזהות הנבדלת, בעוד ששיתוף פעולה מצאו דווקא אצל הנוצרים. הם ייחסו את עצמם לאימאם ה-11 של השיעים חסן אלעסכרי (מת 873) ולתלמידו אבן נוסייר. זו היתה תקופה של הולדת דתות וכתות חדשות, ומיסטיקה התגלגלה בצורות שונות באופן כמעט רגיל.
כאשר מבינים עד כמה מעיק היסוד השונה אצל העלווים עד היום מבינים, למשל, מדוע בני משפחת אלאסד לא יכולים היו לעולם להגיע לשלום עם ישראל; משום שאז הסורים והעולם הערבי היו מאשימים אותם שהם כרתו שלום “עדתי”, אינטרס של העדה שלהם, עם ישראל. שלום של כפירה, תרתי משמע. זה הצופן העדתי שבישראל היו רבים שפשוט לא הבינו.
מי שלמד את שיטת ההצפנה של יוליוס קיסר היה בנו המאומץ, הקיסר אוגוסטוס, אשר דווקא פישט את השיטה. Suetonius דיווח שאגוסטוס היה מחליף אות בזו שבאה אחריה, למשל ב’ עבור א’, ג’ עבור ב’ וכדומה. רק במקרה אחד הוא סטה מן השיטה הזו, כאשר כתב AA במקום X (בלטינית).
שיטות הצפנה היו אהודות, כאמור על יוליוס קיסר, ולכן השתמש במכתביו בלטינית וביוונית גם יחד. במאה הראשונה של הספירה נכתב ספר שלם על כתבי הצופן של יוליוס קיסר, בידי מרקוס ולריוס פרובוס (Probus), אך למרבית הצער הספר הזה נעלם. בספריו תיאר יוליוס קיסר כיצד שמע שבכיר רומאי אחר הושם במצור, וכיצד שיגר אליו מכתב, שנכתב ביוונית, “פן יפול בידי אויבנו”, מכתב ובו הבטחת עזרה. וכיצד שוגר המכתב? הוא הוצמד לחנית, ששוגרה למחנה הבכיר, אך לקח יומיים עד שהפתק הזה התגלה, והועבר ליעדו.
העות’מאנים הרגו עשרות אלפים מן העלווים בשנאה נוראה עד שהפכו אותם למנודים, דהיינו שאין להתחתן איתם. העדה הפכה בתקופה הזו עוד יותר מבודדת, אלא שאז נסוגו העות’מאנים, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הצרפתים קיבלו את סוריה כמנדט. הצרפתים, במסגרת מדיניות “הפרד ומשול” דווקא קידמו מאוד את העלווים, כפי שעשו עם הדרוזים, המארונים ועוד עדות לא-סוניות. הם העניקו להם אוטונומיה, כל החוף הסורי של היום וההר הצמוד אליו, ובמשך כשש שנים היתה שם לעלווים מעין מדינה עצמאית, בין השנים 1930-1936. הם הנפיקו אז מעין בולים, וסממנים נוספים של מעין-עצמאות. אחר כך שלבו אותם הצרפתים במה שכונה “סוריה הגדולה”.
הצרפתים גם הכניסו אותם אל הצבא הסורי החדש. הם התקדמו מבפנים ושני גנראלים עלווים בכירים, סלאח ג’דיד וחאפז אלאסד תפסו את עמדות השלטון דרך הכיסוי של “מפלגת הבעת”, שאחד ממייסדיה, זכי ארסוזי היה בעצמו עלווי. בשנת 1970 תפס חאפז אלאסד העלווי את השלטון במדינה בהפיכה צבאית, ומאז שולטים העלווים בסוריה כולה, בכוח הזרוע, עד למלחמת האזרחים של היום.
ארבעת השבטים העלווים בסוריה (יש עלווים גם בלבנון, לאחר שיושבו שם בידי משפחת אלאסד, כדי לשלוט בלבנון, וכאלפיים ברג’ר שבישראל): כלבייה, ח’יאטין, חדאדין ומוטאוויה ששלטו בסוריה ביד רמה, באמצעות המשטרה החשאית, שבכיריה היו כמובן עלווים. משפחתו של אסד היא משבט מוטאווירה, הבלתי חשוב מבין הארבעה.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
סוריה של משפחת אלאסד היתה בנויה כולה על צופן רגיש: אסור היה להזכיר עדתיות, מחשש לביקורת על העלווים. לכאורה לא היו קיימות שם שום עדות, לא עלווים, לא דרוזים, לא טורקמנים, לא כורדים או סונים. אפילו את שם ההר בו מרוכזים הדרוזים החליפו הסורים מ”הר הדרוזים” ל”הר הערבים” (“ג’בל אלערב”). כולם כונו שם “ערבים” (למרות שהכורדים, למשל, כלל אינם ערבים). אך העדתיות רחשה תמיד מתחת לפני הקרקע. בשנת 1973 העניק כוהן הדת השיעי-לבנוני מוסא צאדר “פתווא” (פסק הלכה) לנשיא חאפז אלאסד, לפיה העלווים הם שיעים, ובכך הוא חיסל לכאורה את הדיון אם הם מוסלמים בכלל. מן הסיבה הזו לא יכולים העלווים להתנתק לעולם מחיזבאללה או מאיראן, שכן כוהני הדת השיעים עוד יכולים למשוך את הפתווא בחזרה, והעלווים יפלו לתהום חיסול הלגיטימציה. ומן הסיבה הזו עסקה סוריה של אסד בישראל באופן אובססיבי: להפנות את תשומת הלב החוצה, לא פנימה.
הנשיא בשאר אלאסד היה עסוק בטשטוש כל זהות אותנטית עלווית. הוא עודד הקמת מסגדים בכפרים העלווים (למשל בכפר הולדתו ההררי קרדאחה), הוא אסר על כוהני הדת העלווים לעודד את אלוהות עלי, והוא קרא לעלווים לציין בכל מקום שהם שיעים. יתכן וזו נטישה של עקרונות הדת העלווית, ויתכן שזו התקייה המפורסמת, להסתרת הזהות העצמית בשעת מצוקה.
אלא שהצופן העדתי תמיד היה ותמיד יישאר בסוריה, צופן שמסביר מדוע זו מלחמת הישרדות של עם עלווי שלם, ומי שיפסיד – לא יהיה. כאשר המגדירים הם כבר דתיים במדינה הקרועה הזו, אצל בני הרוב הסונים ההגמוני אין עוד מקום לעדות אחרות, ובוודאי לא לכת מיסטית שקדמה לאסלאם, ועוד כזו שראתה את עצמה כ”עם הנבחר”; היא ולא הם.
