מאת ד”ר גיא בכור
לרודריגו לנזול (1431- 1503, למעלה) היה רעיון שהפך לימים להיסטוריה: לתרגם את התפקיד הרוחני ביותר למטרה הגשמית ביותר; את המוסר הנעלה לשחיתות הירודה ביותר: התעשרות אגדתית באמצעות תפקיד האפיפיור. מכונת כסף. הוא שינה את שם משפחתו הספרדי לבורג’ה, ואחרי ששימש כהגמון וכקרדינאל, נבחר לבסוף לאפיפיור, עם השם אלכסנדר הששי, ב 10 באוגוסט 1492.
לא היה לו שום סיכוי בשום תפקיד, אך הוא שיחד את הקרדינאלים הבוחרים בסכומים דמיוניים של כסף, עם פרדות עמוסות כסף לכל אחד. הוא טען שלכל אדם יש מחיר, כשהשאלה היא רק גובה המחיר, אפילו לדתיים ולרוחניים ביותר, וכך זכה בתפקיד.
כאשר הגיע למעלת מוחל החטאים הגדול, החל המסע המטורף לצבירת ההון הגדול ביותר שהיה עד אז, מה שהפך אותו לאחד האפיפיורים המושחתים ביותר בתולדות הכנסיה; אך הוא כמובן לא ראה זאת כך. לא היה משהו שהוא לא היה מוכן לעשות תמורת כסף. את בתו לוקרציה “מכר” כמה פעמים לבעלים שונים, תמורת תשלום; הוא אסף סכומי כסף גדולים למסע צלב דמיוני, שכאילו הכין נגד הטורקים, אך את הכסף לקח לעצמו. בפועל שיתף פעולה עם השולטן הטורקי ביאזיד, ואף שמר אצלו על אחיו של השולטן, ג’ם, שסיכן את הכתר שלו, תמורת תשלום גבוה, כמובן. הוא לא היסס לקלוט אצלו יהודים ממגורשי ספרד, לפי תשלום גבוה לראש, וכאשר נזקק למזומן, היה נוהג לאסור יהודים אנוסים עשירים, וכך לחלוב מהם הרבה כסף, למשל ב- 1493 וב- 1503. הוא התיר למלך הצרפתי לואי ה- 12 (“אבי האומה”) לבטל את נישואיו, תמורת שטח דוכסות ולנטינואה בשביל בנו, צ’זרה (טוב, שווה כסף), אך השיא היה כמובן עם שטרי המחילה. הרי בשביל מה הוא היה אפיפיור?
החל מן המאה ה- 11 פיתחה הכנסיה הקתולית שטרות כתובים, המעידים, שחטאו של הנושא אותם – נמחל. הנוהג החל עבור הצלבנים, שרצו הוכחה שחטאיהם נמחלו לפני שיצאו לקרבות, ולאט לאט החל הנוהג לקנות שטרות כאלה להתפשט. מי שמכר בהרבה מאוד כסף את השטרות היתה הכנסיה, וכך זה הפך למקור עושר אדיר לאפיפיור: הוא מכר מחילה. השטרות האלה נקראו: אינדולגנציות. אנשים שילמו מחירים עצומים תמורת מחילה גדולה, ולעיתים מכרו את כל נכסיהם לשם כך.
נפלה בחלקו של האפיפיור אלכסנדר הששי שנת 1500 העגולה, והאימה מפני סוף העולם עשתה את שלה. הוא מכר ים של אינדולגנציות לעולי הרגל לרומא, בבחינת מכונת כסף אינסופית, וכך הפך בפועל למליארדר.
אלכסנדר וצאצאיו הפכו לארגון הפשע הגדול בהיסטוריה של אז, ורק יד המקרה הרע סיימה את החגיגה באכזריות הולמת.
הוא ובנו צ’זרה נהגו להרעיל את אוייביהם בשיקויים קטלניים, תוך שהם מפתים אותם בדרך כלל באמצעות סעודות ולהילולות מין סוערות. לפני שמתו בהרעלה היה בורג’ה מודיע להם שהם הולכים למות, וכאפיפיור הוא משנה את צוואתם לטובתו. גם ההרעלה היתה מבחינתו עסק כלכלי.
ההיסטוריה מספרת שבשנת 1503, כשהאפיפיור היה בשיא כוחו, הוא ובנו הכינו שיקויי תרעלה לכמה קרדינאלים, אך בשל איזה בלבול לגם האפיפיור אלכסנדר מן המשקה המורעל שהכין לאחרים, ומת. יחד איתו קרסה במהירות האימפריה הכלכלית האדירה שכונן.
1 גם הרשות וגם חמאס נחנקים כספית, עד כדי סכנה לשרידותם. זה הכל כסף.
נתחיל ברשות.
בשנת 1975 הוקם בלוקסמבורג בית דין מיוחד לביקורת כספי האיחוד האירופי (Court of Auditors), בית דין של חשבונאים, ופחות של פוליטיקאים וצדקנות, ובית הדין הזה החליט לקיים חקירה רשמית, ולהגיש דו”ח מיוחד על מליארדי הכספים שמעניק האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית. ההחלטה הזו היתה לכשעצמה הישג גדול. חוקרי בית הדין ביקרו ברמאללה ובעזה, דרשו נתונים ומיינו ממצאים. בדצמבר 2013 הגיש בית הדין את הדו”ח שלו (שמספרו 14/2013) ועורר תדהמה באיחוד בשל ממצאיו על שחיתות הרשות הפלסטינית ונגע הטרור שבה. התקשורת בישראל עשתה ועושה הרבה כדי שהפרטים כלל לא ייוודעו.
אפשר לקרוא את הדו”ח במלואו – כאן.
ב- 3 באפריל 2014 קיבלה מליאת הפרלמנט של האיחוד האירופי החלטות רשמיות ומחייבות (במעמד חוק) לאמץ את הדו”ח המיוחד. ההחלטות צריכות להיות מיושמות עד סוף 2014. התקשורת הישראלית (והעולמית) התעלמו גם מזה.
אפשר לקרוא את החלטות מליאת הפרלמנט האירופי – כאן, בסעיפים 272-291.
ב- 9 באפריל השנה פרסם יו”ר ועדת הפרלמנט האירופי לפיקוח תקציבי, הגרמני מיכאל ת’ורר (Theurer) מאמר ב”וול סטריט ג’ורנאל”, בו הביא להד רחב את ההחלטות וגילויי בית הדין, והתחייב לתרגם את החוק בשטח. אם הצעדים האלה יבוצעו, הישות המלאכותית המכונה הרשות הפלסטינית תיקלע לסחרור קשה. “זהו שימוש בוטה לרעה בכספי משלם המיסים האירופי”, קבע תו’רר, במאמרו. “הדו”ח (של בית הדין) הוא קריאת השכמה” (Wake-up call““), ציין, בדרישה למעשים בשטח.
על כמה כספים מדובר? בין השנים 2007-2012 מדובר על 2.94 מליארד אירו, ומאז שנת 1994, עם תהליך אוסלו, אז החל לזנק גרף הסיוע הכלכלי של האיחוד האירופי לרשות, מדובר על יותר מ- 5.6 מליארד אירו. הסכום הזה אינו כולל סיוע ישיר של מדינות באיחוד. נראה את הסכומים, על פי הטבלה המופיעה בדו”ח בית הדין, בעמ’ 11 (כל הסכומים במליוני אירו):
סך כל הסיוע באותן שנים הוא 2.941, מתוך זה: סך המענק הישיר לחשבון הרשות 1.395, לאונרוו”א 789.9, וסיוע הומניטארי 755.4 מליוני אירו. ניתוח: סך כל התרומות נמצא בסוף 2012 בשפל, אך ההפתעה היא במימון הישיר (DFS), המועבר אחת לחודש לחשבון הרשות: ירידה משמעותית. במקביל הכסף כן הועבר, אך במימון נקודתי לאונרוו”א וכסיוע הומניטארי, שבאלה שולטת הרשות רק בעקיפין. הנתונים כבר מביעים אי אימון אירופי ברשות, אם כי לא קריסה. בסך הכל הסיוע הכולל ירד בכ- 20%, והסיוע הישיר לרשות ירד ב- 44%.
(תרשים ג’יפלאנט, לפי דו”ח בית הדין האירופי)
אונרוו”א: מה שהיה אוטומאטי כבר אינו כזה. האם הכספים לאונרוו”א ישולמו לנצח? הרי ארגון סיוע לפליטים אמור לשקם וליישב אותם, ולא להשאיר אותם באוויר 70 שנים. בדו”חות אין ביקורת ישירה על הארגון, אך עצם העיסוק בו הופך את הסיוע הכספי ללא-אוטומאטי. בדו”ח בית הדין מצוין בהערה (בעמ’ 11) שהכסף אמור ללכת ל”פליטים” פלסטינים גם בלבנון, סוריה, ירדן ועוד (59 מחנות, עם חמישה מליון פליטים וצאצאיהם). אז מדוע שלא יועברו יותר כספים למשל לאלה הגרים בסוריה הסוערת? ומי קובע את החלוקה? ומה חלקה של הרשות בכך? מי שרואה את הנתונים שואל את עצמו מדוע צריך להעביר גם לרשות וגם לאונרוו”א בשטחים, האין כאן כפילות?
גם כספי התרומה הישירה שמועברים ממדינות אירופיות לרשות (דרך מנגנון ההעברות של האיחוד האירופי) הצטמקו: מתוספת של 32.6% ב- 2007 לתוספת של 14.8% ב- 2012. הכי הרבה העבירו לרשות אירלנד (99 מליון), הולנד (40.3 מליון אירו), שוודיה (32.1) ובריטניה (20.8). החלטת הפרלמנט האירופי מציינת בפירוש את הצניחה בתרומות המדינתיות. בחודש שעבר החליטה הולנד להפסיק את המימון הזה.
כאשר אנחנו בוחנים את הנתונים, הרי שהם בירידה, ואפילו הפסקה מלאה של העברות הכספים לרשות, ואין זה מקרי. גם חוסר כסף במדינות התורמות, וגם התפכחות מן הרשות ומוסדותיה. לא כל מדינות אירופה תרמו ישירות, ולפנינו המדינות היחידות שתרמו גם באופן ישיר:
(תרשים ג’יפלאנט, בהתאם לנתוני ועדת הבדיקה של בית הדין האירופי. לרשימה יש להוסיף את דנמרק, הונגריה, לוקסנבורג ומלטה, שסכומיהן זניחים. להופיע ברשימה הזו היתה עבור מדינות אלה בבחינת הצהרה)
הסיוע הישיר לחשבון הרשות הוא הדבר הכמעט יחיד שמעניין את אבו מאזן: בכך הוא משלם למנגנון עובדי המדינה העצום שהקים, ואשר בזכות נאמנותו הכספית-אינטרסנטית סביבו – הוא שורד.
באשר לחמאס: ברגע שהנשיא המצרי א-סיסי סגר הרמטית את מנהרות האספקה לסיני, נחסם עורק החיים היחיד של חמאס. אבו מאזן לא מוכן לממן את מנגנון 40 אלף הלוחמים והפקידים של חמאס, והתוצאה היא – כיליון. תובנת הכיליון נפלה אצל חמאס והג’יהאד במאי 2014. מכאן החלה המערבולת להשתולל.
גם הרשות וגם חמאס מצאו את עצמם בסכנה קיומית. ומי הוא זה שפונים אליו כאשר החרב על הצוואר: ישראל כמובן.
2 המצרים השתאו אתמול: נציגי כל הפלגים הפלסטיניים מגיעים לקהיר, אלפי מבני “עמם” נפגעו, ומאות אלפים הפכו לעקורים, אך את הפלגים מעניינת בעיקר ועידת המדינות התורמות לשיקום עזה. מי יישב בראשה (כנראה נורווגיה), וכי חשוב שגם קטר, סעודיה ויפן יהיו בתמונה. על השאלה איפה יתקיים הכינוס הבינלאומי המתוכנן על ידם – לא הפסיקו להתקוטט.
עכשיו אנחנו מבינים: המלחמה הזו היא הדרך להחזיר את קרן השפע: האירופים יחזרו לקנות שטרי מחילה, האמריקנים יזרימו, וכך גם מדינות המפרץ. האיום הקיומי יוסר, ויהפוך לקרן שפע מחודשת. המליארדים יגיעו כמובן אל “ממשלת האחדות”, שם מנהיגי הפלגים ייקחו קודם כל את חלקם האישי; ממה שיישאר ישקמו את המוסדות והארגונים שלהם; ואת הפרוטות בסוף יפזרו לנאמניהם. סתם תושבים יקבלו כמו תמיד, פירורים, אם בכלל.
המלחמה הזו היא החזרת המעיין הכספי הנובע של “הבעיה הפלסטינית” הנצחית. היא תמיד תישאר נצחית, שכן בלעדיה אין כסף. הבעיה מזינה את צינור הכסף, וצינור הכסף מזין את הבעיה, וחוזר חלילה כבר כמאה שנים. יותר מכך: אם אין כסף, אין בעיה. ואם אין בעיה, אין כסף.
“המדינות התורמות” מצילות את “הבעיה”, וה”בעיה” מצילה את המדינות התורמות. וזה בכלל לא קשור בנו.
3 רבים בישראל מפנטזים שכאשר בכירי הארגונים יראו את הנזק הנורא בעזה, תיווצר הרתעה, אך המצב הוא בדיוק הפוך. מבחינתם, ככל שהנזק הוא גדול יותר, כך רק תגדל קרן השפע של המליארדים. ההרוגים והחורבן מחייבים את המערב להתחיל לשפוך כספים, והרבה. והתושבים האומללים בעזה? הם לא מעניינים שם אף אחד. עבור הבכירים הם סתם שטר, ללא מחילה.
כגודל האשם העצמי במערב, כך גודל המחילה, לזה בדיוק הרי נועדו שטרי המחילה: למחיקת האשם.
4 מהי ממשלת האחדות הפלסטינית? נישואי נוחות כלכליים, כשכל צד מביא את הנדוניה שלו, כדי ליצור קרן שפע גדולה לבכירים: הרשות תביא את האירופים התמימים, את חבורת קרי ואת הסעודים – ואלה מליארדים; וחמאס והג’יהאד יביאו את קטר ואיראן. ביחד אלה הרבה מליארדים.
הממשלה היא הנישואין, והמלחמה היא אירוע החתונה. והכי חשוב אלה השיקים של האורחים. עכשיו מבינים מדוע כל ראשי הפלגים רצו לקהיר: כל אחד רוצה שחלקו האישי יישמר ויוגדר, במסגרת חתונת הדמים.
5 הח”כ לשעבר, עזמי בשארה, עלה מזמן על קרן השפע הקטרית. הוא יושב בדוחה, קרוב קרוב לכסף הגדול, כפטרונו הרוחני של השייח’ תמים, ובקטר מי שקרוב לאמיר, מסודר. תשאלו למה תומך נוצרי ב”אחים המוסלמים”, שמחסלים נוצרים, או בחמאס, שמטהר את עזה ויו”ש מנוצרים? כמו אצל אלכסנדר הששי: מה מחפש כוהן דת בסעודות ההוללות?
אך בעולם ערבי, שאיש לא שואל בו שאלות קשות, שאין בו ביקורת עצמית אמיתית, ומשרת “מבקר מדינה” כלל לא מוכרת, מי יהיה מרטין לותר? הרי את סבונרולה שרפו על זה בדיוק, כמו שמעלים על המוקד כל פלסטיני בעזה, שמעז לשאול יותר מידי.
כתגובה על שחיתות המידות של הכנסיה ושל האפיפיור אלכסנדר הששי עצמו, העז נזיר בשם ג’ירולמו סבונרולה להכריז בעיר פירנצה מרד על הכנסיה. בשנת 1497 הוא ערך את “מדורת ההבלים”, שם העלו באש בכיכר המרכזית של העיר כל מה שקשור בניוון מוסרי, כמרד נגד האפיפיור ברומא.
בתגובה דן אותו האפיפיור אלכסנדר הששי למוות, הוא נתפס, ונשרף באותה כיכר, בה ערך את מדורת ההבלים. בית בורג’ה שוב ניצח. אך התופעה המתרחבת הזו של “שטרי מחילה” חוללה לבסוף רעידת אדמה בנצרות הקתולית, כאשר הנזיר מרטין לותר (1483-1546) יזם את המהפכה הפרוטסטנטית בנצרות, על רקע קביעתו שהכנסיה לא יכולה למכור שטרי מחילה. זה היה הסימן לקרע המסוכן בכנסיה, עד היום.
האם גם המערב יבין יום אחד את האבסורד של שטרי המחילה שלו, בבחינת מחילה אמיתית? (עוד פרק מתוך סידרת הטלוויזיה הבורג’ס, 2011). אמונה ופחד.
6 סוף סוף מעיזים לשאול באירופה לאן הלכו המליארדים שלהם? הרי פליט אחד בעזה וביו”ש לא שוקם, ושום מחנה פליטים לא טופל מאז 1992. אז איפה הכסף? וכאן חשיבותה של המלחמה הזו אצל ראשי כנופיות הפלסטינים: תמונות הזוועה נועדו לכונן לגיטימציה חדשה לכספים, בבחינת “רענון” של הטרגדיה הפלסטינית מדור לדור.
עם תמונות כאלה מעזה, הארנקים נפתחים, הכספים שמורים, והקרן קיימת. מי יעז עכשיו לשאול שאלות קשות? עדיף לשרוף את סבונרולה, ויחד איתו את האמת.
7 אלה הם שטרי המחילה של המערב, לניקוי הנצחי של מצפונו המיוסר על ה”אימפריאליזם”, וכשם שהאפיפיור מחל תמורת כסף, “הבעיה הפלסטינית” מוחקת גם היא את החטאים תמורת כסף. במילים אחרות, אם תיפתר יום אחד הבעיה הזו, ייגמר הכסף, ולכן לא חמאס ולא ה”רשות” לא יכולים להרפות מאיתנו לעולם. הרי מדובר בארגונים פרזיטיים, שאין להם שום מקורות הכנסה משל עצמם, חוץ מהסחטנות הרגשית.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
8 אך זו לא רק סחטנות רגשית. כאן נכנסות “ההפגנות” בבירות אירופה, והמסר הוא ברור: אם לא תשלמו את שטרי המחילה ל”בעיה הפלסטינית” נבעיר גם לכם את הבית, כמו שאנחנו עושים שנים לישראל. והאירופים מעדיפים לשלם, העיקר שמליוני המוסלמים לא יתחילו להבעיר את ערי הבירה שלהם. פרוטקשן. מבחינתם זה כסף תמורת קיום, בדיוק כמו אצל הפלסטינים: כסף תמורת קיום.
ההשפעה הרעה של “הבעיה” כבר אינה רק עניין מזרח תיכוני. היא הפכה גם לאירופית.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
9 גם בישראל יש הממהרים לדבר על “תוכנית מרשל” לעזה, ושיקום מאסיבי, “כדי שיהיה להם מה להפסיד”, אך הם שוכחים שתוכנית מרשל יושמה בגרמניה ובאירופה רק לאחר החיסול המוחלט של המשטר הנאצי, עד לאחרון חייליו, ולא עם המשטר הנאצי. הרי אם היתה מיושמת תוכנית כזו עם היטלר, הוא היה מנצל אותה כדי להתחזק, ובכך למגר את העולם החופשי תוך שימוש באנרגיה שלו.
ולכן דיבורים על תוכנית מרשל בעזה עם חמאס הם בדיוק כמו עם היטלר, אין הבדל במזימות לגבי היהודים. הרי בארגונים האסלאמיים בעזה וביו”ש כבר אין שום דבר “פלסטיני”, רק רצון בח’ליפות אסלאמית על כל המזרח התיכון ואירופה. וכמו שדאעש השתלט אתמול על סכר מוסול האדיר ועל שדות נפט בעיראק לצורכי קיומו, כך חייב גם חמאס. שום תושב פלסטיני לא באמת ירוויח מן הכספים האלה, שהופכים את המקומיים בעזה לבני ערובה פעם נוספת: מי שלא יריע לחמאס ולג’יהאד ביום שאחרי “הניצחון” המדהים שלהם, לא יקבל מהם דבר.
גם התושבים בעזה יצטרכו לקנות מחילה מן הארגונים, ולא להיפך.
10 אנחנו, ששוב מתברר לנו שאנחנו בסך הכל כלים במשחק של מישהו אחר, דווקא יכולים להרוס את החתונה הזאת. הרי כל הזרמת הכספים תלויה ב”הסדרה” (אותה מילה חדשה ונוראה שבאה להחליף את “התהליך המדיני”, שבא להחליף את “תהליך השלום”, שבה להחליף את “השלום”), ואם אין הסדרה עם כנופיות המחבלים, שום כסף לא יגיע אליהם, או שיגיע רק לחלקם.
דוגמה מעשית: אנו מעבירים לרשות הפל’ כל חודש מאות מליוני שקלים החזר מע”מ על עבודת הפועלים אצלנו. ומה אם נחזיר את המע”מ ישירות לפועלים, שיפתחו חשבונות בנק? הכסף מגיע ישירות למי שעבד, ולא לרשות הרשע. פשוט, ומעשי.
ובכן, זה האיום הקיומי ביותר על ארגוני הטרור, יותר מכל הפצצות חיל האוויר גם יחד. כאן מכוונים את האיום הקיומי בפעם הראשונה אליהם, ולא לתושבים, שאין להם שום משקל. אם אין הסדרה, הלכה החתונה והלכו גם שטרי המחילה, האינדולגנציות. זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות להם, זה יביא לפרוץ מהומות בינם לבין עצמם, וזה השטר החזק שלנו, להפוך להם את החתונה להלוויה.
