מאת ד”ר גיא בכור
בצל התוהו ובוהו הביטחוני ששוב תוקף את רצועת עזה, רציחות, עשרות חטיפות וממשלה שהפסיקה לתפקד ולשלוט, השתלט לפני שעות אחדות ראש הממשלה אסמאעיל הנייה על תפקיד שר (בטחון) הפנים, הסוגייה הרגישה ביותר בממשלת האחדות הלאומית הצולעת.
כזכור, בשל וטו הדדי על המינויים לתפקיד השר לבטחון הפנים, התקשתה הממשלה הפלסטינית לקום, ואז הוסכם כי אישיות לא מזוהה באופן ישיר (אם כי קרובה יותר לחמאס), האני אלקוואסמה, ישמש כשר הפנים. זו החוליה עליה עומדת הממשלה כולה.
הבוקר הרגיש קוואסמה שכלו כל הקיצין והוא התפטר. כבר כתבנו כאן כי קוואסמה התפטר כבר לפני כחודש, אך כיוון שהממשלה בכל מקרה אינה מתפקדת, לא התייחסו לכך. התפטרותו הוקפאה, והוא הגיע לישיבות הממשלה, אך מבלי שעבד עוד בתפקיד. הסיבה להתפטרותו היתה מידורו מכל סוגיות הביטחון החשובות באמת, ואשר עליהן שומרות חמאס ופתח קרוב לחזה.
כך השתלט היום ראש הממשלה, אסמאעיל הנייה, “באופן זמני” על המישרה הרגישה, דבר המאפשר לו חופש פעולה בנושאי הביטחון הרגישים, וספק אם פתח תסכים לכך. בשל הניטרול ההדדי הכשילו חמאס ופתח את תוכנית הביטחון שהגה קוואסמה, ועיקריה החזרת תחושת הביטחון לאזרח הפלסטיני המבוהל.
בכל מיקרה ממשלת האחדות הלאומית נכשלה להחזיר את התרומות הכספיות של העולם לפלסטינים, ולכן אין עוד הצדקה פלסטינית לקיומה, חוץ מן הפחד הפלסטיני מתוהו ובוהו מוחלט, בדיוק כפי שאירע להם בשנים 1936-1948. הסעודים הביאו את הצדדים להסכים להקמת ממשלת אחדות לאומית בתנאי שהם, הסעודים, יממנו אותה, ויזרימו אליה כספים. הכספים האלה, כפי שקרה גם בפעמים קודמות, אינם מגיעים, והפלסטינים לא מוצאים עוד הצדקה להמשיך ולסבול זה את זה בממשלה אחת.
בשטח התחדשו קרבות הרחוב בין הכנופיות השונות ביום חמישי, והם נמשכים גם היום. בסוף השבוע הורידה תנועת פתח מאות מחומשים לרחובות רצועת עזה, ואז נקטה גם חמאס בצעד דומה, כדי שלא להפקיר את הרחוב ליריבתה פתח. זה הוביל למרחץ דמים ולמות ששה פלסטינים עד כה, לפציעת עשרות (חלקם בכלל אזרחים) ולחטיפת עשרות לוחמים משני המחנות. אם ישראל היתה מביאה למרחץ דמים כזה ברצועת עזה היו הפלסטינים זועקים עד השמיים ועד למועצת הביטחון. אך משום מה הם שותקים.
המצרים התערבו בנעשה דרך משרד הקישור שיש להם ברצועה, ואמש ניסו להחתים את הצדדים על הסכם “הודנה” לפיו כל הלוחמים יוצאו מהרחובות וישוחררו החטופים לפי מפתח שנקבע. ההסכם הזה נשמר בדיוק חמש שעות, ואז התחדשו המהומות.
הבוקר פרצו אלמונים למשרדו של דובר תנועת פתח, מאהר מקדאד, בעזה, פוצצו את שער המשרד, ושרפו אותו. חומר נפץ, כידוע לא חסר ברצועה. התגובה בודאי לא תאחר להגיע.
נציגי המשטר הפלסטיני הישן, זה של פתח ואוסלו מבינים את גודל האסון שנפל, שוב, על הפלסטינים. במו ידיהם, שוב, הם מרחיקים את עצמם מכל דיבור רציני על מדינה פלסטינית (כבר לא מדברים על כך בעולם, להוציא שרת החוץ שלנו, ציפי ליבני) או מתהליך מדיני מכובד. גם האירופים מבינים שהבנים האהובים שלהם הורסים במו ידיהם כל סיכוי להישג לפלסטינים, והם הביעו היום “דאגה” מהתחדשות הקרבות בין הפלסטינים.
שר ההסברה הפלסטיני, מוסטפא ברגות’י, בהחלט מזוהה עם המשטר הלאומי של פתח, גם הוא יודע שכאשר פלסטינים רוצחים פלסטינים, איש לא יקשיב לו בעולם, מה שאכן קורה. מבין את גודל האסון, הוא קרא היום “לרסן את עצמנו לא רק למען ממשלת האחדות הפלסטינית, אלא קודם כל למען עתיד העם הפלסטיני”.
מאמרים קשורים: ההסכם: ניצחון לחמאס למדונו, תלמידי עזה לכודים בכישוף
