פרויקט מ י ו ח ד, על הדוניזם ומות המערב: לאן נעלמו הילדים?

שלח בוואטסאפ

מאת ד”ר גיא בכור

הדוניזם א’: החיים אינם קצרים, אלא שאנו מבזבזים אותם:

“מה אתה מתמהמה, אומר המשורר, ומה אתה מתבטל? אם לא תמהר להשיגו – יחמוק, וגם אם תשיגו, בכל זאת יחמוק. לפיכך, עליך להתמודד עם מהירות הזמן החולף באמצעות זריזותך, להקדים ולנצחו. עליך לשאוב כמו מזרם מים שוטפים, שלא יתמידו לעד באפיקם” (מתוך לוקיוס אנאיוס סנקה, “על קוצר החיים” (De brevitate vitae), תרגום מרומית: נאוה כהן, נהר ספרים, 2010).

עוד על הפרדוקס ההדוניסטי

1 ארצות הברית: התקווה האחרונה של המערב, איננה תקווה דמוגרפית עוד, שכן הילודה בה הולכת וצונחת, והתמותה בה הולכת ועולה, בעיקר ילודה ותמותה “לבנה”. לראשונה בתולדת ארה”ב מתים לבנים יותר משנולדים, ולכן הם הקהילה הנכחדת ביותר בארה”ב, אך בשיח גזעני לוהט שם, אסור לדבר על לבנים, ולכן הם נכחדים בסתר. אך הם תרבות המערב: לא האפריקאים, לא ההיספנים ולא המוסלמים.

הילודה הכללית בארה”ב נחתכה כיום בחצי, לעומת הילודה בשנות החמישים, ב”בום” הגדול שלאחר מלחמת העולם השנייה. בשנים 1950-55 אם ממוצעת ילדה בארה”ב 3.3 ילדים. המספר הזה אף גדל בין השנים 55-60 ל- 3.6 ילדים, אך בשנת 2016 המספר קרס ל- 1.7 ילדים לאם בלבד. הוא צפוי אולי לעלות ל- 1.8, וכזה הוא צפוי להישאר עד שנת 2100.

מספר הקסם בדמוגרפיה הוא 2.1, והוא המינימום של ילדים להשארת המצב הדמוגרפי על כנו. פחות מזה, האוכלוסייה מתחילה להתמעט, אלא אם כן היא זוכה להגירה.

הנתונים עוד יותר גרועים בקנדה, עם 1.5 ילדים לאם, הנמוך ביותר בהיסטוריה של קנדה, וצריך לזכור שהמספרים האלה כוללים ילודה של אוכלוסיות מהגרים, שלהן יותר ילדים מן התושבים המקוריים, כך שנתוני האוכלוסייה המערבית – אומללים הרבה יותר.

2 אירופה והאסלאם: נתוני הילודה של המדינות האלה, קולטות הגירת המיליונים משתפרים, בשל האוכלוסייה המוסלמית שקיבלה אזרחות, אך כולן עדיין בתחום ההתרבות השלילית. שתי המדינות המובהקות כאן, שקלטו מספרי שיא של מוסלמים הן צרפת ושוודיה, ורואים התאמה ברורה בין הגעת המיליונים לבין העלייה בילודה.

בצרפת, למשל, בשנת 2000 היו 1.75 ילדים לאם, וזה נתון שלילי האופייני למערב. בשנת 2003 המספר עלה ל- 1.85 ב 2008 הוא עולה ל- 1.98 וב- 2013 ל 2.08, אך בשנת 2017 הוא שוב מתחיל לרדת עם 2.07.

ראשית, גם מספרי השיא האלה הם שליליים, כלומר פחות מ- 2.1, אך צרפת מתמעטת פחות מהאחרות. את העלייה אפשר להסביר בהגעת מיליוני המוסלמים, אך העמידה במקום, והירידה הקלה מוסברות בילודה שלילית מאוד של המקומיים הקולטים, וגם בירידה בילודה של המוסלמים, לעומת המדינות בהן הם חיו. לא קל לחיות במערב עם הרבה ילדים, למרות שמדינות כמו צרפת ובריטניה מעניקות (עדיין) קצבאות ילדים נדיבות ומשתלמות מבחינה כלכלית.

תופעה דומה נמצא גם בשוודיה, שם מספר הילדים לאם היה 1.53 לפני גל ההגירה הגדול (מיליון בסך הכל, שהקפיצו את מספר האזרחים בשוודיה לכעשרה מיליון). בשנת 2006 היתה הילודה לאם 1.66, ב 2014 1.88 אך בשנת 2017, לאחר גל ההגירה המסיבי מסוריה, עיראק, אפגניסטן, פקיסטן ועוד, הוא עדיין עומד על אותו מספר של 1.88. המשמעות היא שהילודה המקורית צנחה עוד יותר, ואיתה הגירה החוצה. קצב ריבוי המוסלמים הוא כפול מזה של המקומיים, ולעיתים אף יותר. תהיה למספרים הזו השלכה לאומית דרמטית כבר בעוד עשור.

בשתי המדינות האלה אנו רואים שהילודה לאם עלתה, אך דווקא של המהגרים, המאיימים על תרבות המערב, לבלוע ולחסל אותה. אין להן מה לשמוח: הן גם לא עלו דרמטית בילודה, וגם הרוויחו בעיות דתיות, עדתיות, תרבותיות, פליליות וביטחוניות קשות.

“בסמאללה” ו-“אינשאללה”, אללה הוא הגדול מכולם, וזה מושר בקתדרלת סנט פול, מקום מושבו של הבישוף של לונדון, בנוכחות ראשי הכנסייה האנגליקנית, בני משפחת המלוכה. כאן התחתנו צ’רלס ודיאנה, ועכשיו מתחתן כאן האסלאם.

השמרנים בבריטניה מקדשים את העבר; הפרוגרסיביים את ההווה; והמוסלמים את העתיד.

מתאים, והדמוגרפיה בהתאם.

3 אירופה והאסלאם: נבחן את הילודה בעוד כמה מדינות אירופאיות, ונראה תופעה דומה: נתונים מקוריים מפחידים, עם עלייה קלה, בשל ההגירה, ועדיין בתחום האדום.

בריטניה, למשל, עם 1.74 ילדים לאם בשנת 2000, המספר יורד ל- 1.66 בשנת 2008, עולה ל- 1.9 בשנת 2010 ושוב יורד ל- 1.88 ב- 2017. אלה נתוני שפל.

איטליה בבעיה קשה, מהמדינות החשובות בתולדות המערב, שוקעת. 1.18 בשנת 2000, מספר נוראי, שעולה ל- 1.3 בשנת 2008, וכיום הוא עומד על 1.44. זאת, למרות שמיליוני מהגרים נקלטים ומתאזרחים במדינה הזו, שמספר תושביה יורד ב- 100 אלף כל שנה, כיום 60.5 מיליונים.

בשנת 2017 נולדו בכל איטליה 464,000 תינוקות (על כאמור 60.5 מיליון) לעומת ישראל, שבה נולדו 180 אלף (על תשעה מיליון תושבים).

נתונים דומים נמצא בספרד, עוד מדינה הקורסת דמוגרפית. בשנת 2000 היו 1.15 ילדים לאם, המספר עלה בשנת 2008 ל- 1.3, בשנת 2010 ל- 1.4 ובשנת 2017 – 1.5, וזו השפעה ברורה של ההגירה המוסלמית ההולכת ומתרבה במדינה. ועדיין נתוני הילודה המקוריים שליליים מאוד.

כך גם ביוון, עם 1.3 ילדים לאם בשנת 2000, 1.4 בשנת 2013 וכיום עם 1.43. במשק של מיתון כפוי קשה, המדינה מתקשה להתרומם, והילודה העודפת הקלה היא בשל קליטת המהגרים המוסלמים, שחלקם הקטן נשאר במדינה. גם פורטוגל סובלת מקריסה בילודה, עם 1.47 בשנת 2000 וכיום 1.53. זו הסיבה שפורטוגל רוצה למשוך אוכלוסייה “חזקה”, באמצעות הדרכון האירופי שלה, אך בלי הצלחה גדולה מידי.

אומות לאום בעלות היסטוריה עשירה, נשארות בהיסטוריה, ומספר תושביהן צונח או סטטי, בעיקר בשל הילודה: בשנת 2011 היו ביוון 11.1 מיליון תושבים, אך בשנת 2017 המספר צנח ל- 10.7 מיליון. הערכות מדברות על קידומת 9 תוך כמה שנים. בשנות השבעים היו ביוון פי שלושה תושבים מבישראל, אך בעוד כמה שנים ספורות ישראל תעבור את יוון במספר התושבים. תופעה דומה נמצא בפורטוגל: בשנת 2011 היו בה 10.5 מיליון תושבים, ובשנת 2017 רק 10.2 מיליון. אירלנד היתה בשיאה 6.5 מיליון תושבים באמצע המאה ה- 19, והיא כיום 4.7 מיליון, כמובן בשל גלי ההגירה, אך גם הילודה, שהתכווצה מאוד בשנים האחרונות. איסור על הפלות באירלנד עוד שמר על אחוז ילודה מסויים,אך השנה האיסור רוכך מאוד במשאל עם.

האימה, שאין להזכיר אותה בשמה: על הדמוגרפיה החדשה של האי הבריטי

4 הניסוי הגרמני: במאמר קודם ראינו ששיעור הילודה בגרמניה כה צנח, עד שהקנצלרית אנגל החלה לדאוג, מי יעבוד ויממן את דור הפנסיות הנוכחי, עם 1.38 ילדים לאם בשנת 2000, נתון שלילי מאוד, ו- 1.4 בשנת 2007. 30 אחוזים מן הנשים הגרמניות לא יילדו ילדים, על פי סטטיסטיקה של האיחוד האירופי, ונתון זה עולה ל- 40 אחוזים בקרב נשים בוגרות אוניברסיטה.

בשנות העשרה של המאה ה- 21 החלה גרמניה בניסוי דמוגרפי, והקנצלרית קלטה בין השנים 2010 עד 2017 לפחות שלושה מיליון מהגרים, רובם ככולם מוסלמים. מרקל היא חניכת המשטר הסובייטי, שרגיל בניסויים חברתיים, שאחריתם בדרך כלל הרת אסון. והנה, מספר הילדים לאם בגרמניה של שנת 2017 עומד עדיין על 1.45, כלומר ללא שינוי לפני הניסוי, ואחריו.

אלא שגם כאן, אבוי, הסיבות מכאיבות: צניחה עוד יותר גדולה של האוכלוסייה המקורית לאם, לכמעט ילד אחד, וזו ילודה מהנמוכות בעולם. המהגרים הגדילו את הילודה, אך מספרם עדיין לא גדול באופן דרמטי. הנתונים האלה צפויים לזנק בשנים הקרובות, כאשר המהגרים, על ילדיהם, יעלו באחוז שלהם באוכלוסייה, וההגירה עדיין נמשכת.

הניסוי הגרמני כשל, משום שהמהגרים לא נכנסו באופן מסיבי לשוק העבודה, ההיפך הם הפכו לנטל, בשל החובה לממן להם קיצבאות, והם גם יצרו בעיות תרבותיות, פליליות, טרוריסטיות ודילמות זהות קשות. הם קרעו את החברה הגרמנית, עם השפעות הרסניות על היהודים שם.

גרמניה יכולה עכשיו להתנחם שלפחות את נתוני הילודה ביפן היא עברה, בזכות המוסלמים (ראו בהמשך).

5 מה הסיבות לנפילה הנמשכת בילודה המערבית ובכלל? מחקרים מראים שאוכלוסייה פסימית אינה מרבה להוליד ילדים, שכן היא מעריכה שלילדים יהיו חיים פחות טובים משל ההורים. כך למשל ברוסיה הילודה נעה בין 1.2 ילדים לאם בשנת 2000 ל 1.61 כיום, ואלה נתונים שליליים. באוקראינה, עם 42 מיליון תושבים, נולדו בשנת 2017 רק 302 אלף תינוקות, לעומת ישראל עם 9 מיליון ו- 180 אלף. מדהים, והאוכלוסייה שם ממשיכה להצטמק בשל צניחה בילודה, והגירה החוצה.

ככל שהחיים המודרניים יקרים יותר, כך עלות ילד עולה, ויש זוגות רבים, שלא מעוניינים להוציא יותר מידי על ילדים. עלות של גידול ילד בארה”ב נעה בין 175,000 למשפחות דלות אמצעים ל- 372,000 למשפחות מבוססות. הקולג’ יקר מאוד.

ועוד: מדינת הרווחה עם הקצבאות מעניקה את מה שלפני מאה שנה סיפקו ילדים בתמיכה בהורים ככוח עבודה. גיל נישואין מאוחר יותר ויותר ואורבניזציה, שמכוונת למעט ילדים. ריבוי זוגות חד מיניים, שבעולם לא טרודים בהבאת ילדים (לעומת ישראל), וכן צעירים שכלל לא מתחתנים ולא מקימים משפחה. נהוג לטעון שככל שמדינה עשירה יותר, שיעור הילודה בה הולך ונופל. פמיניזם תופס ילדים כעול, המפריע-לכאורה לקידום האישה, אם כי אחוז ההפלות בארה”ב דווקא בירידה.

אך דומה שהסיבה העמוקה ביותר היא ההדוניזם. הרצון לחיות חיים אנוכיים של בילוי תמידי, מסעדות, נסיעות ו”מימוש עצמי”. הרעיון של “בלי ילדים” הולך ומתרחב בקרב קהילות במערב העשיר. הילדים, כמפריעי האושר של ההורים. במדינת קליפורניה, שקידשה את ההדוניזם, מספר הילדים קורס שנה אחר שנה, וב- 2017 נולדו שם רק 471.5 אלף תינוקות על 39.5 מיליון, שוב, לעומת 180 אלף בישראל על 9 מיליון, כלומר האוכלוסייה בקליפורניה היא פי ארבעה מישראל, אך רק פי 2.6 במספר התינוקות, וממשיך לרדת, בעוד ישראל ממשיכה לעלות.

התפיסה ההולכת ומתרחבת: הזמן שלי בעולם קצוב, אז למה לי לבזבז אותו על ילדים? הילדים לוקחים, לא נותנים.

הדוניזם ב’: הזיקנה באה במפתיע, ולכן צריך להתכונן אליה

“זיקנה קפצה עליהם, כשנפשותיהם עודן צעירות, והם מגיעים אליה בלתי מוכנים ובלתי חמושים. שהרי דבר לא הוכן לקראתה: פתאום נקרתה בדרכם, כשלא ציפו לה, ולא הבחינו בה, הולכת וקרבה יום אחר יום” (סנקה).

ומה עם זכויות אלה שלא נולדו, וזכויות אלה שיסבלו כי האחרים לא נולדו, או דווקא כן נולדו? Nasciturus pro iam nato habetur, quotiens de commodis eius agitur היא אקסיומה במשפט הרומי, לפיה “עובר שעדיין לא נולד, יחשב כאילו נולד, בנוגע לזכויותיו בירושה”, וזו כמובן השאלה האם עובר הוא כבר אישיות משפטית.

עובר היה נכס גדול, וכדוגמה, בדרישת הכתר של ויקטוריה כמלכה נכתב בפירוש, שאם ייוולד צאצא למלך וויליאם הרביעי לאשתו המלכה אדלייד, הוא יקדים את ויקטוריה, אך לא נולד כזה.

פעם נכס במערב, וכיום נטל.

אם בעבר ילדים נתפסו במערב כמימוש עצמי, כיום הם נתפסים על ידי רבים כמי שמחייבים הקרבה עצמית, ואם בעבר ילדים נתפסו כסממן של חירות, היום הם נתפסים בעולם הפרוגרסיבי כסממן של שעבוד. ואם בעבר הם נתפסו כאושר, היום הם מונעי אושר.

כתוצאה מכך, לא רק שהמערב לא מצליח לשמור על ממדיו הפיזיים ולשמר את עצמו, הוא קורס גם רעיונית, שכן ההתמזערות שלו מנוצלת בידי אחרים, כדי לחסלו, פיזית ורוחנית. החילוניות של המערב מקדשת את ה”אני” כחוליה העומדת בפני עצמה, בעוד הדת, כל דת, מקדשת את המשפחה, כרצף בלתי נגמר של חוליות.

ה’אני’ של הרגע, מול ה’משפחה’ של הנצח (מוזיקה: ונגליס הנהדר).

6 מה המצב במדינות ערב סביבנו? באופן גורף הילודה ממשיכה לצנוח, להוציא מצרים, בשל מה שחוותה בשנים האחרונות.

אם ניקח את לבנון, למשל, הילודה לאם צנחה שם מ – 2.08 בשת 2000 ל- 1.77 בשנת 2011 וכיום היא עומדת על 1.72. מדובר על צניחה אצל כל העדות, בוודאי הערבים הנוצרים (שבישראל הם כבר בילודה שלילית, פחות מ- 2.1 לאם), הסונים והשיעים.

הילודה בירדן קרסה מ- 5.6 ילדים לאם בשנת 1990 ל- 2.7 כיום. אך במצרים היא דווקא עולה, מה שאומר שרבים אינם מאמינים שהמדינה תצליח לדאוג להם בעת זיקנה, והם נזקקים לילדיהם, כפוליסת ביטוח.

רעייתו של הנשיא מובארק, סוזאן, נטלה בזמנה את נושא צמצום הילודה באופן אישי, עם עידוד אמצעי מניעה, ואכן, אם בשנת 2000 מספר ילדים ממוצע לאם במצרים היה 3.15 הוא ירד ב- 2008 ל 2.72 ושוב עלה ל – 3.01. אך כאן אירע האביב הערבי, קריסת המדינה המצרית, והמספר שוב זינק ל- 3.47 כאקט של פסימיות ורצון בהגנה. בשנה בה היו מוחמד מורסי ו”האחים המוסלמים” בשלטון (2012-13) הם פצחו דווקא בעידוד ילודה מהיר, שסיסי מנסה עכשיו לבלום מחדש.

מה קורה עם הפלשתינאים ביו”ש? כתבנו על כך בפירוט, וכיוון שזה נושא פוליטי, לנגח את ישראל דמוגרפית, בעולם משחקים עם זה. גם כאן הנתונים קורסים, אך דמוגרפים בעולם, שניסו לדחוק אותנו בכלי הילודה, מבצעים מניפולציות. בשנת 2000 המספר עמד על 5.02 ילדים לאם, ומאז הוא החל ליפול ל- 4.17 ב 2007, עד 2.83 ב- 2014. המספר הזה הבהיל דמוגרפים רבים, שכן הוא כבר נופל משמעותית מילודת אם יהודיה בישראל, ובמיוחד ביו”ש. ולכן סוכנות הדמוגרפיה האמריקנית (בתקופת אובמה) העלתה באופן חריג את ילודת אם פלשתינאית ביו”ש ל- 3.33, אלא שמאז הוא שב ליפול, ל- 3.27 ב- 2017, ומהר מאוד יחזור לנתוני 2014, ופחות מכך.

סעודיה צנחה באופן דומה לרוב המדינות הערביות, עם 6.3 ילדים לאם בשנת 2000 ל- 2.09 כיום, כלומר כמעט ילודה שלילית. המזרח התיכון המוסלמי הוא האיזור הפסימי בעולם, ובורחים ממנו, או פיזית בדור הזה, או בהכחדת הדור הבא.

תמונה: Museart

7 המצב במזרח אירופה הוא המדאיג ביותר, עם מדינות שעלולות להיעלם, כיוון שהן גם לא מוכנות לקלוט הגירה. רומניה עם 1.39 ילדים לאם, ופולין עם אותו מספר זעום. מצבן של הונגריה, צ’כיה וסלובקיה (“ברית ויסגראד”) טוב מעט יותר, עם 1.4-1.5 ילדים לאם, ואלה כמובן נתוני ריבוי שלילי. בולגריה היא מדינה בסכנת הכחדה, עם 1.4 ילדים לאם, ועם אוכלוסייה של 7 מיליון, לעומת 9 מיליון בשנת 1989. בשנת 2050 אוכלוסיית בולגריה צפויה לעמוד על 5.5 מיליון בלבד. לילודה השלילית מאוד יש להוסיף הגירה מואצת למדינות אחרות באיחוד האירופי, בעיקר גרמניה ובריטניה.

אלה מדינות שהופכות למושבי זקנים.

לטביה, ליטא, אסטוניה, קרואטיה, סרביה מונטנגרו, סלובניה, כולן בין 1.3 ל- 1.5 ילדים לאם, ולכן גם הן בסכנת היכחדות, אלא אם כן יתאחדו. אז צ’כוסלובקיה ויוגוסלביה אולי לא היו דבר כל כך גרוע?

חשבונית מס נשלחת על ידינו לכל מי שנרשם, כמנוי חדש או מחדש, במועדון הפריים

8 מצבה של יפן טראגי, כרגיל, אך לפחות גרף הילודה לא יורד שם: בשנת 2000 נולדו 1.41 ילדים לאם, ובשנת 2017, 1.41.

כיוון שיפן, בניגוד לגרמניה, מתנגדת לקליטת מהגרים, האוכלוסייה שלה יורדת ב- 400 אלף אזרחים כל שנה, וכיום 125 מיליון. בשנת 2017 נולדו בכל יפן 941 אלף תינוקות לעומת ישאל עם 180 אלף. יפן היא פי 14 באוכלוסייה מישראל, אך רק פי 5 בילודה.

ביפן אחוזים גבוהים מאוד לא רוצים בכלל להתחתן, או להוליד ילדים. בין השנים 1980-2010 אחוז אלה שמעולם לא נשאו ביפן עלה ל- 22, וכיום הוא עומד על כשליש האוכלוסייה. צעירים שממשיכים לגור עם ההורים גם בשנות השלושים לחייהם מכונים שם “רווקים טפילים”. יפן הופכת במהירות למושב זקנים, מה שאומר צרות קשות מאוד למדינה הזו, אפילו קיומיות. הממשלה ביפן ממש מתחננת בפני זוגות צעירים לעשות ילדים, אך “דור הקוואי” מסרב. אפילו פיתויים כספיים לא ממש עוזרים, אולי בקצה.

טוב, לפחות יפן יכולה להתנחם, מצבה טוב יותר מזה של דרום קוריאה, עם 1.2 ילדים לאם.

9 ישראל בוהקת בין כל המדינות המפותחות של ה- OECD בקידומת 3, היחידה עם קידומת כזו בין המדינות המפותחות, עם 3.16 ילדים לאם, והמספר ממשיך לטפס באיטיות. כתבנו מאמרים דמוגרפיים שלמים העוסקים בפלא הזה, שכולו יהודי-ציוני, שכן הילודה המוסלמית והדרוזית בישראל קרסה, והילודה הערבית נוצרית כבר שלילית. הילודה החרדית בישראל יורדת מעט, ולכן הילודה החילונית והדתית לאומית הן שזינקו. בשנת 2017 עבר מספר הילדים לאם יהודיה את זה של אם ערבייה בישראל, לראשונה מאז קום המדינה, 3.16 לאם יהודיה, לעומת 3.11 לאם ערבייה, והמגמה הזו נמשכת.

איך אפשר להסביר את הפלא הישראלי? בישראל זוג ללא ילדים נתפס כחסר, ושלושה ילדים נתפסים ככמעט מחויבי המציאות. זוגות צעירים רבים מכוונים לעבר ארבעה ילדים. רואים את כמיהת החד מיניים להביא ילדים לעולם (למשל, הפונדקאות), ומבינים עד כמה בישראל נושא הילדים הוא מרכזי וקיומי. הילדים מגדירים את הוריהם, גם בעיני עצמם. בנוסף, הילודה של העולים מברית המועצות זינקה בישראל מילד אחד לשלושה ילדים, והמתיישבים ביו”ש מתעצמים מבפנים באמצעות הילודה, שמגיעה למעל 5 ילדים לאם. הציונות הדתית בישראל היא המתעצמת מבין כל הקהילות, ויהיו לכך השלכות פוליטיות. כבר יש.

זה אומר שכבר בשנת 2019 יהיו בישראל 9 מיליון תושבים, ועד 2024 יהיה המספר דו ספרתי, ובכך הופכת ישראל למדינה בינונית במספר תושביה, ולא עוד קטנה. לסוג של מעצמה. מצבנו מצויין, לעומת כל מה שנסקר כאן עד עכשיו.

דווקא בשל התהליכים של הכנסת מהגרים, היהודים נמלטים לישראל, כך שגם זה תורם לזינוק הדמוגרפי היהודי בישראל. לא במקרה כלי התקשורת הממסדיים בישראל, שרובם ככולם פרוגרסיביים, פצחו במקהלה של השחרת הבאת ילדים לעולם. לאחר עשרות שנים של הפחדה מסיבות פוליטיות, של פחות מידי ילדים יהודיים, עכשיו, גם כן מסיבות פוליטיות, הם מפחידים שיש יותר מידי: צפוף כאן, זה פוגע באיכות הסביבה, זה תורם להתחממות הגלובלית, ובכלל נוגד את הקריירה והאושר.

אז חזרנו להדוניזם? אך בישראל אנו אנטי-הדוניסטים, למרות שאנחנו לא ממש סובלים. אנו מוכנים להקריב את ההווה למען העתיד; בעוד שבמערב מוכנים להקריב את העתיד למען ההווה. ההדוניזם בא מן התרבות היוונית, והיהדות תמיד התנגדה לתפיסה הזו.

שלוש שנים למאמר על הדמוגרפיה. אז מה השתנה?

האם אם יהודיה כבר יולדת יותר מאם ערביה?

Ergo sum: באיזה מחוזות בארץ נולדים כבר יותר ילדים לאם יהודייה מאם ערבייה? (2015)

הקרב הדמוגרפי מוכתר בהצלחה מבחינתנו, אך לא סיפרו לנו על כך (2012)

והנה הילדים היהודיים, העולים לישראל, כ- 30 אלף עולים בשנה. ההזדקנות והאסלאמיזציה של המערב היא מעיין הנעורים שלנו, ובעוד הגירה אל המערב מחלישה את מדינות הלאום, אצלנו היא מחזקת.

“המוות שלך, החיים שלי” (Mors tua, vita mea).

שימו לב מה אומרים העולים הצעירים, שהגיעו השנה: הם באים לכאן למצוא פרטנר יהודי, להקמת משפחה. הם באים לממש את עצמם, ובעוד במערב מתרחבת התפיסה שאין מימוש עצמי עם ילדים, בישראל הילדים הם הם המימוש העצמי.

ילדים הם שמחה.

גם זו שמחה: ניתן להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי על מאמרי האתר.

10 אז מה אפשר ללמוד מכל הסקירה הזו על קריסת המערב? על חוסר אכפתיות, וחוסר אחריות. כל אחד דואג להנאות ולמימוש שלו, עם כמעט אפס אחריות לאומית וכלכלית. אם אין ילדים, אז אין גם בעיות, והעתיד כלל לא מאיים.

מנהיגי אירופה הם התגלמות האנוכיות וההדוניזם, כאשר לרבים מהם אין ילדים: אנגלה מרקל קנצלרית גרמניה, עמנואל מקרון נשיא צרפת, תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת הולנד, מרק רוטה, ראש ממשלת שוודיה, סטפן לפבן, ראש ממשלת לוקסנבורג, קסבייה בטל, ועוד. כיוון שלמנהיגי אירופה אין ילדים, החשיבה במונחי הדורות הבאים לא ממש רלבנטית מבחינתם. הם מתנהגים כאילו הם סוף השרשרת, כפי שכתב הפילוסוף הגרמני רודיגר ספרנסקי. הפרוגרסיביות הגיעה מבחינתם אל התחנה האחרונה, ומכאן אין צורך עוד להתאמץ. כל מה שנשאר זה להתמכר לתענוגות החיים, כי ממילא אין את התחנה הבאה, אז למה לדאוג?

אני ואפסי עוד, ואחריי האפס הגדול. לא להתאמץ, לא לעשות גלים מידי, ולא לדאוג.