בימים אלה מנהל מזכ”ל חיזבאללה חסן נסראללה את אחד המהלכים הנועזים שנעשו במזרח התיכון בעשורים האחרונים: פוטש נגד ההיסטוריה. לא רק את ממשלתו של פואד סניורה הוא מבקש להפיל, זהו כסף קטן. הוא מבקש להפוך את לבנון בסופו של דבר למדינה שיעית, מדינת הלכה אסלאמית, ובכך לרומם את מעמד בני עדתו מתחתית החברה בה נמצאו תמיד בלבנון ובמזרח התיכון באלף האחרון, אל האליטה שלה. יש לו כבר תקדים: בעיראק שלטה אליטה סונית קטנה, וזו הופלה לא מזמן על ידי האמריקנים כדי להפוך את עיראק למדינה שיעית בעיקרה. זהו מאבק הרפתקני, שכן, אם ייכשל, כל העדות בלבנון, אך במיוחד השיעים שלו, ישלמו מחיר דמים נורא. נראה כי נסראללה מוכן לאתגר הזה, ולצורך כך הוא מתכוון לעלות בקרוב אל סחרחרה שתוביל אותו לגבהי-על, והמטרה נשיאות לבנון, או תרסק אותו מטה. רבים כבר חלמו לכבוש את לבנון, ודווקא המדינה הזערורית והמיוסרת הזו לימדה את כולם, עד כה, כי היא חזקה מכל שוגה באשליות. המלחמות שתמיד פורצות בה מלמדות כל אחד את גבולות הכוח שלו עצמו, ולנסראללה עוד מצפה גם השיעור הזה.
כדי להגשים את חזונו החל להתגרות עוד ועוד בצה”ל ששהה בלבנון ובישראל. גם אחרי הנסיגה בשנת 2000 המשיך להתגרות, שכן מאבק בישראל תמיד העניק לגיטימציה בעולם הערבי, אך בפעם האחרונה יצאה ישראל נגדו והוא ניזוק קשה. נכון, הוא טוען ל”ניצחון אלוהי”, אך עוד ניצחון כזה והמנהיגות שלו היתה מתרסקת, בתוך אקלים לבנוני נפחד, המאבד את סבלנותו.
גרוע מכך מבחינת השיעים. מאבקם הדתי עורר את המימסדים הדתיים הסוניים האדירים בקאהיר ובסעודיה. בשורה של פסקי הלכה שהדהימו את העולם הערבי יצאו פוסקי הדת הסוניים המרכזיים כנגד מאבקו של חיזבאללה, אם כי אחרים תמכו בו. בראשית ספטמבר השנה יצא המרצע מן השק: אחד הידועים בפוסקי ההלכה של העולם הסוני, השיח’ ד”ר יוסוף קרדאווי הזהיר מפני “פריצת האסכולה השיעית למצרים, כאשר אנשי האסכולה מנסים להפיץ את אמונתם במצרים, שהיתה תמיד ידידותית לאנשי הבית” (הכינוי “אנשי הבית” מתייחס לצאצאיו של הנביא מוחמד ובעיקר אל השיעים). קרדאווי קבע כי נסראללה “קנאי עיוור” לאמונתו ולאסכולה שלו (השיעית) באסלאם, “אם כי הוא טוב מן האחרים, התבוסתנים המשתמטים מן הערכה”, תוך שהזהיר בפירוש ממעשי טבח “כמו בעיראק” בין סונים לשיעים, “אם תתבצע חדירה כזו למצרים, ועלינו להיות על המשמר”. במהלומה ברורה לכוונו של נסראללה הוסיף: “חסן נסראללה אינו שונה מן השיעים הקיצוניים, ואנו לא יכולים להתעלם מכך”.
מודע לסכנות, אך מגובה בתמיכתה החלקלקה של איראן, ובברכה סורית מהוססת, יוצא נסראללה למערכה להיפוך פני ההיסטוריה: לעלות את מי שנמצא למטה וההיפך. במסע המטורף הזה הוא עלול לערב שוב את ישראל או את איראן. לא בטוח שבלבנון, ובוודאי לא בכל העולם הערבי, יהיו מוכנים עוד למחול לו על יצר ההרפתקנות שלו. נסראללה חוטף את לבנון כולה, ומתחיל להתמקח עם ההיסטוריה ועם עתידו. מפסיד אחד ודאי כבר יוצא מן הפוטש החדש: המזרח התיכון כולו.
(פורסם בידיעות אחרונות)