מאת ד”ר גיא בכור
באחד מימי קדם יצא שליט סין לרכב עם אציליו. לצד אחד הדרכים ראו לפתע נזיר נווד שקרא: “מי שייתן לי מאה מטבעות כסף, אתן לו עצה טובה”. המלך עצר את סוסו ושאל: “נזיר, מהי העצה הטובה שאתה נותן?” “קודם העבר לי את המטבעות”, ענה הנזיר. המלך ציווה למסור לידי הנזיר את הסכום שביקש, וציפה לשמוע משהו יוצא מן הכלל. אמר הנזיר: “העצה שלי היא זו – לעולם לא תתחיל במשהו לפני שחשבת כיצד הוא יסתיים”.
לשמע העצה פרצו האצילים בצחוק, ואמרו שהנזיר היה חכם לדרוש את הכסף מראש. אך המלך אמר: “אין לכם סיבה לצחוק על העצה הטובה שהנזיר נתן לי. כולנו צריכים לחשוב היטב לפני שאנחנו פועלים, אך כל יום אנחנו שוכחים זאת, והתוצאות הן רעות”.
המלך החליט לנצור את העצה במוחו תמיד, וציווה לכתוב את הפתגם באותיות זהב על קירות הארמון, ולחקוק אותו על צלחות הכסף.
זמן קצר לאחר מכן החליט אחד הקצינים לחסל את המלך. הוא סיכם עם המנתח המלכותי, שזה יחדיר רעל לזרועו של המלך, והקצין, שיכתיר את עצמו למלך החדש, ימנה את המנתח לראש הממשלה. כאשר הגיע הזמן להקזת הדם החודשית (כנהוג באותם ימים) הונחה צלחת כסף לצד זרוע המלך. לפתע ראה המנתח את המילים החקוקות על הצלחת: “לעולם אל תתחיל במשהו לפני שחשבת כיצד הוא יסתיים”. הוא הבין שברגע שהקושר יהיה המלך, הוא יורה להוציא את המנתח להורג באופן מיידי, כדי להסתיר את המזימה, וכמובן שלא יממש את הבטחתו.
המלך ראה שהמנתח שלו מתחיל לרעוד, והוא שאל אותו מה קרה. המנתח הודה מייד באמת. הקצין הקושר נעצר, והמלך קרא לכל אותם אצילים שהיו איתו כאשר קיבל את העצה, ואמר להם: “האם אתם עדיין צוחקים על עצת הנזיר”?
הרעיון לכפות מדינה פלסטינית על ישראל דרך האו”ם נולד, כרגיל, בחוגים מסוימים בישראל, והיה זה ראש הממשלה הפלסטיני היוצא, סלאם פיאד, שהחל לגלגל את הרעיון יחד עם מזכיר אש”ף, יאסר עבד ראבו. פיאד נתפס בחוגים מסויימים בישראל כרפורמאטור דמוקרטי, ואף התייחסו אליו ברצינות. מסוחרר מן ההערצה אליו באותם חוגים, שהפלסטינים תפסו כחולשה ישראלית, הוא החליט לכפות מדינה על ישראל, אפילו בניגוד לדעתה. רעיון הכרת האו”ם יצא לדרך והתקבע על ספטמבר הקרוב. מה שנולד כטקטיקה פלסטינית לאיים על ישראל במו”מ הפך לאסטרטגיה.
לא היה שום סיכוי למהלך כזה, ועדיין אין, משום שהרשות מחולקת לשתי ישויות עויינות זו לזו; לכשני מליון פלסטינים ביו”ש אין יכולת קיום עצמאית (למה מגיע להם עצמאות אך לא ל- 30 מליון כורדים?); ובלי כספי המע”מ הפיקטיבי המועברים כמו שעון מישראל, הרשות הזו תקרוס תוך שבוע. אין לה מה לצפות לעזרת העולם הערבי, המסתייג ממנה. אך הפלסטינים המשיכו במהלך ההתאבדותי. ההישג היחיד שלהם: הם הצליחו לסדר את הציבור בישראל, שכרגיל נפל בפח.
בישראל נרשמה כמעט פאניקה מן המהלך, שלובתה בידי אינטרסנטים פוליטיים והתקשורת הממוסדת, אשר השמיעו הכרזות על “צונאמי” דיפלומטי, ועוד הפחדות, משום שבישראל, ורק בישראל, ההפחדה היא מלט פוליטי, ותמריץ צריכה תקשורתי. מרוב הפחדה לא הבינו בישראל שלא אנחנו דוהרים אל הקיר, אלא דווקא הפלסטינים. צחוק הגורל: הפוליטיקאים והתקשורת בישראל, ברצותם להפחיד את הציבור שלנו, רק מסמרו את אבו מאזן למעלה, על העץ הגבוה.
מדוע לא היה למהלך סיכוי? משום שהובהר כבר בשלב מוקדם, הן בקונגרס והן בבית הלבן, שארצות הברית תטיל וטו על העצמאות הזו, כפי שרוסיה הטילה וטו במועצת הביטחון על עצמאות קוסובו. זו האחרונה היא מדינה בעיני עצמה מאז שנת 2008, אך אינה חברה באו”ם. רק מועצת הביטחון יכולה לקבל מדינה חדשה לאו”ם, בשום פנים ואופן לא העצרת הכללית, ולכן מדינה פלסטינית לא תוכר. נקודה. המפליא הוא שהפלסטינים הבינו את הנקודה הזו כבר בשלב מוקדם, אך הם המשיכו במהלך ההתאבדותי.
מדוע? מפני שהם מבינים שזו עשויה להיות ההזדמנות האחרונה שלהם. אם אובמה הולך, הם עלולים לקבל נשיא אמריקני הרבה יותר נוקשה כלפיהם מאובמה, וחשוב מכל, אפקט פרח הצבעוני נותן את אותותיו: לעולם הערבי ולעולם בכלל אין יותר זמן לפלסטינים. המזרח התיכון מתמלא בפליטים חדשים, סורים, לובים, תימנים, אפריקאים ומה לא, ולא נשאר זמן לאותם פליטים היסטוריים מימי תום מלחמת העולם השניה, שיכלו לשקם את עצמם כבר מזמן. מדינות מתפרקות לנגד העיניים, משברים משתוללים באיזור, וכמובן, הדבק שאיחד את העולם הערבי, השנאה לישראל והתמיכה בפלסטינים, אינו מדביק עוד. הפלסטינים מבינים שהם עלולים להישכח.
אך מה לעשות, וכבר שנתיים הרשות הפלסטינית מטפסת על עץ העצמאות יותר ויותר גבוה, ואבו מאזן בנה על כך את כל מדיניותו. אז איך יורדים מן העץ?
כרגע, רוב הבכירים של הרשות נגד המהלך, מתוך ידיעה שהוא צפוי להתרסק, אם כי כמובן הדבר נשמר בחדרי חדרים. האכזבה לאחר הפלת המהלך בשטחי הרשות הפלסטינית עלולה להיות קשה, והיא עלולה להתפרץ באלימות נגד ישראל, אך גם נגד מי שתכנן את המהלך הזה, אבו מאזן ומשטרו. יאסר עבד ראבו, מי שפתח את המהלך (אותו קיבל, כאמור, מידידיו הישראליים) נגד, סאאב עריכאת נגד, נאסר אלקידווה, נציג הפלסטינים באו”ם נגד, ואחרים. סלאם פיאד, שהפך כבר לבלתי רלבנטי, משום שהודח בידי חמאס, וכן אבו מאזן, ממשיכים לדהור אל הקיר. אמינותם האישית נתונה באיום, זו הרי היתה האג’נדה שלהם, והבטחתם המוחלטת לציבור שלהם.
“האם אתם עדיין צוחקים על עצת הנזיר”? תוכניות, אשליות יהירות, התרסות מסוכנות, עפות אל השמים. הפילוסופיה הסינית מדברת על קנה הסוף, שביהירות מזנק עם גבעול ירוק וארוך למעלה, וכאשר הוא כבר גבוה למעלה, כל מה שנותר לו – זה להתייבש ולקמול (מתוך פסקול משחק הפלייסטיישן Romance Of The Three Kingdoms).
הפלסטינים השיגו תמיכה של מדינות דרום אמריקניות (בגלל האוכלוסיה הערבית העצומה שבהן), אך לא ביצעו את ההבחנה הלוגית בין השגת תמיכה (של העולם השלישי, שאת זה ישיגו), לבין הכרה כמדינה, ואילו שני דברים שונים לגמרי. גם תמיכה הם כבר לא כל כך מקבלים לאחר הודעתו הגזענית של אבו מאזן שבמדינה שלו לא יהיו ישראלים כלל, היא תהיה נקיה מיהודים, וכיוון שהם יוצאים נגד תרבות המשא ומתן, המקובלת על העולם, ודורשים מדינה בכפייה. בלי שלום, בלי בטחון, בלי הכרה בישראל. העולם המערבי (כולל האיחוד האירופי) מביט בחמיצות רבה בפלסטינים, שתמיד התלוננו על קיפוח, אך בתורם הם מקפחים יותר מאשר ישראל.
מהן הסיבות שיכולות להניע אותם לוותר על המהלך כולו?
1. חמאס נגד, ואם לאחר ספטמבר לא תקום המדינה, עלולה לפרוץ מלחמת חמאס פתח חדשה, שכן המסיכה של “מדינה” תוסר. זוהי צרה גדולה.
2. אין שום תוכניות, שום מימון ושום חזון לאותה מדינה. מה הם יעשו בכלל עם מדינה עצמאית? מישהו שם יודע איך מנהלים דבר כזה? האחריות פתאום תיפול עליהם. עד היום הם הרי רכבו על ישראל, “הכובש הנורא”.
3. אין שום ספק שיהיה וטו אמריקני, הגומר את העניין. בהתרסה החמורה נגד ארצות הברית עלולים הפלסטינים להפוך את ארצות הברית לאויב שלהם, ויהיו לכך השלכות חמורות על הרשות הפלסטינית. ההתקרבות של הרשות לחמאס כבר הרחיקה מהם את האמריקנים.
4. ישראל הודיעה שאם תוקם מדינה, היא תבטל את הסכמי אוסלו. בלי הכספים מישראל הרשות הזו מחוסלת מייד, וכך גם חמאס, והאלימות תתפרץ משום שלא יהיו משכורות, לא יהיה בעצם כלום.
5. הפלסטינים הכניסו את ישראל המנומנמת לתזזית דיפלומטית בינלאומית, והם (והיא!) מגלים שדווקא יש לישראל לא מעט ידידים ותומכים בעולם.
אז איך יירדו עכשיו מן העץ הגבוה?? המנהיגות הפלסטינית בדילמה קשה, כמעט חסרת אונים. זו הסיבה שאבו מאזן קפץ על היוזמה הצרפתית, כדי לרדת מן העץ, אך ישראל, בעורמה, אינה מאפשרת לו זאת. הרי המחיר לאחר ספטמבר מבחינת ישראל יהיה זול יותר, כאשר האשליות יתנפצו.
וכך, במקום שהפלסטינים יהפכו את ספטמבר לאמצעי לחץ על ישראל, הפכה היא את החודש הזה לאמצעי לחץ על הפלסטינים. להערכתי, אבו מאזן יסכים עכשיו לכל מהלך דיפלומטי, גם תוך ויתור על דרישת ההקפאה, רק לרדת מהעץ בכבוד.
