מאת ד”ר גיא בכור
קודם כל גיליתי את הליטורגיקה הנוצרית, אותה מוזיקה כנסייתית רבת עוצמה, שאותה אני שומע כבר שנים רבות, תוך חיבה יתירה לרקוויאם, דהיינו תפילת ההשכבה. התחלתי עם ורדי הפומפוזי ועם זאת המדהים, המשכתי עם הרקוויאם השמיימי של מוצרט, לאחר מכן הרקוויאם השונה של בראהמס, והמשך ברקוויאם הזך והצלול בקולות ילדי המקהלה (ועם זאת המקפיא) של בנג’מין בריטן, הוא רקוויאם המלחמה. אהובים עלי במיוחד המיסה בסי מינור של באך, וכמובן, מיסה סולמניס של בטהובן. לחנים ליטורגיים של שוברט, בודאי ובודאי. מדובר באבני יסוד בתולדות המין האנושי, אשר קיסמם רב. ועם זאת צריך מצב נפשי מתאים להקשיב להם, בעיקר בחורף.
בעקבות המוזיקה החלתי להעמיק בחקר הטקסטים הנוצריים, ומשם עברתי לחקר הכיתות הרבות בדת הזו, בוודאי במזרח התיכון ובארץ הקודש, שבהם כל הכיתות נמצאות, חיות ובועטות.
יום אחד, התחברו אצלי בפתאומיות עזה שתי אהבות: פיירוז והליטורגיקה. הזמרת הלבנונית פיירוז היא נוצריה כמובן, ופשוט באופן בלתי צפוי, עליתי על אוסף השירה הדתית-נוצרית שלה, שכולה טוהר וזכות שאין שני לה. זהו אוסף שאפילו חלק מבני העולם הערבי אינם מכירים. בשנים האחרונות היא מקליטה יותר ויותר מזמורים דתיים נוצריים.
אם דנתי כבר בפיירוז, הרי שזה היה שיעור למתחילים, ולפנינו עכשיו פיירוז למתקדמים, והיא שרה כאן את אחד המזמורים היפים ביותר שקיימים בשפה הערבית, המנון דתי, הבנוי על מחרוזת התפילה הנוצרית-מארונית (פיירוז עצמה אינה מארונית). זהו שיר הבנוי על תפילת “יום ששי הטוב”, הוא יום צליבת ישו.
זוהי קינה. כמתנה לשפה העברית, ולקשר עם המרחב שלנו, אני מתרגם את השיר הזה מערבית לעברית. לצערי, עד כמה שידוע לי, אף שיר של פיירוז לא תורגם לעברית, להוציא באתר שלנו.
אין זה שיר פשוט כלל וכלל, ולקח לי כמה שעות לתרגם אותו, למרות שהוא בן שמונה שורות בסך הכל. הסיבה היא שהוא כתוב בשפה הערבית הגבוהה ביותר שיכולה להיות, המילים עתיקות והוא רווי משמעויות דתיות נסתרות.
הוא נקרא “ווא חביבי” ((wa habibi. ווא בערבית (وا )היא מילה עתיקה ל”אללי”, כהבעת תוגה עמוקה. זוהי אימו של הצלוב, המקוננת עליו מעמדת האם (stabat mater).
وا حبيبي وا حبيبي أي حال أنت فيه
من رآك فشجاك أنت أنت المفتدي
يا حبيبي أي ذنب حمل العدل بنيه
فأزادوك جراحاً ليس فيها من شفاء
حين في البستان ليلاً سجد الفادي الإلة
كانت الدنيا تصلي للذي أغنى الصلاة
شجر الزيتون يبكي و تناديه الشفاء
يا حبيبي كيف تمضي أترى ضاع الوفاء
אללי אהובי, אללי אהובי,
ראה, באיזה מצב אתה נמצא.
מי שראה אותך וריחם עליך,
אתה, אתה הפודה.
הוי אהובי, איזה פשע,
הטיל הצדק (אלוהים) על בניו,
כך שגרמו לך עוד פצעים
שאין עליהם מרפא.
בעוד שבבוסתן בלילה,
הפודה סגד לאל,
היה העולם מתפלל,
לזה אשר איפשר את התפילה.
עץ הזית בוכה, אבוי,
כשההחלמה תבוא ביום הדין,
הוי אהובי, איך תלך לעולמך,
מי ייתן וידעתי, אבדה הנאמנות.
באחת הקתדרלות של ביירות, בביצוע חי ונדיר. והנה היא כורעת על ברכיה, ומקוננת שם על הבן המת. כאשר פייירוז שרה זאת בקתדרלה, הבן הצלוב היה כבר דור שלם של בנים לבנונים, ששלמו ועדיין משלמים בחייהם.
הסבל הלבנוני אין לו סוף.
גופתו של הצעיר הנוצרי ראמי עיאד נתגלתה ב-7 באוקטובר השנה, בשכונת זייתון בעזה, עכשיו כבר תחת שלטון התנועה האסלאמית. ראמי, אב צעיר, נמצא ירוי בראשו, לאחר שקיבל איומים להתאסלם או שיחוסל. הרצח הזה זעזע והטיל אימה על שרידי הקהילה הנוצרית-פלסטינית ברצועת עזה, אלה שעוד נותרו. הם הבינו שעזה אינה עוד מקום בטוח בשבילם, לאחר שכמה כנסיות נוצריות כבר הועלו באש במקום. אחמד עבד אלרחמן, יועצו של אבו מאזן ברמאללה, האשים ישירות את חמאס ברצח. דובר ממשלת חמאס בעזה הבטיח שתיפתח חקירה.
אין זה מקרה תלוש מן ההקשר הרחב יותר. זהו אות אזהרה לנוצרים בעזה, שאין רוצים בהם שם עוד. אך אם עזה היא נקודה מוגבלת, בעיראק קורים דברים לא פחות גרועים. הנוצרים בעיראק מקבלים בימים אלה איומים מצד מחומשים רעולי פנים בדרום בגדאד, שעליהם הלתאסלם, או לשלם מס גולגולת אסלאמי על לא-מוסלמים (ג’יזיה) או לנטוש את בתיהם, על כל תכולתם. ציר נוצרי בפרלמנט העיראקי, אפראם עבד אלאחד מגלה שהמס הנדרש מן הנוצרים בעיראק הוא 250 אלף דינאר לאדם (כ-200 דולר), סכום גדול מאוד למשפחה ממוצעת. משפחות רבות אינן יכולות לשלם את הסכום (כאלף דולר ויותר למשפחה) ולכן הן נאלצות לנטוש את הבתים, מחשש שיירצחו, ורציחות כאלה נעשות כל הזמן. החמושים משתלטים על הבית, ובוזזים אותו לצרכיהם. בבגדאד שורה ארוכה של כנסיות כבר פוצצה, כאשר האיתות הוא ברור לנוצרים של עיראק. המחומשים מזדהים כבר כנציגי “מדינת עיראק האסלאמית“.
לפני נפילת סדאם היו בעיראק כ-850 אלף נוצרים, ואשר היו מוגנים היטב על ידי מפלגת הבעת’, שמייסדה היה נוצרי (מישל עפלק). אך מאז נפילת סדאם וההתנכלויות הגוברות לנוצרים, עשרות אלפים מהם כבר הגרו מחוץ לעיראק, או ברחו לאיזורים הצפוניים של הכורדים, שם הם מוגנים. ציר נוצרי אחר בפרלמנט, יונאדם כנא, טען שהתוכנית הביטחונית הכוללת לאיזורי מרכז המדינה אינה חלה לגבי הנוצרים, המופקרים לגורלם. הוא קרא לממשלת עיראק להתערב מייד להצלתם, אך גם הוא יודע שהרבה לא יתבצע.
במצרים אין כמעט יום בלי לשמוע על תקריות אלימות כלפי הנוצרים הקופטים שם, ובלבנון גל ההגירה הנוצרי למערב בשיאו, כשאת הבתים קונים במקומם שיעים, במימון איראני. אין זו הגירה, זו בריחה.
העולם מחריש כלפי הטיהור הזה, כבול בפוליטיקלי קורקט שלו, הוותיקאן מתעטף בחששותיו, והמזרח התיכון הופך למוסלמי בלבד, להוציא מדינת היהודים, שלמזלם הקימו מראש מדינה של יהודים, ולא מדינה רב לאומית, שבה גורלם יהיה נתון תמיד באיום דמוגרפי.
*
שוב מגיע חג מולד עצוב לנוצרים במזרח התיכון, כשכל שנה המצב רק מורע ומורע. להוציא במדינת ישראל, אין עוד קיום חופשי לנוצרים במזרח התיכון, המאוימים ברצח ובגירוש, או פשוט מוגבלים כמו בסוריה. “עץ הזית בוכה, ראה, באיזה מצב אתה נמצא”.
הנוצרי האחרון וגברת לבנון
