"עמודי הרקולס": האם המלחמה בדאעש היא הסחה למלחמה מסוכנת יותר?

מאת ד”ר גיא בכור


בעולם העתיק נקראו שני הצוקים בכניסה למיצר גיברלטר בשם “עמודי הרקולס”, והם נחשבו כקצה העולם הידוע עד אז.

לפי הרומאים, הגיבור המיתולוגי הרקולס הוא שפרץ את הדרך הימית בין הים התיכון לאוקינוס האטלנטי, וכך נוצרו שני העמודים שלו – מיצר גיברלטר ומיצר הר מוסא בשטח מרוקו. על פי המיתולוגיה היוונית ציווה הרקולס לכתוב על שני עמודיו: “לא מעבר לזה” (Ne plus ultra), ובמפות עתיקות כך אכן נכתב, לצד ציור של שני עמודי הרקולס. למה נכתב כך? כדי להזהיר את הימאים והנווטים, שלא להמשיך מעבר למיצרים, אל עבר הלא-נודע.

העמודים מונעים מאיתנו להמשיך אל הלא נודע.

ההיסטוריון היווני דואודורוס סיקולוס (21-90 לפני הספירה) טען שהרקולס דווקא הצר את המעבר, שכבר היה, בין הימים, וזאת כדי למנוע ממפלצות האוקינוס לחדור אל הים התיכון השקט. 

העמודים מונעים מן הלא-נודע לפרוץ אלינו. 

אך מה יש שם, מעבר לקצה הראייה שלנו? היתכן ומה שאנחנו רואים הוא צר ומוגבל, לעומת האוקינוס האדיר שמעבר? אפלטון הרי טען שיבשת אטלנטיס שוכנת שם, מעבר לעמודים, ולכן היא בלתי מושגת.

היתכן והאמריקנים והמערב נעצרים בעמודי הרקולס? מנסים לרפא מחלה “קטנה” באמצעות מחלה “גדולה”? אדוארד ג’נר גייס מחלה “קלה”, כדי למנוע מחלה “גדולה” (אבעבועות שחורות), וזה הגיוני. אך ההיפך? לנסות לחסל את דאעש באמצעות העמקת מלחמת העולם הסונית-שיעית?

על כך אמרו הרומאים: “להיות חולה מן התרופה” (Aegrescere medendo)

  

1 המלחמה “הקטנה“: כאשר דאעש ניצב מול טורי שריון, המגובים בהפצצות כבדות של חילות האוויר של ארצות הברית ורוסיה – היכולת שלו לשמור על שטחים שסיפח צונחת מאוד. אין לו חיל אוויר, חיל שריון או נשק אסטרטגי אחר. ולכן רואים את התקדמות הצבא העיראקי בפלוג’ה, כאשר מלמעלה האמריקנים משטחים רחובות שלמים במקביל להתקדמות ההססנית הזו. סיוע דומה מעניקים הרוסים לצבאו של בשאר, כאשר הם משטחים בלי שום בעיה שכונות שלמות, על האוכלוסיה שלהן. זו הסיבה שגם צבאו של בשאר הצליח להתקדם צפונה, לכיוון דאעש, בחסות ההפצצות הרוסיות, אך זו התקדמות מבוהלת ואיטית.

לפנינו מצב תקדימי שבו גם האמריקנים וגם הרוסים תומכים בציר השיעי כנגד זה הסוני, שבעיקרו בשטח הוא דאעש. אך יש גם מילכודים צולבים: הרוסים מפציצים את המורדים הסונים בסוריה, בעוד ארצות הברית מעוניינת בהצלחתם. תקרית כזו היתה השבוע, כאשר הרוסים הפציצו את המורדים המתונים יותר בדרום מזרח סוריה (ליד הגבול הירדני המדברי), מה שאילץ את ארצות הברית לצאת באזהרה מיידית שיפסיקו. אך בצפון סוריה, הרוסים מפציצים את “צבא הכיבוש” (ג’ייש אלפתח) ללא רחם, והאמריקנים לא מתערבים. שניהם מסכימים שעל אסד להישאר.

אלא שדאעש אינו נמחק כתוצאה מן המהלכים האלה. הוא יוצא ממרכזי הערים, ומתבסס במדבר העצום, המקיף את פלוג’ה, רמאדי, ראקה ותדמור, ושם קשה מאוד למטוסים האמריקנים לצוד אותו, כשם שקשה לחיל האוויר המצרי לצוד את מחבליו במדבר סיני.

וכך ממיר דאעש את השטח העירוני בלוחמת גרילה, שמטרתה פשיטות יומיות עם מכוניות תופת, וקרב אחריהן, שמסתיים לעיתים בכיבוש של שטח, או בהרג של חיילים “שיעים” (כלומר מצבא עיראק; המיליציות השיעיות הנלוות; חיזבאללה; או חיילים של בשאר), וחוזר חלילה. כך קרה שאחרי שרמאדי “שוחררה” גם אתמול נמשכו התקפות קשות של דאעש על הצבא העיראקי שבתוכה, עם 30 חיילים עיראקים שיעים הרוגים. הערים האלה חרבות, לאחר הפצצות האמריקנים, ולכן הן נשארות זירת התשה תמידית. 

הבעיה של הכוחות השיעים: באמצעות הכוח המעצמתי הם יכולים להשתלט על שטח, אך הם מתקשים לשלוט בו אחר כך. ברגע שלא יהיה חיפוי אווירי יעיל כזה, יחזרו הסונים ויכבשו אותו. המרכז המדברי של דאעש היא העיר דיר א-זור במזרח סוריה, אותו הוא כבש לאחרונה, ומשם הוא מזרים כוחות לזירות השונות. חלק מהכוחות מחפים ומסיטים את תשומת הלב לזירות אחרות. מדובר במארבי פתע, מכוניות תופת והתקפות מסתערות, וכתוצאה מכך נהרגו בשלושת הימים האחרונים 300 חיילים עיראקים בעיר פלוג’ה לבדה.

2 המלחמה “הגדולה”: האמריקנים ואולי גם הרוסים רואים לנגד עיניהם מאבק נגד דאעש, אך מתחת למלחמה הזו מתנהלת מלחמה הרבה יותר מסוכנת ועמוקה: השיעים נגד הסונים, וההיפך. הסכסוך העדתי רק הולך ומתעצם, משום שכוחות שיעים נקמניים נכנסים לאיזורים סוניים, שמעולם לא היו בהם שיעים, למשל מחוז אלנבאר, הערים רמאדי, פלוג’ה, תכרית ואולי בעתיד מוסול. הכניסה הזו מביאה לעשרות אלפי פליטים בתוך עיראק, כולם סונים, ולרגשי נקם שעוד יתפרצו. הרי דאעש נולד בפלוג’ה, מהרמת הראש השיעית, כאשר האמריקנים העבירו לשיעים את השלטון בעיראק. במילים אחרות, מה שמתרחש עכשיו, ברמה של טיהור אתני, תוצאותיו ישפיעו עוד שנים ארוכות קדימה. Plus ultra.

אכזריות השיעים לא תאומן, כמו גם אכזריות הסונים.

ויותר: אם הצבא של בגדאד יגיע למוסול, הרי שהשיעים נכנסים לאיזור שמעולם לא היו בו, בצפון עיראק, מה שיעמיד אותם בעימות מיידי עם הכורדים, הרואים במוסול איזור “שלהם”. אז כבר לא יהיה דאעש כדי להסתיר את המחלוקות הקיומיות האלה. הדבר עלול לעורר מלחמה שיעית-כורדית ראשונה מסוגה. 

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן 

 

3 למרות הצהרות קולניות של הכוחות הכורדיים (הנתמכים בידי ארצות הברית), שהנה הם פתחו במתקפה על הבירה השנייה של “המדינה האסלאמית”, ראקה בסוריה, המתקפה הזו עדיין לא קרתה, ולא במקרה. בעוד האמריקנים מדברים על הקרב נגד דאעש, הטורקים רואים כורדים שמשתלטים על כל גבולם עם סוריה, איזורים שבהם מעולם לא היו קודם לכן. וזה יוצר אצלם חרדה. על פי דיווחים ערביים ארדואן יצר קשר עם אובמה והזהיר אותו לבל יפרצו הכורדים לראקה, משום שזה יפגע ביחסים עם ארצות הברית. עד כמה האולטימטום הטורקי ממשי, את זה עוד נראה. הכורדים לא ממש מפחדים ממנו, אך אובמה צריך את טורקיה מסיבות רבות. במילים אחרות, שוב, קרעים לאומיים, עדתיים, אתניים או שבטיים בולמים את “המלחמה נגד דאעש”.

כולם משתמשים בדאעש, ואת זה כבר ראינו בשנתיים האחרונות, אך לכל אחד יש מלחמה סודית משל עצמו, בחסות הקרב נגד “המדינה האסלאמית”. ומה יקרה כאשר לא תהיה עוד “מדינה אסלאמית”? אז תחל המלחמה האמיתית?

4 זה אומר שאם הצבא השיעי של בגדאד יתקרב למוסול, או שאסד יפתח במתקפה ממשית על ראקה, הטורקים יצטרכו לעשות משהו, צבאי או דיפלומטי. זה יהיה מיבחנו של ארדואן, האם הוא מתכוון לאיומיו, או שהוא מפחד לטבול את רגליו בבוץ העדתי. יתכן והצבא הטורקי בולם אותו, את זה אנו עדיין לא יודעים.

כניסה כזו מעמתת אותו גם עם האיראנים, גם עם הרוסים וגם עם האמריקנים, ולכן אין זה הימור פשוט. טורקיה שקועה כבר עד צווארה במלחמת אזרחים עם מליוני הכורדים “שלה” במזרח, והתוצאות הן גל מכוניות תופת, קריסת התיירות וצניחת הכלכלה. אך מה שעלול עוד להגיע, עלול להיות חמור יותר, מבחינת הטורקים.

אם יפעלו בסוריה – הם מסתבכים, ואם לא יפעלו בסוריה – הם מסתבכים.

5 העובדה ששיעים משתלטים גם על עיראק וגם על איזורי סוריה השונים מטריפה את המדינות הסוניות סביב, וקודם כל את סעודיה וירדן, הנפגעות הראשוניות משינוי דמוגרפי מהפכני שכזה. ירדן מוצאת את עצמה עכשיו מאויימת בשיעים מכיוון עיראק ומכוון סוריה, ומבחינתה זהו איום קיצוני יותר מדאעש, וכך גם סעודיה, שמאויימת בשיעים משלושה כיוונים.

התפתחות כזו מחייבת את סעודיה, מדינות המפרץ וירדן לצאת כנגד הציר השיעי ובמיוחד כנגד בשאר אלאסד, אך זה מעמת אותן עם ארצות הברית, שדווקא תומכת בציר השיעי. מכאן הקרע בין וושינגטון למדינות הסוניות האלה, שמחכות לראות מי יהיה הנשיא האמריקני הבא. מאובמה אין להן עוד תוחלת.

המלחמה, לכן, היא כבר מלחמה כלל-מוסלמית, ואשר מעורבים בה עיראק, סוריה, ירדן (שבה מתאמנים מורדים מתונים ויוצאים למשימות בסוריה), טורקיה, איראן, פלסטינים הנלחמים משני הצדדים, לבנון, סעודיה ונסיכויות המפרץ (התורמות את חלקן בכסף ונשק לסונים). מצב כזה לא היה “עד כאן” במזרח התיכון המודרני. אבל, בסופו של דבר, עד אנה? (Quousque tandem? כשאלתו הריטורית של קיקרו, בנאום ההאשמה הראשון שלו נגד הסנטור קטילינה).

6 בכך גם נעלמו הגבולות בין סוריה לעיראק שלוש פעמים: פעם אחת דאעש הסוני יצר ממלכה אחת על שני הקצוות, תוך שהוא מעביר יכולות מצד לצד; ובפעם השנייה איראן, ששיגרה את המיליציות השיעיות לעיראק, ועכשיו גם לסוריה. מטרתן היא ליצור רצף שיעי בשתי המדינות לשעבר, ולכך לכפות סדר שיעי חדש מטהראן ועד לבנון.

ובפעם השלישית מוחקים הכורדים את הגבולות, כאשר הם יוצרים רצף כורדי חסר תקדים מעיראק לסוריה, ומטורקיה לאיראן. הרצף הזה מדאיג מאוד גם את איראן וגם את טורקיה, ולכן איראן תומכת בצבאו של בשאר אך לא בכורדים, באיזורי חאלב וראקה.

מדובר גם במעבר של עשרות אלפים מצד לצד: לוחמים או אזרחים הנמלטים כפליטים ממדינה למדינה, ובפועל הגבול ששורטט בידי סייקס ופיקו, כבר אינו קיים. 

ח ד ש: עלה הישומון של האתר למשתמשי אנדרואיד, וניתן להוריד אותו ללא חשש בגוגל פליי (לכתוב שם: ג’יפלאנט, Gplanete, או גיא בכור). המשתמשים גם יקבלו הודעה מוקדמת לנייד על מאמרים חדשים בג’יפלאנט. בסלולארי גם ניתן לשתף בקלות את המאמר בווטסאפ, בפייסבוק או במייל. למי שאין אנדרואיד, ניתן לקרוא בסלולארי כמו מקודם.


 

7 האיראנים החליטו לנצל את המהומה העצומה, כדי לקדם את היעדים השיעיים שלהם, וזה מה שהם עושים גם בפלוג’ה וגם בחאלב. בפלוג’ה המפקד בשטח הוא כבר קאסם סוליימאני האיראני, ולא הצבא העיראקי, וכך גם בקרבות המרים של דרום העיר חאלב בסוריה, ואיזורי הכפר שם. בפלוג’ה האיראנים נלחמים בדאעש, ובחאלב במורדים הסונים מקואליציית “צבא הכיבוש” (ג’ייש אלפתח). בשני המקרים יש להם אבידות כבידות.

אלא שהחזון השיעי הזה מתקשה מאוד, והוא נאלץ לשלם מחירים כבדים. אין יום בלי הרוגים משני הצדדים, בהקזת דם כמוה לא ראו סוריה ועיראק עד היום. גם השיעים נהרגים בכמויות, וגם הסונים. בעיקרון זו מלחמת התשה שאין לה נקודת סיום ברורה, משום שבכל פעם בוערת חזית חדשה, כמו ב”שוליית הקוסם”. כיבית פה, זה התעורר שם, כיבית שם, זה התעורר פה.

מי שמוקרב לשמש כבשר תותחים הוא חיזבאללה הלבנוני, שמחבליו נלחמים באיזור צפון סוריה, בחאלב, ובמזרח סוריה, בואכה עיראק. אין נתונים מדויקים על מספר ההרוגים, אך נאמד בלפחות 2,500 הרוגים, וכמספר הזה נפגעים פצועים.

היעדים שקובעת איראן לחיזבאללה הם נרחבים, וממש לא ברור איך ארגון כה קטן יכול לעמוד בתנאים האלה. צה”ל ממשיך להתאמן מול חיזבאללה, מן החשש שהוא צובר ניסיון, אך הדבר האחרון שמעניין את הארגון האומלל הזה, אלה אנחנו. ההיפך, אנחנו הזירה השקטה היחידה שלו. העורף, עליו הוא יכול לסמוך.