אללי, הפתעות מתוקות כלענה
פתח, הלאומיות הפלסטינית וממשלת אבו מאזן בלחץ: בעינים כלות הם חוזים כיצד רצועת עזה הולכת ונשמטת מידיהם לנצח, כיצד היא אובדת ל”עניין הפלסטיני”, וחוברת למצרים ולעולם הערבי. בעינים נדהמות הם צופים כיצד חמאס מתנתק מישראל, דהיינו מן המשחק הקיים, ובעיקר מהם, וחובר למצרים. בעינים כלות הם צופים כיצד מצרים הולכת לסכם עם חמאס הסכם בנוגע למעברים, כשמשמעות הדבר: הכרה מצרית דה-פקטו בשלטון חמאס בעזה. מצד אחד של מעבר רפיח תשלוט מצרים, מן הצד השני חמאס. כבר היום, בעקבות ההסכם, סגרו מצרים וחמאס את הגבול לחלוטין, חוץ ממעבר רפיח, משם תתמוך עכשיו מצרים ברצועת עזה, כולל סיוע הומניטרי. הסגירה הזו חשובה גם לחמאס, כדי לפקח על פיגועים שאינם באינטרס שלו, כפי שנראה להלן.
מצרים פרסמה אתמול את ההודעה שלה לתנועת חמאס, בה קבעה כי “מצרים היא מדינה מכובדת, וגבולותיה אינם מופקרים. איש לא יזרוק אבנים על שוטרים מצריים, ואיש לא סייע לבעייה הפלסטינית כמו מצרים”, רוצה לומר: אנחנו לא ישראל המופקרת. בכל מיקרה ההפקרות נגמרה, והושג הסכם בין מצרים לחמאס.
מבחינת הלאומיות הפלסטינית, מבחינת ההתכנות של מדינה פלסטינית, משמעות הדבר היא קטסטרופה, מה גם שיבוא יום ומישהו יגיד שכשם שעזה הועברה לאחריות מצרים, את הגדה יש להעביר לאחריות כלשהי של ירדן, ובזה נגמר החזון הפלסטיני. או אפילו גרוע יותר: חמאס עוד יזכה בהכרה ערבית אם ישתלט יום אחד על יו”ש. עזה מן הבחינה הזו היא תקדים.
מה הם עושים?
מהו כלל הזהב, כאשר צד ערבי נמצא באיום קיומי? במי הוא משתמש? בישראל כמובן.
המשחק של תנועת פתח מעזה ושל הג’יהאד האסלאמי שם היה עד היום שקוף: הן שיגרו את הקסאמים לעבר שדרות והאיזור, מתוך תקווה שישראל בטיפשותה הקבועה כבר תציל אותם, כלומר תכבוש את רצועת עזה, ותעניק אותה חזרה לפתח ולאבו מאזן. אלא שזה לא עבד, הקסאמים לא זעזעו מספיק את ישראל, ולא יצרו את האפקט הנדרש.
היום שיגר פתח “קסאם אנושי” לדימונה, כדי שאולי עכשיו תתחיל ישראל לפעול נגד חמאס. עוד לא בוצעה הפעולה וכבר התפאר בכך דובר פתח מעזה. מעזה! זה הרי לב העניין. מהר מאוד הבהיר פתח כי המפגעים יצאו מעזה, כדי להפיל את ישראל במלכודת, שכן אם יצאו מיו”ש, ישראל הרי לא תפעל נגד חמאס בעזה.
מעזה! מעזה! מדגישים דוברי פתח בשעות האחרונות, רוצים לומר ליהודים: יללה, תתחילו לנוע לכיבוש עזה; תתחילו לעשות בשבילנו את העבודה. הפעולה בוצעה בדימונה דווקא, בגלל הכור הגרעיני, כלומר להכניס לפעולה מימד אסטרטגי-לכאורה, ולהפעיל לחץ נוסף על ישראל. האם בטוח שבאמת הגיעו מעזה?
החמאס מבין את הטקטיקה הזו, אך חייב לברך על הפיגוע, מה הוא לא תומך בפיגועים?
וכך גם זכו אנשי פתח בעזה בסוג של לגיטימציה: הם לא בוגדים במאבק הפלסטיני. כבר הסברתי את האפקט הזה בעבר.
זהו המשחק בו פתח לוחצת על החולשה של חמאס כדי למלכד אותו, כפי שאנו לחצנו על החולשה של חמאס ושל מצרים. בשבועות האחרונים מתנהל משחק הלחץ על החולשות של הזולת. זהו משחק קבוע במעמקי המזרח התיכון, אך הפעם גם ישראל משתתפת בו, לטובתה, לא רק נזהרת ממנו.
מה יש לעשות עכשיו?
- להבהיר לאבו מאזן שהמשחק הזה, שבו “מנגנים” על ישראל, נגמר. אי אפשר לנהל איתנו משא ומתן “לשלום”, ובאותה שעה התנועה שלו עצמו משגרת מפגע מתאבד נגדנו. תנאי לחזרה לכל משא ומתן: חשיפת שמות המעורבים על ידי אבו מאזן עצמו, סילוקם מתוך שורות פתח, והפסקת תשלום המשכורות אליהם. הפעם הוא לא יכול לברוח מאחריות ולהאשים את חמאס. אילו אנשיו, ועוזריו חייבים לדעת מי ביצע את הפיגוע האכזרי.
- יש לשוב ולבחון את סוגיית המבוקשים של פתח שקיבלו חנינה. פיגוע כזה היה חייב להיות מתואם עם הפעילים של הארגון מבפנים.
- ישראל הרי הציגה את פתח ואת אבו מאזן כטובים, והשיגה למענם מליארדים של דולארים אך לא מזמן. האם במשחק הזה אין טובים?
- כפי שציפינו, עזה נשאבת למצרים, ומצרים נשאבת לעזה. לא לגעת, לא להציע ולא להתערב. עדיין.
- כמובן שאת הגבול בין מצרים לבין ישראל היה צריך לסגור לפני שנים, ודי להזכיר את הפיגוע באילת לפני כשנה, שהגיע דרך סיני. אם רצו להוציא פיגוע מעזה לתוך ישראל יכלו לעשות זאת גם לפני חצי שנה, דרך המינהרות, כך שפריצת הגבול לא שינתה הרבה, זה אולי קל יותר. כפי שכבר כתבנו, אין זה גבול של שלום אלא גבול בעייתי מבחינה פלילית, סמים, זנות, הברחות, דמוגרפיה וטרור. נכון הוא שסגירה לוקחת זמן, אך יש להתחיל במהירות, ולתגבר את הגבול כולו במערך קבוע של משמר הגבול.
- להבהיר לממשלת סלאם פיאד ולפתח, שישראל לא תכבוש את רצועת עזה בשום צורה ואופן, ולא תתחבר אליה עוד, לאחר שנפרדה ממנה סופית. יש להציג זאת כאינטרס אסטרטגי וקבוע של מדינת ישראל, כלפי כולי עלמא. כך ש”רעיונות יצירתיים” של הצד השני, לא יעבדו עוד על ישראל.
- האיזור לא יציב, שכן הכללים הערביים-פלסטיניים והישראליים משתנים עכשיו לנגד עינינו. על ממשלת ישראל להמשיך ולפענח את הנסתר, שלא ניפול בפח, כהרגלנו מן העבר, שלא בטובתנו.
לאור דחיפות העניין, אבקש מכל קורא לשלוח את המאמר הזה לפחות לחבר אחד שלו. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. ביכולתכם לאפשר לאתר שלנו להשפיע, כדי שישראל תקרא טוב יותר את המפה. תודה.
למצטרפים החדשים אל האתר שלנו: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות אל המייל שלכם. הם יישארו אצלכם לתמיד.
ועידת השלום האיזורית, כולם משקרים לכולם. ומי יחלץ אותנו?
הנשיא עבאס נגד היו”ר אבו מאזן – למי אם כן להאמין?
היום בו נחטפה הפוליטיקה הפלסטינית
