מאת ד”ר גיא בכור
2001, שיא ה”אינתיפאדה” ופיגועי ההתאבדות, כאשר התחושה הציבורית אצלנו היתה של הלם ושבר, ואני מקבל שיחת טלפון ממנכ”ל Ynet הקודם, יעקב נצר. לימים הבנתי עד כמה האדם הזה מיוחד.
בפשטות הוא אמר כי Ynet מעוניינים להקים אתר חדשות בערבית, והוא מבקש שאקבל על עצמי את הקמת הפרוייקט כולו. הוא וגם אני ראינו בכך סוג של משימה לאומית, שכן ישראל לא הגיעה ולא מגיעה גם היום אל העולם הערבי. אנו רוצים שלום עם מי שהפקרנו לגמרי בשני העשורים האחרונים.
הרעיון היה לא ליצור אתר לערבים, אלא לתרגם את האתר בעברית – לערבית, מילה במילה, מאמר אחר מאמר. לתת לקורא מן העולם הערבי תחושה אותנטית מהו סדר היום האמיתי של הגולשים בישראל, כולל מאמרים פובליציסטיים, תרבות, כלכלה, חברה, ועוד.
היה זה רעיון מצוין. אז הכרתי גם את נצר וגם את יון פדר, העורך הראשי המעולה של Ynet: תמיד שקול, תמיד ענייני, תמיד עם האצבע על הדופק.
לא היה קל להקים את האתר בערבית, ArabYnet. היה צורך לעצב אותו בערבית, לחשוב על המילים המתאימות (האם מתרגמים לערבית “צפת” או “ספד”?) וכמובן לגייס עובדים, שיתרגמו יום-יום במשמרות של 24 שעות ביממה את האתר לערבית. פרסמתי מודעות בעיתונות הערבית, נפגשתי עם מועמדים, וסגרנו על צוות קטן אבל איכותי מאוד, צוות מתלהב. האתר החל לעבוד.
איך קידמנו אותו? הרי שום אתר בעולם הערבי לא יפרסם אותו, ועוד בשיא האנתיפאדה. מה שעשינו היה להיכנס בערבית לפורומים ערביים, ולספר שם על האתר החדש. כיוון שבאותה תקופה התראיינתי הרבה באלג’זירה, הזכרתי את האתר הזה בכל הזדמנות שניתנה לי.
ההצלחה היתה מרשימה, עם כמיליון כניסות בחודש, בשיא, וללא פרסום! הדבר הראה איזה רעב אמיתי יש בעולם הערבי לכל מה שנוגע לישראל. ל”ידיעות אחרונות” בערבית נכנסו מכל העולם הערבי, מארמונות הנשיאים ועד לציבור הרחב. מהר מאוד הם התרגלו לראות באתר הזה מקור חדשות אמין, ואנו לא מעלנו באימונם. הדרישות מעצמנו היו של השקעה עצומה, יצירתיות, והתלהבות, והכל צריך להיות בערבית הטובה ביותר שאפשר.
לא היה יום שהוא לא צוטט בכלי התקשורת הערביים,עד כדי כך שאתר אלג’זירה (על 50 מליון צופיו) הציג אותו יום יום בפינת העיתונות שלו, יחד עם ניו יורק טיימס, א-שרק אלאווסט ודומיהם בליגה העילית של העיתונות העולמית. העבודה הקשה השתלמה. מדינת ישראל צברה לעצמה נכס תקשורתי אדיר, פלטפורמה ייחודית עם פוטנציאל עצום, ואת הדבר עשה הסקטור הפרטי! לא המדינה.
בלי הגזמה, ArabYnet גם בישר דמוקרטיה באינטרנט הערבי, שכן היה האתר הראשון בערבית שהכניס טוקבקים. בתחילה זה הדהים את העולם הערבי, רבים הסתייגו מכך, אך אנחנו הובלנו את הפורמט, שהועתק אחר כך על ידי כמעט כל המדיה הערבית.
*
יום-יום בדקנו מהיכן מגיעים מרבית הגולשים הערביים. ובכן, בזאת לא היה שום ספק. המאסה האדירה של הנכנסים, מעל 80% ואף יותר היתה עם סיומת SA, דהיינו ערב הסעודית. אז הבנתי איזו עוצמה אדירה היא סעודיה, בעצם המרכז הכלכלי והחברתי כיום של העולם הערבי כולו. העולם הערבי הוא סעודיה, קצת מדינות המפרץ, וכל הייתר. זה הסדר כיום. אז גם מבינים עד כמה מצרים, סוריה, לבנון או ירדן חסרות חשיבות בנושאי האינטרנט, המיחשוב והגלובליזציה. הן השוליים.
הנהלת Ynet התבשמה בהישג, על כי ממדינה כה מרוחקת ואקזוטית לכאורה, סעודיה, יש עניין כזה בישראל. אני זוכר שאמרתי אז לנצר: זה לא יימשך הרבה זמן. הסעודים בנו רובוט מחשבים, מן זחל ממוחשב, שכל יום הוא סורק כמה אלפי אתרים, ואם מופיעה שם מילה אסורה, הוא יחסום את הכניסה מסעודיה לאתר הזה. למה הכוונה? קודם כל פורנוגרפיה, ואחר כך התנגדות פוליטית למשטר, אתרים עם רעיונות ליברליים מידי, עדתיים, פרובלמטיים מסיבות מקומיות, או העניין הישראלי.
יום אחד בבוקר אני עובר על גרף הנכנסים הציבעוני, והנה אסון: נעלמו כל ה- SA. הבנתי שהזחל ביקר אותנו. זהו. אתר ArabYnet נחסם אצל הסעודים. יותר מידי ישראל, יותר מידי חדשנות, ועוד בערבית.
אלא שאז הבחנו בדבר מוזר. כל הסעודים נעלמו, אך המספר הכולל של הנכנסים לאתר לא השתנה! זה היה מוזר. אז גם פיצחנו את התעלומה. הגולשים הסעודים שהבחינו שהאתר נחסם, נכנסו אליו מייד דרך סרוורים אמריקניים או לבנוניים, והמהירות שבה הם עשו זאת מלמדת שהם מכירים את הטכניקה הזו היטב. אז הבנו, שהחברה הצעירים שם, רגילים לעשות זאת ככל הנראה עבור, לא נעים, אתרי פורנוגרפיה, שכמובן אסורים בסעודיה.
אתם מבינים? האתר שלנו נתפס אצלם כמו אתר פורנוגרפיה, שהוא לכאורה מושך ומעניין, אך מתביישים להודות שנכנסים אליו. יש להיכנס אליו בדלת האחורית.
זו ישראל היום בעולם הערבי. היא מעניינת ומרתקת, מוזרה ברוב המקרים, אך מתביישים בה ובכל קשר איתה. היא מדינה מגונה, והשלום איתה חסר לגיטימציה ומבוייש, ובכל זאת, היא תמיד מעניינת!
30 שנה אחרי ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, 13 שנים לאחר הסכם שלום גם עם ירדן, הרבה לא השתנה. היה זה שלום חוזי וקר, שלום של אינטרסים בין מצרים לישראל, ובין ירדן לישראל, מן הסדר ממון שכזה, לא רומן של אהבה. הוא שלום מוכתם, מבוזה, שהרבה הכרה בין העמים וידידות לא הביא. דור וחצי חלפו, אך השלום שלנו בעולם הערבי נותר יתום.
“זה דבר חי,
זה דבר נורא לאבד.
זה דבר נתון,
איזה דבר נורא לאבד”
ומה קרה עם ArabYnet, האתר בערבית? כאן אירע פרדוקס. בעוד שמספר הגולשים מן העולם הערבי היה גדול, פשוט לא היה בסיס כלכלי לאתר. מפרסמים בעולם לא יפרסמו באתר ישראלי לעולם הערבי, וגולשים ערבים מישראל נכנסו כבר לYnet בעברית. העברית שלהם לא פחות טובה מן הערבית. וידיעות אחרונות הוא, חייבים לזכור, עסק.
רוחב אישיותו של המנכ”ל, יעקב נצר, הגן על האתר בערבית, והוא הבין עד כמה הוא חשוב, אך ידענו שהדברים הולכים לכוון בעייתי. מודל כלכלי של מודעות “גוגל”, שמאפשרות ל- Gplanet לשרוד, למשל, עוד לא נולד אז, והדילמה גברה.
החלטתי לפנות אל מדינת ישראל, הרי היא מרוויחה גדולה מאוד מן האתר המיוחד והייחודי. נסענו למשרד החוץ בירושלים לכמה פגישות, ואני חייב להודות – התחננתי בפניהם, שמדובר כאן על יצור חי, שיש לו ביקוש עצום בעולם הערבי ופוטנציאל רב, ואשר חבל שיתנו לו לגווע. ביקשנו שלפחות יממנו את המבזקים שלו, שתירגמו און-ליין לערבית את מבזקי Ynet, שיעשו משהו.
ישיבות היו, מפגשים התקיימו, ושום דבר לא קרה. כמה כעסתי אז על המדינה, שלא מצאה לנכון לעזור, ולו בכמה אלפי שקלים לחודש, לגורם שעשה את העבודה במקומה. כמה התמרמרתי אז, בשל גודל ההחמצה.
ArabYnet נסגר לדאבון ליבם של רבים במזרח התיכון בשנת 2005, וחבורת עובדיו הנלהבים לעשייה, שראו במלאכתם שליחות – פוטרה. ולא קם עוד כמוהו, אתר חדשות דינאמי, יצירתי ואהוב על רבים, מישראל – אל העולם הערבי.
אל החברים החדשים באתר שלנו: ניתן להירשם למשלוח המאמרים יום-יום אל המייל שלכם. הרישום מיידי ופשוט.
האגדה על שתי הממלכות (עכשיו תקראו את המאמר הזה בעינים אחרות)
