על החיים הפשוטים ועל מצבנו: עשרה אגסים לכבוד החג

מאת ד”ר גיא בכור

האם חיים פשוטים יכולים לשפר את המימוש האישי שלנו? 

כבר במסכת אבות קבעו חז”ל: “איזהו עשיר? השמח בחלקו”. לא נכתב שאדם צריך להתעלם מן החומריות וההישגיות, אלא שהוא יוכל לשים לכך גבולות, ומיקום הגבול הוא המימוש העצמי. החלק הוא המביא שמחה, והשמחה היא על החלק, לא על השלם.

המבחן הוא כמובן עצמי, כל אחד בינו לבין עצמו, ואכן, תפיסה מרתקת של מימוש עצמי נמצא אצל מחבר הספר החשוב “וואלדן” (Walden), הנרי דויד תורו (1817-62), לפיה אדם יגיע למימוש עצמי מקסימלי, אם יישען על עצמו (self-reliant), עצמאי מהשפעותיה מסיחות הדעת של הסביבה.

תורו התבודד במשך כשנתיים ביער בצפון ארצות הברית ליד אגם וואלדן, חזר לקהילה, וסיפר מה קרה בשני המקרים. בשבילו חיים פשוטים משמעם נסיגה מהצריכה והחומריות של החיים המודרניים, כדי לזכות מחדש בקרבה האבודה לטבע, וכך למימוש העצמי.

הפילוסוף השוויצרי-צרפתי ז’אן ז’ק רוסו (1712-78) העלה את הטיעון שדווקא פשטות כפרית וחיים פשוטים הם אלה שמביאים למימוש עצמי, בניגוד לרוח התקופה שלו, שדיברה על מעלת החיים המודרניים. רוסו טען שהתקדמות היידע הופכת את הממשלות לחזקות יותר, ומחסלת את החירות האישית. ככל שיש יותר התקדמות חומרית, הוא טען, כך יש פחות סיפוק נפשי, בשל היחסים הבינאישיים הטעונים: הקינאה, החשד והפחד. ובפרשנות שלי: שהצעידה קדימה היא בעצם צעידה אחורה, בעוד שצעידה אחורה היא צעידה קדימה.

עבור רבים כיום פשטות מרצון מבטיחה פחות דאגה ולחץ, סגנון חיים ידידותי לסביבה ואיזון נכון בין עבודה לבילוי, בין הסביבה לביני. והרומאים היו נוהגים לומר: “הרפואה מרפאת, הטבע מונע (את המחלה)” (medicus curat, natura sanat).

ערב חג השבועות 2016, חג הקציר והביכורים, נשתדל לרגע להתנתק מן המיסוך המתכתי התוקף אותנו מכל עבר, ונשתדל להגיע לאיזו תודעה צלולה יותר, על החיים שלנו: תודעה פנימית, כפרית וטבעית, פשוטה. לפניכם עשרה “אגסים המונחים על הכיסא” (פול סזאן, 1882), לזיכוך ולזיקוק של המחשבה.

1 רעש מעצב תודעה: ה”תקשורת” בישראל ובעולם הפכה מתיווך לשליטה. בנויה על חטיפת המודעות והדעת שלנו, בבליל אינסופי של אג’נדות לכל הכיוונים. אלה לא רק אמצעי התקשורת, ההולכים ונחלשים, אלה ההסחות האינסופיות של הסמארטפונים, הודעות סמס, מיילים, ווטסאפ, ציפצופים ופצפוצים, יישומונים מכל עבר ובכל מקום, עד שהכל הופך לאזיקי שעבוד בלתי נראים. ככל שאנו יותר מקושרים טכנולוגית, אנו מתנתקים יותר מעצמנו, והופכים להיות שייכים לאחרים.  

התקשורת הפכה לרעש, ואנו קורבנותיו. הרעש לא מאפשר ריכוז, חדשנות והתמקדות. תחת שליטתו אנו כבר לא מבחינים בין טוב לרע, בין חשוב לטפל, בין מר למתוק. הכל מתערבל בים של צעקות, טוקבקים, הודעות בנייד, רשעות וטיפשות.

ראינו דוגמה מאפיינת בליל השידורים, בעקבות הפיגוע במתחם שרונה בתל אביב. ה”תקשורת” התגייסה מייד להשתלט על התודעה שלנו ועל הדעת. “הסכסוך” הוחזר למרכז, והפניקה הוחדרה לכל בית ולכל סמארטפון, והלא את זה בדיוק רוצה הטרור.

אך מה עם השקט, ועם מה שאנחנו? כל אדם חייב סוג של “וואלדן”, אחרת יאבד את מה שהוא. זה יכול להיות סתם פעולה עצמית כמו ניקיון, צביעת הבית, שחייה, או כל מה שמאפשר סוג של מחשבה ומדיטציה.

אז מירדו בעריצות הרעש. כבו אותו, והגדילו בכך את עצמכם. מי שיוציא את מכשיר הטלוויזיה, יכניס את עצמו. השקט הוא לא רפש, הוא מרחב מחייה.

נכבֶה עכשיו את הכל, וננסה להגיע לזיכוך התודעה.

2 הסונים בארץ ישראל, שיש המכנים אותם “פלסטינים”, חווים צניחת ערך מטורפת ברחבי העולם ואצלנו, וכך זה היה צפוי לקרות. פעם הם נתפסו כמוקד תשומת הלב של העולם, וכיום, את מי הם מעניינים? הפיגוע בתל אביב רק מאשר מחדש את התדמית החדשה-ישנה שלהם: טרוריסטים. היתה זו ישראל ששידרגה אותם, ועכשיו חזרו להיות מזוהים כמחבלים מסוכנים. זוכרים את ועידת ההזויים בפריז, רק לאחרונה? אלה היו ניסיונות של הסוציאליסטים להעלות את ערך הפלס’ מחדש, אך מובן שזה נכשל. שרי חוץ בכירים לא טרחו כלל להגיע, ומי שבא מהמערב, הכשיל את הועידה.

מי שעוקב אחר תקשורת הרעש בישראל סבור שהם עדיין מרכז היקום, ולכן נופח הסיקור של הפיגוע האחרון, אך בעולם הם נעלמו כבר לפני שנים. מה שהיה מזוייף ומלאכותי, לא מחזיק מעמד, כמו הלאומיות המזויפת בסוריה, בעיראק, בלבנון, ואיפה לא בעולם הערבי.

הפיגוע האחרון בתל אביב החריב אותם עוד יותר בדעת הקהל העולמית, אותם ואת חגיגות הניצחון המפוברקות שלהם, זה מאה שנים. לא עוצמה הם חווים, אלא חולשה נוראה.

3 ישראל, לעומת זאת, חווה עליית ערך אדירה בשנים האחרונות, שנות החורבן מסביב, כך שמעולם בתולדותינו לא היינו מחוזרים ורצויים כמו היום. ראשי מדינות נלחמים על הקירבה אלינו, הקשרים הבינלאומיים במזרח, באפריקה ובדרום אמריקה מזנקים, וכך גם ההשקעות הזרות. על פי רשת בלומברג, הגיע סך ההשקעות הזרות בארצנו בשנת 2015 לשיא של 285.12 מליארדי דולרים. באותה שנה נרשם מספר שיא בהשקעות מסין בישראל. הסחר עם הודו, יפן וסין מזנק ברמות מפתיעות, וכך גם גילוי אפריקה אותנו, וההיפך. רוסיה של פוטין היא מרחב של הזדמנויות מבחינתנו.

בכחול – התחיבויות ישראליות החוצה, באדום – כניסת השקעות לישראל, ובשחור, ההפרש המוצלח (מקור: בלומברג)

בין חבצלות המים: שיבת ציון, והתעצמותה של ישראל

החורבן הערבי מסביב משאיר אותנו כצוק איתן של יציבות, עושר ואושר, עליו נשמור מכל משמר באי התערבות בסכסוכי אחרים. הידרדרות טורקיה משאירה את ישראל כמוקד היחיד במזרח התיכון המורחב שעליו המערב יכול לסמוך. בשנים הקרובות נראה עוד ועוד חברות בינלאומיות שמקימות אצלנו את המרכזים האיזוריים שלהם.

ההתקרבות חלה גם באירופה, וכל מדינה שבה השלטון זז ימינה, וכולם יעברו ימינה, הופכת לידידה אינטימית שלנו. כך קרה עם נורווגיה, שמשטרה האדום-ירוק היה ארסי כלפינו, וכיום הם סגרו את המימון לרשות הפלסטינית. כך קורה עם דנמרק ומדינות נוספות שעוברות מהפך. תהליך דומה מתרחש באפריקה, במיוחד בשורה ארוכה של מדינות שבהן האוונגליסטים מגיעים לרוב, או לכמעט רוב. תופעה דומה נראית במה שנשאר ממדינות ערב, למשל סעודיה, מצרים או ירדן. שלושתן קרובות היום לישראל מאשר לארצות הברית, אם כי מהרגלים היסטוריים ופחד הן מסתירות את זה.

“הפלסטינים” מעניינים את מצרים, ירדן וסעודיה כמו שלג דאשתקד. הן המציאו אותם נגדנו, ועכשיו הם מפריעים להן להגיע אלינו.

עליית הערך הזו מאפשרת לנו לדרוש נאמנות כלפינו גם בהצבעות בינלאומיות. הגיע הזמן לפרוץ גם לארגונים בינלאומיים, למשל ארגון אחדות אפריקה, ארגונים איזוריים בדרום אמריקה, ועוד. זה הזמן שלנו עכשיו, לא לפחד לדרוש.

4 הסונים בארץ ישראל חוזים בפריחה הישראלית, בערים החדשות והנוצצות, “שוק שרונה”, הרכבות המהירות, המחלפים, הכבישים, והקנאה שורפת אותם. להם יש מנהיגות שעסוקה בהסתה ובנפוטיזם, אם אלה חברי כנסת שמעקרים את בוחריהם ממוקדי הכוח, או רשות פלסטינית מושחתת. “הנשיא” המדומיין, שהקדנציה שלו נגמרה לפני שנים, חונך מוזיאון ריק, בונה לעצמו ארמון מפלצתי, וחונך רחובות על שמו. ובאותו זמן, היהודים בונים, מקימים ומדהימים.

ולכן, במקום להצטרף להצלחה שלנו, הם מתרסקים עליה, מרוב קינאה וצרות עין, בשיטות שכבר מזכירות את דאעש. את ההצלחה שלנו הם לא יעצרו, ההיפך, אך את עצמם הם ישמידו. הם הרי מזמן על אי המתים.

מי שמצפה להכרה מהם בנו – יחכה גם עוד מאה שנים. אנחנו לא צריכים לא את אהבתם ולא את קירבתם. למרות הרעש, נמשיך בשלנו.

יותר מזה: הם דווקא מחזקים את הלכידות החברתית שלנו, לקראת היותנו אומה הומוגנית. הם כלי בזיקוק הלאומיות היהודית בארץ ישראל, וזה תפקידם ההיסטורי. 

5 שנים אמרו לנו: “אל תהיה צודק, תהיה חכם”, ואין מחשבה שגוייה מזו. בעולם פוליטי, הסיבה למענה אתם נלחמים חייבת להיות צודקת יותר מזו של אויביכם, אחרת הם ניצחו. “החוכמה” אינה רלבנטית בקרב על התודעה. חשוב להראות כמה האוייבים שלכם לא צודקים. עדיף להיות צודק ולא חכם, ולעולם אין להניח שהצדק שלנו מובן מאליו. יש לפרסם ולקדם אותו כל הזמן, כי העולם לא יודע, ולעולם כבר לא כל כך אכפת.

בחשיפת המניעים של האויב, וכאשר גורמים לו להיראות רע, צמצמתם את בסיס התמיכה ואת יכולת התמרון שלו. הצביעו על עצמכם, ככל האפשר, כעל הקורבן, האנדרדוג, ואם הותקפתם בקרב תודעתי, השיבו תמיד אש באש. לימדו להשליך אשמה על הצד השני כנשק מוסרי, הם עושים לכם בדיוק את אותו דבר.

השתמשו תמיד במילה “צדק”. אנו צודקים, זו ארצנו ההיסטורית.