הנוצרי האחרון
מאת ד”ר גיא בכור
מחר בבוקר תמכור את הגמל שלך, ותקנה סוס. גמלים הם בוגדניים: הם הולכים אלפי צעדים וכלל אינם נראים עייפים. ואז פתאום הם כורעים ומתים. אבל סוסים מתעייפים לאט לאט. אתה תמיד יודע כמה אתה יכול לדרוש מהם, ומתי הם עומדים למות.
פאולו קואלו, “האלכימאי”
במשך מאות בשנים, מאז תחילת המאה ה-17, מתאבל עולם האסלאם על אובדן ממלכת המאורים, הם המוסלמים שחיו בספרד, שם הקימו ממלכות פורחות, עד לכיבוש גרנדה בידי פרדיננד ואיזבלה בשנת 1492, וחיוב המוסלמים שנותרו להתנצר. לאחר שהתנצרו הם נקראו “מוריסקוס”, עד שגורשו סופית בתחילת המאה ה- 17, ובעולם הנצרות לא נותרו עוד מוסלמים.
האגדה המוסלמית מספרת, כי המאורי האחרון, שעזב את אדמת אירופה המעטירה, הביט אחורה, ונאנח. ואנחתו מהדהדת עד היום, מדרשותיו של אוסאמה בן לאדן, הדורש להחזיר את ספרד לחיק האסלאם, דרך סיפרו של סלמן רושדי משנת 1995, שאכן נקרא “אנחתו האחרונה של המאורי”
(The Moor’s Last Sigh), ועד למליוני המוסלמים הגודשים מחדש את אדמת אירופה, ומתאזרחים בה, לתמיד.
אנחתו של המאורי שימשה לקח לעולם האסלאם, על תבוסה צורבת שיש לתקן גם אחרי 400 שנים, על ממלכות זרות שניתן להכניע, ועל עולם האסלאם שנאלץ לספוג תבוסה, אך אותה אפשר לתקן. האנחה הזו מהדהדת כבר מאות בשנים, והיא חיה וקיימת, יחד עם הקינה על אובדן אנדלוסיה וגרנדה, חורבן הציביליזציה המוסלמית המפוארת.
אצל האינטלקטואלים הערבים נוצרה בחצי המאה האחרונה הקבלה ישירה בין חורבן אנדלוסיה לחורבן פלסטין. בשני המקרים גורשו המוסלמים, והזרים הפולשים כבשו את הארץ. ואכן, בארמון “המהגרים”, של בשאר אלאסד, היכן שהוא מקבל את אורחיו, תלויה רק תמונה אחת: אנדלוסיה, העולה באש.
כך דימה המשורר הסורי הגדול ניזאר קבאני (1923-1998) את הסכם אוסלו, שנתפס בעיניו כבזוי, לאובדן ספרד:
הובסה גרנדה,
בפעם החמישים, ואבדה לערבים
קרסה ההיסטוריה ואבדה לערבים
כל שירי הגבורה הובסו גם הם.
אין לנו עוד,
אנדלוסיה אחת בשליטתנו.
מן הרומן החשאי באוסלו
יצאנו עקרים.
הם העניקו לנו מולדת קטנה מגרגר חיטה
שאנו בולעים בלי מים,
כגלולות אספירין.
سقطتْ غرناطةٌ
للمرّةِ الخمسينَ – من أيدي العربْ.
سقطَ التاريخُ من أيدي العربْ.
سقطتْ أعمدةُ الروحِ، وأفخاذُ القبيلهْ.
سقطتْ كلُّ مواويلِ البطولهْ.
لم يعدْ في يدنا أندلسٌ واحدةٌ نملكها..
بعدَ هذا الغزلِ السريِّ في أوسلو
خرجنا عاقرينْ..
وهبونا وطناً أصغرَ من حبّةِ قمحٍ..
وطناً نبلعهُ من دون ماءٍ
كحبوبِ الأسبرينْ!!
במשך מאות שנים היו אלה הנוצרים שחדרו לעולם האסלאם, כצליינים, כעולי רגל, כקולוניאלים, כלוחמי צלב, כחוקרים, ותמיד כפולשים על פי התפיסה המוסלמית. מאירופה גורשו המוסלמים באופן סופי, כך שהתנועה היתה ממערב למזרח. היתה זו החקרנות האירופית, הדרישה לשליטה בארץ הקודש, השאיפה לעושר, שהביאה את המערב לעולם המזרח.
היום אנו רואים את היפוכה של התופעה: חוץ מארץ היהודים, שנותרה כך רק משום היותה מדינה יהודית עצמאית, אין עוד מיעוטים דתיים באופן משמעותי במזרח התיכון. הנוצרים הולכים ונמלטים, הולכים ומתמעטים בשטחי ארץ ישראל, לבנון, סוריה,עיראק ומצרים. מי שיכול עוזב. כך הופכת אדמת המזרח התיכון למוסלמית באופן ברור, עם איפיונים תרבותיים-פוליטיים מוסלמיים, ובה בשעה נודדים המוסלמים מערבה, לאירופה ולאמריקה. כה גדול היקף הנדידה, עד שבעוד מספר שנים בודדות יהיו ערים מרכזיות באירופה, כמו למשל כל ערי הולנד הגדולות, בעלות רוב מוסלמי. גם לספרד מגיעים מחדש המוני מהגרים מוסלמים, אשר דורשים, כמובן, את המיסגדים הגדולים שלהם, אשר במשך מאות השנים האחרונות הפכו לכנסיות, למשל, המסגד הגדול של קורדובה (“המסקיטה“). המסגד הזה הוא השני בגודלו בעולם המוסלמי לאחר המסגד במכה. המבנה הוא כה גדול, עד שהוא יכול לאכלס עד 40,000 מאמינים. בנייתו החלה בשנת 780 בפקודתו של אמיר קורדובה, צאצא בית אומיה, עבד אל רחמן הראשון (731-788), עדות לפאר האדריכלות המוסלמית בספרד.
בשני המקרים מדובר על המערב ככוח אקטיבי, מניע, מושך או דוחף. בעבר ככוח ששולט במזרח, וכיום ככוח הכלכלי האדיר שמושך את המוסלמים אליו. תנועת אלקאעדה אינה מסתירה את רצונה לראות את ספרד חוזרת להיות ח’ליפות, ובקלטת האחרונה של אוסאמה בן לאדן, הופיעה הדרישה הזו באופן מפורש. הוא קרא לכך זכות היסטורית, ומחבר בכך את 2007 לשנת 1492.
על רקע ההתאסלמות המזורזת של יבשת אירופה, נערך השבוע בוותיקאן מפגש פסגה דתי בין בכיר האסלאם, כתוארו “ח’אדם אלחרמיין אלשריפיין”, דהיינו “שומר שני המקומות הקדושים, מכה ומדינה”, המלך עבדאללה הסעודי, לבין מנהיג עולם הנצרות הקתולית, האפיפיור בנדיקטוס ה-16. זהו מפגש נדיר ביותר, שהכריז על שיתוף פעולה, הבנה ודיאלוג. האסלאם והנצרות נועדו יחד.
אלא שאין כאן הרבה שיתוף פעולה ואין הרבה דיאלוג. הרי האפיפיור הזה כבר הספיק לחולל מהומה כאשר ציטט התבטאויות נגד האסלאם, ואחר כך, בשל השחתת כנסיות במזרח התיכון, התנצל. ורק השנה פוצצו ונשרפו כנסיות בעיראק ובעזה, כאזהרה לנוצרים המעטים, שעוד נשארו שם.
מה שיש כאן זו רק תרדמה של המערב הנוצרי, וערנות יוצאת דופן ברמה היסטורית של המזרח המוסלמי. שני המנהיגים גינו את הטרור, אלא שאין מדובר כאן על טרור כלל וכלל. מדובר על נדידת עמים, מדובר על מעבר מליונים מן המזרח אל המערב, על בריחת הנוצרים מן המזרח. מבחינת האסלאם מדובר בתיקון מה שנראה כעוון היסטורי בן 300 שנים, לפי תפיסה זו המאורי חוזר על פי כל זכות – לביתו. זוהי זכות השיבה של המוסלמים למה שהיה ביתם בין המאה השמינית עד לשנת 1482, עד שהרקונקיסטה, דהיינו כיבושה מחדש של ספרד בידי הנוצרים, הושלמה באותה שנה בה גורשו גם היהודים. זהו אולי דיאלוג עם היסטוריה נוראה, השבה ומתעוררת.
אז היתה זו לא רק מלחמת דת, אלא מלחמת תרבויות, ציביליזציות. העולם הנוצרי והעולם המוסלמי עמדו זה מול זה, נחושים כל אחד לאינטרס הקיומי שלו, עירניים, מחומשים, מודעים.
אלא שכיום עולם המערב אינו מוגדר עוד על פי פרמטרים דתיים או תרבותיים, אלא על פי דמוקרטיה וזכויות אדם, שאינן מבחינות בתהליך ההיסטורי העצום, המתרחש לנגד עיניהן. אינן מבחינות בשקיעת האימפריה האירופית-נוצרית, ובעלייתו של כוח חדש באותה יבשת, כוח אלטרנטיבי, הנחוש לנצח.
אירופה: האם מתה הרב-תרבותיות?
צלצולי אזעקה בבריטניה
האסלאם הפוליטי במזרח התיכון: לחשוב אחרת
זכרונות מלבנון: אסונם של המארונים
הוי, קליאו, אלת ההיסטוריה, שאינה נחה לרגע!
כמה מלמדת את אותנו על אימפריות העבר שנרדמו, על ציביליזציות ששקעו, ועל ממלכות שהתנוונו. האם תהליך היסטורי זהה מתרחש עכשיו לנגד עינים מערביות, הממאנות להאמין לך?
ניתן לקבל התראות על כל מאמר חדש ישירות אל המייל הפרטי שלכם.
תחיית מצרים
אני, מלך הסונים
ישראל, והאסלאם באירופה
