סיפור על פגיון ורצח כאסטרטגיה. האם ארצות הברית עומדת בפני טרור חדש?

דקירתו המוצלחת של הוזיר הגדול, ניזאם אל-מולכ, הפכה למיתולוגית                                             


פאניקה פרצה באימפריה, שכן אי אפשר היה לדעת מיהו איסמאעילי, ומי הבא בתור לחיסולים. שרים, בכירים, מושלים ובני האליטה השלטת החלו לנוע תחת שמירה כבדה ועוצר הוטל, דבר שגרם התמרמרות כבדה לאוכלוסיה, שתמכה עכשיו עוד יותר באיסמאעילים. וכל העת הרציחות נמשכו, אך הפעם בזהירות מחושבת. כמה שנים ללא רצח, ואז, בתוך שבוע אחד, פעמיים. לאט לאט החלה הכת הקנאית להשתלט על מוחות הבכירים והאוכלוסיה, שדיברה ללא הרף על הפגיון הבא. הפחד אפף את כולם.

בשנת 1120 הסולטאן החדש סנג’אר, החליט לנקוט פעולה, לשגר צבא אדיר, לכבוש את מצודות האיסמאעילים, ולחסל את הפאניקה בממלכתו. הוא החליט למגן את עצמו, שינה את מיקומו בלילות, וביצר את ביתו, כהכנה לקרב המכריע. הפעם היה זה חסנֵ-סבאח שנראה מודאג. הוא שיגר שליח אחר שליח אל הסולטאן, להידבר כדי לשים סוף לרציחות, אך הסולטאן דחה אותם על הסף.

זמן קצר לפני תחילת הקרב התעורר הסולטאן בבוקר, וגילה לאימתו פגיון נעוץ במיטה, ממש ליד החזה שלו. איך הגיע הפגיון אל תוך מיטתו? מה משמעות הדבר? ככל שחשב על כך, כך החל לרעוד מאימה, זה היה מסר ברור. הוא לא סיפר על כך לאיש, למי יספר? אפילו נשותיו הן חשודות. באותו יום הוא נשבר. בערב הוא קיבל איגרת מסבאח בעצמו ובה נכתב: “האם לא איחלתי לסולטאן בריאות? הפגיון הזה, שהיה נעוץ בקרש המיטה, יכול היה להיות נעוץ בחזהו הענוג של הסולטן”.

סנג’אר לא יכול היה עוד, הוא לא יכול היה להמשיך לחיות באימה. עדיף להידבר עם השד שבך, חשב. הוא החזיר את הצבא, וכרת שלום כפוי עם סבאח. הוא נאלץ להכיר בכוחה של הכת ובעצמאותה, בתוך המדינה שלו.

עם השנים גדל כוחם של האיסמאעילים, הם החלו להתפשט והגיעו עד לסוריה, תוך שהם ממשיכים בחיסולים, גל אחר גל. היו שקראו להם “חשישיון”, מהמילה חשיש, שכן בנחישותם להרוג נראו כמי שסוממו בחשיש, ומכאן המילה האירופית assassin, רוצחים. הטרור של הבודדים השתלם, האימה פעלה את פעולתה, האישית וההיסטורית.

** 

בעוד נשיא ארצות הברית ברק אובמה מהסס כיצד לפעול באפגניסטן כנגד אלקאעדה המגובה בטאליבן, ואוסמה בן לאדן, מנהיג אלקאעדה מכנה אותו בלעג בקלטת מן החודש שעבר “נשיא חלש“, נבלם אובמה עוד יותר עם “הכבוד” של פרס נובל לשלום, המשמש עכשיו כמו אזיקים על ידיו, בכל הנוגע למלחמה באפגניסטן ובטרור. זוהי התערבות חסרת תקדים של ועדת הפרס בעצם ניהול המדיניות האמריקנית (נקודה למחשבה: האם הפגיון לסנג’אר = פרס הנובל לאובמה? תחשבו על זה).

הצבא שלו מפציר בו שלח עוד עשרות אלפי חיילים לאפגניסטן, כדי שנוכל להכריע את מצודות אלקאעדה, והוא ממשיך להסס.

אלא שבינתים בביתו שלו, בארצות הברית, מתפתחים תהליכים מדאיגים. בתוך שבוע אחד לפחות ששה גברים הועדמו לדין והואשמו בתכנון מעשי טרור קשים בתוך ארצות הברית.

ב- 29 בספטמבר מהגר אפגאני בשם נג’יבוללה זאזי, בן 24, הועמד לדין בבית המשפט, על שתכנן להשתמש בנשק להשמדה המונית בעיר ניו יורק. הוא טען שאינו אשם. זהו מקרה חמור. במחשב האישי שלו נמצאו תכנונים הקשורים ב- טריאצטון טריפרוקסיד ((TATP, חומר הנפץ ששימש את הפיגוע ברכת התחתית של לונדון בשנת 2005.

על פי כתב האישום הוא ושותפים אחרים קנו כמויות גדולות מאוד של מרכיבי אותו חומר נפץ, והם אכן הכינו את חומר הנפץ בבית מלון בעיר קולוראדו. ב- 9 בספטמבר הוא נסע מקולוראדו לניו יורק, והמשטרה חשדה כי הוא נושא עימו את חומרי הנפץ כדי להכין אותם לפיגוע ביום השנה לפיגוע הגדול של שנת 2001, אלא שבמפתיע הוא שב על עקבותיו. התברר שאימאם ברובע קווינס, ניו יורק, שהיה מודיע של המשטרה, הזהיר אותו בטלפון שהמשטרה עלתה על עקבותיו, ולכן מיהר לחזור.  פיגוע כזה, אם היה מבוצע במקום הומה אדם, היה יכול להביא לפגיעה בעשרות אם לא במאות בני אדם.

ב-23 בספטמבר מייקל פינטון, אמריקאי שהתאסלם בכלא ולאחר מכן נסע לסעודיה, הועמד לדין על נסיונו לפוצץ את הבניין הפדראלי בעיר ספרינגפילד, אילינוי. הייתי פעם בעיר הזאת, והבניין שהוא התכוון לפוצץ נמצא סמוך לביתו ההיסטורי של אברהם לינקולן (אגב, בתצוגה המעניינת בתוך הבית רואים כיצד נראו שירותים בתקופתו של לינקולן: קופסת עץ גדולה ומרובעת, שאינה מחוברת כלל לביוב).

פינטון הספיק להחנות משאית ובה טונה חומר נפץ בחזית הבניין, לפני שנתפס. הוא ניסה להפעיל את הפצצה באמצעות הטלפון הסלולארי שלו, אך למרבית המזל, כשל. בביתו התברר שתכנן גם לחטוף ולרצוח חבר קונגרס.

ירדני ממוצא פלסטיני הועמד לדין בשבוע שעבר על כוונתו לפוצץ  גורד שחקים בעיר דאלאס.

שלושה גברים בצפון קרוליינה הועמדו לדין באשמה כי התכוונו לתקוף בסיס של המארינס בתוך ארצות הברית.  

הדבר המפתיע הוא שחלק מן המעורבים בטרור הזה הם כבר אמריקנים. זאזי הוא תושב חוקי של ארצות הברית. פינטון הוא אזרח. הטרור הוא עכשיו גם מתוך מהבית.

                                                            פרטים והרשמה – כאן


העיר ניו יורק מוציאה 300 מליון דולר בשנה ללחימה בטרור, אך בעיר לא מורגשים שום אמצעי עירנות מיוחדים, בוודאי לא בערים אחרות. להוציא פעם אחת שבא נדרשו אזרחים לפתוח את תיקיהם בתיאטרון ציבורי, לא נדרשה שום בדיקה בכניסה למוסדות ציבור, תחנות רכבת, שדות תעופה ומרכזי קניות.
האף.בי.איי והמשטרה ניצבים עכשיו בפני בעיה נוספת: ארגוני מוסלמים בארצות הברית, מגובים בהפגנות ובארגוני זכויות אדם, מאשימים אותם בהפרת החוקה ובדיכוי זכויות המוסלמים במדינה, דבר שמביא אותם לגמגם ולהתנצל.

אכן, כל אותם טרוריסטים נתפסו ברגע האחרון, אך יש לקוות שהרשויות האמריקניות מבינות שדווקא בעידן “הנשיא החלש”, כפי שכינה אותו בן לאדן, כוונת האיסמאעילים המודרניים לחזור לעניינים–  רצינית מבעבר. האם אפשר ללמוד, בכל זאת, משהו מן ההיסטוריה?

◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש, לחצי שנה, או לשנה – במחיר מבצע. ניתן להירשם – כ א ן.   
 
◄האם תרצו לשלוח את המאמר הזה לחברים? עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 

◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה  כ א ן