עינויים? לא אצלנו
ישראלים ממאדים, מצרים מוגה
מאת ד”ר גיא בכור
מצרים ידעה כבר הכל, וראתה כבר הכל. התלהבות ואכזבה מרירה, תקווה גדולה בצד אובדן תוחלת; היא ידעה את כל הכובשים האפשריים, על גחמותיהם; מלוכה ושלטון צבאי; שליטים כריזמטיים בצד אפרוריים; מלחמה ושלום; קפיטליזם וסוציאליזם; סובייטים ואמריקנים; ליברליזם ודיכוי ברוטאלי; שפל וגאות. כל תפנית כזו גבתה דם מן המדינה הגאה והעיקשת, כל תפנית חייבה את החברה לשינוי מכאיב, קשה. האם הגיע זמנה של המדינה לצאת, שוב, לעבר אופק חדש של שינוי כואב?
◄הסרטון “מצרים מדממת” ב- Youtube, אותו ראו כבר כרבע מליון גולשים, עם מאות תגובות. האינטרנט הופך לשחקן ראשי במאבק הזה. האם בארץ מודעים לכל מה שמתרחש, או ששוב נופתע?
מצרים הגדולה, הגאה, רוחשת, מבעבעת מרוב לחץ, העולה על גדותיו, והופך במהירות למשבר לאומי. יש ריח של אבק שריפה באוויר, וזה אינו טוב. המדינה, שהנשיא מובארק כלא בתוך בקבוק כלכלי מאז עלה לשלטון בשנת 1981, נובלת מאבטלה עצומה, אינפלציה גואה (מעל % 12 בשנה), זינוק מדהים במחירי מוצרי היסוד, בין 25-100%, קצב ילודה של עוד מליון תינוקות כל עשרה חודשים, ומחסור בלחם, נקודה רגישה במצרים. רבע מתושבי מצרים חיים על הכנסה של כשני דולר ליום, ורבע נוסף על מעט יותר מכך. מצרים מתרוששת, מושפלת ותוססת פוליטית. הסקטור הציבורי גונח תחת הנטל, לאחר שהוא כבר מתקשה לתפקד. חברות השייכות למדינה, לאחר שהולאמו לפני עשרות שנים, נובלות. משטר כלכלי חלול, נטול רפורמות אמיתיות, נחשף בכל עליבותו, מרוחק מרחק גדול מן הגלובליזציה.
שני דולר ליום, כשבעה שקלים ליום – זהו עוני, למי שמדבר עליו אצלנו, או ברשות הפלסטינית. מליוני מצרים יכולים רק לחלום על רמת החיים בעזה, למשל. זו של הישראלים, יהודים או ערבים, היא מבחינת רובם המוחלט – מעבר לכל דמיון.
מצרים, מדינה עם 77.5 מליון אזרחים, משלמת את מחיר הישתנות העולם הערבי, כאשר ישנם המליארדרים הערבים, אלה שיש להם נפט, והאביונים, דהיינו כל השאר. עלובה, מרירה וכועסת, זהו מצבה כיום של מלכת העולם הערבי מאתמול.
היום, יום ראשון, הוכרז כיום “המרי האזרחי” במדינה, כאשר הוכרז על כוונה לשביתה כללית בכל רחבי המדינה ואי ציות לשלטונות, עד לשינוי המדיניות של הממשלה, הכורעת תחת עודף הבירוקרטיה, השחיתות, והניהול הבזבזני. כרגיל בימים מודרניים אלה, הודעות השביתה הועברו בפייסבוק, ב SMS וגם בעיתונות האופוזיציונית. אי ציות לשלטונות? אילו מילים חמורות ומדאיגות מאוד.
המשטר מכיר דרך אחת מרכזית להתמודד עם כוונות המרדה כאלה: מאז שבת נכנסו אל הערים הגדולות ברחבי המדינה עשרות אלפי שוטרים וחיילים, כדי לתפוס את הרחובות הראשיים והכיכרות, ואכן בקהיר המפגינים הפוטנציאליים הורתעו, אך לא כך בערי השדה, למשל העיר אל-מחלה אלכוברא, הנמצאת צפונית לקאהיר, עיר תעשיה וטכסטיל מדכאת, חסרת רחמים, שם אירעו היום התנגשויות של ממש בין כוחות הביטחון לבין אלפי מפגינים זועמים. לפחות מאה מפגינים נפגעו, בעיקר כתוצאה משימוש ייתר בגז מדמיע ובאלות. המפגינים דרשו תוספת לשכרם. הם החלו להשליך אבנים על השוטרים, שרפו צמיגים, פרצו למפעלים שלהם והחלו להרוס את המכונות, עצרו רכבת נוסעת בכך שהניחו צמיגים בוערים על הפסים, ואז החלו להשליך עליה אבנים. השוטרים המצרים הגיבו באלימות. כמו כן השמידו וקרעו המפגינים פוסטרים של מועמדי מפלגת השלטון, המפלגה “הלאומית דמוקרטית”, לקראת הבחירות הפרלמנטאריות הצפויות ביום שלישי השבוע. הבחירות האלה מלהיטות כמובן את הרוחות עוד יותר.
בשלב מאוחר פרצו השוטרים המצריים לתוך המפעלים והכריחו את העובדים לחזור לעבודה, באיומים.
לפי שעה כוחות הביטחון המצריים הצליחו לדכא את המרידה, שלא התרחבה לכל מצרים, אך בכוונת המארגנים להמשיך את המרי האזרחי. “אין לנו ברירה”, אמר אתמול מנהיג מפלגת “הוופד” האופוזיציונית, מחמוד באד’ה. “מצרים היא חולה, שהרופא שלו נכשל מלטפל בו כבר 30 שנה. אלא שהחולה הזה לא מסוגל להחליף את הרופא או את התרופה. אין לנו תותחים או טנקים. הנשק שלנו הוא תמיכת העם”.
מי עומד מאחורי המהומות, בתקווה שיצברו גובה, בשאיפה להפיל את שלטון מובארק? קודם כל ארגוני האופוזיציה לנשיא מובארק, ברית לא-הגיונית של השמאל הנאצריסטי, הליברלים של תנועת “כפאייה!” (“די!”) והאסלאם הפוליטי, התומך בצעדי ההפגנה. הכוונה כמובן ל”אחים המוסלמים”. אך מאחורי המהומה עומדים מליוני העם המצרי, ההמומים מכוח הקניה שלהם, שנעלם לפתע. “משפחה אינה יכולה להתקיים עוד במצרים, כאשר המחירים גבוהים פי שניים מן ההכנסה”, אומרים במפעלים בכעס אמיתי. המצב הגרוע ביותר הוא במפעלי הטכסטיל, שחלק מהם מזוהה דווקא עם ישראל, במסגרת איזורי הסחר החופשי.
לכך יש להוסיף את היעלמות הלחם מן הרחובות, תופעה שמדאיגה את השלטונות. לאחר הפרטת המאפיות, לא משתלם עוד למפעלי האפיה למכור לחם מסובסד, והוא מתחיל להיעלם. הלחם הבלתי מסובסד יקר מידי למרבית המצרים. התוצאה: תורים בלתי נסבלים, זעם עממי ומהומות נגד השלטון, שאינו עומד במחוייבותו להזין את ההמונים.
הפיתה היא הבסיס עליו נשענת החברה המצרית מזה אלפי שנה. עם הפיתה של המצרי – אסור לשחק.
רק להזכיר שבפעם האחרונה שהלחם לא הגיע, ב- 18 בינואר 1977 פרצו “מהומות הלחם”, שהוציאו מליון וחצי אזרחים מצרים לרחובות בחמת זעם, וחייבו את הנשא סאדאת לשנות את מדיניותו, ובעצם להגיע לישראל, כדי שארצות הברית תחלץ אותו מן המשבר, וכך גם היה. שלטונו של מובארק מבין כי עם הפיתה אסור להסתבך, ונעשים מאמצים להחזיר את הפיתות והלחמים המסובסדים לרחובות.
אלא שבכך לא הסתיימו צרותיו של הנשיא מובארק, החרד מפני תוצאה בלתי רצויה בבחירות המקומיות הצפויות השבוע. זה מספר שבועות שמערכת בטחון הפנים מנהלת מסע מעצרים, צייד וחיפושים אחר מנהיגי “האחים המוסלמים” ברחבי המדינה. כמו כן נעצרים ונעלמים מן הנוף הציבורי המועמדים של התנועה הזו לבחירות (לתנועה הזו אסור להתמודד, אך נציגיה מופיעים כנציגים “עצמאיים”). כבר כתבנו כאן על התופעה הזו, שבימים האחרונים נכנסה להילוך גבוה, במחוזות מצרים השונים. בחודש הבא הנשיא יהא בן 80, ובכל זאת מובארק חייב לעבוד קשה מאוד.
הזנחתו את עניין עזה, והעלמת עין מן החירות שנטל לעצמו חמאס, רק סיבכו עבור הנשיא המזדקן את המצב. מעבר עשרות אלפי הפלסטינים לסיני, הסתננות הטרור, והעבודה שהאסלאמיסטים בקאהיר נצלו את האירוע כדי לנגח אותו, מחייבים אותו עכשיו לעבוד קשה מאוד, והוא עובד.
תסמכו על הגורמים האסלאמיים, שכבר יידעו לנתב את המהומות הכלכליות לכיוון הרצוי להם. מבחינתם למהומות כלכליות תמיד היה ערך מוסף פוליטי, ראו את שהתרחש באיראן של 1979, ברשות הפלסטינית ואפילו במצרים עצמה.
האם האירועים יכולים לצאת מכלל שליטה? כיוון שהשלטונות בולמים בדיכוי קשה את המהומות, ובשל האופי של המצרי, שסולד בסך הכל ממרדנות ומהפכנות אישית, זה לא נראה כרגע באופק, אך אם המשבר הכלכלי הנורא הפוקד את המדינה יימשך, דברים בלתי צפויים עלולים לקרות.
חבל. מצרים דחתה כל שיתוף פעולה עם ישראל מאז השלום, להוציא מפעלי הטכסטיל שהוקמו עכשיו במדינה, אך זו טיפה בים, ובכל מקרה כבר מאוחר מידי. מזלה של המדינה שהיא מייצאת כיום נפט, בכמויות לא ממש גדולות, אחרת היא היתה מגיעה כבר למצב של חדלות פרעון ופשיטת רגל.
מצרים רותחת, הפוליטיקה אינה מתפקדת עוד, הפוליטיקאים נתפסים כהססנים או מושחתים, והמשטר חייב להיעזר במערכת דיכוי קשה. אילו התפתחויות מן השבועות האחרות, ואילו סימנים מבשרי רעות. כך החלו תהליכים מהפכניים, בלתי צפויים, בהיסטוריה המרירה של המדינה.
◄אנא, סייעו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה.
◄למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים כאן.
“
שובה של הציונות – שב הביתה
מובארק טעה בעזה, והוא הבין זאת: הולמים ומכים ב”אחים המוסלמים” בקהיר
תעלומת האריות, ופתרונה
הידיעות על מותי מוקדמות מידי? על מובארק והשמועות על מחלתו
