ניצחון חניבעל: האיחוד האירופי מחסל את אירופה

מאת ד”ר גיא בכור

בתקווה לשכנע את בעלות בריתה של רומא לנטוש את הברית שלהן איתה, הדרים חניבעל, המפקד הנודע איש קרתגו (ליד תוניס של היום) דרך איטליה, באיגוף מצפון. היה זה בשנת 216 לפני
הספירה. הוא הגיע בראש צבא אדיר עד לעיר קָאנָאֶ (Cannae, נשמע כמו המילה ‘קנאי’) שבדרום מזרח איטליה, ובכך חסם את המעבר בין רומא ובעלות בריתה בדרום מזרח המגף. במסגרת המלחמה הפונית השניה, היה ברור שזה הולך להיות קרב אדירים, וברומא הבירה היתה קריאה גדולה “ללמד את חניבעל לקח”. עשרות סנטורים הצטרפו אל הצבא הרומי האדיר, שיצא אז להלחם בבני קרתגו.

1 כאשר החלו תהליכי האיחוד של אירופה לאחר מלחמת העולם השניה, איש לא לקח בחשבון את החשיבה הדמוגרפית “הצפונית”, הליברליות והמתירנות, שהאיחוד הזה יעודד גם במדינות הדרום והמזרח.
לדוגמה ספרד: מכארבעה ילדים לאם בשנת 1960 לכמעט שלושה בסוף תקופת פרנקו, וכיום 1.4 ילדים לאם. או למשל התפרקות מוסד המשפחה באיחוד האירופי: ב – 1975 מספר החתונות בספרד היה 270 אלף בשנה, וכיום, למרות שהאוכלוסיה עלתה מאוד, רק 170,000. שיעורי הילודה באיחוד כולו צנחו צניחה חופשית, עד כי אין דור חדש, שיתמוך עוד בכלכלות הלאומיות. לדוגמה, צ’כיה עם 1.29 ילדים לאם,
רומניה עם 1.3, פולין עם 1.32, גרמניה עם 1.36, יוון עם 1.4, איטליה עם 1.4, ורק צרפת התגאתה, ממש התגאתה, עם ילודה של 2.03 ילדים לאם (בגלל הילודה המוסלמית), אך אבוי, ב- 2013 גם שם המספר ירד אל מתחת לשני ילדים, עם 1.99. רק שנבין, מספר הילדים לאם יהודיה בישראל כבר חצה את 3 ילדים לאם, פי שניים ויותר מאשר ברוב מדינות אירופה.

ככל שהמצב הכלכלי גרוע יותר, גם היכולת של מדינה לעודד ילודה יורדת. למשל, צרפת, שנשיאה
הולנד הורה עכשיו לקצץ בתקציבי מעונות יום ובמענקים למשפחה עם יותר מילד אחד. אגב, התופעה הזו מתרחשת גם בארצות הברית, עם 2.12 ילדים לאם רק לפני שלוש שנים, וכיום 1.89.

כתוצאה מכך מספר התושבים במדינות האיחוד יורד (פחות מ – 2.1 ילדים לאם זו ילודה שלילית), למשל גרמניה שכיום יש בה 82 מליון תושבים, אך היא צפויה ליפול ל – 70 מליון ב – 2050, או ספרד כיום עם
47 מליון, שתהיה 45 מליון ב – 2021 ו- 35 מליון ב – 2060.

כאן נחלקות מדינות האיחוד האירופי לשתיים: הצפוניות, שנכנסו עם כלכלה יציבה, והדרומיות, בעיקר יוון, ספרד, פורטוגל, קפריסין, אירלנד (ויש הכוללים כבר גם את צרפת), שנכנסו עם כלכלה שאינה יציבה. העשירות קולטות הגירה אירופית פנימית, ובכך מחפות על הירידה בילודה שלהן, והעניות, שנשארות עם האוכלוסיה הצונחת והמזדקנת. למשל בספרד אחוז בני הששים-ויותר עומד כיום על 30%, אך ב- 1977 הם היו רק 22%. ב- 2050 הם יהיו כבר כמעט הרוב.

כבר כיום המדינות הדרומיות אינן יכולות לפרוע את החובות שלהן, שכן הן מזדקנות במהירות, ואין דור צעיר שייכנס נלהב לעבודה. זה צפוי להיות גרוע יותר, במסגרת איחוד שהבטיח רווחה, עושר ואושר לחבריו.

חניבעל עצמו הבטיח לחייליו לא רק תהילת עולם, אם ינצחו, אלא גם את עושרה של רומא. “הקרב העומד להתרחש יכריע בעניין העושר”, ציטט אותו ההיסטוריון הרומאי פוליביוס, “אם תנצחו בו, מייד תהפכו לאדוני כל איטליה”.

2 האיחוד האירופי ביטל ת הגבולות בין מדינותיו, ואפשר הגירה אוטומאטית פנימית, כזכות לכל תושב באיחוד. כתוצאה מן התהליכים ההרסניים שתיארנו, החלה נדידת עמים בתוך האיחוד, והכוונה קודם כל לצעירים. ההנחה עם הקמת האיחוד היתה שפנסיונרים חביבים יעברו דרומה אל השמש, ויקדמו את מדינות הדרום. איש לא חזה שהנוער הדרומי יהגר בהמוניו צפונה והחוצה, וירוקן את מדינות האם שלו. למשל, בשנת 2012 היגרו 45,000 צעירים איטלקים לגרמניה. הם לא יחזרו עוד, משום שאין להם עבודה במדינת האם.  כך גם 37,000 ספרדים או 35,000 יוונים. ומי מהגר? הצעירים הטובים ביותר, עתידה של כל מדינה.

התופעה המבהילה הזו מתגברת משנה לשנה, והופכת את איטליה, יוון, פורטוגל, ספרד, אירלנד, אך
גם מדינות מזרח אירופה לבתי אבות. אך הגירת הצעירים היא לא רק צפונה, אלא גם אל מחוץ לגוש האירופי: בשנת 2012 מעל 100,000 צעירים עזבו את אירלנד לאוסטרליה וניו זילנד, רובם משכילים. עשרות אלפי פורטוגזים נמלטים למושבות הפורטוגזיות באפריקה כמו אנגולה ומוזמביק. חלק אולי יחזרו וחלק לא, אך מדינות המוצא מתרוקנות. עוד נתונים מפורטוגל: כ- 100,000 עוזבים שם בשנה, לעומת 44,000 בשנת 2011, ו- 23,700 ב- 2010.

זהו תהליך של נדידת הצעירים. מתפלאים על היהודים מצרפת ובלגיה שנמלטים לישראל? הם כבר מבינים.

הצבאות שנערכו זה מול זה היו אדירים ונלהבים: בצבא הרומאי היו 40,000 לגיונרים רומאיים ועוד 40,000 רגלים מבעלות הברית, וכן 2,500 פרשים. הסינאט בחר שני אלקטורים חדשים, שינהלו יחד את המלחמה: גאיוס טרנטיוס וארו (Varro), ולוקיוס אימיליוס פאולוס (Paullus). הסינאט היה תמיד בוחר שניים, לתקופה של שנה. תמיד רק קונסול אחד יצא למלחמה, אך הפעם הוחלט, לאור חשיבות העניין, ששניהם ייצאו יחדיו לפקד על הכוחות.

3 כתוצאה מהגירת צעירים הכלכלה הדרומית והמזרחית הולכת ונחרבת, ואין שום אפשרות להיחלץ בעתיד מן הצרות, משום שאין מי שיחלץ מבפנים. עוד נתון: מדינות האיחוד הסכימו למטבע משותף, הוא
האירו, ובכך איבדו את עצמאותן הפיננסית, קודם כל בנוגע למדיניות של ריבית ובנקים. כתוצאה מכך מדינות הצפון משתלטות על מדינות הדרום וקונות אותן לכל דבר. נכון שגרמניה נותנת כספי “חילוץ”, אך אלה גרושים לעומת ההשתלטות על הדור הצעיר והכלכלה. המשבר הדמוגרפי-כלכלי הולך ומחריף, והשנה ייכנסו אליו גם צרפת וחלק ממדינות המזרח, בנוסף, כמובן , לדרומיות. כיוון שגם מדינות המפרץ הפרסי בהיסטריה, כיוון שבקרוב ארה”ב לא תצטרך את הנפט שלהן, הן קונות מכל הבא ליד
באירופה. לכן יש הגבלות אירופאיות על ישראל, אלה דרישות של הקונות הערביות, וממש לא קשור במה שנעשה או לא נעשה.

מהר מאוד התברר שהקונסולים וארו ואימיליוס מתעבים זה את זה, אך הם היו חייבים להסתדר ביחד כדי לנהל את הקרב. הם אימצו שיטה, אותה אימץ גם האיחוד האירופי כאלפיים ומאתיים שנים אחר כך: רוטציה. כל יום הם יתחלפו בפיקוד על המלחמה בינם לבין עצמם, כמו שהאחוד מחליף מדינה שתעמוד בראשו כל שנה. לא רק זאת, גם הקונסולים של השנה שחלפה היו שם בקרב, עם כל האגו שלהם. ברומא כל שנה היו נבחרים שני קונסולים חדשים, והיתה לכל אחד מהם זכות וטו על פעולות משנהו. ככה, מסוכסכים ועויינים, הם הלכו לקרב.

4 אין זו בריחת מוחות של מדינות הדרום, או כבר חלק ממדינות הצפון, אלא בריחת העתיד. מדינות
ללא דור עתידי נמרץ, שייטול את חלקו בכלכלה, משולות לאבודות, וזה המצב בהרבה מאוד מדינות אירופאיות. המדינות הצפוניות מנסות “לקנות” מוחות של מהגרי מדינות הדרום, בסבסוד מגורים ולימודים, ולכן ברליו נשמעת אטרקטיבית, אך זו תופעה מלאכותית, ובסופו של דבר היא תקרוס, כפי שנראה בהמשך. אי אפשר יהיה לקיים אותה לאורך זמן.

מהנדסים ספרדים הולכים להיות מנקי רחובות בגרמניה, תכניתניות או מנהלות עסקים מיוון משמשות במספרות בהולנד. המוח מתייבש, אפילו אם הוא נודד צפונה. הדת מתה, הלאומיות מתה, אין לכן במה להאמין. זהו דור צעיר מבולבל ואבוד.

התברר שדעת שני הקונסולים בנוגע למלחמה נגד חניבעל היתה הפוכה. כותב ההיסטוריון פוליביוס: “כשראה אימיליוס שהשטח מסביב מישורי וחשוף, טען שאין לערוך בו קרב… ואולם דעת וארו, בגלל חוסר הניסיון שלו, היתה הפוכה. התגלעו קשיים ומריבות בין המצביאים, וזה הדבר המסוכן ביותר” (היסטוריה, Historiae, ספר שלישי, 110, קיים גם בעברית בתרגום בנימין שימרון, מוסד ביאליק, כרך ראשון, בעמ’ 251). וארו גם ביצע שינויים במערך הכוחות, שבלבלו את החיילים. למשל, הוא הורה לצופף את המאניפולוס (יחידה של כ- 120 חיילים). להחלטות האלה יהיו אחר כך השלכות דורסניות. 

5 גרמניה משניאה את צמה באיחוד. מדובר בענק שבולע וזולל כל, וכפי שהיו שצפו, האיחוד שלו
עצמו גדול מידי על ייתר אירופה. גרמניה חייבת 200,000 מהגרים כל שנה, כדי לשמור על התיעוש שלה. המחיר הוא ריקון המדינות הדרומיות לה, והשנאה כלפי הגרמנים הולכת ומתרחבת, עד שתתפוצץ. צודקים ההמונים ביוון או בספרד, גרמניה מציגה את עצמה כמי שמחלצת אותן, אך בפועל היא בולעת את העתיד שלהן. גרמניה משתלטת על אירופה, ללא קרב אחד.

וכך יצא וארו ביום שלו לקרב האדיר, ולמחרת אימיליוס בלם, ושוב. מי שראה את הבלבול הזה מרחוק היה חניבעל, שהבין שהצבא הרומאי מנוהל בידי שניים, הסותרים זה את זה. גם החיילים הרומאים ראו את הפקודות הסותרות, עד ליום הקרב הגדול, בו יצא וארו למערכה האדירה והרת האסון: 2 באוגוסט 216 לפנה”ס. 

מנהיגות קולקטיבית תמיד מסוכנת, משום שהפרטים לא רק פועלים זה כנגד האינטרס של זה, אלא לעיתים באופן חסר הגיון. הם יסתירו את דעתם כדי להתקבל על הקבוצה, כדי למצוא חן, לרצות אחרים, ולהתקדם במנגנון, במקום להעז ולתקן.

מטבעה הקבוצה פוחדת משינויים כדי לשמור על מכנה משותף, וכדי לשמור על עצמה. כתוצאה מכך הפשרנות והבינוניות משתלטות על חבריה, תוך דחיקת החדשנות והיזמות.

זה בדיוק מה שקורה למשטר הפקידים של האחוד האירופי, והתוצאות בהתאם. חבורה של בירוקרטים מנהלת את הענק המבולבל הזה הקרוי האיחוד האירופי. הרבה פעמים החלטות הבירוקרטים מנוגדות לאינטרסים של המדינות, למשל בנושא הישראלי, שהוא קריטי לפיתוח חלק גדול מן המדינות החברות.

6 כאן נכנסים לתמונה גם תהליכי ההרס מדרום לאירופה, כלומר במרחב המוסלמי הנחרב בעצמו.
בעולם שהוא כבר קטן, אירופה נראית כגן עדן למאות מליונים מהעולם הערבי ומאפריקה, שרוצים לחדור לתוכה בכל מחיר, ומליונים אכן עוברים. מדינות הדרום המוכות והעניות אינן מסוגלות לבלום את גל ההגירה המוסלמי האדיר, אין להן משאבים לכך, לא כוח ולא רצון, וכיוון שהאיחוד פרוץ בתוכו, מי שמצליח להיכנס – יכול לנוע בתוכו בחופשיות. מליוני המהגרים המוסלמים לא רוצים את מדינות הדרום, הם
מתוחכמים, והם נודדים צפונה לסקנדינביה, גרמניה, הולנד ועוד. כך עייפות מדינות הדרום הופכת לבעיה דמוגרפית אדירה גם בצפון.

אלה תהליכים הרסניים. לדוגמה: לספרד נכנסים 450,000 מוסלמים בשנה, ומהגרים ממנה 580,000 ספרדים בשנה. מספרד חלק גדול מהמהגרים המוסלמים עולה וממשיך למעלה, ואין אפשרות לעצור זאת.

הקונסולים שנבחרו ברומא נבחרו על סמך השגיהם הפוליטיים ולא הצבאיים, אך הם היו גם המפקדים העליונים של הצבא, ומפקדי קרב קאנאי. כך עמד אסטרטג צבאי גאוני כמו חניבעל מול שניים חסרי ניסיון, ועוד מסוכסכים קשות זה עם זה ועם אלה שקדמו להם.

על “החיים הטובים”, ועל היבשת שאיבדה את הביטחון העצמי

עוד מאמרים שלנו על אירופה והאסלאם

7 המהגרים המוסלמים ברובם הגדול אינם משכילים ברמה הנדרשת או בעלי מקצועות מפותחים, וכך הם נופלים מייד (בשביל זה הם הגיעו) על כתפי מוסדות הרווחה של האיחוד. מדינות הדרום לא יכולות כבר
לתמוך במהגרים האלה, אך גרמניה וסקנדינביה עדיין תומכות במליארדי אירו בשנה. אך ככל שהמהגרים המוסלמים מתרבים, היכולת של המדינות או האיחוד לתמוך בהם צונחת. דנמרק מתקרבת לקצה יכולת תמיכת הסעד שלה במהגרים. הטרגדיה שהאיחוד מושתק בשל צנזורה עצמית מדכאת של ‘פוליטיקלי קורקט’, ולכן אסור אפילו לדון בבעיות האלה, לא כל שכן לתקן אותן. זאת בנוסף לשינוי המבנה הדמוגרפי: כל יום יותר נוצרים מתים, ויותר מוסלמים מגיעים ונולדים.

המהגרים החדשים אינם מפתחים, אינם יוזמים ואינם מקימים מפעלים, ולכן גם כלכלות הצפון יקרסו בשלב כלשהו. הן לא יהיו מסוגלות להחזיק כל כך הרבה אנשים לא יצרניים בנוסף על האזרחים המזדקנים.

החיילים הם מראה דמותו של המפקד, וכיוון שהמפקדים היו מסוכסכים, החיילים הרגישו נזנחים ואבודים. ואכן, כאשר החל הכיתור האכזרי סביבם, החיילים הרומאים המהוללים נכנסו לפאניקה, אלפים נפלו על הארץ, ומצאו את מותם בדריסה, תחת רגלי חבריהם. לא היתה דמות אחת של מפקד, אליה יישאו את עיניהם.