[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
To read this article in English
ושוב חזר שר החוץ האמריקני, ג’ון קרי, לישראל, לאחר שנעדר מכאן תקופה ארוכה, אך הפעם, יש להאמין, הוא רואה כבר אחרת את המזרח התיכון.
ראשי הממשל האמריקני הזה, הנמצא בחודשיו האחרונים, האמינו מיומם הראשון בשלטון, שהנקודה הארכימדית לאחוז במזרח התיכון היא ישראל. אם תלחץ עליה, ו”תפתור” את הסכסוך “שלה”, המזרח התיכון כולו ייפול לרגליך. זו הסיבה שהעיסוק בממשל הזה בנושא ישראל היה אינטנסיבי. הנשיא ברק אובמה ושר החוץ קרי לא הירפו, ובקדנציה השניה של אובמה הם אף פתחו במשא ומתן כפוי, מתיש וארוך, על ישראל ועל קבוצה מסוימת של פלסטינים, המכונה “הרשות הפלסטינית”.
כמה כתבנו במדור הזה שמדובר בטעות קשה, כמה הזהרנו שאין לממשל הזה את הזמן לטפל בסכסוך שהתיישן, ואשר הפך לשולי, בעוד סכסוכים אדירים הולכים ומתרגשים על האיזור ועל העולם. וכך, במשך כשנתיים שלמות התעסק הממשל האמריקני בנו, התעסק בעבר, בעוד שמטחנת הבשר הסורית הלכה והתרחבה בהווה; עיראק קרסה; לוב הפכה למקפצת ג’יהאדיסטים לאירופה; תימן חרבה וחורבותיה נפלו על סעודיה; ואירופה הסתחררה במליוני פליטים. אך העיסוק בישראל נמשך.
סביר שהממשל אינו אשם, אלא שהוא נפל קורבן ל”מומחים” למיניהם, “דיפלומטים”, “אנשי אקדמיה” בישראל ובארצות הברית, שהפכו את “הסכסוך” למקור פרנסתם, ולצדיקים אחרים, הרוצים לנגוס בישראל, ולמזער אותה, לא פחות מכך. עכשיו אנחנו מבינים שעשרות שנים עסקו אותם “מומחים” בסכסוך הישראלי (כבר לא אומרים הסכסוך הישראלי-ערבי, משום שהוא הצטמק לסכסוך הישראלי-פלסטיני), מבלי שהם עצמם הבינו עד כמה הוא שולי, ועד כמה הוא משמש כלי להפניית תשומת הלב החוצה, מן הבעיות האמיתיות של המזרח התיכון. כל שליט ערבי, שלא רצה שיראו את התסבוכת הדתית-עדתית-שבטית-לאומית אצלו בבית, הסיט את תשומת הלב לעבר ישראל. מבחינתו היא היתה דווקא נכס, לא נטל.
סביר להניח שהנשיא אובמה כבר מבין את המניפולציה סביב ישראל, אך יתכן וזה מאוחר מידי מבחינת האיזור. אם היו מטפלים בשורשי דאעש בזמן, יתכן והם לא היו מתפתחים למפלצת של עכשיו; ואם היו מטפלים במשטר הרשע של בשאר אלאסד בזמן, יתכן והוא כבר לא היה כאן היום; או המשבר המצרי, הלובי או זה האירופי. כן, גם אירופה עסקה בישראל, בעוד הבית שלה עולה באש.
המימשל של אובמה התעסק בסכסוך שהתיישן
ומי בכלל נמצא בצד השני, מול ישראל? ואקום אחד גדול. יש קבוצה של זקנים ברמאללה, חסרי כוח וחסרי לגיטימציה, ששום הסכמה שאלינו יגיעו, לא תהיה מקובלת על רוב הציבור הערבי ביו”ש או בעזה, ובכל מקרה לא היה בכוונתם להגיע לשום הסכמה. מטרתם היחידה היתה לזכות בשטחים, ולהפוך אותם ליעד התקיפה הבא לצמצומה ולהחלשתה של ישראל, לא פחות מכך. מעבר לכך אין שם דבר: לא פוליטיקה, לא כלכלה, לא מפלגות, לא משפט, לא פרלמנט ולא עתיד. ולואקום הזה היה מי שרצה לתת שטח, ממנו יתקפו את מרכז ישראל בטילים.
עוד מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור
המשטרים הערביים השלימו עם קיומה של ישראל, ובחשאי ושלא בחשאי הם אף מבקשים להיעזר בה. הסכסוך עם “הפלסטינים” קיים, אך הוא שולי לעומת הדמון הסוני-שיעי; קרב האדירים עם האסלאם הקיצוני; והמעצמות שחודרות אל המזרח התיכון בתנופה צבאית. בסופה האדירה, כמוה לא ידע המזרח התיכון מאז הכיבוש המונגולי, לפני כ-800 שנים, דווקא ישראל היא פינת היציבות היחידה. זו, שתוארה פעם כאם הסכסוכים במזרח התיכון. במזרח תיכון המחפש נואשות אחר יציבות, ישראל נותרה העוגן היחיד. השלום שלה כבר כאן.
(פורסם בידיעות אחרונות, 26.11.15)
[face-book-like]
מי שעדיין לא הצטרפו למועדון ג’יפלאנט מוזמנים להצטרף כאן: