מאת ד”ר גיא בכור
במאה ה- 17 היתה אוקראינה חלק מן האיחוד הפולני-ליטאי, אך ב 1648 הוביל מנהיג הקוזאקים באוקראינה, בוהדן חמלניצקי מרד נגד האיחוד, באחד הקרבות הקשים ביותר של אירופה באותה מאה.
ההתחלה היתה טובה, כמו כל ההתחלות, וצבא חמלניצקי בשיתוף פעולה עם טטרים מוסלמים, בהנהגת ח’אן אסלאם השלישי מחצי האי קרים, היה עדיף במספרו על צבא האיחוד. אלא שצבא הקוזאקים והטטארים היה מורכב מאיכרים ווסאלים “מתנדבים” רבים (כלומר, נידבו אותם) שלחימה לא היתה צד חזק שלהם, ובנוסף, הקוזאקים היו מאומנים ומצויידים פחות מצבא האיחוד.
המגע בין הצבאות החל ב- 28 ביוני 1648, ליד העיר ברסצ’קו (Berestczko, מערב אוקראינה, ליד לבוב) ועליונות צבא האיחוד התבררה די מהר. הח’אן הטטרי כעס על חמלניצקי, והאשים אותו שלא הזהיר אותו מפני עוצמת צבא האויב. ב- 30 ליוני חיל הרגלים של האיחוד פרץ את שורות הקוזאקים וגרם שם לאנדרלמוסיה, כשחיל הרגלים של האיחוד התקדם אחריו בהצלחה רבה, בסיוע ארטילריה יעילה. בשלב הזה הח’אן המוסלמי על צבאו, ברח מן המערכה הצבאית, כשחמלניצקי מנסה לשכנעם לחזור.
בינתיים ביסס צבא האיחוד מצור סביב צבא הקוזאקים, וכך זה נמשך כשבוע. פיקוד הקוזאקים המתין להוראות חמלניצקי, וכשאלה לא הגיעו, החליטו הקוזאקים לברוח בחסות החשיכה, לא לפני שבזזו את האיכרים שבמחנה שלהם.
עם בוקר גילו האיכרים הנחרדים שהם הופקרו לגורלם, והקוזאקים נעלמו. צבא האיחוד לא איחר להגיע, תוך שהוא מבצע שחיטה במי שנשארו.
אבידות האוקראינים היו איומות: בין 40 אלף ל- 150 אלף הרוגים בקרב, מה שלא מפריע לאוקראינים לראות בחמלניצקי (צורר היהודים, פרעות ת”ח ות”ט) גיבור עד היום, ופסל הירואי שלו ניצב על סוסו בקייב, כפי שאנו רואים. נכון הוא שהקרבות נמשכו אחר כך, וחמלניצקי זכה לעצמאות קוזאקית, אך היא היתה מדומה במידה רבה.
מרד הקוזקים היה בבחינת התאבדות, פרי שיקול מוטעה, וזו היתה הטעות הראשונה של האוקראינים.
1 לא להאמין, אנחנו במאה ה- 21 באירופה “הנאורה”, והנה, צבאות מתנגשים כאילו אנחנו בחצי הראשון של המאה ה- 20, וכובשים שטחים אדירים, ושוב אלה הרוסים, מזרח אירופה ואולי גם “מעצמות” אחרות. אירופה חוזרת להיות שחקן ראשי.
מאות טנקים ואלפי חיילים רוסים כבר פלשו לתוך מזרח אוקראינה (לאחר שסיפחו את חצי האי קרים לכל דבר), והקרבות מתנהלים בשורה של מוקדים, ובעיקר במחוזות שבהם יש רוב לדוברי הרוסית: לוהנסק, דונצק וחרקוב. כוח אחר של רוסים ואוקראינים פרו-רוסים מנסה לנוע לעבר מריופול, וכנראה ליצור רצף טריטוריאלי עם קרים. “זו מלחמה כמעט בהיקף מלא, והיא מתרחבת לעוד שטחים באוקראינה” הזהיר שלשום נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו. צבא אוקראינה נסוג, עמדותיו ננטשות, חיילים מוכים, אבידותיו קשות, והרוסים והפרו-רוסים השתלטו עד כה על 320 ק”מ של קו הגבול בין שתי המדינות. קו החזית מתפתח ונע במהירות. הרוסים מכניסים פנימה מערכות נשק מתקדמות, למשל מערכות שלהם נגד מטוסים, מסוג 22-SA, כנגד מטוסי הקרב האוקראינים. “מזכירים לכם שאנו מעצמה גרעינית” הבהירו להם הרוסים יותר מפעם אחת.
בלי לשים לב חצתה מלחמת אוקראינה קו ברור: עד לשבוע האחרון משך פוטין בחשאי בחוטים, ונמנע מלחימה ישירה שם. אלא שהמורדים שלו היו בנחיתות, והוא נכנס בעוצמה ישירה למערכה. הכללים השתנו, והמלחמה הפכה גלויה, בלי השקרים המגוחכים עד עכשיו.
בתגובה הודיע מזכ”ל נאט”ו, הדני אנדרס רסמוסן (כולם בדנמרק רסמוסן?) שארגונו עומד להקים כוח צבאי של כ- 10,000 חיילים, כדי “להכות חזק, אם צריך” את הרוסים. להכות את הרוסים? הרי זו כבר מלחמה בינלאומית. ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון, מסר בנאום תקיף בפרלמנט, עוד פרטים על הכוח המתגבש: הוא יכלול כוחות יבשה, אוויר וים, והחיילים יגיעו מבריטניה עצמה, שגם תנהיג אותו, דנמרק, לטביה, אסטוניה, ליטא, נורווגיה והולנד. ואיפה אמריקה? עוד נגיע לזה.
2 מה ולדימיר פוטין רוצה? על פי תפיסתו הוא מנהל קרב מאסף של התגוננות. לאחר שהמערב קרע את ברית המועצות לגזרים, הוא צירף לאיחוד האירופי חלק גדול ממדינות ברית המועצות לשעבר, ובכך הטיח אותן נגד רוסיה. נאט”ו הרחיב את השפעתו, ובשנה האחרונה זמם המערב לחטוף גם את החצר האחורית של רוסיה, אוקראינה. על פי תפיסתו של פוטין זו מזימה, שנועדה לחסל בשלב מאוחר יותר גם את משטרו, בסוג של “אביב סלאבי” מוטה “זכויות אדם”, במתכונת האביב הערבי.
בחודש מרץ הוא סיפח לעצמו סיפוח מלא את חצי האי קרים (מעניין, איש לא משתמש כאן במילה כיבוש. זו שמורה כנראה רק לנו) והמתין לראות את תגובת המערב. משזו לא הגיעה, המשיך.
צפינו כאן שישתלט על קרים, ובשלבים גם על מזרח אוקראינה, וכך אכן קורה. הוא מעריך שבארצות הברית יש צירוף מקרים נדיר, שלא יחזור: נשיא מבולבל ועצל, לדעתו, שלא מוכן להילחם בשום אופן. פוטין רוחש בוז בלתי מוסתר לאובמה, ולצוות המקיף אותו: קרי, הייגל ואחרים. “מנהיג הוא היועצים שלו”, נוהג פוטין לומר. ובאירופה, מעריך פוטין, שולטים ההדוניזם, הפציפיזם, ההתפרקות מלאומיות וההסתייגות מכל מהלך צבאי, מה גם שרוסיה שולטת באנרגיה של אירופה.
אז למה לא לנצל את ההזדמנות ולהמשיך הלאה?
אדום: קרבות בעצימות גבוהה. צהוב: קרבות בעצימות נמוכה, עדיין.
על מוסר של עבדים ומוסר של אדונים: רוסיה כובשת את קרים ומשנה גם את מצבנו
3 זה אומר שהמדינות הבאות נדרכות עכשיו מי בחרדה ומי כבר בהיסטריה: הבלטיות והנורדיות, כלומר שלוש המדינות הבלטיות, וכן פינלנד ושבדיה. בסיכון גם פולין.
כמו אוקראינה, כמו אבחזיה שפעם היתה בגאורגיה, כך רואה פוטין בשלוש הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה חלק מהאימפריה הרוסית, וזה אכן היה המצב במאה ה- 19. בתום מלחמת העולם הראשונה הן קיבלו עצמאות, אך בהסכם ריבנטרופ – מולוטוב (1939) סיפחה אותן רוסיה מחדש, וכן חלק מפינלנד. ב- 1941 כבשה אותן גרמניה הנאצית, וב- 1944 הן שבו לברית המועצות. עם קריסת הסובייטים, הן הכריזו על עצמאות ב- 1991, וב 2004, כדי להגן על עצמן, הצטרפו לנאט”ו ולאיחוד האירופי. מבחינת הרוסים זו השפלה קשה, שחייבים לתקן.
נשיאת ליטא הודיעה אתמול: “רוסיה במצב מלחמה עם אוקראינה, וזו מלחמה נגד אירופה.. אך אותנו לא תוכל רוסיה לכבוש, שכן אנחנו חלק מברית ההגנה של נאט”ו”. אך היא יודעת כמה מסוכן המצב מבחינתה. יתכן והיא שבה לתרגל את הרוסית שלה.
פינלנד גם היא נלחצת, לאחר ששלוש פעמים בתוך שבוע חדרו מטוסי קרב רוסיים למרחב האווירי הפיני. זהו איתות ברור. ביוני הזהיר יועץ בכיר של פוטין, סרגיי מרקוב, את פינלנד “לחשוב על ההשלכות, אם היא תהרהר בהצטרפות לברית נאט”ו“, תוך שהוא קובע מיהן המדינות בסיכון: שוודיה, פינלנד, פולין והבלטיות. שבדיה, שדי ביטלה את הצבא שלה, הכריזה על כוננות והזזת כוחות ומטוסים.
עוד מאמרים שלנו על אירופה, היבשת החולה
4 ואיפה אובמה? נשיא ארצות הברית שב אמנם מחופשת הגולף שלו, אך הוא עסוק במסעות גיוס תרומות לקראת הבחירות הקרובות לקונגרס, וכנראה לא נשאר לו זמן לזוטות כמו רוסיה או דאעש. הוא הרי הודה במו פיו ש”אין לי אסטרטגיה בנוגע לדאעש בסוריה”. מי שתופס לאט לאט את הפיקוד על “המערב” הוא ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון, כשאובמה מתנהג כנשיא בסיום כהונה.
כל עוד נחבא פוטין מאחורי “המורדים”, יכול היה גם אובמה להעמיד פנים שהכל שם בסדר, אך מה עכשיו, כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה? והרי אוקראינה קיבלה ערבות של ארצות הברית שזו תגן עליה, אך מי בכלל זוכר את הערבויות האמריקניות, ומה הן שוות?
שני איומים גלובליים הולכים ומתגברים נוכח המערב: הטרור האסלאמי והאיום הרוסי, אך בשני המקרים זהו מערב רופס, שמן, מושחת ושקוע בהנאותיו הארציות, שאינו מסוגל להחליט על מאבק כולל ומכריע. אינו מסוגל להתגייס.
5 הקנצלרית אנגלה מרקל, בוגרת “ברית המועצות” (לרגע היא לא שכחה את חייה בגרמניה הקומוניסטית, היא גם דוברת לכן רוסית) חוששת מאוד מהצל הרוסי הזה; הוא מטיל עליה אימה, ומזכיר לה את מה שהיא מדחיקה. אך היא גם לא רוצה מלחמה, ולכן נקטה בגישה האירופית הקלאסית: סנקציות. משום מה האיחוד האירופי ממשיך עם האשליה הזו, למרות שלא הביאה לשום תוצאה מבחינתו עד היום. כך יורה לעצמה אירופה ברגל, והיא מענישה יותר ויותר את השוק הרוסי, ולכן מענישה את עצמה. מרקל מתגלה כמנהיגה רופסת, בניגוד לתדמיתה הבינלאומית, שדיברה עם פוטין כ- 30 פעמים מאז תחילת השנה בטלפון, ללא שום תוצאה. ההיפך, המעורבות הרוסית רק הולכת ומתגברת, ומנהיגותה של גרמניה מוטלת בספק. מרקל פיתחה תיאוריה של “מקל וגזר” מול פוטין, אך התיאוריה שלה קרסה. מה תעשה עכשיו? היא במבוכה, כל מאמציה כשלו.
רוסיה מחלישה את האיחוד האירופי, והוא מחליש את רוסיה. למאבק הכלכלי הזה עוד יהיו השלכות כבדות על שני הצדדים. בנוסף, הגלובליזציה כתופעה עולמית, נגמרה.
הטעות השניה: בשנים 1932-33 האוקראינים העזו לדרוש עצמאות משלטון הדמים של “החבר סטאלין” (טבאריש סטאלין), “שמש העמים” וחביב השמאל בארץ ישראל. כתוצאה מכך החליט סטאלין להרעיב למוות את אוקראינה, וכך גם עשה. אוקראינה, אסם התבואה של אירופה, הושמה בסגר, תוך שהקולחוזים שלה מחויבים להוציא את המזון החוצה, בעיקר לרוסיה עצמה, כך שלתושבים שם לא נשאר מה לאכול. הרוסים הידקו וסגרו את גבולות אוקראינה, והיא הפכה למחנה ריכוז ענק. 25,000 איש מתו כל יום מרעב, עד לסך כל של שבעה מליון, רבע מן האוכלוסיה, כולל שלושה מליון ילדים. היה זה תהליך ההרעבה הפוליטי הגדול בתולדות האנושות, והוא הצליח. אוקראינה התייבשה והתייאשה לגורלה.
רוסיה לעולם לא תוותר על אוקראינה, בראותה אותה חלק מן המרחב הסלאבי הטבעי שלה, ואם אוקראינה לא תבין זאת, הם עוד יזכירו לה את זה. ובינתיים קורסת אוקראינה האביונה גם כך כלכלית, המטבע שלה מתמוטט, עם 2,600 הרוגים, והחורף הקשה הולך ומתקרב. בלי האנרגיה מרוסיה, אוקראינה תקפא למוות. פעם הרוסים הרעיבו אותם, עכשיו הם עוד יקפיאו אותם.
יש ספק שמישהו רוצה להחזיר את ברית המועצות? אך האם זה אפשרי?
ועוד מילה: השמאל הציוני בישראל, ובעיקר מפ”ם, סגד בהערצה עיוורת לסטלין ולברית המועצות, למרות כל סימני האזהרה. מפ”ם העריצה אותו למרות האנטישמיות שלו, האנטי-ציונות והזוועות, בעצימת עינים שלא תאומן. שום דבר מכל זה לא ערער אצלם את האמונה ב”שמש העמים” וב”מולדת השניה” (כלומר ברית המועצות הסובייטית). אפילו סיקור מותו ב”על המשמר”, יומון מפ”ם דאז, היה סוגד ומעריץ. מפ”ם זה המ’ במפלגת “מרץ” (לאחר האיחוד עם “רץ”). כאז שם, גם היום: עיוורון פוליטי מול “הפלסטינים”, שההיגיון שלנו לא מקבל.
6 כיוון שהסנקציות החדשות אוסרות יצוא מאירופה של תוצרת חקלאית ואחרת לרוסיה, זו הזדמנות מבחינת ישראל לסגל לנו שווקים חדשים, והרוסים משוועים לתוצרת שלנו. כיוון שהמלחמה באירופה לא הולכת להסתיים כל כך מהר, ההיפך, זו יכולה להיות השקעה לטווח רחוק. כך סנקציות של אירופה על תוצרת יהודה ושומרון יכולות לכוון אותה לשוק הרוסי, שפעם, צחוק הגורל, היה שייך לתוצרת מהאיחוד האירופי.
הנזק של אירופה הוא ההזדמנות שלנו.
7 פוטין הפך את המאבק שלו באוקראינה לעניין של גאווה לאומית, והתמיכה בו בתוך רוסיה היא רבה; הוא מחזיר לפי גישה זו את הכבוד הרוסי, במסגרת של “פן-סלאביות”. בכלל, רוסיה עוברת מלמעלה ומלמטה מהפיכה של לאומיות רוסית מודגשת, המחוברת בטבורה לכנסיה הרוסית הפרבוסלאבית, עם סיסמאות לאומניות מובהקות שלא נשמעו כמותן זה מאה שנים. נגד כל מי שהוא לא רוסי, נגד יהודים נגד מוסלמים, נגד זרים. לא רק גאווה לאומית. המלחמה להשבת הגדולה היא הדבק דרכו יכול פוטין לאחד מאחוריו את החברה הקרועה שלו. לעולים מברית המועצות לשעבר: זו כבר מדינה אחרת ממה שהכרתם, ומפחיד לחיות בה.
8 ומי מוצא את עצמו “לא רוסי” שוב? היהודים כמובן. ברוסיה נותרו מאות אלפי יהודים, אולי אפילו מליון, אך אלה יהודים שלא ראו את עצמם מועמדים לעלות לישראל, ההיפך, הם האמינו שרוסיה בדרך להיות דמוקרטיה, וכי הם יוכלו לשגשג בה, כמו שהאמינו יהודי צרפת. עכשיו, עם הלאומנות הרוסית המודגשת, אפילו האינטליגנציה היהודית של מוסקווה מתכוונת לעזוב, חלקה המשמעותי לישראל. ועוד הפגנות ומצעדים “רוסיים”:
ומה באשר לכמאתים אלף יהודי מזרח אוקראינה? גם הם חשבו שאין צורך לעזוב או לעלות לישראל, הם הרי ישגשגו במולדתם האוקראינית. היהודים האלה תקועים עכשיו עמוק עמוק בתוך הקרבות.
הסוכנות ומוסדות העלייה חייבים להתארגן כדי להעלות אותם בעליית מצוקה, אך בדיקות באשר ליהדותם של המועמדים לעלייה מעכבות את התהליך. בסופו של דבר אוקראינה תתרוקן מהיהודים, כפי שזה יקרה באירופה כולה. אין להם מה לחפש שם עוד, משום ששני הצדדים, הלאומנות האוקראינית והלאומנות הרוסית, לא אוהבים יהודים.
9 כל שיתוף פעולה רוסי- אמריקני מעוכב עכשיו, המלחמה הקרה חוזרת במהירות מבהילה, כולל חוסר האימון בנוגע לטילים גרעיניים, מה שאומר שמשא ומתן עם איראן, למשל, צפוי לסבול מן הריחוק האמריקני- רוסי. רוסיה הרי הזהירה מהיום הראשון של “האביב הערבי” מפני עליית הכוחות הג’יהאדיסטיים, ועכשיו כשזה אכן הגיע, רוסיה טוענת שהדבר קרה בשל עיוורון המערב, אז שיבוא בטענות אל עצמו.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
תמונה: אימג’בנק, Getty Images
10 אל מול שני האיומים הגלובליים: הג’יהאד ומלחמת אוקראינה ואירופה, ההיסטוריה לא תסלח למערב של היום, על ההססנות שלו, הסגידה לחיים הטובים וההדוניזם, והעיוורון המוחלט לנוכח האיומים. “נוכחות חיילים רוסיים בשטח אוקראינה לחלוטין לא מוצדקת ולא קבילה” הכריז קמרון הבריטי, אך מי יעז להילחם ברוסים? כמו מול דאעש, כך מול רוסיה: הכל מבינים את הבעיה, אך מי יתלה עליה את הפעמון?
עכשיו גם ניתן להבין שוב, עד כמה שולי “הסכסוך” הקטן שלנו, עד כמה אנחנו כבר “נודניקים” אל מול הסכנות העולמיות, מה שיוצר קושי רב למי שהתרגל בישראל להתפרנס מן “הסכסוך”. גם תשומת הלב של העולם נודדת מאיתנו, וזה כמובן טוב.
