השבוע קראנו בתקשורת שסגן שר הביטחון, ד”ר אפרים סנה, מתכוון לחדש את עבודת העובדים הפלסטינים מרצועת עזה בתוך מדינת ישראל, זאת לאחר היעדרות ארוכה של חדשים ואולי אפילו שנים.
אנחנו, כציבור אחראי, המונה, לפחות באתר שלנו, אלפי אנשים, צריכים לאמר לו בקול רם וברור: לא! פשוט לא! זה המעשה האחרון שיש לעשותו, והוא עלול לגרום נזק עצום למדינת ישראל, ולעתיד היחסים בין העמים.
בהיעדר שר ביטחון (עמיר פרץ עסוק בפריימריס שלו), ממלא אפרים סנה את התפקיד. זו לא הפעם הראשונה שמתחתי ביקורת חריפה על הנזק שלדעתי הוא גורם במשרד הביטחון בשבועות הספורים שהוא שם. אך החזרת הפועלים מעזה עולה כבר על כל דמיון. זו ירייה ברגל של עצמנו. מדוע?
עד שהסתלקנו מעזה, ואיש בעולם כבר אינו אומר לנו להיות אחראים לגורלם של פלסטינים אומללים אלה, וכאשר הגבול בינם למצרים נפתח לרווחה, ומצרים נשאבת פנימה, אנחנו במו ידינו נחזיר את עצמנו לביצה העזתית??
הרי מה משמעותה של ההתנתקות, אם אחרי שסילקנו את ישובינו בכאב עצום, וגרמנו לעצמנו טראומה, יחזרו הפועלים מעזה לישראל כאילו כלום? חמור מזה. בשנה האחרונה הם התחילו להפנים שלא יחזרו לעבוד בישראל לעולם. במצב כזה הם מתחילים להיערך לעבוד במצרים, או לצאת למפרץ הפרסי. זהו, הם התחברו מחדש לעולם הערבי, הצלחנו לפחות ביעד הזה. ועכשיו נחזיר אותם לעצמנו, הם והאחריות לגורלם ולעתידם? צריך להיות באמת שלומיאל כדי לא להבין את הנזק ההיסטורי שעלול להיגרם כאן. כך גם נזכיר לעולם שהאחריות לפרנסתם ולעבודתם מונחת מחדש על כתפינו. עם מתן העבודה, תחזור עזה ותיהפך לבעיה ישראלית. עד שישראל יצאה מעזה, תיכנס עכשיו עזה מחדש לישראל? כך יוצא שאפילו התנתקנו מעזה, אנחנו מתחברים אליה מחדש. איזה רושם נעשה על העולם ועל המזרח התיכון, כאשר יד ימין התנתקה ויד שמאל מתחברת? בעולם הערבי יאמרו, ובצדק: שוב הבלגאן והאנרכיה השלטונית בישראל. הם ממשיכים להתפורר.
אני חייב לציין כי זמן קצר לפני הכרזת ההתנתקות שלו, זימן אותי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ללשכתו בכנסת, וקיימנו שם שיחה ארוכה על רעיונות שלי והתוכניות שלו. שרון אמר לי אז בפירוש כי לאחר ההינתקות מעזה, הוא לא יתיר עוד כניסת פועלים לעבודה מישראל, בודאי לא מרצועת עזה.
בחזרת פועלים לעבוד בישראל אנו גם גורמים נזק לכלכלה הפלסטינית, שכן הם התחילו להבין שהתנתקו מן הטבור הישראלי, ויצטרכו לפתח את הכלכלה שלהם בעצמם. אז עכשיו נחזיר אותם לינוק מן העטינים הישראליים? זו נסיגה אחורה מבחינת הצורך הפלסטיני להתפתח.
אני לא מדבר על הנזק הביטחוני והטרוריסטי העצום שיכול להתפתח מצעד כזה, והשלכתו על האפשרות לחדש איזשהו תהליך מדיני בעתיד. בעזה היו רוצים מאוד לבצע פיגועי טרור גדולים בתוך ישראל, כאשר הגדר שניתקה אותם מאיתנו, פשוט לא מאפשרת להם לעשות זאת. עכשיו הם יוכלו. עוד פעם מתאבדים ומתאבדות במעבר ארז, מהומות וצרות מיותרות.
צריך גם לקחת בחשבון שחלק גדול מן הפועלים שיגיעו מעזה יהיו תצפיתנים של ארגוני טרור, שתפקידם לספק מודיעין ואינפורמציה לחמאס ולפתח. מקורות המעקב של ארגונים אלה הפועלים מעזה בתוך ישראל הצטמצמו מאוד בשנה האחרונה, ועכשיו הם יוכלו לחדש את המודיעין. מדינת ישראל תשוב להיות ספר פתוח עבורם. אפילו פועלים שלווים יצטוו להעביר אינפורמציה לארגונים, הששים להרחיב את השפעתם בתוך ישראל. תפקידם יהיה גם לחבור לחוליות מיו”ש, שהתנתקו מאלה שבעזה, בגלל ההפרדה הישראלית היעילה. כפי שקרה עוד לפני האנתיפאדה, לעזתים אין הרבה מה להפסיד, ולכן חלק מהם פשוט ישאר בתחומי ישראל או יהודה ושומרון כשב”חים. זו לכן גם בעייה דמוגרפית.
תפקידנו כאזרחים, המבינים קצת בענייני האיזור, לקום ולאמר לסגן שר הביטחון, ד”ר אפרים סנה, עד כאן! לא נהיה מוכנים להרפתקאות חדשות על חשבוננו, בשם אידאולוגיות שפשטו כבר את הרגל.