מאת ד”ר גיא בכור
במשך כמאה שנים זה היה סוד אפל ומוחבא היטב, בניגוד לחוק, אולי אחד המיתוסים החזקים של מאות השנים האחרונות: משקה המסתורין, האַבסינת’.
מה הסוד האפל? המשקה הזה, שמקורו כבר במאה ה-18, מכיל לא רק כ-80% אלכוהול, ולא רק תמצית צמח האניס (כמו ערק ואוזו) אלא גם תמצית של צמח הלענה, רעל קטלני ביותר.
בתחילה היה מחירו יקר ומעטים שתו אותו, אך עד לשנות השמונים של המאה ה-19 מספר השותים עלה כל כך, עד שהאבסינת’ הפך למשקה המפורסם ביותר של צרפת; בשנת 1910 כבר צרכו הצרפתים 36 מיליון ליטרים אבסינת’ בשנה. את האבסינת’ נהגו לכנות “הפיה הירוקה” (la Fée Verte) בשל צבעו הירוק-זרחני, שנראה כמו נוזל מכשפות. לגמו אותו בשעה חמש אחר הצהרים, ולכן השעה הזו היתה נקראה “השעה הירוקה”.
אלא שבסוף המאה ה-19 התגברה הטענה שהמשקה הזה גורם להזיות פסיכודליות קשות עד כדי טירוף, לריחוף ולפגיעה בשרירים, כל זאת בשל חומר התויון, המצוי בתמצית הלענה. בשנת 1908 הוציאה אותו שוויץ אל מחוץ לחוק, ואיתה רוב מדינות אירופה (אך לא בריטניה, שבה היה פחות מוכר). מאז, במשך כל המאה העשרים יוצר האבסינת’ בחשאי, ונלגם בחדרי חדרים, מה שהגדיל עוד יותר את המסתורין סביבו. השפעתו על אמנות העולם היא עצומה, כיוון שההזיות הללו הביאו אמנים כמו פבלו פיקאסו, וון גוך ואחרים לפרק את הציור המוכר וליצור את האימפרסיוניזם והקוביזם. המשקה נלגם גם על ידי טולוס לוטראק, דֵגה, ועוד.
בשעה חמש בערב התקיים טקס שלם בשתיית האבסינת’: על כפיות מחוררות מיוחדות היו מניחים קוביית סוכר, ועליה יוצקים מים קפואים, הישר אל כוס הנוזל הירוק, והמים היו מתפשטים כענן לבן בתוך הכוס. מאוחר יותר נהגו להדליק את הקוביה הרטובה מהנוזל באש, והקרמל שנוצר היה מטפטף הישר לכוס, לעיתים מבעיר אותה, בשל אחוז האלכוהול הגבוה, ומייד לאחר כיבויה היו לוגמים את המשקה. סוכר ולענה.
בשנים האחרונות חזר האבסינת’ לעניינים, לאחר שבלחץ חובבי שתיה חריפה הוסר החרם החוקי באירופה בשנת 2005, ובחלקו בארצות הברית בשנה שעברה. גם לישראל מגיע כיום הנוזל הירוק, אם כי כיום מקפידים על מינון נמוך מאוד של תמצית הלענה שבתוכו. ויחד עם זאת, גם בישראל, כך קראתי, הוא נמכר בצורתו הלא-חוקית, עם מינון גבוה יותר של לענה, כסם לכל דבר.
בדרך כלל אינני חובב אלכוהול, ובוודאי שאין לי שום כוונה ללגום מן המשקה הנרקוטי-דקדנטי הזה, אך הרומנטיקה סביבו עניינה אותי, החרם והאיסור החמור, הטירוף והפסיכוזה, מה גם שידעתי על השפעתו בתולדות האמנות העולמית.
במשך השנתיים של האתר כתבתי לכם מספר פעמים מאמרים שכותרתם היתה: “הפתעות מתוקות כלענה”, ובראש חשבתי על האבסינת’, שהוא מר אך מומתק, לענה וסוכר, בלתי חוקי ומזיק, אך נלגם משום מה בהנאה.
◄אללי, הפתעות מתוקות כלענה
◄ועוד עשר הפתעות מתוקות כלענה
◄עשר הפתעות מתוקות כלענה, ומסתורי הדו”ח על רון ארד
◄ועוד עשרה דובדבנים מתוקים כלענה
מה שמביא אותי למסקנה, שאנחנו כנראה אוהבים את זה מר-מתוק ומזיק לגוף. בנושא רצועת עזה, אין לי אלא לקבוע בצער, שמערכת הביטחון שלנו, והממשלה שכבר אינה קיימת, יושבות עמוק על אבסינת’. במערכת של הזיות, אילוצינציות (אילוץ+הלוצינציות), הפרעות בהבנה, עייפות מוחלטת, עייפות מחשבתית, קריסת מערכות, וניתוק קשר עם המציאות.
פאבלו פיקאסו: כוס אבסינת’. המצב בעזה?
הייתי עדין בעבר, וכתבתי “מתוק כלענה”. אך המסר לא הובן. עכשיו נבין אותו: הזייה. ואתם יודעים מה קרה לאמן ידוע שהיה על אבסינת’: הוא חתך לעצמו אוזן.
**
בצד האבסינת’ הוירטואלי מונחת על השולחן גם קערה של פירות העונה, איזה תותים אדומים מרהיבים ויפים! תאווה לחיך. אכן, יש במה להתפאר: אילו תפארת הישגינו ברצועת עזה.
סלסילה של הישגים
התות העסיסי הראשון:
לא יאומן, אך אנחנו עדיין אחראים ונתפסים כאחראים לרצועה, בכל הבחינות, כאילו אין לרצועה הזו גבול גם עם מצרים, האחות הערביה. הרי יצאנו כדי לחתוך את הקשר עם רצועת האופל הזאת, ואם לא קרה כך, אז בשביל מה היה הכל? ואולי רק הזייה היה? מעל מליון וחצי אוייבים ושונאים קשים – עדיין באחריותנו.
התות השני: במקום לאפשר למצרים לחלחל לתוך הרצועה ולתפוס אחריות בלית-ברירה, הודיע ראש הממשלה שישראל מתנגדת שמצרים תפתח את מעבר רפיח, כל עוד החייל גלעד שליט מוחזק בעזה. הוראה ישראלית זו התקבלה במצרים בסיפוק עצום, שכן בכך מעניקה ישראל למצרים לגיטימציה להתנתק מעזה. חששם של המצרים שעזה תיפול עליהם – התרחק, הודות לישראל.
התות השלישי: למצרים נוצר אם כן הכרח שגלעד שליט לא ישוחרר לעולם, הרי הוא פוליסת הביטוח שלהם, שעזה לא תחזור אליהם אף פעם. המצרים עושים הכל כדי לדחות את המשא ומתן, לבלבל אותו, עד כדי כך שאפילו לחמאס כבר נמאס מהתרגילים שלהם.
התות הרביעי: מתחת לרפיח קיימות ופועלות מעל 150 מינהרות, דרכן מעבירים הפלסטינים הכל, כולל כמובן נשק. לא היתה להם שום בעייה להעביר בהן גם חייל צנום כמו גלעד שליט. האם הוא עדיין בעזה בכלל? האם הוא בחיים בכלל? גם היום איננו יודעים דבר. אגב, אם ניתן להעבירו במינהרות, לשם מה ישראל דורשת שמעבר רפיח לא יפתח? וגלעד עדיין בשבי.
התות החמישי: כעדות להתנתקות שבעצם לא היתה, אלא רק נסיגה היתה, ישראל ממשיכה לממן במרץ את רצועת עזה, כדי שזו תוכל לקנות את המוצרים שאנו מספקים לה, בדרך כלל סחורות סוג ג’ שנותרו אצל המגדלים או התעשיינים. אך המחיר הוא נורא: ערים שלימות אינן חיות עוד, תחושת חוסר ביטחון מתגברת, חרדות וספקות.
התות הששי: ואחרי כל זה, אנחנו ממשיכים וסופגים יום יום רקטות ומרגמות (שעליהן אין התראה) על ערי הדרום. האוייב פועל באופן צבאי כרגיל, בלתי מרוסן, אך ידיה של ישראל קשורות מאחור, בטענתה מעוררת הגיחוך שהיא מחוייבת לרגיעה. מבחינת הצד השני אין רגיעה, אך היא קיימת אצלנו. האם מבחינה לוגית יכולה להיות רגיעה דו-צדדית רק בצד אחד? האם זו רגיעה בלתי רגועה, או אין-רגיעה רגועה?
תות אחר תות, אדומים ויפים, זו תפארת הישגינו ברצועת עזה, נצר לשרשרת הישגים מפוארת מן העבר:
בשנות השמונים: תפארת הישגינו בלבנון
בשנות התשעים: תפארת הישגינו באוסלו
ובשנות האלפיים: תפארת הישגינו בעזה.
ואני אומר: למה להאשים את ון גוך, את פיקאסו ואת מערכת הביטחון שלנו? זו בסך הכל השפעת האבסינת’, אפשר להבין זאת.
אני מבקש, הזיזו את המשקה הנאלח הצידה, מספיק עם ההזיות, הגיע הזמן לעבוד. כמה חודשים של עבודה מוצלחת – יעשו את המלאכה עבורנו. הדבר אפשרי, ונידרש. איך? אתם כבר יודעים איך. מה גם שכבר אחרי השעה חמש.
קוראים יקרים:
◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר, ושמחו אותם. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.
◄שימו לב, הגיע מועד חידוש המנוי של ראשוני הנרשמים לשירות המאמרים המיוחד. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
