This is the BBC from London
צלצולי אזעקה בבריטניה
115 ימים היה כלוא עיתונאי הביביסי הפרו-פלסטיני אלן ג’ונסטון בעזה. איך שוחרר, ומה הלקח מן השחרור הזה? איך הדברים עובדים? מי המעורבים? איך עובר הכסף? בלעדי לאתר שלנו – השרשרת כולה.
בריטניה – מובאת במבוכה בפעם השניה תוך זמן קצר, לאחר חטיפת המלחים שלה בידי איראן. גם הפעם מחלה בריטניה על כבודה, ופנתה בתחינה אל הגורם היחיד, שיכול להתחיל ולהפעיל את שרשרת השחרור, למרות שבריטניה מבינה שהגורם הזה מפעיל טרור. דווקא בשל כך היא פונה אליו, וזו כמובן סוריה. הצלחת השרשרת מעידה עד כמה שקועה סוריה בטרור, מכירה אותו באופן אינטימי, ומפעילה אותו.
מיופה הכוח הבריטי בדמשק (ללונדון אין שגריר בסוריה, בשל היחסים הקרירים) רודי דרמונד נפגש עם שר החוץ הסורי, ווליד אלמועלם, ומבקש ממנו בכל לשון של בקשה לעזור בשחרור ג’ונסטון.
סוריה – שרויה בצרות עד הצוואר, בשל הקמת בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אלחרירי, שאמור למצוא את הנשיא בשאר ומקורביו כאשמים ישירים. פעילותה הטרוריסטית בלבנון נחשפת יותר ויותר, והיא זקוקה לעיסקת ג’ונסטון כמו אוויר לנשימה. אין לי ספק שהסורים נקבו במחיר מול הבריטים. מה המחיר? פוליטי. כנראה לא נדע מה המחיר המדוייק, אך הוא יכול להיות בהקשר של בית הדין הבינלאומי או לבנון. אין כמו הסורים הממולחים לסגור דילים מאחורי הקלעים, והבריטים ישלמו.
וליד אלמועלם – שר החוץ הסורי אינו גורם מרכזי בתיווך. הוא העביר את הבקשה הבריטית לגורמי המודיעין בסוריה, וכמובן, בראש ובראשונה לראש המוח’אבראת (מודיעין הפנים), אאצף שאוכת, גיסו של הנשיא בשאר, הנשוי לאחות הנשיא בושרה.
אאצף שאוכת – הוא הנאשם המרכזי ברצח רפיק אלחרירי, והוא זימן אליו את מזכ”ל תנועת חמאס, ח’אלד משעל, היושב בדמשק. השניים מכירים מצויין, וחמאס אף פעם לא סירבה לבקשות סוריות לטובות כלשהן. חמאס תלויה בסוריה, כבסיס גיאוגרפי חסין מאיום ישראלי. שאוכת הסביר למשעל כי מבחינת סוריה ג’ונסטון הוא עניין חשוב מאוד, והוא מבקש לשחרר אותו. משעל אמר כי העיתונאי לא מוחזק בידי חמאס, אך הבטיח לעבוד על העניין.
ח’אלד משעל – יוצר קשר, כמידי יום, עם ראש הממשלה המודח שלו בעזה, אסמאעיל הנייה. הנייה אומר כי ידוע לחמאס מצוין היכן מוחזק העיתונאי, אך אין להם גישה לשם, והם אינם רוצים לפתוח במלחמה חדשה מול חמולה אלימה, המחזיקה בג’ונסטון, זמן קצר לאחר המלחמה הפנימית מול פתח. משעל לוחץ.
אסמאעיל הנייה – מזמן אליו את בכיר הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד אלג’עברי, ומתייעץ איתו כיצד מתקדמים. ג’עברי מאשר בפניו כי העיתונאי מוחזק בידי חמולת דורמוש, חמולה של אלמנטים פליליים, שכיום חברו עם אלקאעדה, וקראו לעצמם בשם האופנתי “צבא האסלאם”. בשנות החמישים היו נפוצים ארגונים פן-ערביים כמו “הלאומנים הפן ערביים”. מאוחר יותר ארגונים לאומיים פלסטיניים. כיום האופנה היא שמות אסלאמיים לוחמניים. אלא שחמאס אינו מקיים קשרים עם חמולת דורמוש, היושבת בשכונת צברא במרכז הרצועה. ההיפך, הם עוינים זה לזה.
אחמד אלג’עברי פונה אל מתווך נוסף, הוא כמאל אלנירב (אבו עווד), מפקד “וועדות ההתנגדות העממיות”, עוד כנופיה של חמולות ומשפחות פרטיות ברצועה. אבו עווד מסכים לתווך.
אבו עווד, מוועדות ההתנגדות נפגש עם מנהיג חמולת (פעם היינו אומרים כנופיית) דורמוש, הוא מומתאז דורמוש. דורמוש מסרב לשחרר, בטענה כי דת האסלאם אוסרת עליו לשחרר את העיתונאי הבריטי. אבו עווד מציע לו טובות הנאה מטעם חמאס, אך הוא מתמיד בסירובו. פה מדובר בעימות רציני בין חמאס לאלקאעדה. גם לדורמוש יש בוסים, הם בכירי אלקאעדה שמחוץ לרצועת עזה.
אחמד אלג’עברי מתחיל ללחוץ, ואנשי חמאס חוטפים בתחילת השבוע היוצא לפחות 15 מבני משפחת דורמוש, ביניהם יד ימינו של מומתאז, ח’טאב אלמקדסי. הם גם צרים על מתחם המשפחה בשכונת צברא, ומאיימים לפרוך לתוכו. מומתאז בלחץ.
אבו עווד ודורמוש מגיעים להסכם, שעליהם לפנות אל בורר. הם קובעים את השייח’ סלימאן אלדאיה, שיח קיצוני, הקשור באלקאעדה, שעומד בראש ארגון אסלאמי ג’יהאדיסטי בשם “ג’מאעת אלתבליר ואלדעווה” (جماعة التبليغ والدعوة, בשורת האסלאם והקריאה אל הדת). לפני מאות שנים היה קיים ארגון כזה, ועכשיו חידשו אותו בעזה ובמקומות נוספים, הקושרים במצרים.
השייח’ סלימאן אלדאיה, (الشيخ سليمان الداية) הבין שמדובר במצב הרבה יותר מורכב מאשר רק שחרור הבריטי בלבד. כאן מדובר בהסכם ראשון בין שני צדדים כמעט עוינים ברצועת עזה, ואם ידרדרו יחסים אלה הם יכולים להדליק את אש מלחמת האחים מחדש: חמאס ואלקאעדה. לפיכך פרסם פתווא, פסק הלכה, המחייב את שני הצדדים, שעל דורמוש לשחרר את החטוף ללא תמורה.
התמורה – למרות הפרסום שהעסקה נעשתה ללא תמורה התפרסמו לאחר מכן פרטים על תמורות רבות בין הצדדים. קודם כל הוסר המצור של חמאס מעל מתחם דורמוש. שנית שוחררו 15 החטופים של דורמוש, והוא מצידו שחרר 21 חטופים מחמאס. כמו כן פורסם כי משפחת דורמוש, כלומר אלקאעדה, קיבלו מחמאס מליון כדורי קלצ’ניקוב וחמישה מליון דולר (כנראה שזהו כסף בריטי). בנוסף קיבל דורמוש שם בינלאומי, הכרה ולגיטימציה להמשיך ולהפעיל את אלקאעדה מעזה. החטיפה מאוד השתלמה לו. סביר שיחטוף בעתיד שוב. למה לא?
מומתאז דורמוש מעביר את החטוף אישית לידי אחמד אלג’עברי, מפקד חמאס, כנראה באיזור בית חאנון, בצפון הרצועה, וזה מתקשר מיידית, בסביבות 1 לפנות בוקר אל ראש הממשלה המודח הנייה, ומבשר לו שהעסקה מתבצעת סוף סוף.
איסמאעיל הנייה מתקשר מייד לדמשק, אל הבוס שלו, ח’אלד משעל, כדי להודיע לו שיש תוצאות. משעל מתקשר מייד אל ביתו של ווליד אלמועלם, שר החוץ הסורי, לבשר לו, וזה מתקשר בסביבות 1:30 בלילה אל מיופה הכוח הבריטי בדמשק.
בינתים מגיעים ג’עברי והחטוף אל ביתו של הנייה, ושם נערך הטכס המביך, שבו מתגאה חמאס בג’ונסטון, וכמעט שמגייס אותו אל הארגון.
חמאס מאפשר לו לצאת לעבר ישראל. ג’ונסטון שוחרר. העיסקה כובדה ונסתיימה.
אם עוקבים אחר שרשרת ההולכה, רואים שכולם הרוויחו. הבריטים, הסורים, וייתר הארגונים הפלסטיניים. חמאס ביקש להרוויח בגדול מן המהלך שלו, ולהציב את עצמו כסמל של אחריות שלטונית ורגיעה, בניגוד לפתח.
אלא שאם חושבים על כך הוא השיג בדיוק את ההיפך: עזה תחתיו הפכה למעוז אסלאמי, שבו צעדים חשובים צריכים להתנהל במסגרת של פתווא (פסק הלכה). עזה הפכה למדינה אסלאמית; ומה עוד לומדים על חמאס: בדיוק את ההיפך ממה שניסה למכור לנו: מדובר בארגון שקשור לטרור עד לצוארו, הפועל בדרכי איומים וסחיטה, שלא יהסס להשתמש בכל תרגיל פסיכולוגי כדי להוליך שולל את העולם כי הוא-הוא הפתרון לבעיה הפלסטינית.
אנא סייעו לאתר, והפיצו את המאמר הזה לחבריכם. איך עושים זאת? באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, הנמצא כאן, למטה.
מה עושים עם השבויים?
