מסע אל עולם המומיות החנוטות: מצרים ממשיכה את קריסתה המפוארת

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור

למה חנטו המצרים את המתים? המצרים הקדומים האמינו שנשמתו של האדם עוזבת את גופו עם מותו, אך למרות שעזבה את הגוף, הנשמה עדיין נזקקת לגוף. הם האמינו שיהיה קשה לנשמה להתקיים אחרי המוות, אם יתפורר הגוף בו שכנה לפני כן. זו הסיבה העיקרית להיווצרות תופעת המומיות: להנציח את הגוף.
 

אלה שוכנו בקברים, שתוכננו כך, שישמשו דירות לנשמות המתים, אם הנשמות יבואו לבקר את הגוף שלהם. משום כך הובאו אל הקברים דברי מאכל, רהיטים, בגדים ותמונות רבות מחייו של הנפטר. המומיות נטמנו בתוך ארון עץ, שעליו ציור של המת, כדי שהנשמה גם תוכל למצוא את דרכה היישר אל הקבר הנכון, אם תרצה לבוא ולבקר בו.

הגוף ללא הנשמה (“בה”) הוא כלי ריק, כשם שהנשמה היא ריקה ללא הגוף, וזהו פולחן המתים אצל המצרים הקדמונים. הגוף קיים וחנוט, אך ללא נשמה; מוחזק באופן מלאכותי באמצעות משחות ויבוש.

שנתיים אחרי הקריסה הערבית הגדולה, מצרים של היום הפכה לסוג של פולחן מתים, כאשר הגוף קיים, אך ללא נשמה עוד; מוחזק באופן מלאכותי.

מתו כבר כל האייקונים ההיסטוריים של המדינה הזו: מה שכונה “העם המצרי”; מתה “הלאומיות המצרית”, מת “עמק הנילוס”, מתה הערביות והפן-ערביות, מתה “מדינת המוסדות”, אך מתו גם המוסדות האסלאמיים והפוליטיים של האסלאם. הם קיימים, אך כגופים ריקים, ללא נשמה או חיים אמיתיים, שרויים בלימבו שבין מתח לאלימות.

מצרים של היום היא כולם נגד כולם, ואין מוצא.

1 כולם נגד “הנשיא” מוחמד מורסי. נשיא שאין לו שום כישורים אישיים לשלוט, ידע או ניסיון, כשהפך לשק החבטות של כל הגורמים. אף אחד לא מרוצה ממנו, וגם לא יכול להיות מרוצה ממנו. הוא עצמו מבולבל: בטורקיה כרת “ברית” עם ארדואן, ולכן הוא, לכאורה, מתומכי המורדים בסוריה; ברוסיה כרת “ברית” עם פוטין, ולכן הוא לכאורה עם בשאר אלאסד בסוריה; ועם האיראנים כרת “ברית”, וכשהבין מה עשה, חזר בו בבהלה. רק עם ישראל הוא לעולם לא יכרות ברית, נאמן לגֵנים האידיאולוגיים-אסלאמיסטיים שלו, אך גם עם ה”פלסטינים”, כלומר התנועה הלאומית הפלסטינית, אין הוא מסוגל לכרות ברית, נאמן לאותם גנים דתיים אנטי-לאומיים.

הבלבול התמידי של מורסי, חוסר האונים שלו, וחוסר כשרותו לתפקיד – הפכו אותו שם לסוג של מהתלה עצובה.

2 כולם נגד שלטון “האחים המוסלמים”, אבל גם האחים המוסלמים נגד כולם. הם, שהמתינו משנת 1928 לתפוס את השלטון והצליחו, נתפסים עכשיו בעצמם במצרים ככת חשאית ומפוקפקת, המבקשת לשעבד את המדינה לתועלתה. משרדים שלהם מועלים באש באופן תדיר, למשל באחרונה בערי התעלה, והם הפכו לשעיר לעזאזל לצרותיה של מצרים. סיסמת האחים “האסלאם הוא הפתרון” התרסקה, משום שכולם מבינים שהאסלאם לא פתר דבר, ההיפך. מן הצד השני האחים שולטים במורסי מלמעלה, והם רוצים עוד ועוד תפקידים בממשל, בקרב מושלי המחוזות ובמונופולים הממשלתיים. מי שעלה על גבי “ניקיון כפים” הפך במהירות למושחת בעצמו. כיוון שהאחים לא מתכוונים לוותר על השלטון, הם כבר מקימים מיליציה עממית, שתרתיע את המפגינים נגדם. הרבה דם עוד יישפך כאן.

חול המדבר כיסה אותי, הצל אותי

3 הסלפים נגד “האחים”. כמו בסוריה, הקבוצות הסלפיות-ג’יהאדיסטיות שונאות את האחים המוסלמים, אותם הם רואות ככופרים, המשלימים עם שלטון המערב. השנאה בין הסלפים ל”אחים” לא פחות גדולה משנאת אלה לזרמים הלאומיים. ההיפך, הסלפים רואים באחים מסוכנים מן הלאומיים, משום שהם נתפסים בעיניהם כחתרנים וזוממים. כך הדבר הוא גם אצל “הפלסטינים”, כלומר בין חמאס לסלפים בעזה. שום השלמה לא יכולה להיות כאן, זו כבר מלחמה בתוך האסלאם הקנאי.

4 הלאומיים נגד הדתיים, הדתיים נגד הלאומיים – מי שנשאר מן הזרמים הלאומיים, כלומר השמאל המצרי-נאצריסטי בעיקר, רותח מזעם על הפיכתה המהירה של המדינה למדינת הלכה. אלא שהזרמים האלה הם מיעוט בטל (כשבעה אחוזים בבחירות האחרונות לפרלמנט), אם כי כוחם גדול בתקשורת הפרטית וברשתות החברתיות. אלה רואים בחוקה החדשה של מצרים חוקה הלכתית מסוכנת, ואלה רואים בזרמים הלאומיים בבחינת כפירה, שחובה למגר אותה. אלה רוצים לשנות את אלה, ואלה מאיימים קיומית על אלה. שום דבר טוב לא יצמח מן האיבה הזו, הממשיכה להתלהט. אפשרות של פשרה או דו-קיום אינה קיימת.


הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך

מורסי הפך לדיקטטור, והוא מחריד את מצרים

5 מוסלמים נגד נוצרים-קופטים, וההיפך – שוב מתפרצות מהומות אלימות בין מוסלמים לקופטים במדינה, והנוצרים הקופטים (בערך 8 מליון איש מתוך 88 מליון) משלמים את המחירים. כבר כיום מתייחסים אליהם כאל בני חסות (“אהל א-ד’ימה”), התפיסה האסלאמית הקלאסית כלפי נוצרים ויהודים, ולכן הם צריכים לשלם “ג’יזיה”, מס גולגולת, לסלפים ולאחים המוסלמים. המשטר מגן על כנסיות, אך חיי הנוצרים במצרים הפכו לגיהינום. בחודש שעבר התגלה מסגד בקהיר שבו מענים “האחים המוסלמים” נוצרים, שהשתתפו בהפגנות נגד משטר מורסי, עינויים קשים עם ברזל מלובן.

ערוץ הטלוויזיה ONTV, המותח ביקורת על מורסי באמצעות הקומיקאי באסם יוסף, שייך לאיל ההון הנוצרי-קופטי נג’יב סאוויריס, מה שרק מוסיף למתח הנוצרי-מוסלמי החמור. בעולם האסלאמי השולט כיום במצרים הצחוק הוא איום.

עשרות אלפי נוצרים עוזבים בבהלה את המדינה, תוך שהם מוכרים את בתיהם במחירים מגוחכים. כן, גם הנוצרים במדינה (שרידי המצרים הקדומים) הפכו לגוף ללא נשמה, כמוהם כמו היהודים שהוברחו מן המדינה הזו כבר בשנות החמישים. היהודים במצרים נותרו היום כנשמה, בלי גוף. 

במסגרת מות הנשמה המצרית (מופיעה בדרך כלל כציפור הפורשת כנפיים), הקדומה ובת זמננו, מתו גם גיבורי התרבות של המדינה. הגוף עוד קיים, אך הנשמה התעופפה ולא תשוב עוד. נעלמו הזמרים, הסופרים, היוצרים ומה שכונה תמיד “המשכילים”. האביב הערבי הוא מהפכה ללא הפילוסופים הקבועים. נעלמו אום כולת’ום והתאדה עבד אלווהאב, נעלם נגיב מחפוז והתאיידו גיבורי העצמאות כמו סעד זע’לול; שוכתבו העיתונאים הגדולים, נמחקו רקדניות הבטן, נסגרים מועדוני הלילה, הפך ללעג הזיכרון הלאומי של “מהפכות” העבר, אפילו הפרעונים שוכתבו, כאשר הסלפים החדשים רואים בהם “כופרים” אליליים, שיש לפוצץ אות ואת זיכרונם; נמחק זיכרון הוגי המשפט המערבי כמו עבד אלרזאק אלסנהורי והמשפטנים שעיצבו את מצרים המודרנית, כולם הפכו במצרים של היום למתים מהלכים: הפסלים שלהם עוד קיימים, הגוף נשאר במוזיאונים, אך הנשמה כבר עזבה מזמן. בא הג’יהאד ומחק את הכל.

סאדאת, מובארק, נאצר, הכל חלף עם הרוח ולא רלבנטי. גופים ללא נשמה. פסלים מרכזיים בעיר אלכסנדריה, כמו המזרקה הניאו-קלאסית עם דמויות בנות הים, כוסו בבדים בידי התנועה הסלפית “א-נור”, כיוון שהן “לא-צנועות”. לגבי פסל אלכסנדר מוקדון בעיר, נטען שיש לסלקו. הקריאות של בכיר מפלגת א-נור הסלפית, סאלם אל-גוהרי, לפוצץ את הפירמידות והספינקס ממשיכות.

מתו ההגדרות הישנות, מתה המורשת, מתה דרך החיים, מתה הרציונאליות. העיר אלכסנדריה עצמה, פעם מרכז בינלאומי שוקק, נובלת. הטיילת מחלידה, הבתים מתפוררים, או שמדובר בבנייה בלתי חוקית מטורפת ללא פיקוח. גוף ללא נשמה. עבר ללא עתיד.

6 סונים נגד שיעים – מצרים היתה מעוז הסונה במזרח התיכון, אך כתוצאה מתהליכים של “תשייע”, כלומר הפיכה לשיעי, ההערכה שיש כיום במצרים כמליון מצרים שיעים. המצרים הסונים רואים זאת בחרדה גדולה, ועל רקע זה הפחד הקמאי-ממש מאיראן ומ”הסתננות” השיעים למולדת הסונים. כאשר העז אחמדינג’אד לבקר במעוז הסונה, אוניברסיטת “אלאזהר”, הוא התקבל שם בחשדנות גדולה ואפילו באיבה. אלאזהר עצמה חוזרת לאט לאט להיות “מדרסה” במתכונת האסלאמית, למשל באופי הלימוד, בגדי התלמידים, ופחות אוניברסיטה במתכונת המערבית.

הלאומיות מתבררת גם כאן כתופעה חולפת במצרים, זו הלאומיות שהמזרחנים בעולם קשרו לה כל כך הרבה כתרים, גם באקדמיה הישראלית.

לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: דף קוראי ג’יפלאנט מתקרב ל- 30,000 חברים. מה יש שם? עוד מאמרים מקוריים של ד”ר גיא בכור, ותגובות החברים. איך מצטרפים? למי שהמילה “אהבתי” או “Like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

7 מצרים נגד בדואים – הבדואים, כחצי מליון בסיני, ומספר דומה בפרברי קהיר, אינם נטמעים, והמתח בינם לבין האוכלוסייה הילידית גואה. כיוון שכך, נמשכים הבדואים אל התנועה הסלפית, שמוכנה לקבל אותם אליה, למרות השוני האתני. המשטר של האחים המוסלמים מזהה אותם, לכן, כסוג של אויב, המתחבר אל המדינה הסלפית החדשה הקמה בצפון אפריקה, במערב מצרים ובשלוחתה בסיני. מדבר סיני הפך לממלכת הבדואים והצבא. מהישג גדול מול ישראל הוא הפך לנטל.

8 הכלכלה נגד כולם – גרעון עצום, מטבע מבוהל, התרסקות התיירות, וכלכלה הרוסה, זו מורשת האביב הערבי, לאחר עשור של זינוק כלכלי קודם לכן בתקופת מובארק האחרונה (כאשר התמ”ג לנפש עלה מ- 1000 דולר ל- 3000). קרן המטבע אינה מוכנה לאשר הלוואת חירום של 4.8 מליארד דולר למצרים, כיוון שמורסי אינו מסוגל ואינו רוצה לבצע רפורמות אותן דורשת הקרן, שכן אלה, הוא יודע, יבעירו את הרחוב נגדו. בינתיים מלאי הקמח צונח, ומהומות הלחם בדרך. מורסי נסע לפוטין להתחנן להלוואה ולסיוע בקמח, אך גם זה לא נתן שום הבטחה. כולם יודעים שהמצרים לא יהיו מסוגלים להחזיר את ההלוואה. מורסי הציע לארח את הצי הרוסי באלכסנדריה בתמורה לסיוע כספי, והמצרים הגיבו בהתנגדות עצומה לכך. גם הלאומיים וגם האסלאמיסטים רואים ברוסים רוח רפאים מתערבת מן העבר.

12% אבטלה רשמית (איש כבר אינו מאמין למספרים הרשמיים) אך בפועל 25% ואף יותר, עם מטבע הולך וצונח (6.3 לירות לדולר אחד. אני עוד זוכר את הימים ששער הלירה היה דומה לשער השקל, כ- 3.5 לירות לדולר), איסור להוציא יותר מ- 20,000 דולר מהבנקים, אבל בריחת הון עצומה מן המדינה. הסעודים והקטרים שהבטיחו לסייע כלכלית, ממעטים לקיים. קטר הפכה להיות שנואה על חוגים רבים במצרים בשל הזדהותה עם האחים המוסלמים. רק אתמול שרפו מול השגרירות שלה בקהיר את דגל קטר, יחד עם הדגל הישראלי. כן, אל תבנו על החוגים “הלאומיים” “ליברליים” האלה, הם שונאים את ישראל לא פחות מהאסלאמיסטים. עם “הליברלים” נעמוד בבעיה עוד יותר גדולה, משום שהמערב יתמוך בהם בהתלהבות.

9 אין להם זמן להיות נגד ישראל – ההקשר הישראלי הפך לנדיר בשיח המצרי, שכל כך עסוק בעצמו, תהליך שהיה צפוי עם ראשית וירוס האביב הערבי. האובססיביות של “הפלסטינים” ו”השלום” ו”ישראל” הפכו לחוסר עניין כמעט מופגן, שכן העיסוק בישראל היה מבוים בידי המשטר, שכך ניקז את הזעם הציבורי. אנחנו לא רלבנטיים, אך גם השלום איתנו לא רלבנטי, כאשר הן הגורמים האסלאמיים והן הלאומיים מתקשים להוציא את המילה “ישראל” מפיהם. כך נראה “השלום” בין ישראל למצרים, יתום, ללא אב וללא אם. 

במשך שנים הטיפו לנו איך החמצנו את השלום עם מצרים, למה לא פעלנו כך עם “הפלסטינים”, ולמה לא אחרת. התפיסה המכוננת בישראל היתה שאנחנו אשמים ב”שלום הקר”: פלשנו ללבנון, עשינו כך, ולא עשינו אחרת. באה המציאות והוכיחה עד כמה אנחנו בכלל לא רלבנטיים למה שבאמת מתרחש במצרים. לכל היותר היינו מקור לתעל את התסכול החוצה, מה שעוד יותר מוכיח כיצד לא היה שום סיכוי לחמם באמת את היחסים עם מדינה זו. 

10 בים השנאות וחיסולי החשבונות, הצבא זז מעט אחורה, כדי שלא לעמוד באמצע העימותים הבלתי נגמרים. חצי האי סיני הוא מרכז צבאי גדול, והצבא המצרי מסוגל לבלום כמעט לגמרי את הירי משם לעבר ישראל. אלה פלסטינים המסתננים מעזה, ולצבא המצרי יש חשבון עמוק איתם, איבה ורצון לנקום. מאז הירי על אילת הצבא הזה מתגבר את המערך שלו לאורך הגבול עם ישראל, ואם שיתוף הפעולה המודיעיני עם ישראל ימשיך, יש לו גם סיכוי טוב להצליח בכך. אם חשבנו שהיה לנו שיתוף פעולה טוב עם הצבא הזה בתקופת מובארק האחרונה, עכשיו הוא אפילו טוב יותר. זה סימן מעודד.

ובעצם, כאשר הכל הפך במדינה לגופים חלולים, מומיות, גם הצבא המצרי הפך לכזה. ישות גילדאית, בעלת אינטרסים כלכליים של שימור עצמי, היודע שביום שבו השונאים השונים יתחילו לירות זה על זה, הרבה הוא לא יוכל לעשות. מפוררת, מפוחדת מן הבאות וחסרת כל נשמה. הגוף קיים, הנשמה פרחה לה כבר מזמן. מצרים הגדולה, אם התרבות בעולם הערבי, הפכה לזומבי מהלך, נטול חיים. מה שנשאר לבניה זה בעיקר לשנוא זה את זה.

זו מצרים נגד מצרים.





◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]