עץ הזית נבחר היום על ידי קק”ל (כ- 150,000 הצבעות) לעץ הלאומי של ישראל, וזאת לאחר שהדוכיפת נבחרה לציפור הלאומית שלנו קודם לכן. כשליש מן המצביעים הצביעו עבור הזית, ולכן הוא זכה ברוב ברור. למקום השני הגיע אלון התבור, ולשלישי הגיע הדקל.
כידוע לכם, לעצי הזית שלי היתה, ויש, השפעה לאורך השנים על מאמרי האתר. הם שימשו השראה, מקור שמחה ושפע; והשנה, שנת הקורונה, גם מקור לאכזבה ונחמה. מספר מאמרים נכתבו באתר לאורם, לאורך השנים (בהמשך).
השנה האחרונה היתה קשה לאנושות כולה רק בגלל הקורונה, וגם מסיק הזיתים השנה לא היה משהו. לא ביבול הדל, ולא בחברה המעטה, בשל הריחוק החברתי. מה שהיה רק בשנה שעברה חגיגה משפחתית, היה השנה שונה לגמרי:
מסיק 2019 לעומת זאת היה עשיר, ומוצלח במיוחד, שפע:
מה אני לומד מכך? מחזוריות, היום אנחנו למטה? בשנה הבאה נהיה למעלה, ואין מה להתייאש לעולם. בבציר של שנת 2010, בדיוק לפני עשור, מצב הרוח הציבורי היה שפוף. “התקשורת” השנואה, שהיתה אז בשיאה, זרעה יאוש עם (מו)ברק חוסין, עם המשט של הסולטן, ועוד רעות חולות. המאמר מדבר על מציאות שלימה, הנסתרת מן העין. רק חודשיים אחר כך, המציאות הנסתרת כאילו קראה את המאמר שלנו, הפכה לגלויה, והמזרח התיכון קרס.
חדתי לכם זאת באמצעות כתב חידה, על עץ הזית (שהיה לו רק פותר אחד):
מה המשמעות? קודם כל לישראלים שברחו רחוק, וברחו מעצמם. אני לא גלובליסט; לא יהודי נודד; לא מחפש רילוקשנים מזדמנים, ולא פרוגרסיבי. אני מחובר לאדמתי, ואין לי כוונה לזוז לשום מקום, למרות שיכולתי. הציונות היא מקור העוצמה שלי, האדמה, התרבות והמסורת בת אלפי השנים. וזה הלקח לכל אחד ואחת, למצוא בחיבור שלנו לארצנו את מקור העוצמה וההעצמה שלו, ומשם לזנק קדימה. מי שכך יעשה:
