מאת ד”ר גיא בכור
רק לפני כשנתיים היה שר החוץ האמריקני ג’ון קרי סבור שהוא מצא את הנקודה הארכימדית, שאם יאחז בה, יפתור את כל בעיות המזרח התיכון, והיא, ישראל. זו היתה גם תפיסת הנשיא אובמה ושר ההגנה שלו צ’אק הייגל. כלומר, פתרון אצלנו יאפשר יציבות בכל המזרח התיכון. התפיסה ההזויה הזו היא המשך הגישה בת עשרות השנים שישראל היא שורש כל הבעיות במזרח התיכון, סוג של גישה כמעט אנטישמית. כל כך נופח ה”סכסוך” שלנו בידי פוליטיקאים ועסקני אקדמיה, עד שעם השנים רבים נפלו בפח לחשוב שהבעיה היא אכן אנחנו.
עכשיו מנסה אותו קרי לבנות “קואליציה” להילחם בדאעש, והוא אפילו לא טרח להגיע לישראל, שכן במה ישראל יכולה כבר לעזור? האם אנחנו סונים או שיעים? או אולי אנחנו חלק מן הקונפליקט של לאומיות ערבית מול אסלאם קיצוני? ואכן, באיחור רב הוא נאלץ להבין שלא רק שאין אנחנו נקודה ארכימדית לפתור את בעיות המזרח התיכון, אלא שהקשר שלנו לבעיות האלה הוא בכלל קלוש. רק עכשיו הבינו האמריקנים שה”סכסוך” שלנו הוא שולי השוליים של הבעיות האמיתיות באיזור.
אלא שבינתיים עברו כשנתיים. בזמן שקרי בזבז אצלנו, 13 מסעות לכאן לפחות, שהראו עד כמה האמריקנים טעו בהבנת המזרח התיכון, סוריה הפכה למאורת ג’יהאדיסטים רוצחים, ועיראק התפרקה לגזרים, דאעש התעצם ואיתו ההתרסה האסלאמיסטית לכונן בכוח ח’ליפות אסלאמית, השואפת להגיע גם למערב אירופה ולארצות הברית. את הזמן הזה היה קרי חייב להקדיש לבעיות האמיתיות, לא לבעיות המדומיינות, וכל אחד במזרח התיכון עקב אחרי בזבוז הזמן הזה, והסיק את מסקנותיו.
אין פלא איפה שהקואליציה שמגייסים עכשיו האמריקנים מסרבת לקום, אלא במילים בלבד. אי הבנת המזרח התיכון בידי וושינגטון מרתיעה גם עכשיו, שכן אי הבנה משמעה עבור הגורמים המקומיים סכנה קיומית. אי הבנת המזרח התיכון של משטר אובמה מרחיקה כל שותף פוטנציאלי מן הקואליציה הזו, שכן הוא חושש שגם הוא ייבגד ויינטש בידי האמריקנים, כדרכם.
ובנוגע לדאעש, הצדדים המוסלמים במזרח התיכון רוצים שארצות הברית תילחם בדאעש, והיא רוצה שהגורמים המוסלמיים המקומיים ילחמו בארגון הזה. בין אלה לאלה, קואליציה של ממש אינה אפשרית, והיא נשארת ברמת הרטוריקה.
המרגיז הוא שבינתיים דווקא דאעש לא בזבזה את הזמן, והיא עצמה מקימה עכשיו קואליציה שתעזור ל”מדינה האסלאמית”, והקואליציה הזו כבר פעילה. היא בנויה על הסכמי אי-לוחמה פסיביים, בעוד שזו של אובמה וקרי אמורה להיות בנויה על לוחמה אקטיבית, דבר שאיש אינו מעוניין בו, גם לא האמריקנים עצמם.
עוד מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור בג’יפלאנט
התרמית הגדולה בהיסטוריה: אז מי המתחזה בקרב נגד דאעש?
בקואליציה של דאעש יש כבר את טורקיה, דרכה זורמים לארגון אלפי לוחמים (יש כבר 31,000 לוחמים לדאעש, כולם הגיעו דרך טורקיה), ציוד צבאי, וטורקיה אף קונה מדאעש נפט זול, הזורם אליה בצינורות מעיראק ומסוריה. אין טעם לכונן “קואליציה” עולמית נגד דאעש כל עוד טורקיה תומכת בארגון הזה, ודואגת לשגשוגו; בקואליציה יש חלק מן המורדים “המתונים” בסוריה, ואפילו אסד הוא שותף שקט של דאעש, עם הסכמה שלא להילחם זה בזה.
כמה חבל שארצות הברית בזבזה כזאת כמות של מאמץ וזמן על הטפל והשולי, במקום להתעסק מייד עם העיקרי והמרכזי, עד שנראה שעכשיו להזדקק מצידה לעיקר, הופך להיות כבר מאוחר מידי.
To Read this article in English
פורסם בידיעות אחרונות, 18.9.14
מי שעדיין לא הצטרפה למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק, מוזמנת כאן: