חידת האל תמוז וחסן נסראללה
מאת ד”ר גיא בכור
מיד לאחר חיסול עימאד מורנייה, אִבחנו כאן כי אופציות התגובה של נסראללה מוגבלות והרות אסון מבחינתו, לעומת ההיסטריה וההפחדה שאחזו באמצעי התקשורת הישראליים.
אִבחנו עוד נקודה: נסראללה נכנס למצב נפשי של זעם עצום לאחר החיסול, שכן הנזק שנגרם לו היה כנראה גדול, או שהוא חשש לגורלו שלו, וכשנמצאים בכעס – שוגים. והוא אכן שגה. זה לקח לו זמן להבין את זה, אך הוא הבין.
בנאום מייד לאחר החיסול השתמש בצמד המילים: “מלחמה פתוחה” (“חרב מפתוחה”), דבר שניתן לייחס לעצבנות בה לקה. הוא הפליל את עצמו, שכן כל אירוע טרור אנטי ישראלי ברחבי העולם, אפילו אם לא הוא עשה אותו, היה מיוחס אוטומאטית אליו. הנאום השבוע בא לתקן זאת, ולהחזיר לעצמו את השליטה במצב, גם הנפשית.
- הנאום השבוע בביירות, לציון 40 יום לחיסול עימאד מורנייה בדמשק הוא נאום תיקון. לאחר שלַב ההיסטריה והמבוכה מבקש נסראללה דווקא להרגיע את המצב, ולצמצם מסיכויי פרוץ מלחמה חדשה בגבול הצפון. החשש שלו שמישהו עוד יפגע ביעד ישראלי או יהודי בעולם, הוא יואשם, והמלחמה תחזור. יש לו אוייבים, למשל אלקאעדה, שיכולים להפליל אותו, זהו מקור מרכזי לדאגה מבחינתו, והוא מבקש עכשיו לצמצם את הפוטנציאל שמא יתגשם. אין לו גם עניין בעתיד הקרוב, לשבור את ההתייצבות שחלה בגבול הצפון.
- בנאום, הרברבני כדרכו, אמר: “מלחמה ישראלית נגד לבנון לא תהיה קלה או סוגה בשושנים… אבל זה לא אומר שאנו נפעל לפתיחת החזית בדרום” (נגד ישראל). זוהי הבהרה ברורה למקבלי ההחלטות בישראל, שהוא לא יפתח במלחמה, וגם נסיון להרתיע מפתיחת מלחמה נגדו. אבל מי בישראל מעוניין במלחמה חדשה בלבנון? הוא כבר למד את הלקח, כאשר שגה בחטיפת שני חיילינו, והמצב יצא מכלל שליטה. הוא כבר הבין.
- נסראללה קרא את פרשנויות הסרק בישראל על נקמה אכזרית ומיידית שלו על חיסול מורנייה, וגם מזה הוא מודאג, שכן אם כולם מדברים על נקמתו “הנוראה”, שלא תגיע או שתתאחר, עוד ילעגו לו בסוף. בנאום השבוע הוא קבע את הכלל הגואל: “אנו נבחר את הזמן, והמקום ואת העונש, דרכיו ואמצעיו“. כאשר מישהו במזרח התיכון אומר שהוא יבחר את הזמן והמקום להגיב, המשמעות היא שתגובתו תידחה, אם תהיה בכלל.
- כתבנו כבר בעבר כי נסראללה הצליח להכניס את הציבור בישראל ללחץ (טוב, בעיקר את התקשורת שלנו), לאחר החיסול, וכי זו נקמתו הטובה ביותר. והוא אכן אישר זאת בנאום השבוע. “הם מודאגים? טוב מאוד שיישארו מודאגים”. בואו נחזור לבסיס: מהו טרור? הפעלת לחץ ואימה. הנה לנו מקרה שבו אפשר להכניס מישהו למצב של טרור ואימה אפילו בלי לפגוע בו פיזית. מצב שבו צד הוא החזק והמנצח, ולמרות זאת הוא נכנס למצב נפשי של טרור ותבוסה. כן, כאלה הם אנחנו, האוייב כבר קלט אותנו מזמן. נסראללה ניסה שוב להשתמש בטקטיקת תנפיה, שכן הוא כבר מכיר את הטראומות הישראליות, ולכן הוא משתמש בהן כנגד ישראל עצמה. לקוראי האתר שלנו אין זה חדש, אך מה באשר לכלל ישראל? אנא, באחריותכם להפיץ את קיום האתר שלנו, ככל שאפשר. ברור לכם שזה קיומי: אי- הבנה קטנה, ואנחנו במלחמה. אם יש לכם אימיילים של חברים, אפשר פשוט לרשום אותם, כמנויים בשירות ההתראות שלנו.
- לעניין התגובה: סיכוייה יעלו ככל שהזמן יחלוף, שכן בכך יתנתק הקשר הסיבתי כביכול לחיסול מורנייה, ולא להיפך. רק טיפש ינקום “לפי הזמנה”, כמו שחשבו אצלנו בתקשורת, דהיינו ביום הארבעים, עד ליום הארבעים, או בצמוד אליו, ונסראללה אינו טיפש. ועדיין האופציות נסוגות.
- בנאום השבוע הוא ניסה לצמצם את היקף המעורבים בתגובה של חיזבאללה ל”רוצחים” בלבד, כלומר לא ההקשר הישראלי הכולל. “הרוצחים ייענשנו, בעזרת האל”. למי הוא מתכוון? למקבלי החלטות בישראל, עוד נסיון ליצור מאזן אימה נגדם. בינתים מי שמאויים קשות זה הוא עצמו, שעוד מעט שנתיים והוא עדיין מסתתר וחי במחתרת ובמחילות.
- חשוב היה לו להדגיש כי לא כל הגשרים עם ישראל נשרפו לאחר החיסול, וכאן מסייע לו עניין שני השבויים. בקרוב אכתוב כי להערכתי יש שינוי מסויים בנושא, כאשר חיסול מורנייה דווקא מקל על המשא ומתן, משתי סיבות מרכזיות: המשא ומתן הזה הוא צינור מבחינתו לשמירת קשר עם ישראל, דרך המתווכים הגרמנים, ושנית, הוא הרי מצא ספין חדש: “להשמיד את ישראל” עליו יכול ארגונו לעמוד כסיבת קיום, והוא פחות נזקק עכשיו לשני החטופים שלנו. זה לא אומר עדיין שחרור, אלא סוג לא ברור, לפי שעה, של שינוי במצב.
- ומה באשר ל”השמדת ישראל“? זו כמובן סיסמה יפה, אשר נתקלה כבר במידת לעגנות ברחבי העולם הערבי, כאשר היו שהרימו גבה, כיצד ארגון שכלל חבריו בקושי יכול למלא איצטדיון כדורגל, ישמיד את אחת המדינות החזקות והמפותחות לא רק במזרח התיכון אלא בעולם. בנאום השבוע הירבה נסראללה להשתמש בספין החדש שלמד באיראן של השמדת ישראל, וכבר ברור לנו למה: הוא זקוק לסיבת קיום. “האם אנו מאמינו שהיא תיעלם יום אחד? בהחלט מאמינים!” אמר. אך כיוון שהיה זה נאום הרגעה, שמישהו בישראל לא יפרש זאת, חלילה מבחינתו, כאיום אמיתי ומחודש עלינו הוסיף, שימו לב: “זה לא אומר שאנו נפעל לפתיחת החזית בדרום להפלת המשטר הציוני, כי זאת משימה שאינה באחריות לבנונית, ואנו גם לא קוראים לכך“. הבנתם?
כל שנאמר כאן, אינו פוטר מזהירות, אחריות, ומעקב צמוד אחר המצב, מבחינת מערכת הביטחון שלנו. זהו תפקידה תמיד. אך אנו כציבור הישראלי נדע לקחת דברים בפרופורציה.
לסיום, עולה בדעתי מחשבה קשה. אם האתר שלנו היה קיים בזמן המלחמה האחרונה, האם יכול להיות שהיא בכלל לא היתה פורצת, שכן כל כולה אי-הבנה?
אנא, סייעו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה. ניתן פשוט לרשום את החברים ישירות למוקד שירות ההתראות.
למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן.
למאמר המפתח: נסראללה ואופציות הפעולה הנסוגות שלו
מדד האיומים הבטחוניים לחודש מרץ 2008: כתב הצופן של ישראל, וירידה ברמת האיום
על הדַבור רע-המזג, נסראללה והפרק האבוד. מה אנו למדים מכך
