[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
התאריך של 21 בדצמבר 2012 מוצג על ידי מאמיני “העידן החדש” כיום של קטסטרופה עולמית, שתשנה, או אפילו תסיים את האנושות לתמיד. חלק מהם מבססים את התיאוריה שלהם על לוח השנה של בני המאיה מאמריקה התיכונה, אותו מייחסים לשנת 1800 לפני הספירה. לוח השנה הזה מודד תאריכים במרווחים של יותר מ- 25 שנים, וחורף שנת 2012 נמצא בסוף סיבוב 5,125 השנים שהלוח מכסה. התאריך זה מתחבר בצורה מוזרה גם עם התאריכים האפוקליפטיים של נוסטרדמוס (1503-1566, ממוצא יהודי) לקטסטרופות עולמיות. אז האם זהו הסוף של העולם המוכר לנו? ואולי זה רק הפחד מהשמדה?
פה-אחד עבר השבוע בועדת החוץ של הקונגרס האמריקני “החוק להפחתת האיום האיראני” 2011, המהווה מכה מוחצת וכואבת לאיראן, אולי עד לחניקתה המלאה. זהו חוק מקיף המחמיר מאוד את הסנקציות האמריקניות על מי שיספק לאיראן דלק (גזולין) למכוניות, או מוצרי נפט מזוקק אחרים. כמו כן מוטלות סנקציות חמורות על כל מי שיסייע לאיראן במאמצי הזיקוק העצמי שלה. הסנקציות: איסור כניסה לארצות הברית, לאדם או לתאגיד, איסור סחר אמריקני איתם, לא יבוא, לא יצוא ולא ערבות, כמו גם איסור להלוות להם כספים אמריקנים, אסור להם לקנות רכוש בארצות הברית, ועוד. סנקציות דומות יוטלו על כל מי שיקנה או יאפשר קניית אג”ח איראני, כדי לחנוק את כלכלת טהראן.
עוד קובע החוק שעל הנשיא אובמה להבהיר תוך 30 יום מכניסת החוק לתוקף, האם הבנק המרכזי של טהראן “תומך בהשגת נשק להשמדה המונית; בתוכנית הטילים האיראנית; בהשגת נשק מתקדם, או בטרור”. אם התשובה באחד מאלה היא חיובית, ארצות הברית תחרים כל בנק זר שיבצע עיסקה משמעותית עם הבנק המרכזי של טהראן. תיאסר על החברה הזו הכניסה לארצות הברית, היא ומנהליה ייחשב לגורמים פליליים, ייאסר כל סחר אמריקני איתם, ועוד. בנוסף, ייאסר על נציגים ודיפלומטים אמריקנים להיפגש עם נציגים איראניים, כדי למנוע משא ומתן ישיר עם משטר הרשע, ייאסר על הממשל האמריקני לספק חלקי חילוף למטוסים אזרחיים באיראן, פירצה שעדיין לא נסגרה בסחר האמריקני מול איראן; והקונגרס מייפה את כוחו של אובמה להגדיל את העזרה הכלכלית והפוליטית לאופוזיציה באיראן.
זהו חוק משותף של שתי המפלגות, והרוח החייה שלו, שניצחה ניצחון גדול, היא חברת הקונגרס הרפובליקנית אלינה רוס להטינן (Ileana Ros-Lehtinen) ואיתה הדמוקרט האוורד ברמן (Howard Berman). החוק עבר בוועדת יחסי החוץ של הקונגרס פה-אחד, ותומכים בו 343 מחברי הבית, מה שיאפשר את אימוצו בימים הקרובים. לאחר מכן הוא אמור לעלות לסנאט, ובהנחה ששם יתקבל, הוא ייהפך למדיניות הרשמית של ארצות הברית.
“שתי אסטרטגיות העבר בנוגע לאיראן נכשלו כישלון חרוץ. מעכשיו ישמע אחמדינג’אד אמריקה אחרת, נחרצת ורצינית”, הסבירה בשביעות רצון חברת הקונגרס רוס להטינן. “ג’ורג’ בוש האמין ב’התאמה וויתורים’ כלפי איראן בעוד שאובמה האמין ב’התקשרות ישירה’, אך שתי האסטרטגיות האלה נכשלו. כיוון שאני מאמינה שגם בסנאט החוק יעבור ברוב גדול, אנחנו מכינים מתנת חג יפה לאחמדינג’אד. נגמרו התחנונים האמריקנים לטהראן. אנחנו מכינים טבעת חנק למשטר באיראן, עד להפלתו. אין צורך לסמוך על רוסיה וסין, וגם לא נחכה לבעלות בריתנו במערב”.
החוק הזה מסמל שלב נוסף בניהול ענייני החוץ של ארצות הברית בידי הקונגרס, תפקיד שאינו אמור להיות בידי בית הנבחרים, ופחות בידי הנשיא אובמה, אחד הנשיאים החלשים שידעה ארצות הברית. כדי לוודא את היישום, כל שלושה חדשים יצטרך הנשיא לדווח לקונגרס איך התקדם החוק הזה, ומה השפעתו על איראן.
הצעת החוק החדשה מוצאת את האליטות השלטוניות באיראן במצב מדוכדך, מסוכסך וללא לגיטימציה ציבורית, מבוהלות מגורלם של קדאפי ואסד, מבוהלות מן ההחלטיות האמריקנית לחנוק אותן, ומהתאריכים המאיימים של 2012 (בחירות לפרלמנט) ו- 2013 בחירות לנשיאות. בפעם האחרונה יצאו מליונים לרחובות איראן נגד המשטר. ככל שהנחישות בעולם גוברת, גובר החשש האיראני שהמהפכה האסלאמית לא תימשך עוד זמן רב. אחמדינג’אד, אלוף הצהרות הרהב, המסתירות דווקא חוסר ביטחון גדול, רמז לכך כאשר הודה בפני הפרלמנט שלו ש”הבנקים שלנו לא יכולים לבצע עוד עיסקאות בינלאומיות”.
הפחד הגדול ביותר של המשטר הוא שהסנקציות יגיעו אל האזרחים ברחוב, שיתחילו להפגין ולהשתולל כמו בסוריה. זהו פחד משתק, פנימי, ששום נשק גרעיני לא יעזור בו: וכי מה יעשה המשטר, יפציץ בנשק גרעיני את הערים שלו עצמו? החתירה לנשק גרעיני עלולה להוביל, אם כן, לסוף המשטר, משום שהסנקציות יחנקו אותו לגמרי, כשמבפנים יפילו אותו אזרחיו. אין כמו המשטר בטהראן להבין זאת, מה גם שעדתית הכל הולך ומתפורר סביב איראן.
GettyImages
מי בכלל זוכר שם את המהפכה האסלאמית של ח’ומייני? השלטון השמרני באיראן נרקב עכשיו בסכסוכים, בשחיתויות, בגניבות ובמאבקי כוח של סוף עונה. רק באחרונה התפוצצה פרשת מעילה בלא פחות מ- 2.6 מליארד דולר, בידי אנשי עסקים המקורבים למשטר. הם זייפו מסמכים לקבל אשראי בנקאי באיראן, כדי להשתלט על חברות ממשלתיות, במסגרת תהליך ההפרטה המתרחש במדינה. אך איפה הכסף? והאם בממשלה ידעו על הזיוף ושתקו? הרחוב האיראני מבעבע ורותח מזעם מרוב סיפורי שחיתות. שר הכלכלה האיראני, שמס-א-דין חוסייני, היה אמור להיות מודח על ידי הפרלמנט, אך בשל תרגיל של יו”ר הפרלמנט הוא נשאר בתפקידו, אך “התנצל” בפני העם האיראני שלא טיפל נכון בפרשת מעילת הענק. אפילו בימי השאה לא היו כאלה מעשי שחיתות מצד האליטה השולטת, חטוף ואכול.
אחמדינג’אד נגד הפרלמנט; נגד המנהיג הרוחני עלי ח’מנאי; משמרות מהפכה נגד כוהני הדת, ולהיפך. אחמדינג’אד עצמו היה אמור להיות מתושאל בפלרמנט האיראני על פרשיית השחיתות, אך ברגע האחרון נסוגו שלושה צירים, והוא ניצל מן ההשפלה. עשרות מתומכי אחמדינג’אד כבר נעצרו בחודשים האחרונים או נעלמו מן העין הציבורית, בשל שחיתות או כיוון ש”יצאו נגד שלטון הדת באיראן”- לכאורה.
לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: עוד חומרים של ד”ר גיא בכור, התראות ותגובות בדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. כולם מוזמנים להצטרף.
◄לדף החברים החדש של גיא בפייסבוק
המשטר באיראן מבוהל מן הבידוד הגובר שלו, כאשר סין הפסיקה את השקעות האנרגיה בשל החקיקה האמריקנית. אם הבנק המרכזי שלו יבודד בידי ארצות הברית, המצב באמת יהיה רע. המשטר מבוהל מן הרחוב, שמפיל משטרי עריצות כמוהו, והוא מבוהל משום שלא נשארה לו לגיטימציה להישען עליה. כולם יודעים באיראן שאין זה עוד שלטון הדת, אלא שלטון חונטה צבאית, הנשענת על גרדומים, חיסול מתנגדים והשתקת האמת במדינה האומללה, שכבר סובלת מרעב.
ומה המשפט האהוב עלי, אותו נהג להשמיע נפוליאון? “אני לעולם לא מפריע לאויב שלי, הנמצא בתהליך של התאבדות”, אתם כבר יודעים. לא הפרענו לסדאם חוסין, לא הפרענו לקדאפי, ואנחנו לא נפריע לאסד, לחיזבאללה ולאיראן, שלושתם ממשיכים לעמוד בפני שעות קשות מבפנים ומבחוץ. במאמר ותיק כבר הסברנו שזהו הפרדוקס האיראני: ככל שיתקרבו יותר ליכולת גרעינית כך רק יילך ויתעצם האיום על המשך קיומו של המשטר החו’מייניסטי. קראנו לכך אפקט סיזיפוס.
האם יש הישג גדול יותר מאשר לנצח בלי שהקורבן יבין איך קרה הדבר, או סתם מה עוללתם לו? אין הישג גדול יותר.
פחד מהשמדה? מעניין מי באמת חושש עכשיו מהשמדה.
אלא שהיסטוריונים המתמחים בתרבות המאיה דוחים את טענות ההשמדה פרי לוח השנה היומרני. לדבריהם אין שום סיבה להאמין שסוף הספירה של לוח השנה מעיד על סוף העולם, מה גם שהעולם התקיים לפני תחילת לוח השנה. לדברי ההיסטוריונים אין גם מקום להאמין שהמאיה התכוונו בכלל לסוף בעולם (המוזיקה: מתוך ‘כה אמר זרטוסטרה’, הפרסי).
גם עם נוסטרדמוס, הנביא המפורסם, מתגלים בקיעים עם “השנים המקוללות” שלו. ואלה הן השנים:
45, 140, 387, 482, 577, 672, 919, 1014, 1109, 1204, 1421, 1451, 1546, 1666, 1734, 1886, 1945, 2012 ו- 2096. ברוב השנים האלה דווקא לא קרו קטסטרופות גדולות (חוץ משנת 1666 שנת השריפה הגדולה של לונדון, שאמרה מעט מאוד לאיכרים בצרפת או בסין), ודווקא שנת 1945 סימלה את סוף מלחמת העולם השניה, בבחינת הקלה עצומה לעולם, ולאו דווקא את תחילתה, ועדיין לא שכחנו את ‘באג המלניום’ ואת התחזיות ההרסניות עם תום האלף הקודם בשנת 2000.
אם כן, כנראה, שגם בשנה הבאה לא יושמד העולם, וחרדות ההשמדה, גם אלה מתוצרת עצמית שלנו, יצטרכו לחכות. אולי עוד שמונים שנים, אם נספיק להגיע.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]
