מחלקים סוכריות בדמשק: מדיניות אחרת באשר לשלום עם סוריה

אם זה עובד – לא לדעת
 

מאת ד”ר גיא בכור

יום אחד קבוצה של ילדים הפריעה לג’וחא, השוטה של הכפר. צעקו והפריעו לו. אמר להם: יא ילדים, למה אתם נמצאים פה? אתם לא יודעים שבכיכר הכפר מחלקים סוכריות? שמעו זאת הילדים, והחלו לרוץ לעבר כיכר הכפר. חשב לעצמו ג’וחא, רגע אחד, בכיכר מחלקים סוכריות, ואני עדיין פה? קם ורץ גם הוא אל הכיכר.

*

כל כך הרבה שנים התרגלנו לשיר את שירי השלום הנבובים שלנו (“שירו שיר לאהבה, ולא למלחמות”), עד שבשלב מסויים פשוט הפסקנו לחשוב. מרוב שהאמנו לשירי השלום שאנחנו יצרנו במו ידינו ולבד, מנותקים לגמרי מכל מציאות מזרח תיכונית, עד שהמציאות הזו, ערמומית ורבת תחבולות, למדה לעשות בשירים הללו, ובחלומנו שלנו, שימוש ציני לרעה. כל כך האמנו, עד כי אנו משוכנעים שהשלום במזרח התיכון הוא בהישג יד, אם רק אנחנו נרצה (“אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הכיכרות, הריעו רק שלום”). את הנאיביות שלנו הזו, למדו כבר אויבי השלום לנצל, ובראשם סוריה. לא עוד.

דמשק למדה את הלקח: בכל פעם שהם נקלעים למצוקה, מפנים בכירי המשטר אצבע מאשימה כלפי ישראל, וטוענים: ישראל אינה רוצה בשלום. אנו, ששירי השלום שלנו כבר אטמו את ראשינו מתחילים לגמגם. אהה.. צוהלים הסורים, הם מגמגמים.

ואיך אנו מגמגמים? בכך שאיננו מבינים את הטריק הסורי הזה, ולכן אנו מעלים דרישות מקדמיות, שחיזבאללה יתפרק, שיקרה ככה וככה. המסר שלנו אינו נתפס כאמין, והסורים הצליחו. האשמה נופלת על ישראל.

אם כן, הגיע הזמן לשנות את המדיניות במאה ושמונים מעלות. בפעם הבאה שהסורים יאשימו אותנו, כמנהגם, שאין אנו רוצים בשלום במזרח התיכון, ואנו מתחילים לגמגם, יש לקום ולאמר באופן הברור ביותר, ולהכריז כי זהו שינוי של מדיניות:

נכון. עם המשטר הסורי הזה – איננו רוצים שום שלום.

עם עריצות המיעוט העלווי איננו רוצים בשום יחסים, בודאי לא בשלום. סוריה היא מדינה חשובה ושכנה מרכזית. כאשר סוריה תהיה מדינה דמוקרטית, תבין את משמעות השלום, ותרד מעניין דרישתה לשטחים, שמאחוריה אין שום כוונות שלום, או אז נקיים איתם יחסים של שלום. אך עם המשטר שאחראי לרצח אכזרי של עשרות אלפי סורים במאורעות אלחאמה 1982, ולרצח אסירי כלא תדמור, ולרצח עשרות מנהיגים ופוליטיקאים לבנונים, ולהסתה נוראה רבת שנים כנגד ישראל והיהודים, ולמי שאחראי בדמשק לרצח ראש ממשלת לבנון, אשר בקרוב יועמד לדין – עם אנשים אלה איננו רוצים שום שיג ושיח, בוודאי לא שלום.

כך, פשוט, ללא בושה או התחמקויות, וזו האמת. האם אדם חייב לעשות שלום עם מישהו?

בדיוק כמו במשל הסוכריות, הפכנו לצערי לאוטומט. תמיד שואלים אצלנו הפרשנים, האם זהו הזמן לשלום עם סוריה. תמיד המתי. אך מה עם המה? האם בכלל אנו רוצים שלום עם המשטר הזה? והאם ישראל הפכה לכלבו של פבלוב, שציית למדיניות אוטומאטית? האם אנו אוטומטים? אין לנו שיקול דעת?

מבחינת הסורים, דווקא עמדה ישראלית חדשה זו תביך אותם, שכן אם יעמידו את העמדה הזו כעדות לסרבנותה של ישראל, הרי שבמו ידיהם הם רק מדגישים ומכוונים זרקור לעבר רשימת פשעיהם ומחדליהם, ואת זה הם בודאות לא יעשו. הנה לכם הפרדוקס: כאשר אנו טוענים שאנו רוצים שלום, בכירי המשטר העלווי בדמשק תוקפים אותנו. כאשר נאמר בפשטות שאיננו רוצים איתם בשלום, הם ירפו.

כה פשוט, ודווקא הפשטות הזו היא הרבה יותר מתוחכמת ממדיניות העוועים שממשלות ישראל נוקטות בה. חד וחלק, תודה רבה. לא מעוניינים, לא איתכם. ואם סוריה הפכה את נושא השלום לאסופת תחבולות, טקטיקות, תמרונים וטריקים: אנחנו לא מעונינים. זו מדיניות פשוטה, שיש בה הרבה ביטחון עצמי. דווקא עמדת ישראל המגומגמת היום מעידה על מבוכה ועל חוסר החלטיות. הסורים למדו לנצל את ההלקאה העצמית הישראלית, את החתירה האוטומאטית לשלום בניגוד לכל הסיכויים, בניגוד אפילו לצו החיים.

*

ועוד הערה. לסוריה אין יחסים של שלום עם אף מדינה ערבית. לכל היותר נעים יחסי דמשק עם מדינות ערב, ובודאי עם שכנותיה, בין עוינות לסלידה הדדית. יחסיה של סוריה עוינים עד קרירים עם לבנון, עם ירדן, עם תורכיה, עם עיראק, עם מצרים, עם סעודיה, עם הרשות הפלסטינית, וכך הלאה. אז עם ישראל??? האם אנחנו מתחילים להבין את גודל האבסורד שבו האמנו?

אה, כן. אז מי הג’וחא בסיפור הזה?

מה יעשו הסורים אם הגולן יועבר לידיהם? להדפיס ולשמור

הפרדוקס המוזר על סוריה ועל השלום

המתווך הסורי יישפט בסוריה – ובחומרה 


תגובות

גיא!
הפתרונות שלך יותר מידי פשוטים למנהיגים ה”מתוחכמים” שלנו.
אורי גנני, ירושלים

ד”ר בכור שלום רב,
אני פוקד את אתרך כמעט מדי יום ביומו, וראשית ברצוני לברך אותך ולומר לך כי אני נהנה ממנו וממאמריך עד מאד.
אתרך מהווה עבורי, מאז מצאתיו לראשונה, מקום מפלט מסצנת התקשורת בארץ, הרווייה באי-דיוקים, באינטרסים שונים וגם בסתם חוסר מקצועיות. אני נהנה למצוא ניתוחים ופרשנות מלומדים, יעילים ומעניינים אודות הסביבה הפוליטית-מדינית שלנו, זוכה להרחיב את ידיעותיי (בעיקר במזרחנות), וכבונוס, התכנים והמאמרים עטופים ומסוגננים בלשון זורמת ומרתקת.
רבות מצאתי עצמי מקוה כי גם ממנהיגינו נמצאים אנשים אשר קשובים למאמריך.
לאחרונה התחלת לפרסם גרסאות של הכתבות גם באנגלית. זהו שינוי מבורך וראוי, שלבטח יתרום בהפצת התכנים לאוכלוסייה רחבה יותר.
האם חשבת ליצור גרסה של האתר באנגלית, ולשכן בה את אותם הטורים (אני בטוח שכן)? לעניות דעתי הוספת “mirror” אנגלי של האתר “תקפיץ” בכמה שלבים נוספים את תפוצת פרסומיך.
בנוסף, תוכל לעזור גם יצירת עמוד על שמך באתר- MySpace, כלי יעיל בעולם ה- Networking החברתי של ימינו.
כאדם אשר שותף לרבות מהשקפותיך, כואב רבות מהעוולות באזורנו וסבור כי ע”י התנהלות נכונה ניתן בהחלט להתגבר על כל אתגר ולצעוד לעבר עתיד טוב יותר, אני מברך על השקפותיך ופרסומיך באתר, ופועל כדי להפיץ אותו בין מכרי.
כמוך, אני מונע מאהבת הארץ. ולסיום- אם אוכל להיות לך לעזר בקידום האתר ובכלל, אשמח לעזור בכל דרך.
בהערכה ובברכה,
נדב שץ

ד”ר בכור,
בול פגיעה – המאמר האחרון בנושא פסיכוזת השלום הישראלית מעולה. אנו צריכים להיות מספיק הוגנים עם עצמנו ועם העולם ולדעת לשרטט את הגבולות המוסריים – מעבר לגבולות אלו המיטב שניתן להשיג הוא איום מספיק גדול בכדי שלא נותקף בטח שלא שלום או יחסי שיתוף פעולה מסוג כלשהו

להציע שלום או תמורה כלשהי למשטר הסורי הופך אותנו למשתפי פעולה עם הרוע.
שוב ברכות,

Boaz Arad-Erder
www.anochi.com