מאת ד”ר גיא בכור
סגן שר החוץ של איראן, מנושהר מחמדי, לא האמין שזה קורה לו, כאשר קיים בסוף השבוע מפגש עם משכילים, ומנהיגים פוליטיים בדמשק. במקום שיזכה לתמיכה ולעידוד, כפי שציפה, הוא ספג ביקורת, תהיות והאשמות בלתי דיפלומטיות. הדברים שפורסמו על ידי הכתב החשוב ביותר בסוריה, איבראהים חמידי, ביומון הבינלאומי “אלחיאת” זכו להתייחסות גם בכלי תקשורת ערביים אחרים, כדומת רשת הטלוויזיה “אלערביה”. בשני כלי התקשורת הללו קיימת השפעה סעודית מאחורי הקלעים.
הנושא המפריע ביותר לסורים, והגורם להם למבוכה רבה כאשר הם תומכים באיראן היא קודם כל הבעיה העדתית. האליטה בסוריה היא סונית (למרות שהעלווים שולטים במדינה מאז 1970), ותמיכה בשיעים הפרסים של איראן גורמת להם מבוכה. ובמיוחד הידיעות ההולכות וגוברות באחרונה שהאיראנים מעודדים סונים לעבור מן האסכולה הסונית שלהם אל האסכולה השיעית באסלאם. באחרונה היו שמועות שאפילו המופתי הגדול של סוריה עובר לשיעה, ידיעות שהוכחשו.
ציר אסלאמי בפרלמנט הסורי בשם מוחמד חבש אמר לסגן שר החוץ האיראני: “יש טענות שאיראן מעונינת בהפצת האסכולה השיעית בתוך סוריה”, תוך שהוא רומז בכך לזהות עניינים בין איראן לארצות הברית, כאילו שתיהן מעונינות במתיחות עדתית בסוריה. הוא וסורים אחרים טענו כי השתיקה האיראנית בנושא ה”תשייע” , דהיינו הרצון להעביר סונים אל השיעה, “אינה מוסיפה”, ו”אנו דורשים הבהרה רשמית, ששיתוף הפעולה בין סוריה לאיראן הוא בפן הפוליטי, ולא בעניין העדתי”.
בהקשר זה הולך ומעמיק הפער בין סוריה לאיראן, שכן סוריה תומכת בסונים של עיראק בעוד איראן בשיעים, ואלה נלחמים באלה. צירי פרלמנט סורים תקפו את סגן שר החוץ האיראני מדוע, למשל, המנהיג השיעי של עיראק, עלי סיסתאני נמנע מלפרסם פתווא, דהיינו פסק הלכה, המתיר לתקוף את האמריקנים בעיראק.
“אני נוצרי-ערבי”, אמר בישיבה שר הנפט הסורי לשעבר, מטאניוס חביב, “אינני מוסלמי, ועכשיו מאשימים אותי שאני שיעי, כי אני מגן על איראן”. הצירים קראו לאיראן לא לשכוח שסוריה היא מדינה עם אוכלוסיה סונית גדולה, ועניין עדתי זה “מטריד מאוד גם את הרחוב הסורי לא רק את המשכילים”.
ציר נוסף אמר: “יש לנו תחושה שהאיראנים מנסים להחזיר את תהילת הפרסים על חשבון הערבים”. ביקורת עלתה גם נגד איראן על שהיא מאיימת על מדינות המיפרץ הפרסי בשל סכסוך על שלושה איים הנמצאים במיפרץ הפרסי.
הבכיר האיראני ניסה להפיג את החששות, וטען שמדובר בשיתוף פעולה פוליטי בין שתי המדינות, אך ספק אם הצליח. בעולם הערבי הולכת וגוברת הביקורת על הסורים, שהם הגורם הערבי היחיד בעולם הערבי כולו המתייצב מאחורי איראן והשיעים במזרח התיכון. החששות והטענות מעידים עד כמה הברית בין סוריה לאיראן אינה טבעית, למגינת ליבן של שתי המדינות, שאין להם אף תומך אחר, חוץ מאשר הן עצמן זו לזו. מכאן שגם הברית בין סוריה של בשאר אלאסד לבין חיזבאללה היא עניין בלתי טבעי, הזוכה לביקורת גוברת והולכת בעולם הערבי.
