מאת ד”ר גיא בכור
התוכנית היתה מדהימה, עוצרת נשימה, נועזת, ותוכננה לפרטי פרטים. חולקו תפקידים, ניתנו הוראות, סוכמו סיסמאות סודיות.
המושל של מצרים מטעם העות’מאנים, מוחמד עלי באשא (محمد علي باشا)
(1769-1849) רקם את המזימה החשאית יחד עם בנו הבכור, טוּסוּן. העלילה הזו מתרחשת בשנת 1811, והיא מבחן נצחי לכל פוליטיקאי ומנהיג באשר הוא, בהיסטוריה האנושית.
השניים שלחו הזמנה מפוארת למאות מנהיגי הממלוכים, אותם אצילים מקומיים ששלטו במצרים תקופה ארוכה, ואשר שלטונם היווה איום לשלטון המרכזי המתהווה של מוחמד עלי. הם היו מסוכסכים בינם לבין עצמם, מסוכסכים איתו, כך שמצרים היתה מורכבת אחוזות-אחוזות נחלות-נחלות.
מאות המוזמנים החלו להגיע עם ערב אל המצודה (הסיטדל) של קהיר (שם נמצא עד היום מסגד מוחמד עלי המפואר), מקושטים במיטב המחלצות. לפידים עיטרו את המצודה, רקדניות פיזזו, בידור ופאר רב סביב. לקראת לילה הוזמנו כל האורחים הנעלים לאולם פנימי, לסעודת משתה מפוארת של אוכל, שתיה, ובידור. המנות החלו לזרום פנימה, מנה אחר מנה, בפאר רב. חולק גם יין, והממלוכים האצילים שקעו בחוויה יוצאת הדופן, בצחוק ובהנאה.
לקראת חצות ניתן האות. מוחמד עלי, המארח הנדיב, סימן את האות הסודי לבנו טוסון. דלתות האולם ננעלו.
בבת אחת פרצו לאולם מאות חיילים ופשוט שחטו וחיסלו את כל המוזמנים במרחץ דמים שנכנס להיסטוריה של המזרח התיכון ושל העולם. התיעוד ההיסטורי מספר שכולם חוסלו, חוץ מאחד. רצפת המצודה התמלאה בגופות ובדם הממלוכים, שבבת אחת, כשיכבה חברתית מושלת, נמחקו, ואינם. החל עידן השליט מוחמד עלי בתולדות מצרים והמזרח התיכון.
זהו מבחן מוחמד עלי ובנו טוסון (שמת אגב, חמש שנים אחר כך ממחלה). כך מחסלים מנהיגים את הדור שקדם להם, ומפנים מקום למנהיגותם. כך נהג גם הנשיא סאדאת בשנת 1971, כאשר חיסל למעשה את דור המנהיגות של קודמו. ישאל את עצמו כל מועמד לפוליטיקה, האם הוא מסוגל לעמוד במבחן מוחמד עלי ובנו טוסון. אם התשובה היא חיובית, תצלח דרכו בפוליטיקה. אם אין הוא מסוגל לעשות כן, שיחפש תחום אחר.
*
בשנת 1968 ביצע צעיר פלסטיני בשם יאסר ערפאת את מבחן מוחמד עלי ובנו טוסון, כאשר השתלט בבת אחת על ארגון אש”ף הריק מתוכן, וחיסל בכך לא רק את המנהיג הקודם, אחמד שוקיירי, אלא בעט את כל השכבה שהקימה את הארגון הזה, והקיפה את שוקיירי. עוצמתו של ערפאת היתה שלא היסס לפעול, ולהשתלט לבד על מנהיגות העולם הפלסטיני עד ליום מותו. הוא יצר וואקום, והשתלט עליו. לא היה זה דבר של מה בכך, וערפאת בלם דור ועוד דור של מנהיגות פלסטינית. הוא את מבחן מוחמד עלי ובנו טוסון הכיר, והמשיך אותו הלאה, עד למותו.
כל שנות התשעים המתנו בישראל שיקום דור ההנהגה הפלסטיני הבא. מקבלי ההחלטות שלנו ידעו מיהם מנהיגי הדור הזה: מוחמד דחלאן, ג’בריל רג’וב, וחבריהם הישאם עבד ראזק, מרואן ברגותי, פארס כדורה, סופיאן אבו זיידה, ועוד. הם היו בני דור הביניים, כולם אנשי פתח, בוגרי בתי הכלא בישראל, דוברי עברית, שנחשבו כמתונים, לפחות כפרגמטיים. הנחת העבודה אצלנו היתה שאחד מהם ישלוט בעולם הפלסטיני בזמן ערפאת, או בוודאות לאחריו. זו היתה ההמשכיות.
ערפאת מת בנסיבות לא ברורות ב- 11 לנובמבר 2004. באותו לילה שאלתי את עצמי האם נחזה במבחן מוחמד עלי ובנו טוסון. המתנתי יום, יומיים. כאשר זה לא הגיע, הבנתי שאותם יורשים לא קורצו מן החומר הנכון. הם כשלו במבחן שממש נדרש מהם באותו רגע. הבנתי שאין המשכיות. הבנתי שהעניין גמור.
באיזור שלנו אם לא הולמים בזמן, זה אבוד, ואיש מהם לא הלם. לא תפס את השלטון, לא פינה לעצמו את החלל הנדרש למנהיגות, לא הפגין עוצמה ואכזריות נדרשים. באופן מדהים אותו דור לא הביע מחאה, לא דרש, והסתפק במנהיגות הזקנים, בני דורו של ערפאת, אבו מאזן, אבו עלא, פארוק קדומי והאחרים. לא יאומן. הדור הזה פרץ עם האנתיפאדה הראשונה, כונה “ילדי האבנים”, עצר את נשמת העולם הערבי, ופשוט התאייד.
זה היה הוואקום שאיפשר את עליית חמאס. חמור מכך, כאשר זכה חמאס בשלטון הם פשוט קמו ונעלמו מן השטח. לאחד היו כאבי גב, השני הלך ללמוד, השלישי פרש לעסקים, וכך הלאה. לפתח לא נותרה שכבת מנהיגות חדשה. אם הם היו הלאומיות הפלסטינית, הרי שאיתם היא הסתלקה.
השבוע הודיע האחרון שבהם, מוחמד דחלאן, שגם הוא פורש מן החיים הפוליטיים, בשל “בעיות בריאות”. האמת היא שכישלונו הנורא ברצועת עזה חיסל את סיכוייו, והוא ידע זאת. הוא הפך לאדם שנוא בעזה אצל רבים. הוא ידע שאיחר את הרכבת, לתמיד.
כאשר הגיש השבוע את התפטרותו המבישה לבני השבעים והשמונים, הדור שמעליו, בעלי השיער הלבן, ראיתם על פניו כיצד הוא אינו מסוגל לעמוד במבחן שהכרנו היום. כיצד ויתר על המנהיגות כבר בלילה הראשון, כאשר היא נדרשה. כיצד הוא, למרות דברי הרהב כל השנים, לא צלח את המבחן האולטימטיבי במזרח התיכון, המבחן ששוב ושוב מלמדים אותנו המושל מוחמד עלי ובנו טוסון.
אנא עיזרו לאתר שלנו, והמליצו על המאמר הזה בפני חברים נוספים. הם יודו לכם על ההפנייה. איך עושים זאת? בעזרת הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה.
וערפאת מסתכל מלמעלה
